וביום השבת· הרב ישראל מאיר ווייל
סימן א - הלכות בישול · כלי שני
כא. כלי שני אינו מבשל מדאורייתא ע, ולכן מעיקר הדין מותר ליתן כל דבר בין יבש ובין לח בכלי שני עא. ומכל מקום למעשה בדרך כלל יש איסור לבשל בכלי שני מפני כמה טעמים:
א. אסור מדרבנן לבשל רוב הדברים בכלי שני משום שנראה כמבשל עב, ורק במים ושמן ותבלינים אין איסור מיחזי כמבשל עג. וראה בהערות הטעמים לכך ומהם "תבלינים" עד [אלא שעדיין צריך לברר שאין את שאר האיסורים הקיימים בכלי שני].
ב. דבר שהוא מקלי הבישול מתבשל גם כן בכלי שני, וכתבו המג"א והמ"ב עה שאין אנו בקיאים מה נחשב קלי הבישול, ולכן כל דבר אסור ליתן בכלי שני שמא הוא מקלי הבישול, ורק מים שמן ותבלינים מותר שהם ודאי אינם קלי הבישול עו. ויש שכתבו עז שדוקא פת שהיא רכה ונוחה להתבשל או ביצה שנוחה להתבשל אסור ליתן בכלי שני אבל שאר מאכלים אינם בחשש קלי הבישול ומצד חשש זה אין איסור ליתנם בכלי שני [אלא שלמעשה אין ליתנם בכלי שני מפני שאר הטעמים].
ג. אם המים שבכלי שני חמים מאוד בחום שהיד נכוית בו עח, אסור ליתן כל דבר שאינו מבושל לתוכם ואף לא מים שמן ותבלינים, מפני שכלי שני מבשל אם חם בחום שהיד נכוית בו עט, אבל מים שהיו רותחים ונצטננו לגמרי מותר ליתנם בכלי שני אף אם היד נכוית בו פ, ולחזו"א אף מים שהיו רותחים ונצטננו אסור להכניס לכלי שני אם היד נכוית בו פא. ובימינו מצוי מאוד חום שהיד נכוית בו ועל כן הלכה זו נוגעת מאוד לאופן הכנת תה וכדומה, וראה לקמן סעיף כ"ג.
ד. אם היה קילוח רצוף מכלי ראשון שעל גבי האש לכלי שני [כגון: קילוח רצוף ממיחם לכוס]- יש בפוסקים שכתבו שאחרי שנפסק העירוי דין המים ככלי שני פב. ויש שכתבו שיש להחמיר שדין הכלי השני ככלי ראשון מפני שהקילוח הרצוף מחבר את המים לכלי הראשון פג.
העולה למעשה: למשנ"ב מותר לשים בכלי שני כשחם בחום שהיד סולדת בו רק מים ושמן ותבלינים, ואם המים חמים בחום שהיד נכוית בו מותר לשים רק מים שהיו רותחים והצטננו. לחזו"א מותר לשים בכלי כשחם בחום שהיד סולדת בו רק מים ושמן ותבלינים ולימון, ואם המים חמים בחום שהיד נכוית או שהיה קילוח רצוף מהכלי שע"ג האש לכלי שני מותר לשים רק מאכל מבושל לגמרי או מים רותחים או מים שרתחו בעבר ונצטננו ונשארו רק חמים מעט [לרמ"א].