שער ההלכות - חלק אבן העזר · פרק א - שידוכים ונישואין
א. בחור שזכה כעת לחזור בתשובה, והוא בגיל שצריך לשאת אשה, עדיף יותר שיכנס לישיבה למשך כשנה כדי ללמוד תורה, ולבסס את עצמו במידות טובות והנהגות ישרות, כדי שיוכל להקים את ביתו בקדושה וטהרה על אדני התורה והיראה, ולא יתחתן בלי בסיס טוב ומוצק כראוי [ואם יש לו הרהורי עבירה ואינו יכול להתגבר עליהם, יעשה שאלת חכם כיצד לנהוג].1
1. כתב בספר נפשי בשאלתי (חלק ב), שנהוג היום בישיבות לבעלי תשובה, שבאופן שהבעל תשובה הוא חדש ממש, ועדיין אינו יודע בתורה אף דברים בסיסיים, בודאי מן הראוי שיעכב שידוכו ויכנס לישיבה לבעלי תשובה ויעסוק שם בתורה תקופה מסוימת, כגון שנה פחות או יותר - תלוי בכשרונותיו ובהצלחותיו, ואז ישמע הצעות משידוכים, וישתדל שיהא שידוך באופן שיוכל גם לאחר החתונה ללמוד כמה שנים לפחות בכולל, על מנת להעשיר ידיעותיו בלימוד התורה ובתיקון המידות.
והוסיף, שבחור שטוען שאינו ''מבושל'' עדיין לחתונה ואינו מסוגל עתה להינשא, ורואים אנו שיש ממש בדבריו, אם המונע הוא חוסר בגרות והוא באופן הנראה שאם יתעכב מעט יתבגר בשכלו, אם כן, זו מניעה חולפת, ובהחלט יש להתחשב ברגשותיו בזה, ולהמתין לו עוד מעט זמן.
אולם אם המניעות המה מניעות שאין פתרונן תלוי בזמן, וכגון שטוען: אינני מסוגל להינשא כי אני עצלן, קם מאוחר, אינני רואה עתיד לעצמי, אין לי כסף וכיוצא בזה, שאין פתרון בעיות אלו נפתרים בהשהיה של זמן, הרי אלו בעיות שאם לא יעבוד עליהם, אזי כל ימיו יהא בבעיה זו, ולכן אין להתעכב בשבילן מלהינשא, ויש להסביר לו, שלאחר הנישואין אדם מרגיש יותר אחראי, ואדרבא יש סיכוי גדול שדווקא הנישואין יביאו את הפתרון לחולשות אלו.
איחור חתונה לבן תורה
אולם כל האמור עד כה זה דוקא לגבי בעלי תשובה. אבל בן תורה שהגיע לפרק האיש מקדש, ורצונו לאחר את השידוכין כדי ללמוד עוד תורה, אין לו להקל בזה, בפרט בדור פרוץ, וכפי שכבר כתבנו בס"ד בספר ואין למו מכשול חלק ז (עמוד קפד).
וראה נא בספר מעשה איש (חלק ג עמוד רלו) שפעם אחת קרא רבינו החזון איש זיע"א לבן תורה, והציע לו שידוך, והבחור הגיב ואמר: "עדיין לא למדתי מספיק". אמר לו הרב: תגיד לי מתי היה רבי עקיבא איגר ל"רבי עקיבא איגר" לפני החתונה או לאחר החתונה? מתי היה רבי משה סופר ה"חתם סופר" לפני החתונה או לאחר החתונה? והוסיף: אם יש לך שאלות נוספות, תשאל את כל השאלות...
לגלות שהוא בעל תשובה
ב. בעל תשובה שהיה בעבר חילוני ובעל עבירות, וכעת יוצא לשידוכים, צריך לגלות למשודכת שהוא בעל תשובה, אך אינו צריך לפרט את החטאים שבהם נכשל בעבר, אלא מספיק לומר באופן כללי שלא חי על פי התורה והמצוות, ועתה חזר בתשובה שלימה, והולך בדרך הישרה.
וכמו כן, יכול הוא להתחמק ולא להשיב באופן מדויק על שאלות שאין בהם כל כך תועלת לצורך השידוך, אך אין להשיב דברים שאינם נכונים [וראוי לפנות לחכם ולהתייעץ עמו מה לספר ומה להשמיט].2
2. ראה בילקוט יוסף החופה והנישואין (עמוד מב בנד"מ). ועיין בשו"ת תשובות והנהגות חלק ה (סימן שמ), האם בעלת תשובה צריכה לספר שזינתה בעבר.
ובספר ואין למו מכשול (חלק ו עמוד קצ) כתבנו בס"ד, שבחורה פנויה שנכשלה בזנות, והרתה והפילה, וכעת חזרה בתשובה שלימה, והשתדכה עם בן תורה, אינה צריכה לספר לו שהיתה לה הפלה [באופן שלא נגרם לה נזק כתוצאה מכך], אלא תספר לו שהיה לה פעם קשר עם מישהו, ומאז שחזרה בתשובה אין לה קשר עם אף אחד, וברצונה לשכוח מהעבר ולהתחיל דף חדש בחיים.
ג. אדם ששואלים אותו בקשר לשידוך - "האם פלוני הוא בעל תשובה", וידוע לו שהוא בעל תשובה, אין לו להעלים זאת, אלא יאמר את האמת אף על פי שכיום אותו בחור הוא בן תורה השוקד על תלמודו יומם ולילה.3
3. שו"ת ישיב משה (טורצקי עמוד רמב) בשם הגאון רבי יוסף ש. אלישיב שליט"א. וכתב החפץ חיים (ח"ב כלל ט ציור ג), שאין לגלות לכלה את מיעוט חכמת התורה של החתן, כיון שאילו רצה אב הכלה לדעת ולהכיר אותו, היה צריך להוליכו אצל בעלי תורה שיבחנו אותו וינסו את כח חכמתו וידיעתו, וכיון שלא עשה כן, נתרצה בדבר. ועיין בספר בן יהוידע (יומא דף פו:), ובספר אמרי חיים (סופר סימן ג), ובשו"ת שבט הקהתי (חלק ב עמוד רנ), ובשו"ת לחפץ חיים (סימן טז).
חתונה עם בן או בת הנדה
ד. בעל תשובה או בעלת תשובה, שהוריהם לא שמרו טהרת המשפחה, אין חשש להתחתן עימהן, ולכן אם יש להם צניעות ומידות טובות והולכים בדרך הישרה, מותר להתחתן עימהם ללא שום חשש.4
ועל כל פנים, אם יש אפשרות לברר לפני הפגישות האם ההורים שמרו טהרת המשפחה, יעשו כן, מכיון שיש חוששים להתחתן עם ילדים שנולדו ללא שמירת טהרה. ומכל מקום אם כבר נפגשו, וניכר עליהם שיש להם מידות טובות, בודאי שאין לבטל שידוך בגלל שנולדו ללא טהרה.5
4. הנה אמת נכון הדבר שמרן בשלחן ערוך (אהע"ז סימן ד סעיף יג) כתב: איזהו ממזר, זה הבא מאחת מכל העריות, חוץ מהבא מהנדה שאף על פי שהוא פגום, אינו ממזר. וכתב הבית שמואל (ס"ק טו) שבן הנדה פגום ואין משפחתו מיוחסת וראוי להרחיק מהם, אבל אינו פגום מכח איסור, וכשר אפילו לכהונה.
ובביאור הגר"א (שם ס"ק ל) כתב, שבן הנדה הוא פגום ומקולקל כמו שאמרו במסכת כלה: רבי יהודה אומר עז פנים לגיהינום. ומיהו עז פנים? רבי אליעזר אומר ממזר, רבי יהושע אומר בן הנדה. ע"כ. וראה עוד בטורי זהב (יו"ד סימן קצח ס"ק כא), ובשו"ת זקן אהרן חלק א (סימן סה), ובספר טוב מצרים (עמוד מא) מה שכתבו בזה.
ברם, טוב עין יראה בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ד סימן יז) שצידד להקל להתחתן עם בן או בת הנדה, וטעמו, דמאחר שאין איסור כלל להתחתן עם בן הנדה, אלא רק עצה טובה להתרחקות מחמת שהבנים שנולדו מהנדה הם בעלי מדות רעות, אם כן, כאשר מציעים לאדם שידוך בעל מדות טובות ואין לו עזות פנים, הרי זה סימן שאינו בן הנדה, ויש לסמוך על סימנים אלו.
ואף שידוע שאמו לא הלכה למקוה לטבול, הא אפשר שהתעברה בו לאחר שהלכה לרחוץ בים או בבריכת שחיה והיתה טבילתן כשרה מן התורה, ושוב אין בניה בגדר בני הנדה, אף שלא טבלה לשם טבילה. ואף שהיתה לבושה בבגד שלובשות הנשים בעת שרוחצות בים, מכל מקום נכנס שם מים, ועולה לה הטבילה.
נמצא שאלו שהם יראים ושלמים והם בעלי מדות טובות ומתנהגים בדרך ארץ כראוי, אף שהם בני ובנות נשים שלא שמרו הלכות נדה, אין לעכב מלהתחתן עמהם אף מצד המעלה. ע"כ. וכן כתבו להקל בשו"ת חלקת יעקב (אה"ע סימן יא), ובשו"ת ישכיל עבדי חלק ז (אהע"ז סימן ג), שמותר לבחור חרדי להתחתן עם בת הנדה. וכן הוא בספר קהילות יעקב (יבמות סימן מט). ע"ש.
וכעט ראיתי בספר טעם ודעת (חלק ג עמוד קצז) ששמע מרבינו החזון איש זצ"ל, שנשאל על ידי בחור הגון, אודות שידוך שהציעו לו, והיא עלמה מצוינת במעשיה ומידותיה, ומוסרת נפשה לחיי תורה ומצוות, אלא שלבו נוקפו בהיות המדוברת בת להורים שלא שמרו טהרת המשפחה ופגומה היא.
ורבינו החזון איש הניח דעתו, כי אותם שנזדהמו באשמת הוריהם והם עצמם התעוררו וקדשו חייהם במסירות נפש לשים פעמיהם באורחות יושר, יעלה בידם לטהר עצמם מטומאתם, ופעמים שיזדככו יותר ממי שנולד בקדושה וטנף עצמו בחטאים ועונות. ועל כן היתה תשובתו אליו להתחתן עם אותה מדוברת, וברכו שיזכה ממנה לדורות כשרים, לפי שעלה בידה להעביר מעל עצמה פגם זה של בן הנדה. ע"כ.
וכן כתב להקל בפשיטות בשו"ת תשובות והנהגות חלק ה (סימן שיג), וביאר שם בדרך דרוש, שזהו פשר הסתירה בין המקראות "מצא אשה מצא טוב" לבין "מוצא אני את האשה מר ממות", שאם מחפש אשה טובה הראויה לו, ואינו מחטט יותר מדאי, מצא טוב. אבל אם מחפש את "האשה" דהיינו סוג מיוחד וטהור מבטן ומלידה, עלול להיכשל בכך ויגיע לידי מר ממות. ע"כ. וכן העלה בשו"ת דברות אליהו (ח"ה סימן סה). ועיין עוד בשו"ת עטרת פז חלק ג (אהע"ז סימן ב).
5. בספר שובע שמחות חלק א (עמוד ל) כתב, שאירע שחתן בן ישיבה שאל את מרן הגאון רבינו עובדיה יוסף שליט"א, על שידוך של בעלת תשובה שבאה מבית חילוני, ואמר לו הרב, לברר אם ההורים שמרו לכל הפחות טהרת המשפחה, כי ברוך ה' יש משפחות רבות אף אצל החילוניים ששומרים טהרת המשפחה, וממילא אין הבת בכלל בת הנדה. ואף שבת נדה מותרת בודאי לבוא בקהל, מכל מקום בן תורה [שאינו מתקשה במיוחד בשידוכים] שרוצה להקפיד על זה, יברר כנזכר. ע"כ. ומשמע שאם עדיין לא נפגש עם הבחורה, ראוי לכתחילה לחשוש לנישואי בת הנדה, וכן להיפך.
והבט וראה בשו"ת שבט הלוי חלק ד (סימן קסב), שנשאל אודות החיתון עם בעלי תשובה בזמן הזה אשר אבותיהם לא שמרו דיני נדה והם בני נדה, האם מותר לכתחילה להתחתן איתם.
וכתב שאין להעלים עין מדברי הבית שמואל (הנ"ל) שראוי להרחיק עצמו מבן הנדה, ועל כן מי שמתיעץ איתנו, עלינו להגיד לו הלכה זאת של פגם, אבל הרשות נתונה לומר לו - שאם לא יחוש לזה, יתכן שמאוד יצליח, ויזכה שיקוים בהם "מי יתן טהור מטמא לא אחד". וכל זה כדי שלא לסגור שער של דופקי בתשובה. ע"כ. וכן כתב בשו"ת מנחת יצחק חלק ז (סימן קז). ע"ש.
ועל כן, אם באו לשאול את פי החכם האם לצאת לפגישות עם בן או בת הנדה, ישמיע הרב לשואל את כל הצדדים שיש בזה בין הטובים ובין הרעים, ויבליט יותר את הדברים הטובים שיש, והבחור או הבחורה יבחרו האם לרחק או לקרב.
אבל אם כבר נפגשו האחד עם השני, וראו שהמשודך הוא צנוע ובעל מידות טובות ודרך ארץ, אזי אין לבטל שידוך בגלל חיסרון זה שהוריו לא שמרו טהרת המשפחה, ונאמנים עלינו דברי הרב אגרות משה, שעצם התנהגותו המנומסת של המשודך, מעידה עליו שאינו בן הנדה. ושומר פתאים ה'. ועיין שו"ת תשובה מאהבה (חלק א סימן ח), ובשו"ת חלקת יעקב (סימן יא), ובשו"ת אמרי יושר חלק ב (סימן קיד).
ה. בחורה בעלת תשובה שהוריה מחללי שבת בפרהסיא, והיא צנועה ובעלת מידות טובות והולכת למדרשיה לבנות כדי להתחזק ולהתעלות, אין שום חשש להתחתן עימה.6
וכן בת חרדית מבטן ומלידה, שהציעו לה בעל תשובה תלמיד חכם ובעל מידות טובות, שהוריו מחללי שבת, אין שום חשש להתחתן עימו, והוא עדיף מבחור שהוריו שומרים שבת והוא אינו תלמיד חכם אלא בינוני.7
6. על פי המבואר בסעיף הקודם, וכן כתב בשו"ת שבט הקהתי (חלק א סימן שפז). וברור.
וכתב המאירי (שבת יא.): אף על פי שהרבה דברים צריך אדם לבדוק בנשואי האשה מצד יחוסה וקרוביה, מכל מקום במידותיה ובטכסיסיה ראוי לבדוק ביותר, שרעת אשה מכאבת לב בן זוגה להיות כל ימיו מכאובים, עד שיתיאש לבו מכל טובה. דרך צחות אמרו "כל רעה ולא רעת אשה". ע"כ. ומבואר שמידות טובות חשובות יותר מיחוס.
ובשו"ת תשובות והנהגות (חלק ג סימן שפט) נשאל, האם מותר להשתדך עם בת מחלל שבת, שהרי כתב הר"ן בחידושיו לחולין (ד:), שגזרו על בנות מחללי שבת בפרהסיא, והובאו דבריו בשו"ת מהר"ם שיק (אהע"ז סימן יד), וכתב על זה "תימה על העולם שאין נזהרים בזה". ואם כן מה הדין בבת שאביה מחלל שבת אך היא עצמה מצויינת במדות טובות וביראת ה', האם עלינו להמנע מלהשתדך עמה או לא. והשיב, שאין מקום לחשוש בזה כלל, מפני שהיא נחשבת כקטן שנולד וזכתה לעשות לעצמה נפש חדשה. ע"ש.
7. בשו"ת בית אב"י (ח"ד סימן קמד) נשאל, אם מציעים שני בחורים לבת ישראל, אחד שהוא בן תורה בינוני ממשפחה כשרה וטובה, והשני בחור תלמיד חכם גדול שעמלו בתורה, וכבר עלה במעלות התורה, אבל דא עקא שהוא בעל תשובה ממשפחה של מחללי שבת ופורקי עול תורה ומצות, באיזה בחור לבחור. וכתב שעדיף לבחור בבחור הראשון שהוא בן תורה. וז"פ.
ו. אדם שנמצא בשלבים של שידוכין, ראוי ונכון שיבדוק את אחיה של המשודכת, האם הם בעלי מידות טובות ושומרים תורה ומצוות, מפני שיש בכך השפעה על הילדים שיולדו לו בעתיד.8
אולם אדם שהציעו לו שידוך עם אשה שאחיה אינם שומרים מצוות, אבל היא לומדת בסמינר חרדי של בית יעקב, ויש לה מידות טובות, רשאי לגשת לשידוך זה, בפרט אם יש לה אח אחד שהוא שומר מצוות.9
בענין - הנושא אשה יבדוק באחיה
8. הנה במסכת בבא בתרא (קי.) אמר רבא: הנושא אשה צריך שיבדוק באחיה. תנא: רוב בנים דומים לאחי האם. וכתב המהרש"א שהענין מבואר, כי האחים והאחיות הנולדים בבטן אחת, הם קרובים לטבע אחד, והעוּבר הוא ירך אמו, כי עיקר גופו של אדם נוצר מאמו, ועל כן הוא על פי רוב בטבע אחי האם להרע ולהטיב.
ועל פי זה כתב שם לבאר את מה שנאמר בתורה "ויהי יצחק בן ארבעים שנה בְּקַחְתּוֹ את רבקה בת בתואל הארמי אחות לבן הארמי לו לאשּה", לפי שבאו שם לספר תולדותיו של יצחק שהם עשו ויעקב, אמר שהיתה אחות לבן, ועל כן נולד עשו ממנה, שרוב בנים אחר אחי האם. עכ"ד.
ולך נא ראה בספר חסידים (סימן שעד) שכתב, שלפעמים דברי חכמים מתבטלים מפני דברי חכמים אחרים. חכמים אמרו: תורה מחזרת על אכסניה שלה כשיש לה שלשה דורות בעלי תורה. והנה בימינו רואים כמה דורות שהיו אבותיהם בעלי תורה ובניהם יצאו עמי הארץ, מפני שאבותיהם נתחתנו באותם שמשפחותם עמי הארץ, וכבר אמרו חכמים רוב בנים דומים לאחי האם.
עוד כתב שם (סימן שעה): איש אחד אמר לאיש אחר, קח אשה פלונית עשירה. אמר כיון שיש לי מזונות אף על פי שבצמצום יש לי, לא אקחנה, מפני שאחיה רעים, ורוב בנים דומים לאחי האם. ומה שאמרו חז"ל חוּת דרגא וסיב אתתא [לא תיקח אשה חשובה ממך שמא לא תתקבל עליה, אלא תיקח אשה פחות חשובה. רש"י], היינו דווקא כשאחיה טובים.
וכתב שם מרן החיד"א בברית עולם, שאפשר לרמוז זאת ממה שנאמר במילים "אשת חיל מי ימצא", שהם ראשי תיבת של 'אחים', לרמז שיבדוק באחיה תחילה. ע"כ.
ובשו"ת התעוררות תשובה (ח"ד בסוף הספר עמוד ג) כתב לבאר מה שאמר לבן ליעקב אבינו "אך עצמי ובשרי אתה", שיעקב סיפר ללבן שבא במרמה להתברך מפי יצחק אביו במקום עשיו אחיו, וסבר לבן שיעקב רמאי הוא כמוהו, וכך מסתבר, שהרי רוב בנים דומים לאחי האם, ולכן אמר לו "עצמי ובשרי אתה" כלומר, אתה ממש כמוני בטבעך ובמעשך. ע"כ.
ועל כן ראוי ונכון לבדוק את אחי המשודכת לפני שנפגשים עימה. וכן כתב בחכמת אדם (כלל קכג אות י), שהנושא אשה יבדוק באחיה אם הם יראי ה' וצדיקים ולומדים, כי רוב הבנים הולכים אחרי האם. ע"ש.
ובספר בתים לבדים (עמוד עד) כתב, שמקובל הוא מהאדמו"ר רבי אהרן מבלעז זצ"ל, שיש לבדוק אם האחים לכל הפחות מניחים תפילין ושומרים את השבת. והוסיף, שרק האיש יבדוק בקרובי האשה, אבל האשה אינה צריכה לבדוק את אחֵי האיש או את אחיותיו.
ועל כל פנים כתב שם בשם הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, שמאחר שהפוסקים השמיטו חיוב בדיקת אחי האם, צריך לומר דסבירא להו שאין זה חיוב מן הדין אלא עצה טובה קמשמע לן. ע"ש.
9. בספר מעשה איש (חלק ג עמוד רלו) כתב בשם רבינו החזון איש, לעניין מה שאמרו "הנושא אשה יבדוק באחיה", שאין צריך לבדוק את כל האחים של המשודכת אלא מספיק גם כשאח אחד הולך בדרך הישר והטוב.
וגדולה מזאת כתב בספר ארחות רבינו הקהילות יעקב (חלק א עמוד רסה), שבזמנינו שהרחוב מופץ בעיתונים פסולים, והרחוב מקולקל ואין בכוחו של האב לפקח על מהלכי הבן וחינוכו, לכן מקלקולם של אחי האם, אין הוכחה שיש איזה פגם במשפחה, ואפשר לגשת לשידוך זה אם הבחורה הגונה וטובה. ע"כ. ומשמע, שאפילו אם כל האחים אינם הולכים בדרך הישר, אין חשש להשתדך עם אחותם.
וכן כתב בספר טיב השידוכים (עמוד פז), שישנם בחורים שטוענים, שמאחר שבמסכת פסחים (מט.) אמרו שיש להידבק בבת תלמיד חכם ואף ימכור את כל אשר לו כדי להינשא לבת תלמיד חכם. וכן אמרו בגמרא (ב"ב שם), שהנושא אשה צריך שיבדוק באחיה, לכן יש להתעכב בשידוכים עד שימצא אשה ממשפחת צדיקים.
וצריך לדעת שדרך זו מונעת מהבחור להתחתן, והלא כבר הורה זקן בזה מנהיג דורנו הגאון הקדוש הסטייפלר זצוק"ל, שכל זאת אמור היה בדורות קדמונים שלא היו הבנות יוצאות ללמוד ומתחנכות רק בביתם, לכן היה צריך כל כך להקפיד בסוג הבית. לא כן בדורנו שכבר נתפשט לשלוח הבנות לבתי חינוך חרדים ומלמדים אותם את הצריך להן, אזי כולן ראויות המה. ע"כ. וכן כתב בשו"ת שער שמעון אחד (ח"ה אבה"ע סימן יג).
ז. בעל תשובה גרוש, שהציעו לו שידוך עם בעלת תשובה גרושה, שבעבר בגדה בבעלה ועקב כך התגרשה, אם עדיין לא נפגשו, ראוי יותר שיפגש עם אשה אחרת.
אומנם אם כבר נפגש עימה ורואה שיש לה מידות טובות ומתנהגת בצניעות הראויה לבת ישראל, רשאי להתחתן עימה ללא שום חשש, ויזכה להקים בית נאמן בישראל.10
10. כתב רמב"ם בהלכות גירושין (פרק י הלכה כב): אשה רעה בדעותיה, ושאינה צנועה כבנות ישראל הכשרות, מצוה לגרשה, שנאמר (משלי כ"ב): "גרש לץ ויצא מדון". ואשה שנתגרשה משום פריצות, אין ראוי לאדם כשר שישאנה, שזה מוציא רשעה מביתו וזה מכניסה לתוך ביתו. וכן פסק מרן השולחן ערוך (אבן העזר סימן קיט ס"ה).
ולפי זה, לכאורה לא היה ראוי להתחתן עם אשה שהתגרשה מבעלה בגלל שבגדה בו, שהרי התגרשה משום פריצות.
אולם אם אכן היו מורים כן לציבור, הרי היו נועלים דלת בפני בעלות תשובה, ומה תעשה אותה בעלת תשובה שכעת חזרה למוטב והולכת בדרך ישראל סבא, וכי זו תורה וזו שכרה. ואם בבן הנדה ובבת הנדה התירו להתחתן עימהם אף לכתחילה כמבואר לעיל, אף על פי שלדעת מרן הוא נחשב לפגום, הוא הדין שיש מקום להקל להתחתן עם אשה זו, והרי היא כתינוקת שנולדה מחדש.
ושוב ראיתי בשו"ת בנין אב (חלק ב סימן סב) שעמד על מדוכה זו, והעלה שאשה שנתגרשה מחמת פריצות, אינה ראויה להנשא לאחר מדין "גרש לץ", שזה חיוב הגרושין, והאיסור של גרש לץ הוא משום פריצות. אולם באופן שאותה אשה חזרה בתשובה, מסתבר שאדם כשר יכול לישאנה, שהרי אין כאן לץ ואין כאן מדון, אלא היא כצדקת גמורה, שהרי במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.
ועל כל פנים נכון להעיר לאוזנו של החתן [לפני שנפגש עימה], שאין זה שידוך חָלָק ביותר, אבל אם יקחנה, יש לסמוך שזכותה ויסוריה כבעלת תשובה, יעמדו להם להצליח בהקמת בית נאמן בישראל. עכ"ד.
וראה בספר יפה ללב (חלק ו דף נח.) שכתב בשם הרי"ף (סוף גיטין), שמי שבא ליקח אשה גרושה, הגם שלא נתגרשה מבעלה על דבר ערוה, יש לו לחקור היטב על מה נתגרשה אותה גרושה מבעלה.
ועיין בשו"ת שער שמעון אחד (ח"ה אה"ע סימן א-ג) שנשאל מאדם אחד שבא להתייעץ עימו אודות מה שקרה לו, שהיתה לו אהובה אשת איש, ומרוב אהבתם עשתה כל מה שביכולתה עד שבעלה גירשה, ולה בן אחד, וכעת היא רוצה שיתחתן איתה, והוא מצדו מוכן לזה, אבל הוריו מתנגדים לזה בתוקף, ורחמיו נכמרו על הבן של אותה אשה שיגדל כיתום בלי אב אם הוא לא יתחתן איתה, ובא לשאול כדת מה לעשות, האם יתחתן איתה, או שישמע לקול הוריו ויעזבנה לעצמה, למרות שיצאו יחדיו תקופת מה אחר הגירושין.
והרב המחבר שליט"א טען, שאותה אשה אינה הוגנת עבורו, משום שכמו שהיא עזבה את בעלה הראשון והלכה אחר מראה עיניה עם אותו בחור רווק, עלולה לעשות כמעשיה בראשון גם עם השני, שאם ימצא חן בעיניה מישהו אחר יותר ממנו, תעזוב אותו ותלך לשלישי.
ועל כל פנים, למעשה שאל את פי מרן פאר הדור רבינו עובדיה יוסף שליט"א, והשיב לו, שראשית כל עליו לדבר על לבה של אותה גרושה שתעשה שלום עם בעלה ותחזור אליו על ידי חופה וקידושין כדת משה וישראל, ובזה יתקן את המעוות הנגרם על ידו. והיה אם הצליח מה טוב ומה נעים, אבל אם אחר כל המאמצים לא עלתה בידו לקרב את הלבבות, רשאי לקחת אותה לאשה, ולדאוג לילד כמיטב יכולתו. ע"ש.
ח. בעל תשובה שנפגש עם בחורה חרדית, ומצאה חן בעיניו, והוריו מתנגדים לכך שיתחתן עם אותה בחורה מפני כל מיני טענות שוא, כגון שהיא יותר מדאי חרדית, או שאומרים לו "מגיע לך משהו יותר טוב", אין הבן חייב לשמוע להוריו, ויעשה זאת בחכמה ובתבונה, כדי למנוע פגיעה ומריבה במשפחה [וכן הדין לגבי בעלת תשובה שנפגשה עם בחור חרדי].11
11. בשו"ת מהרשד"ם (יו"ד סימן צה) כתב, שהאב שציוה על בנו שבשום אופן לא ישא את בת פלוני, והבן חפץ בה, כי היא ישרה בעיניו, הדין פשוט שהבן יכול לישא האשה אשר ישרה בעיניו, ואין מצות האב מעכבת כלל, כי ממנה יזכה לבנים הגונים, כיון שהיא כשרה כשאר בנות ישראל הכשרות, ואם ישא אשה אחרת אשר אין לו חפץ בה, בניו יהיו בני שנואה, ושנואים לפני המקום. ע"ש.
וכן תחזה לרבינו הבן איש חי (שופטים ש"ב אות יט) שכתב, שאם הבן רוצה לישא אשה ההוגנת לו וחפץ בה, אין הוריו יכולים לעכב אותו. וכתב שם בספר הליכות עולם (עמוד קמב), שלאו דוקא אם האשה "ההוגנת לו" אינו חייב לשמוע לאביו, אלא אפילו אם האב טוען שאין האשה הוגנת לו, הבן קובע אם היא הוגנת לו לפי ראות עיניו.
וטעם הדבר, משום שכל דבר שלא שייך בו כבוד האב, אין בו משום כיבוד אב ואם, ואין ההורים יכולים להתערב בדבר למנוע רצון הבן וחפצו, ואין בידם לומר שאינה הוגנת לו. והרמ"א בהגה (סוף סימן רמ) כתב: אם האב מוחה בבן לישא איזו אשה שיחפוץ בה הבן אינו צריך לשמוע אל האב. ולא הזכיר "אשה ההוגנת לו", ומוכח שאין האב יכול לבא בטענה שאין האשה הוגנת לו.
ט. אשה פנויה שקיבלה זרע מבנק הזרע, ונולד לה בן או בת, ולאחר מכן חזרה האשה בתשובה, ורצונה להשיא את בנה או בתה כדת משה וישראל, ולכן פנתה לבנק הזרע לברר את זהותו של האב שתרם את הזרע, ונענתה בסירוב מוחלט, וגם בית המשפט הסכים למנוע את חשיפת זהות האב שתרם את הזרע, מותר לבן או לבת להתחתן כדת משה וישראל, ואין לחוש שמא הם אסורים לבוא בקהל.12
האם מותר לפנויה לעשות הזרעה מלאכותית
12. הנה תחילה וראש יש להבהיר, שעל פי תורתינו הקדושה אין לפנויה לקבל זרע מבנק הזרע, וכמו שכתב הגאון רש"ז אויערבך זצ"ל בשו"ת מנחת שלמה (חלק ג עמוד כה), שאין לעשות הזרעה מלאכותית לפנויה, שהרי נאמר: "הסר ממך עקשות פה, ולזות שפתיים הרחק ממך", ובזה היא מביאה חשד של זנות על עצמה, וגם לוולד יהיו קשיים, ומי יודע אם לא יצטער הרבה מכך כשיגדל. ע"ש.
וכיוצא בזה כתב בשו"ת דברי דוד (טהרני חלק ב סימן ח), אודות אדם שעבר טיפולים כימותרפיים, ומחשש שהדבר יפגע בפוריותו, הקפיאו כמה מנות של זרע שלו, ועתה הבעל נפטר והניח בת, ובאה האשה לשאול האם מותר לקבל הפריה מלאכותית מזרע בעלה שנפטר, כדי להביא עוד ילד לעולם.
והשיב, שיש לאסור על האשה לעשות זאת, שהרי הרואה שיראה אותה מעוברת, יַּחְשְׁבֶהָ לפרוצה, שהרי אלמנה היא ומהיכן התעברה, וכבר אמרו במשנה במסכת שקלים (פרק ג משנה ב) שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום, שנאמר "והייתם נקיים מה' ומישראל". ע"ש. ולכן יש להמנע מהזרעה מלאכותית.
ועל כל פנים כתב בשו"ת יביע אומר חלק י (אבה"ע סימן י), שהדבר ידוע כי אלה התורמים את הזרע (תמורת תשלום), הולכים אל המקום שהמנהל של האתר לוקח מהם זרע, ונותן את הזרע לבדו במקום מסויים ללא תערובת זרע של אנשים אחרים, ומכיון שהאשה הזאת שקיבלה את הזרע היתה פנויה, אם כן, בין אם היה זרע של גוי בין אם היה זרע של ישראל, הולכים אחר הרוב שהם כשרים אצלה, ואף אם ישנם בעיר גם פסולי חיתון (כגון ממזר וכדומה), אינם אלא מיעוטא דמיעוטא.
גם לרבות שמשעה שהזרע נלקח מהתורם, הרי זה בכלל מה שאמרו "כל דפריש מרובא פריש", וכשהאשה מקבלת הזרע, היא מקבלת ממה שפירש, ולכן הולכים בזה אחר רוב האנשים הכשרים הנמצאים שם, ואין לחוש שמא אותו הזרע בה מאדם שפסול לבוא בקהל.
בת שנולדה מהזרעה האם מותרת להתחתן עם כהן
ברם יש לנו לדון באשה פנויה שקיבלה זרע מבנק הזרע, ונולדה לה בת, האם הבת כשרה לכהונה, שהרי פסק בשלחן ערוך (סימן ד סעיף ה וסעיף יט), שגוי הבא על בת ישראל, הולד כשר ופגום לכהונה, וכאן הרי יש לחוש שמא תורם הזרע גוי הוא.
אלא שיש לומר שיש כאן ספק ספיקא להיתרא, דשמא תורם הזרע הוא ישראל, ואם תרצה לומר גוי, שמא הלכה כהרמב"ם והריטב"א ועוד ראשונים, שאף גוי הבא על בת ישראל הבת כשרה לכהונה. וכיון שיש לנו ספק ספיקא, יש לומר שאותה הבת כשרה אף לכהונה. וכל שכן בכהני חזקה של זמנינו, שלדעת מהרשד"ם (אה"ע סימן רלה) אינם נחשבים כהנים ודאי.
ועל כן יש להורות שהבת כשרה לכהונה, ומה גם שיש כאן תרי רובי להיתרא, שרוב העיר הם כשרים, וגם רוב הסטודנטים תלמידי האוניברסיטאות שבאים מכל קצות הארץ לתרום זרע, הם כשרים. וכבר כתב הרב בית משה (ס"ק יא), שאם אינה יודעת ממי נבעלה ויש תרי רובי, הסומך על המקילים להתירה לכתחלה לכהן יש לו הרבה סמוכות להקל. ע"ש.
וראה בשו"ת תשובות והנהגות (חלק א), שמותר לכהן להתחתן עם בעלת תשובה, אף על פי שבעבר נכשלה בעבירה עם הרבה גברים, וזאת באופן שאומרת בפירוש שלא נכשלה עם גוי, דבכהאי גוונא מאמינים לה, ומעמידים אותה בחזקת כשרות לכהן. ע"ש.