אור ברסלב
ואין למו מכשול - חלק י שער ההלכות - חלק אורח חיים › פרק ב - הלכות תפילין

ואין למו מכשול - חלק י

שער ההלכות - חלק אורח חיים · פרק ב - הלכות תפילין

פרק א - הלכות ציצית

א. המניח תפילין, יש לו להיזהר מאוד שלא להרהר הרהורי רעים [על נשים וכדומה], ובודאי שיש להיזהר בזה בשעה שמניח תפילין של רבינו תם, משום שקדושתן גדולה מקדושת תפילין של רש"י, ויש לשמור על קדושתן.1

אומנם בעל תשובה שבאים לו הרהורי עבירה בשעה שמקיים מצות תפילין, ואינו מצליח להסיח דעתו מכך, אף על פי כן אינו נפטר ממצות הנחת תפילין.

ועל כל פנים יש לו להתאזר בכל כוחו לבטל את אותם ההרהורים שעולים במחשבתו בשעת קיום המצוה, ויבקש מבורא עולם שיטהר את מחשבותיו מכל הרהור רע.2

1. שולחן ערוך (סימן לח סעיף ד), שו"ת אור לציון (חלק ב עמוד לח).

הרהורי עבירה בשעת הנחת תפילין

2. מרן הבית יוסף (או"ח סימן לח) הביא דברי הכל בו שכתב בשם הר"ם, אודות הבחורים אשר מהרהרים בנשים, אפילו בשעת קריאת שמע לא יניחו תפילין. ובספר ארחות חיים הביא סיוע לכך מהירושלמי (ברכות פ"ב ה"ג) שמפרש דמה שאמרו "תפילין צריכים גוף נקי", פירושו ממחשבה רעה. ע"כ.

וכתב על זה הבית יוסף, דנראה שאין לפוטרם ממצות תפילין מפני כך, אלא יש לכופם בדברים ולמשוך לבם ליראת שמים כדי שיסיחו לבם מדברי הבאי המזיקים לגוף ולנפש, ויפנו לבם לקבל עליהם עול מלכות שמים. ע"כ.

ולכאורה משמע מדבריו, שסובר להקל בזה גם באופן שלא עלתה בידם להינצל מאותם הרהורי עבירה הפוקדים אותם בשעת הנחת תפילין.

והנה בשולחן ערוך (שם סעיף ד) כתב, שהמניח תפילין, צריך ליזהר מהרהור תאות אשה. והוסיף הרמ"א, שאם אי אפשר לו בלא הרהורים, מוטב שלא להניחם. ע"כ. וכתב שם השלחן גבוה (אות ט), שדעת מרן גם כן שלא להניחם באופן שאי אפשר לו בלא הרהורי אשה, ודברי הרמ"א הם כדעת מרן, והרמ"א בא לפרש דעת מרן.

וראה שו"ת וישב משה (זורגר חלק ב סימן קכד), שאם אדם נמצא בבית חולים, ואינו יכול בעצמו להניח תפילין, אין לו להניח תפילין על ידי אחת האחיות העובדות שם, אם על ידי זה יהיה לו הרהורים. ע"ש. ולפי זה, אין להקל להניח תפילין למי שיש לו הרהורי עבירה בשעת הנחתן.

אומנם טוב עין יראה בספר יפה ללב (חלק א דף סז:), שהביא דברי מרן החבי"ב בשיורי כנסת הגדולה, שהעיר על דברי הרמ"א שסברתו סברא תמוהה מאוד, דמפני הרהור תתבטל מצות תפילין. ומה שאמרו בירושלמי שתפילין צריכים מחשבה נקייה, יש לומר שדווקא אם מניחם כל היום, אבל לפטור ממצות תפילין בשעת קריאת שמע ותפילה מפני הרהור לא פוטרים. וכן כתב השלמי ציבור (דף מ'), שלא יעלה על הדעת שמפני הרהור תתבטל מצות עשה של תפילין ממנו. ע"כ.

וכן כתב להקל בספר נתיבות החיים (חלק ב עמוד תי) בשם מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א. ע"ש. ושוב ראיתי בספר ילקוט יוסף (סימן לח עמוד תרסט) שכתב גם כן להקל בזה על פי דברי הבית יוסף הנזכר לעיל, והביא דברי התשב"ץ (חלק ב סימן רסא) שכתב: ילדים [דהיינו בחורים צעירים] שאי אפשר להם בלא הרהור, מותרים להניח תפילין. ע"ש.

וראה בספר חסד לאלפים (סימן לח אות ב) שהביא דברי מרן והרמ"א, וכתב שאף שמותר שלא להניחם כשיש לו הרהורים, מכל מקום עתיד ליתן את הדין על אשר לא עשה מה שביכולתו לעשות כדי לסלק את ההרהורים מלבו בשתי ידיים. וזאת תורת האדם בכל עת ורגע, וכל שכן בשעה שמניח תפילין ומתפלל, שחובה עליו לדחות הרהורים רעים לבל יערב קודש בחול וטמא בטהור, והרי זה דומה למערב צואה במאכל המלך, וחמת המלך תבער בו.

אומנם בחמלת ה' על יצוריו שאינו דן אונס כרצון, וקמי שמיא גליא שאין אדם שליט ברוחו, והרהורים באים לו לאדם מדעתו ושלא מדעתו, ואין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו, ולא יענש אם יעמוד על המשמר ובכח יגבר איש לדחות מעליו המחשבות והרהורים ולהחליף אותם טוב ברע, אבל אם מאריך ברעתו מבלי שימת לב, ידאג מן הפורענות כי רבה היא, אם לא ישוב בתשובה. ע"כ. וראה בשו"ת אלישיב הכהן (ח"ב עמוד יט).

ללמוד כל היום עם תפילין

ב. בעל תשובה שהוא בן תורה, ורצונו ללמוד בבית המדרש עם תפילין במשך כל היום, אין לחוש בכך לגאוה, ורשאי לעשות כן באופן שיזהר שלא להפיח בהם ולא להרהר בהם הרהורים אסורים, וגם יזהר וישמר משחוק וקלות ראש בזמן שהתפילין עליו.3

האם יש ענין ללבוש תפילין כל היום

3. כתב הרא"ש בהלכות קטנות (מנחות הלכות תפילין) בשם ירושלמי (ברכות פ"ב), מפני מה לא החזיקו במצות תפילין, מפני הרמאים. וביאר, מפני מה לא החזיקו העולם להיות מניחין תפילין כל היום גם אנשים כשרים ונאמנים בעיניהם, והרי כך היה הדבר ראוי מי ששם ה' נקרא עליו תמיד ויראתו על פניו תמיד ולא יחטא. אלא מפני הרמאים שהן רשעים, ומניחין תפילין כדי לרמות בהם העולם. ע"כ. ומבואר שאין מנהג להניח תפילין במשך כל היום.

ומרן בשולחן ערוך (סימן לז סעיף ב) כתב: מצותן להיותם עליו כל היום, אבל מפני שצריכים גוף נקי שלא יפיח בהם ושלא יסיח דעתו מהם, ואין כל אדם יכול ליזהר בהם, נהגו שלא להניחם כל היום. ומכל מקום צריך כל אדם ליזהר בהם להיותם עליו בשעת קריאת שמע ותפילה.

וכתב שם הביאור הלכה, שמדברי האליה רבה מוכח, שמי שיודע שיש לו גוף נקי, אין לו לפטור את עצמו ממצות תפילין כל היום. ופשוט דכונתו שאם יודע שיוכל ליזהר גם מהיסח הדעת, דהיינו על כל פנים משחוק וקלות ראש. ואשרי המקיים כדינו מה שאמרו חז"ל במסכת מגילה (דף כ"ח): שאלו תלמידיו את ר' אליעזר במה הארכת ימים? ואחד מהדברים שאמר להם הוא - שלא הלך ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין. עכ"ד.

מתי יש לחוש ליוהרא ומתי לא

ולכאורה מדוע האליה רבה סובר שצריך להניח תפילין כל היום ולא חיישינן ליוהרא, והרי מרן השלחן ערוך מעיד בגודלו שאין כל אדם יכול ליזהר לשמור על גוף נקי ולא להסיח דעתו מהם, ולכן נהגו שלא להניחם כל היום. ואם כן, מי שמניחם כל היום, מראה שהוא אדם כשר ושולט בעצמו יותר מדורות קודמים, ולכאורה נראה הדבר כיהירות.

ברם, נראה ליישב, דהנה מעיקר הדין יש חובה להניח תפילין כל היום, וכמו שכתב הרא"ש (הנ"ל) שכך היה ראוי למי ששם ה' נקרא עליו ויראתו על פניו תמיד ולא יחטא. אלא שמאחר שקשה להמנע מהיסח הדעת וכדומה, פטרו את האדם מלקיים מצוה זו כל היום, והצריכוהו להניחם זמן קצר.

אומנם אם האדם מרגיש בעצמו שיכול הוא לעשות כפי עיקר הדין, באופן כזה אין זה נחשב ליוהרא, שהרי אינו עושה מעשה חסידות ופרישות בעלמא, אלא עושה את עיקר הדין, ושפיר יכול להניח תפילין כל היום.

וכיוצא בזה מצינו בשו"ת באר משה (חלק ג סימן קעט) שכתב, שחובה על כל אדם לקחת עמו ספר כשנוסע באוטובוס, או כשהולך לאירועים שונים כגון חתונה וכיוצא בזה, כדי ללמוד תורה בשעת הפנאי, ואין בזה חשש גאוה, מפני שכל מה שאמרו שיש לחוש לגאוה, היינו דווקא כשעושה דבר שאינו חייב לעשותו על פי הדין, ואף על פי כן מתחסד לעשותו. אבל לימוד תורה, חייב בו בכל עת בין בלכתו בדרך, ובין בהיותו באולם שמחות ובשאר מקומות אחרים, ולכן אין לחוש בזה ליוהרא.

וסיפרו על הגאון בעל אימרי אש, שדרכו היתה להתענות בכל ימות השובבי"ם, והיה מפרסם לכל שהוא מתענה. ושאלוהו, והלא מפורש בשלחן ערוך שעונש המפרסם תעניותיו הוא גדול מאוד, חוץ ממה שמאבד כל זכויותיו שהיה אמור לקבל בשביל התענית, ואם כן מדוע מגלה הוא את מעשיו הטובים ברבים.

והשיב, שדין שהוא מפורש בשלחן ערוך שאדם מחויב לעשותו, אין בזה יוהרא כשעושהו בפני רבים, מפני שעושה את המוטל עליו. ומה שאמרו שעונש המפרסם תעניותיו גדול מאוד, היינו דווקא אם מתענה תענית שאינו מחויב להתענות. ומאחר שראה שבני אדם מזלזלים בתעניות של ימי השובבי"ם, לכן בכונה הוא מפרסם את תעניותיו, שממנו ילמדו אחרים ויעשו כמותו.

והוא הדין לגבי לקיחת ספר לאירועים שונים, שעל ידי שלוקח ספר וקורא בו, הרי הוא גורם לאחרים שילמדו ממנו וכן יעשו, וזכות הרבים תלוי בו. עכ"ד. ודון מינה לנידון דידן. ושוב ראיתי בשו"ת יפה מראה (פנחסי סימן א), שכתב גם כן להקל להניח תפילין כל היום בפני רבים ואין לחוש ליוהרא.

וכעת ראיתי בספר ילקוט יוסף (סימן ל עמוד תנא) שהביא מה שכתב בספר סדר היום (עמוד עב), שאם הוא אדם ראוי והגון, ראוי שיתעטף בציצית ויניח תפילין גם במנחה, ולא יאמר איך אעשה דבר שאין כל הקהל עושים והוא יוהרא וגסות רוח, כי אין יוהרא וגסות רוח בעשיית המצוות, ואם אנו חוששים לכך אין לדבר סוף. ע"כ.

וכיוצא בזה כתב הג"ר חיים מוולאז'ין, שרבו הגר"א מוילנא הצטער הרבה על הדור הזה שמבטלים עיקר המצוה של תפילין שמצותה לילך בתפילין כל היום. וידוע שהסמ"ג היה מסתובב בעולם להזהיר לכל ישראל שילבשו בגד בן ד' כנפות עם ציצית. כך אילו היה בכוחותיו של הגר"א, היה סובב את העולם להחזיר עטרה ליושנה שיניחו ישראל תפילין כל היום, וליוהרא לא חיישינן, והלואי שגם הרואים יעשו כן, ובזמן הזה אין שייך יוהרא, ואדרבה נכון לפרסם זאת, והעיקר שיהיה הכל לשם שמים. ע"ש.

ומכאן תשובה מוצאת למה שכתב הרה"ג רבי אהרן זכאי בספרו מתנה לבר מצוה (חלק א עמוד 293) בשם הגאון רבי מנשה קליין בעל המשנה הלכות, שלא אריך למיעבד הכי [להניח תפילין כל היום] מכמה טעמים שונים. ע"כ. ולפי האמור לעיל יש סמך וסעד לדברי הנוהגים כן, ונתלים הם באילנות גדולים, והנח להם במנהגם.

ולך נא ראה בספר חסידים (סימן שסג), שהביא מעשה בחסיד אחד שהיה נושא תפילין וציצית כל היום, וכשמת שמעו שבני מעלה הספידו עליו ואמרו: "צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל", שהיה מזכה בכך את אחרים. ע"כ. ועיין בשו"ת ברכת יוסף (מיכאלי חלק ב סימן ד), ובספר עלינו לשבח (שמות עמוד תפח), ובשו"ת תשובות והנהגות חלק ה (סימן יח).

בדיקת התפילין

ג. אדם שקנה בעבר תפילין מהודרות מסופר מומחה וירא שמים, אבל לא היה מניחן כל יום, וכעת חזר בתשובה ורצונו להניחן כל יום, אם עברו שלוש וחצי שנים מאז שקנה אותן, יש לו לקחת אותן לבדיקה כדי לברר שהכל תקין. (ועיין בהערה).4

4. כתב הרמב"ם בהלכות תפילין (פרק ב הלכה יא): הכותב תפילין בכתב ידו, או שלקחן מן המומחה או משאר אדם, ובדקן והחזירן לתוך בתי התפילין, אינו צריך לבדקן פעם אחרת אפילו לאחר כמה שנים, ואין חוששין להם שמא נמחקה אות מתוכן או שניקבה, וכן היה הלל הזקן אומר "תפילין אלו משל אבי אמא הן". ע"כ.

ובספר ארחות חיים (הלכות תפילין סימן כט) כתב בשם תשובות הגאונים, שהמניח תפילין תמיד, אין צריך לבדקן אפילו לחמישים שנה, מפני שהאויר שולט בהן תמיד ואינן מתעפשות מבפנים, אבל אם אין מניחן אלא לפרקים, צריכות בדיקה, וכן שמענו מחכמים וזקנים ששמעו מרבותיהם שיש לבדקן ב' פעמים בכל שבע שנים. והביאו בקצרה בבית יוסף (סימן לט). וכן נפסק בשלחן ערוך (שם סעיף י).

ומדברי הארחות חיים יוצא, שדווקא באופן שמניח את התפילין תמיד, אין צורך לבודקן אף לאחר כמה שנים. אבל אותם בעלי תשובה שזמן רב לא הניחו תפילין, צריכים לבדוק את התפילין באופן שעברו שלש שנים ומחצה מאז שקנו אותם, מאחר שהיו ימים רבים שלא הניחם.

ובלאו הכי כבר כתב בשו"ת יחוה דעת (חלק א סימן לט) בשם הכנסת הגדולה והמגן אברהם, שהיות וכבר נבדקו כמה זוגות תפילין ונמצאו פסולות מחמת הזיעה שמקלקלת את האותיות, לכן מן הראוי להחמיר לבדקן לפחות פעמיים בכל שבע שנים אפילו אם הניחם כל יום. והמחמיר לבדוק את התפילין מידי שנה בשנה בחודש אלול, תבוא עליו ברכה.

שכח להניח תפילין יום אחד

והן עתה ראיתי בשו"ת שער שמעון אחד (חלק א סימן ה), שהביא תשובתו הרמתה של מרן פאר הדור רבינו עובדיה יוסף שליט"א לבנו של הרב המחבר שליט"א, וזה לשונו: בתשובה למכתבו מיום ט' חשון תש"ל, שאירע שלא קיים מצות תפלין בגלל היותו בתפקיד צבאי, ושוב לאחר שהתפנה שכח להניח תפלין בו ביום, ובקש תשובה על כך.

הנני להשיב, הנה ידועים דברי חכמינו ז"ל במסכת יומא (פו.): עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה, לא זז משם עד שמוחלים לו. ועיקר התשובה היא עזיבת החטא.

ולכן יש לו לבדוק את התפילין אם כשרים הם בתכלית הכשרות כדי להבטיח קיום המצוה מכאן ולהבא, וגם כדאי מאוד להשיג תפילין של רבינו תם כשרים בתכלית, ולהניחם אחר תפילת שמונה עשרה, כי בשעת קריאת שמע ותפילה, צריכים להיות עליו תפלין של רש"י, ויסיים התפילה בתפילין של רבינו תם, ויקרא בהם קריאת שמע.

ובהיות שחז"ל הסמיכו מצות תפילין לתלמוד תורה, וככתוב "והיה לאות על ידך וכו' למען תהיה תורת ה' בפיך", לכן יש לו ללמוד בכל יום שיעור בהלכות כפי כחו, או בשלחן ערוך, או בספר בן איש חי, ותורה אגוני מגנא ואצולי מצלא, ולא יפחות משעה אחת בכל יום. וביום שלא יכול ללמוד, יפרע לאחר מכן. גם יתן ח"י מטבעות לצדקה בכל יום לכפרת החטא, וכך יעשה במשך שנה שלימה. עכ"ד.

ד. אדם שקנה תפילין מהודרות, ולאחר זמן רב שלח את התפילין לבדיקה, וגילו שהתפילין היו פסולות מלפני זמן רב, יעשה תשובה ויצטער על כך שנגרם לו שלא הניח תפילין כל אותם שנים שעברו, וירבה בלימוד תורה, ויקבל על עצמו להניח מכאן ולהבא גם תפילין של רבינו תם. אבל אין צריך לעשות תעניות וסיגופים, מפני שהיה אנוס, ואנוס רחמנא פטריה.5

5. הנה אף על פי שרבינו חיים פלאג'י בספרו גנזי חיים (דף קנ:) הביא מה שכתב בספר פרי עץ חיים, שהעובר על מצות עשה צריך להתענות ס"א תעניות, ובספר תיקוני תשובה של רבינו חיים ויטל כתב, שהמבטל מצות עשה כגון שופר ולולב ותפילין, צריך להתענות שע"ו (376) תעניות.

הנה מלבד שדבריו הם נגד תלמוד ערוך שבידינו, דגרסינן במסכת יומא (פו.) שאם עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה, לא זז משם עד שמוחלים לו. ומשמע שנמחל לו ללא סיגופים ותעניות.

עוד בה, דכבר כתב בשו"ת יביע אומר (חלק ז סימן ה) שבאופן שנעשה הדבר בשוגג, יש לומר דלכולי עלמא אין צריך תעניות וסיגופים, ובפרט בנידון דידן שהאיש הזה נפשו עגומה על שאירע לו מכשול זה למפרע.

ולענין הברכות שבירך, יש כאן כעין ספק ספיקא, שמא הלכה כרוב הפוסקים שאיסור ברכה שאינה צריכה אינו אלא מדרבנן [ומאחר שנעשה הדבר בשוגג ובאונס, אין צריך כפרה], ואם תרצה לומר שהלכה כהרמב"ם ומרן דהוי מדאורייתא, שמא הלכה כמו שכתבו הרמב"ן והר"ן ששגגת לאו אינה צריכה כפרה כלל, אלא די בעשיית תשובה. ע"ש. ולכן אין צורך בתעניות בפרט בדור חלש כדורינו, אלא די בחזרה בתשובה וחרטה על העבר.

ה. בעל תשובה שלא היו לו תפילין וטלית, וכעת רצונו לקנות טלית ותפילין, אבל אין לו מספיק כסף כדי לקנות את שתיהן, יקנה תפילין, וכשיהיה לו כסף נוסף יקנה טלית.6

וכן אם היה צריך תפילין ומזוזה, ואין לו אפשרות לקנות את שניהם, תפילין קודמים למזוזה.7

6. כתב בשו"ת אורח לחיים (סימן ב) דאף שבשיורי כנסת הגדולה (סימן כה אות א) כתב, שאם אין ידו משגת לקנות ציצית ותפילין, ציצית קודמת משום שהיא שקולה כנגד כל המצוות, בכל זאת מאחר שהרבה מגדולי האחרונים חולקים על זה כמבואר בברכי יוסף (שם אות א), העיקר כדבריהם וכמו שכתב גם הברכי יוסף. ע"כ.

והנה מה שכתב השיורי כנסת הגדולה שציצית קודמת לתפילין משום ששקולה כנגד כל המצות, לכאורה יש להעיר על זה ממה שכתב בהלכות קטנות לרא"ש (הלכות תפילין סימן כח) וזה לשונו: אין לך גדול בכל מצות עשה שבתורה יותר ממצות תפילין, שהוקשה כל התורה כולה לתפילין. ע"כ. ועיין קידושין (לה.).

והבט וראה להרב בית דוד (סימן י) שהעיר עוד על דברי השיורי כנסת הגדולה, דמאחר שטלית אינה חובת גברא, ואם אין לו בגד של ד' כנפות אינו מתחייב במצוה זו, ואילו התפילין הם חובה גברא והמבטלם הוא מפושעי ישראל בגופן, לפיכך בודאי שיש לקנות תפילין לפני הטלית. ע"ש.

וראה בשו"ת מאה שערים (סימן ב), שרצה ליישב את דברי הכנסת הגדולה, דמאחר והטלית תדירה שהיא בחול ובשבת, לכן יש מקום לומר שיקדימו אותה לתפילין, ועל כל פנים למסקנה דדינא הניח זאת בצריך עיון. כיעו"ש.

ולפי האמור נראה, שאף שמצות טלית היא תדירה, מכל מקום בנידון דידן יש להעדיף את התפילין. וראה גם בשו"ת שמש צדקה (סימן טז) שכתב להוכיח נגד דברי הכנסת הגדולה, ואף שאמרו חכמינו ז"ל שמצות ציצית שקולה כנגד כל התורה כולה, מכל מקום גם לגבי תפילין מצינו שהוקשה כנגד כל התורה כולה, ולכן הם קודמים לטלית. ע"ש.

7. שולחן ערוך אורח חיים סימן לח (סעיף יב). ועיין בשו"ת אשמח בהשם (או"ח סימן י) האם עדיף תפילין של רבינו תם או טלית.

תוכן העניינים

ואין למו מכשול - חלק י

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה