שער ההלכות - חלק אבן העזר
פרק א - שידוכים ונישואין
א. בחור שזכה כעת לחזור בתשובה, והוא בגיל שצריך לשאת אשה, עדיף יותר שיכנס לישיבה למשך כשנה כדי ללמוד תורה, ולבסס את עצמו במידות טובות והנהגות ישרות, כדי שיוכל להקים את ביתו בקדושה וטהרה על אדני התורה והיראה, ולא יתחתן בלי בסיס טוב ומוצק כראוי [ואם יש לו הרהורי עבירה ואינו יכול להתגבר עליהם, יעשה שאלת חכם כיצד לנהוג].1
1. כתב בספר נפשי בשאלתי (חלק ב), שנהוג היום בישיבות לבעלי תשובה, שבאופן שהבעל תשובה הוא חדש ממש, ועדיין אינו יודע בתורה אף דברים בסיסיים, בודאי מן הראוי שיעכב שידוכו ויכנס לישיבה לבעלי תשובה ויעסוק שם בתורה תקופה מסוימת, כגון שנה פחות או יותר - תלוי בכשרונותיו ובהצלחותיו, ואז ישמע הצעות משידוכים, וישתדל שיהא שידוך באופן שיוכל גם לאחר החתונה ללמוד כמה שנים לפחות בכולל, על מנת להעשיר ידיעותיו בלימוד התורה ובתיקון המידות.
והוסיף, שבחור שטוען שאינו ''מבושל'' עדיין לחתונה ואינו מסוגל עתה להינשא, ורואים אנו שיש ממש בדבריו, אם המונע הוא חוסר בגרות והוא באופן הנראה שאם יתעכב מעט יתבגר בשכלו, אם כן, זו מניעה חולפת, ובהחלט יש להתחשב ברגשותיו בזה, ולהמתין לו עוד מעט זמן.
אולם אם המניעות המה מניעות שאין פתרונן תלוי בזמן, וכגון שטוען: אינני מסוגל להינשא כי אני עצלן, קם מאוחר, אינני רואה עתיד לעצמי, אין לי כסף וכיוצא בזה, שאין פתרון בעיות אלו נפתרים בהשהיה של זמן, הרי אלו בעיות שאם לא יעבוד עליהם, אזי כל ימיו יהא בבעיה זו, ולכן אין להתעכב בשבילן מלהינשא, ויש להסביר לו, שלאחר הנישואין אדם מרגיש יותר אחראי, ואדרבא יש סיכוי גדול שדווקא הנישואין יביאו את הפתרון לחולשות אלו.
איחור חתונה לבן תורה
אולם כל האמור עד כה זה דוקא לגבי בעלי תשובה. אבל בן תורה שהגיע לפרק האיש מקדש, ורצונו לאחר את השידוכין כדי ללמוד עוד תורה, אין לו להקל בזה, בפרט בדור פרוץ, וכפי שכבר כתבנו בס"ד בספר ואין למו מכשול חלק ז (עמוד קפד).
וראה נא בספר מעשה איש (חלק ג עמוד רלו) שפעם אחת קרא רבינו החזון איש זיע"א לבן תורה, והציע לו שידוך, והבחור הגיב ואמר: "עדיין לא למדתי מספיק". אמר לו הרב: תגיד לי מתי היה רבי עקיבא איגר ל"רבי עקיבא איגר" לפני החתונה או לאחר החתונה? מתי היה רבי משה סופר ה"חתם סופר" לפני החתונה או לאחר החתונה? והוסיף: אם יש לך שאלות נוספות, תשאל את כל השאלות...
לגלות שהוא בעל תשובה
ב. בעל תשובה שהיה בעבר חילוני ובעל עבירות, וכעת יוצא לשידוכים, צריך לגלות למשודכת שהוא בעל תשובה, אך אינו צריך לפרט את החטאים שבהם נכשל בעבר, אלא מספיק לומר באופן כללי שלא חי על פי התורה והמצוות, ועתה חזר בתשובה שלימה, והולך בדרך הישרה.
וכמו כן, יכול הוא להתחמק ולא להשיב באופן מדויק על שאלות שאין בהם כל כך תועלת לצורך השידוך, אך אין להשיב דברים שאינם נכונים [וראוי לפנות לחכם ולהתייעץ עמו מה לספר ומה להשמיט].2
2. ראה בילקוט יוסף החופה והנישואין (עמוד מב בנד"מ). ועיין בשו"ת תשובות והנהגות חלק ה (סימן שמ), האם בעלת תשובה צריכה לספר שזינתה בעבר.
ובספר ואין למו מכשול (חלק ו עמוד קצ) כתבנו בס"ד, שבחורה פנויה שנכשלה בזנות, והרתה והפילה, וכעת חזרה בתשובה שלימה, והשתדכה עם בן תורה, אינה צריכה לספר לו שהיתה לה הפלה [באופן שלא נגרם לה נזק כתוצאה מכך], אלא תספר לו שהיה לה פעם קשר עם מישהו, ומאז שחזרה בתשובה אין לה קשר עם אף אחד, וברצונה לשכוח מהעבר ולהתחיל דף חדש בחיים.
ג. אדם ששואלים אותו בקשר לשידוך - "האם פלוני הוא בעל תשובה", וידוע לו שהוא בעל תשובה, אין לו להעלים זאת, אלא יאמר את האמת אף על פי שכיום אותו בחור הוא בן תורה השוקד על תלמודו יומם ולילה.3
3. שו"ת ישיב משה (טורצקי עמוד רמב) בשם הגאון רבי יוסף ש. אלישיב שליט"א. וכתב החפץ חיים (ח"ב כלל ט ציור ג), שאין לגלות לכלה את מיעוט חכמת התורה של החתן, כיון שאילו רצה אב הכלה לדעת ולהכיר אותו, היה צריך להוליכו אצל בעלי תורה שיבחנו אותו וינסו את כח חכמתו וידיעתו, וכיון שלא עשה כן, נתרצה בדבר. ועיין בספר בן יהוידע (יומא דף פו:), ובספר אמרי חיים (סופר סימן ג), ובשו"ת שבט הקהתי (חלק ב עמוד רנ), ובשו"ת לחפץ חיים (סימן טז).
חתונה עם בן או בת הנדה
ד. בעל תשובה או בעלת תשובה, שהוריהם לא שמרו טהרת המשפחה, אין חשש להתחתן עימהן, ולכן אם יש להם צניעות ומידות טובות והולכים בדרך הישרה, מותר להתחתן עימהם ללא שום חשש.4
ועל כל פנים, אם יש אפשרות לברר לפני הפגישות האם ההורים שמרו טהרת המשפחה, יעשו כן, מכיון שיש חוששים להתחתן עם ילדים שנולדו ללא שמירת טהרה. ומכל מקום אם כבר נפגשו, וניכר עליהם שיש להם מידות טובות, בודאי שאין לבטל שידוך בגלל שנולדו ללא טהרה.5
4. הנה אמת נכון הדבר שמרן בשלחן ערוך (אהע"ז סימן ד סעיף יג) כתב: איזהו ממזר, זה הבא מאחת מכל העריות, חוץ מהבא מהנדה שאף על פי שהוא פגום, אינו ממזר. וכתב הבית שמואל (ס"ק טו) שבן הנדה פגום ואין משפחתו מיוחסת וראוי להרחיק מהם, אבל אינו פגום מכח איסור, וכשר אפילו לכהונה.
ובביאור הגר"א (שם ס"ק ל) כתב, שבן הנדה הוא פגום ומקולקל כמו שאמרו במסכת כלה: רבי יהודה אומר עז פנים לגיהינום. ומיהו עז פנים? רבי אליעזר אומר ממזר, רבי יהושע אומר בן הנדה. ע"כ. וראה עוד בטורי זהב (יו"ד סימן קצח ס"ק כא), ובשו"ת זקן אהרן חלק א (סימן סה), ובספר טוב מצרים (עמוד מא) מה שכתבו בזה.
ברם, טוב עין יראה בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ד סימן יז) שצידד להקל להתחתן עם בן או בת הנדה, וטעמו, דמאחר שאין איסור כלל להתחתן עם בן הנדה, אלא רק עצה טובה להתרחקות מחמת שהבנים שנולדו מהנדה הם בעלי מדות רעות, אם כן, כאשר מציעים לאדם שידוך בעל מדות טובות ואין לו עזות פנים, הרי זה סימן שאינו בן הנדה, ויש לסמוך על סימנים אלו.
ואף שידוע שאמו לא הלכה למקוה לטבול, הא אפשר שהתעברה בו לאחר שהלכה לרחוץ בים או בבריכת שחיה והיתה טבילתן כשרה מן התורה, ושוב אין בניה בגדר בני הנדה, אף שלא טבלה לשם טבילה. ואף שהיתה לבושה בבגד שלובשות הנשים בעת שרוחצות בים, מכל מקום נכנס שם מים, ועולה לה הטבילה.
נמצא שאלו שהם יראים ושלמים והם בעלי מדות טובות ומתנהגים בדרך ארץ כראוי, אף שהם בני ובנות נשים שלא שמרו הלכות נדה, אין לעכב מלהתחתן עמהם אף מצד המעלה. ע"כ. וכן כתבו להקל בשו"ת חלקת יעקב (אה"ע סימן יא), ובשו"ת ישכיל עבדי חלק ז (אהע"ז סימן ג), שמותר לבחור חרדי להתחתן עם בת הנדה. וכן הוא בספר קהילות יעקב (יבמות סימן מט). ע"ש.
וכעט ראיתי בספר טעם ודעת (חלק ג עמוד קצז) ששמע מרבינו החזון איש זצ"ל, שנשאל על ידי בחור הגון, אודות שידוך שהציעו לו, והיא עלמה מצוינת במעשיה ומידותיה, ומוסרת נפשה לחיי תורה ומצוות, אלא שלבו נוקפו בהיות המדוברת בת להורים שלא שמרו טהרת המשפחה ופגומה היא.
ורבינו החזון איש הניח דעתו, כי אותם שנזדהמו באשמת הוריהם והם עצמם התעוררו וקדשו חייהם במסירות נפש לשים פעמיהם באורחות יושר, יעלה בידם לטהר עצמם מטומאתם, ופעמים שיזדככו יותר ממי שנולד בקדושה וטנף עצמו בחטאים ועונות. ועל כן היתה תשובתו אליו להתחתן עם אותה מדוברת, וברכו שיזכה ממנה לדורות כשרים, לפי שעלה בידה להעביר מעל עצמה פגם זה של בן הנדה. ע"כ.
וכן כתב להקל בפשיטות בשו"ת תשובות והנהגות חלק ה (סימן שיג), וביאר שם בדרך דרוש, שזהו פשר הסתירה בין המקראות "מצא אשה מצא טוב" לבין "מוצא אני את האשה מר ממות", שאם מחפש אשה טובה הראויה לו, ואינו מחטט יותר מדאי, מצא טוב. אבל אם מחפש את "האשה" דהיינו סוג מיוחד וטהור מבטן ומלידה, עלול להיכשל בכך ויגיע לידי מר ממות. ע"כ. וכן העלה בשו"ת דברות אליהו (ח"ה סימן סה). ועיין עוד בשו"ת עטרת פז חלק ג (אהע"ז סימן ב).
5. בספר שובע שמחות חלק א (עמוד ל) כתב, שאירע שחתן בן ישיבה שאל את מרן הגאון רבינו עובדיה יוסף שליט"א, על שידוך של בעלת תשובה שבאה מבית חילוני, ואמר לו הרב, לברר אם ההורים שמרו לכל הפחות טהרת המשפחה, כי ברוך ה' יש משפחות רבות אף אצל החילוניים ששומרים טהרת המשפחה, וממילא אין הבת בכלל בת הנדה. ואף שבת נדה מותרת בודאי לבוא בקהל, מכל מקום בן תורה [שאינו מתקשה במיוחד בשידוכים] שרוצה להקפיד על זה, יברר כנזכר. ע"כ. ומשמע שאם עדיין לא נפגש עם הבחורה, ראוי לכתחילה לחשוש לנישואי בת הנדה, וכן להיפך.
והבט וראה בשו"ת שבט הלוי חלק ד (סימן קסב), שנשאל אודות החיתון עם בעלי תשובה בזמן הזה אשר אבותיהם לא שמרו דיני נדה והם בני נדה, האם מותר לכתחילה להתחתן איתם.
וכתב שאין להעלים עין מדברי הבית שמואל (הנ"ל) שראוי להרחיק עצמו מבן הנדה, ועל כן מי שמתיעץ איתנו, עלינו להגיד לו הלכה זאת של פגם, אבל הרשות נתונה לומר לו - שאם לא יחוש לזה, יתכן שמאוד יצליח, ויזכה שיקוים בהם "מי יתן טהור מטמא לא אחד". וכל זה כדי שלא לסגור שער של דופקי בתשובה. ע"כ. וכן כתב בשו"ת מנחת יצחק חלק ז (סימן קז). ע"ש.
ועל כן, אם באו לשאול את פי החכם האם לצאת לפגישות עם בן או בת הנדה, ישמיע הרב לשואל את כל הצדדים שיש בזה בין הטובים ובין הרעים, ויבליט יותר את הדברים הטובים שיש, והבחור או הבחורה יבחרו האם לרחק או לקרב.
אבל אם כבר נפגשו האחד עם השני, וראו שהמשודך הוא צנוע ובעל מידות טובות ודרך ארץ, אזי אין לבטל שידוך בגלל חיסרון זה שהוריו לא שמרו טהרת המשפחה, ונאמנים עלינו דברי הרב אגרות משה, שעצם התנהגותו המנומסת של המשודך, מעידה עליו שאינו בן הנדה. ושומר פתאים ה'. ועיין שו"ת תשובה מאהבה (חלק א סימן ח), ובשו"ת חלקת יעקב (סימן יא), ובשו"ת אמרי יושר חלק ב (סימן קיד).
ה. בחורה בעלת תשובה שהוריה מחללי שבת בפרהסיא, והיא צנועה ובעלת מידות טובות והולכת למדרשיה לבנות כדי להתחזק ולהתעלות, אין שום חשש להתחתן עימה.6
וכן בת חרדית מבטן ומלידה, שהציעו לה בעל תשובה תלמיד חכם ובעל מידות טובות, שהוריו מחללי שבת, אין שום חשש להתחתן עימו, והוא עדיף מבחור שהוריו שומרים שבת והוא אינו תלמיד חכם אלא בינוני.7
6. על פי המבואר בסעיף הקודם, וכן כתב בשו"ת שבט הקהתי (חלק א סימן שפז). וברור.
וכתב המאירי (שבת יא.): אף על פי שהרבה דברים צריך אדם לבדוק בנשואי האשה מצד יחוסה וקרוביה, מכל מקום במידותיה ובטכסיסיה ראוי לבדוק ביותר, שרעת אשה מכאבת לב בן זוגה להיות כל ימיו מכאובים, עד שיתיאש לבו מכל טובה. דרך צחות אמרו "כל רעה ולא רעת אשה". ע"כ. ומבואר שמידות טובות חשובות יותר מיחוס.
ובשו"ת תשובות והנהגות (חלק ג סימן שפט) נשאל, האם מותר להשתדך עם בת מחלל שבת, שהרי כתב הר"ן בחידושיו לחולין (ד:), שגזרו על בנות מחללי שבת בפרהסיא, והובאו דבריו בשו"ת מהר"ם שיק (אהע"ז סימן יד), וכתב על זה "תימה על העולם שאין נזהרים בזה". ואם כן מה הדין בבת שאביה מחלל שבת אך היא עצמה מצויינת במדות טובות וביראת ה', האם עלינו להמנע מלהשתדך עמה או לא. והשיב, שאין מקום לחשוש בזה כלל, מפני שהיא נחשבת כקטן שנולד וזכתה לעשות לעצמה נפש חדשה. ע"ש.
7. בשו"ת בית אב"י (ח"ד סימן קמד) נשאל, אם מציעים שני בחורים לבת ישראל, אחד שהוא בן תורה בינוני ממשפחה כשרה וטובה, והשני בחור תלמיד חכם גדול שעמלו בתורה, וכבר עלה במעלות התורה, אבל דא עקא שהוא בעל תשובה ממשפחה של מחללי שבת ופורקי עול תורה ומצות, באיזה בחור לבחור. וכתב שעדיף לבחור בבחור הראשון שהוא בן תורה. וז"פ.
ו. אדם שנמצא בשלבים של שידוכין, ראוי ונכון שיבדוק את אחיה של המשודכת, האם הם בעלי מידות טובות ושומרים תורה ומצוות, מפני שיש בכך השפעה על הילדים שיולדו לו בעתיד.8
אולם אדם שהציעו לו שידוך עם אשה שאחיה אינם שומרים מצוות, אבל היא לומדת בסמינר חרדי של בית יעקב, ויש לה מידות טובות, רשאי לגשת לשידוך זה, בפרט אם יש לה אח אחד שהוא שומר מצוות.9
בענין - הנושא אשה יבדוק באחיה
8. הנה במסכת בבא בתרא (קי.) אמר רבא: הנושא אשה צריך שיבדוק באחיה. תנא: רוב בנים דומים לאחי האם. וכתב המהרש"א שהענין מבואר, כי האחים והאחיות הנולדים בבטן אחת, הם קרובים לטבע אחד, והעוּבר הוא ירך אמו, כי עיקר גופו של אדם נוצר מאמו, ועל כן הוא על פי רוב בטבע אחי האם להרע ולהטיב.
ועל פי זה כתב שם לבאר את מה שנאמר בתורה "ויהי יצחק בן ארבעים שנה בְּקַחְתּוֹ את רבקה בת בתואל הארמי אחות לבן הארמי לו לאשּה", לפי שבאו שם לספר תולדותיו של יצחק שהם עשו ויעקב, אמר שהיתה אחות לבן, ועל כן נולד עשו ממנה, שרוב בנים אחר אחי האם. עכ"ד.
ולך נא ראה בספר חסידים (סימן שעד) שכתב, שלפעמים דברי חכמים מתבטלים מפני דברי חכמים אחרים. חכמים אמרו: תורה מחזרת על אכסניה שלה כשיש לה שלשה דורות בעלי תורה. והנה בימינו רואים כמה דורות שהיו אבותיהם בעלי תורה ובניהם יצאו עמי הארץ, מפני שאבותיהם נתחתנו באותם שמשפחותם עמי הארץ, וכבר אמרו חכמים רוב בנים דומים לאחי האם.
עוד כתב שם (סימן שעה): איש אחד אמר לאיש אחר, קח אשה פלונית עשירה. אמר כיון שיש לי מזונות אף על פי שבצמצום יש לי, לא אקחנה, מפני שאחיה רעים, ורוב בנים דומים לאחי האם. ומה שאמרו חז"ל חוּת דרגא וסיב אתתא [לא תיקח אשה חשובה ממך שמא לא תתקבל עליה, אלא תיקח אשה פחות חשובה. רש"י], היינו דווקא כשאחיה טובים.
וכתב שם מרן החיד"א בברית עולם, שאפשר לרמוז זאת ממה שנאמר במילים "אשת חיל מי ימצא", שהם ראשי תיבת של 'אחים', לרמז שיבדוק באחיה תחילה. ע"כ.
ובשו"ת התעוררות תשובה (ח"ד בסוף הספר עמוד ג) כתב לבאר מה שאמר לבן ליעקב אבינו "אך עצמי ובשרי אתה", שיעקב סיפר ללבן שבא במרמה להתברך מפי יצחק אביו במקום עשיו אחיו, וסבר לבן שיעקב רמאי הוא כמוהו, וכך מסתבר, שהרי רוב בנים דומים לאחי האם, ולכן אמר לו "עצמי ובשרי אתה" כלומר, אתה ממש כמוני בטבעך ובמעשך. ע"כ.
ועל כן ראוי ונכון לבדוק את אחי המשודכת לפני שנפגשים עימה. וכן כתב בחכמת אדם (כלל קכג אות י), שהנושא אשה יבדוק באחיה אם הם יראי ה' וצדיקים ולומדים, כי רוב הבנים הולכים אחרי האם. ע"ש.
ובספר בתים לבדים (עמוד עד) כתב, שמקובל הוא מהאדמו"ר רבי אהרן מבלעז זצ"ל, שיש לבדוק אם האחים לכל הפחות מניחים תפילין ושומרים את השבת. והוסיף, שרק האיש יבדוק בקרובי האשה, אבל האשה אינה צריכה לבדוק את אחֵי האיש או את אחיותיו.
ועל כל פנים כתב שם בשם הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, שמאחר שהפוסקים השמיטו חיוב בדיקת אחי האם, צריך לומר דסבירא להו שאין זה חיוב מן הדין אלא עצה טובה קמשמע לן. ע"ש.
9. בספר מעשה איש (חלק ג עמוד רלו) כתב בשם רבינו החזון איש, לעניין מה שאמרו "הנושא אשה יבדוק באחיה", שאין צריך לבדוק את כל האחים של המשודכת אלא מספיק גם כשאח אחד הולך בדרך הישר והטוב.
וגדולה מזאת כתב בספר ארחות רבינו הקהילות יעקב (חלק א עמוד רסה), שבזמנינו שהרחוב מופץ בעיתונים פסולים, והרחוב מקולקל ואין בכוחו של האב לפקח על מהלכי הבן וחינוכו, לכן מקלקולם של אחי האם, אין הוכחה שיש איזה פגם במשפחה, ואפשר לגשת לשידוך זה אם הבחורה הגונה וטובה. ע"כ. ומשמע, שאפילו אם כל האחים אינם הולכים בדרך הישר, אין חשש להשתדך עם אחותם.
וכן כתב בספר טיב השידוכים (עמוד פז), שישנם בחורים שטוענים, שמאחר שבמסכת פסחים (מט.) אמרו שיש להידבק בבת תלמיד חכם ואף ימכור את כל אשר לו כדי להינשא לבת תלמיד חכם. וכן אמרו בגמרא (ב"ב שם), שהנושא אשה צריך שיבדוק באחיה, לכן יש להתעכב בשידוכים עד שימצא אשה ממשפחת צדיקים.
וצריך לדעת שדרך זו מונעת מהבחור להתחתן, והלא כבר הורה זקן בזה מנהיג דורנו הגאון הקדוש הסטייפלר זצוק"ל, שכל זאת אמור היה בדורות קדמונים שלא היו הבנות יוצאות ללמוד ומתחנכות רק בביתם, לכן היה צריך כל כך להקפיד בסוג הבית. לא כן בדורנו שכבר נתפשט לשלוח הבנות לבתי חינוך חרדים ומלמדים אותם את הצריך להן, אזי כולן ראויות המה. ע"כ. וכן כתב בשו"ת שער שמעון אחד (ח"ה אבה"ע סימן יג).
ז. בעל תשובה גרוש, שהציעו לו שידוך עם בעלת תשובה גרושה, שבעבר בגדה בבעלה ועקב כך התגרשה, אם עדיין לא נפגשו, ראוי יותר שיפגש עם אשה אחרת.
אומנם אם כבר נפגש עימה ורואה שיש לה מידות טובות ומתנהגת בצניעות הראויה לבת ישראל, רשאי להתחתן עימה ללא שום חשש, ויזכה להקים בית נאמן בישראל.10
10. כתב רמב"ם בהלכות גירושין (פרק י הלכה כב): אשה רעה בדעותיה, ושאינה צנועה כבנות ישראל הכשרות, מצוה לגרשה, שנאמר (משלי כ"ב): "גרש לץ ויצא מדון". ואשה שנתגרשה משום פריצות, אין ראוי לאדם כשר שישאנה, שזה מוציא רשעה מביתו וזה מכניסה לתוך ביתו. וכן פסק מרן השולחן ערוך (אבן העזר סימן קיט ס"ה).
ולפי זה, לכאורה לא היה ראוי להתחתן עם אשה שהתגרשה מבעלה בגלל שבגדה בו, שהרי התגרשה משום פריצות.
אולם אם אכן היו מורים כן לציבור, הרי היו נועלים דלת בפני בעלות תשובה, ומה תעשה אותה בעלת תשובה שכעת חזרה למוטב והולכת בדרך ישראל סבא, וכי זו תורה וזו שכרה. ואם בבן הנדה ובבת הנדה התירו להתחתן עימהם אף לכתחילה כמבואר לעיל, אף על פי שלדעת מרן הוא נחשב לפגום, הוא הדין שיש מקום להקל להתחתן עם אשה זו, והרי היא כתינוקת שנולדה מחדש.
ושוב ראיתי בשו"ת בנין אב (חלק ב סימן סב) שעמד על מדוכה זו, והעלה שאשה שנתגרשה מחמת פריצות, אינה ראויה להנשא לאחר מדין "גרש לץ", שזה חיוב הגרושין, והאיסור של גרש לץ הוא משום פריצות. אולם באופן שאותה אשה חזרה בתשובה, מסתבר שאדם כשר יכול לישאנה, שהרי אין כאן לץ ואין כאן מדון, אלא היא כצדקת גמורה, שהרי במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד.
ועל כל פנים נכון להעיר לאוזנו של החתן [לפני שנפגש עימה], שאין זה שידוך חָלָק ביותר, אבל אם יקחנה, יש לסמוך שזכותה ויסוריה כבעלת תשובה, יעמדו להם להצליח בהקמת בית נאמן בישראל. עכ"ד.
וראה בספר יפה ללב (חלק ו דף נח.) שכתב בשם הרי"ף (סוף גיטין), שמי שבא ליקח אשה גרושה, הגם שלא נתגרשה מבעלה על דבר ערוה, יש לו לחקור היטב על מה נתגרשה אותה גרושה מבעלה.
ועיין בשו"ת שער שמעון אחד (ח"ה אה"ע סימן א-ג) שנשאל מאדם אחד שבא להתייעץ עימו אודות מה שקרה לו, שהיתה לו אהובה אשת איש, ומרוב אהבתם עשתה כל מה שביכולתה עד שבעלה גירשה, ולה בן אחד, וכעת היא רוצה שיתחתן איתה, והוא מצדו מוכן לזה, אבל הוריו מתנגדים לזה בתוקף, ורחמיו נכמרו על הבן של אותה אשה שיגדל כיתום בלי אב אם הוא לא יתחתן איתה, ובא לשאול כדת מה לעשות, האם יתחתן איתה, או שישמע לקול הוריו ויעזבנה לעצמה, למרות שיצאו יחדיו תקופת מה אחר הגירושין.
והרב המחבר שליט"א טען, שאותה אשה אינה הוגנת עבורו, משום שכמו שהיא עזבה את בעלה הראשון והלכה אחר מראה עיניה עם אותו בחור רווק, עלולה לעשות כמעשיה בראשון גם עם השני, שאם ימצא חן בעיניה מישהו אחר יותר ממנו, תעזוב אותו ותלך לשלישי.
ועל כל פנים, למעשה שאל את פי מרן פאר הדור רבינו עובדיה יוסף שליט"א, והשיב לו, שראשית כל עליו לדבר על לבה של אותה גרושה שתעשה שלום עם בעלה ותחזור אליו על ידי חופה וקידושין כדת משה וישראל, ובזה יתקן את המעוות הנגרם על ידו. והיה אם הצליח מה טוב ומה נעים, אבל אם אחר כל המאמצים לא עלתה בידו לקרב את הלבבות, רשאי לקחת אותה לאשה, ולדאוג לילד כמיטב יכולתו. ע"ש.
ח. בעל תשובה שנפגש עם בחורה חרדית, ומצאה חן בעיניו, והוריו מתנגדים לכך שיתחתן עם אותה בחורה מפני כל מיני טענות שוא, כגון שהיא יותר מדאי חרדית, או שאומרים לו "מגיע לך משהו יותר טוב", אין הבן חייב לשמוע להוריו, ויעשה זאת בחכמה ובתבונה, כדי למנוע פגיעה ומריבה במשפחה [וכן הדין לגבי בעלת תשובה שנפגשה עם בחור חרדי].11
11. בשו"ת מהרשד"ם (יו"ד סימן צה) כתב, שהאב שציוה על בנו שבשום אופן לא ישא את בת פלוני, והבן חפץ בה, כי היא ישרה בעיניו, הדין פשוט שהבן יכול לישא האשה אשר ישרה בעיניו, ואין מצות האב מעכבת כלל, כי ממנה יזכה לבנים הגונים, כיון שהיא כשרה כשאר בנות ישראל הכשרות, ואם ישא אשה אחרת אשר אין לו חפץ בה, בניו יהיו בני שנואה, ושנואים לפני המקום. ע"ש.
וכן תחזה לרבינו הבן איש חי (שופטים ש"ב אות יט) שכתב, שאם הבן רוצה לישא אשה ההוגנת לו וחפץ בה, אין הוריו יכולים לעכב אותו. וכתב שם בספר הליכות עולם (עמוד קמב), שלאו דוקא אם האשה "ההוגנת לו" אינו חייב לשמוע לאביו, אלא אפילו אם האב טוען שאין האשה הוגנת לו, הבן קובע אם היא הוגנת לו לפי ראות עיניו.
וטעם הדבר, משום שכל דבר שלא שייך בו כבוד האב, אין בו משום כיבוד אב ואם, ואין ההורים יכולים להתערב בדבר למנוע רצון הבן וחפצו, ואין בידם לומר שאינה הוגנת לו. והרמ"א בהגה (סוף סימן רמ) כתב: אם האב מוחה בבן לישא איזו אשה שיחפוץ בה הבן אינו צריך לשמוע אל האב. ולא הזכיר "אשה ההוגנת לו", ומוכח שאין האב יכול לבא בטענה שאין האשה הוגנת לו.
ט. אשה פנויה שקיבלה זרע מבנק הזרע, ונולד לה בן או בת, ולאחר מכן חזרה האשה בתשובה, ורצונה להשיא את בנה או בתה כדת משה וישראל, ולכן פנתה לבנק הזרע לברר את זהותו של האב שתרם את הזרע, ונענתה בסירוב מוחלט, וגם בית המשפט הסכים למנוע את חשיפת זהות האב שתרם את הזרע, מותר לבן או לבת להתחתן כדת משה וישראל, ואין לחוש שמא הם אסורים לבוא בקהל.12
האם מותר לפנויה לעשות הזרעה מלאכותית
12. הנה תחילה וראש יש להבהיר, שעל פי תורתינו הקדושה אין לפנויה לקבל זרע מבנק הזרע, וכמו שכתב הגאון רש"ז אויערבך זצ"ל בשו"ת מנחת שלמה (חלק ג עמוד כה), שאין לעשות הזרעה מלאכותית לפנויה, שהרי נאמר: "הסר ממך עקשות פה, ולזות שפתיים הרחק ממך", ובזה היא מביאה חשד של זנות על עצמה, וגם לוולד יהיו קשיים, ומי יודע אם לא יצטער הרבה מכך כשיגדל. ע"ש.
וכיוצא בזה כתב בשו"ת דברי דוד (טהרני חלק ב סימן ח), אודות אדם שעבר טיפולים כימותרפיים, ומחשש שהדבר יפגע בפוריותו, הקפיאו כמה מנות של זרע שלו, ועתה הבעל נפטר והניח בת, ובאה האשה לשאול האם מותר לקבל הפריה מלאכותית מזרע בעלה שנפטר, כדי להביא עוד ילד לעולם.
והשיב, שיש לאסור על האשה לעשות זאת, שהרי הרואה שיראה אותה מעוברת, יַּחְשְׁבֶהָ לפרוצה, שהרי אלמנה היא ומהיכן התעברה, וכבר אמרו במשנה במסכת שקלים (פרק ג משנה ב) שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום, שנאמר "והייתם נקיים מה' ומישראל". ע"ש. ולכן יש להמנע מהזרעה מלאכותית.
ועל כל פנים כתב בשו"ת יביע אומר חלק י (אבה"ע סימן י), שהדבר ידוע כי אלה התורמים את הזרע (תמורת תשלום), הולכים אל המקום שהמנהל של האתר לוקח מהם זרע, ונותן את הזרע לבדו במקום מסויים ללא תערובת זרע של אנשים אחרים, ומכיון שהאשה הזאת שקיבלה את הזרע היתה פנויה, אם כן, בין אם היה זרע של גוי בין אם היה זרע של ישראל, הולכים אחר הרוב שהם כשרים אצלה, ואף אם ישנם בעיר גם פסולי חיתון (כגון ממזר וכדומה), אינם אלא מיעוטא דמיעוטא.
גם לרבות שמשעה שהזרע נלקח מהתורם, הרי זה בכלל מה שאמרו "כל דפריש מרובא פריש", וכשהאשה מקבלת הזרע, היא מקבלת ממה שפירש, ולכן הולכים בזה אחר רוב האנשים הכשרים הנמצאים שם, ואין לחוש שמא אותו הזרע בה מאדם שפסול לבוא בקהל.
בת שנולדה מהזרעה האם מותרת להתחתן עם כהן
ברם יש לנו לדון באשה פנויה שקיבלה זרע מבנק הזרע, ונולדה לה בת, האם הבת כשרה לכהונה, שהרי פסק בשלחן ערוך (סימן ד סעיף ה וסעיף יט), שגוי הבא על בת ישראל, הולד כשר ופגום לכהונה, וכאן הרי יש לחוש שמא תורם הזרע גוי הוא.
אלא שיש לומר שיש כאן ספק ספיקא להיתרא, דשמא תורם הזרע הוא ישראל, ואם תרצה לומר גוי, שמא הלכה כהרמב"ם והריטב"א ועוד ראשונים, שאף גוי הבא על בת ישראל הבת כשרה לכהונה. וכיון שיש לנו ספק ספיקא, יש לומר שאותה הבת כשרה אף לכהונה. וכל שכן בכהני חזקה של זמנינו, שלדעת מהרשד"ם (אה"ע סימן רלה) אינם נחשבים כהנים ודאי.
ועל כן יש להורות שהבת כשרה לכהונה, ומה גם שיש כאן תרי רובי להיתרא, שרוב העיר הם כשרים, וגם רוב הסטודנטים תלמידי האוניברסיטאות שבאים מכל קצות הארץ לתרום זרע, הם כשרים. וכבר כתב הרב בית משה (ס"ק יא), שאם אינה יודעת ממי נבעלה ויש תרי רובי, הסומך על המקילים להתירה לכתחלה לכהן יש לו הרבה סמוכות להקל. ע"ש.
וראה בשו"ת תשובות והנהגות (חלק א), שמותר לכהן להתחתן עם בעלת תשובה, אף על פי שבעבר נכשלה בעבירה עם הרבה גברים, וזאת באופן שאומרת בפירוש שלא נכשלה עם גוי, דבכהאי גוונא מאמינים לה, ומעמידים אותה בחזקת כשרות לכהן. ע"ש.
פרק ב - צניעות וקדושה
א. אסור בתכלית האיסור לצפות בתוכניות טלויזיה או באינטרנט, ובודאי שאסור להכניס מכשירים טמאים אלו לביתו, מפני שגורמים לו להיכשל באיסורים רבים וחמורים, והרי זה כמכניס עבודה זרה לתוך ביתו.1
ובעל תשובה שהוריו רואים טלויזיה, וכשבאים בניו לבקרם, אינם מכבים את הטלויזיה, והילדים יושבים ורואים שם תוכניות וסרטים, יש להמנע מלשלוח את ילדיו לבית הוריו, כדי שלא יתקלקלו מהמראות שרואים במכשיר הטמא, ויעשה הכל בחכמה ובתבונה, כדי שהוריו לא יפגעו מכך.2
1. כן העלו גדולי הפוסקים של דורינו לאסור בתכלית האיסור להכניס טלויזיה לבית, משום מושב לצים, וביטול תורה, והמסתכל בתכניות הטלויזיה הוא מגרה יצר הרע בעצמו על ידי הסתכלות בסרטים של תועבה, ומשחית בכך את נפשו ואת נפשות בני ביתו.
וכתב מרן שליט"א בשו"ת יחווה דעת (חלק ד סימן ז) בשם גדולי דורינו, שקראו על המביא טלויזיה בתוך ביתו "לא תביא תועבה אל ביתך", ומכל שכן מי שיש לו ילדים בבית, שמכשילם ומחטיאם ומרחיקם מהדרך הישרה, ועובר על מה שנאמר אל תשכן באהלך עוְלה. ושומר נפשו ירחק מזה.
ובספר חזקת אבות לגאון רבי חיים חורי זצ"ל (עמוד קעג) כתב על המשנה באבות "המפנה לבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו", שמי שיש לו זמן לעסוק בתורה, אבל הוא מתפנה בזמנים אלו לבטלה - ללכת ולראות טלויזיה וכדומה, הרי זה מתחייב בנפשו.
להיקבר ליד מי שראה טלויזיה
וראה נא בספר יקרא דחיי (הערה 359), שהביא דברי מרן השולחן ערוך (יו"ד סימן שסב ס"ה) שכתב, שאין קוברים רשע אצל צדיק, אפילו רשע חמור אצל רשע קל. וכן אין קוברים צדיק וכשר ובינוני אצל חסיד מופלג.
וכתב על זה, שרואים מכאן שעל האדם לעמול כל ימי חייו, על מנת שגם לאחר פטירתו יזכה ל"שכנים" טובים. וכיום באחד מבתי העלמין בארץ יש חלקה רגילה של שומרי שבת, ויש חלקה הנקראת "חלקת חרדים", ואחד הגדרים על מנת שיוכל האדם להכנס לחלקה זו הנקראת חלקת חרדים, שלא היה לנפטר טלוויזיה בביתו.
ומכאן תוכחת מוסר לאנשים רבים, שאפילו שנזהרים בכבוד השבת, אך כיון שלא נזהרים בענין זה של הטלוויזיה, אשר כל גדולי עולם צווחו על כך שמכשיר זה שורף גוף ונשמה יחד, מפסיד בזה להיקבר עם צדיקי עולם. ועל כן, כל הנזהר בזה בכל פרטי ודקדוקי הדינים, זוכה לאחר מאה ועשרים להיקבר יחד עם גדולי התורה ומאורי האומה, עימם במחיצתם. ע"כ.
ואמר לי ידידי ר' פנחס ראובן הי"ו בשם הגאון רבי מאיר מאזוז שליט"א, שחדר שיש בו טלויזיה ורואים שם תוכניות וסרטים אסורים, אותו החדר פטור ממזוזה, מפני שמתבזה שם כבוד שמים, והרי זה כדין בית הכסא ובית המרחץ שפטורים ממזוזה. וכיוצא בזה כתב בשו"ת בנין אב (חלק ב סימן נא). ע"ש. ישמע חכם ויוסף לקח.
2. הנה אמת נכון הדבר שאסור לבעל תשובה להתרחק ממשפחתו, אלא אדרבה יש לו לנסות לקרבם עד כמה שאפשר, וכמו שמצינו אצל יתרו, שאמר לו משה: "לכה עמנו והיטבנו לך", השיבו יתרו: "לא אלך, כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך" ודרשו חכמינו ז"ל, אלך לגייר את אנשי ארצי ומולדתי אף על פי שהיו גויים ואינם מצווים, מכל מקום לא הפקיר משפחתו, וויתר בשעתו על אותו הטוב.
ואם כן, ברור הדבר שחלה חובה קדושה לקרב את משפחתו, ולהשפיע עליהם תורה ומצוות עד כמה שיכול, וזכות חזרתם בתשובה תלוי בו. וכבר נתבאר לעיל בהלכות כיבוד הורים ( ) שגם אם הוריו רשעים, מצוה לכבדם.
אולם כתב בשו"ת תשובות והנהגות (חלק א סימן שנא), שכאשר יש לבעל התשובה ילדים קטנים, בנים או בנות, ובבית הוריו קיימת פריצות או טלויזיה, או מדברים שם בניבול פה, או חס ושלום מדברים נגד הדת וכיוצא בזה, ודאי לא ילך עם ילדיו אל משפחתו, מפני שאסור לו להקריב את בניו משום כיבוד הוריו, שכידוע אפילו מעט טומאה, יכולה לדחות הרבה קדושה שההורים משקיעים בילדים בעמל רב.
לפיכך יש לו להסביר להוריו, שעליהם להתחשב ולכבד רגשותיו בזה, ולא להדליק טלויזיה כשילדיו באים לבקרם, ואם הוריו מתעקשים להדליק, ירחיק בניו ובנותיו מבית הוריו, כדי שעיני ילדיו יראו רק חיי תורה וקדושה, ולא יתן לבניו ובנותיו אפילו הקטנים ליכנס שמה. וכן כתבו בילקוט יוסף כיבוד הורים (עמוד שמז), ובספר חינוך הבנים (עמוד 113).
ובספר מחנה ישראל (עמוד כה) מובא, שאברך אחד סיפר לרבינו הסטייפלר זיע"א, שבבנין שלו יש לאחר השכנים טלויזיה, ולפעמים הבת שלו משחקת עם הנכדה של השכן, ואינו יודע כיצד להזהיר את בתו שלא תכנס לבית השכן ותראה טלויזיה, האם מותר לומר לה שמי שרואה טלויזיה נקרא רשע, או שיש לחשוש שהבת שלו תספר זאת לנכדת השכן, והיא תספר זאת לסביה, ויצא מכך ריב בין השכנים.
והשיב לו הרב זצ"ל, שצריך להגיד לה, לא רק שמי שרואה טלויזיה נקרא רשע, אלא על ידי ראיית טלויזיה נעשים ל"רשע גדול!" כל דבר שרואים בקטנות על ידי ציור, משתרש לעולם בילד, וזה ממש סכנת נפשות, ואי אפשר לתאר את ההזק, ולכן אין צריך לחשוש שהילדה תספר ויצא מכך ריב, משום שגם השכנים צריכים לדעת את זה.
עריכת ליל הסדר עם רבו או עם הוריו
מענין לענין באותו ענין ראה ראיתי בספר חשוקי חמד (פסחים עמוד תרלז), ששאל בענין בעל תשובה שהוריו עדיין לא חזרו בתשובה, ולפני הפסח הזמינוֹ ראש הישיבה שלו לבא אצלו לליל הסדר, וכששאל את הוריו אם הם מסכימים שילך לעשות את הסדר אצל ראש הישיבה, התרגזו מאד ואמרו לו שמקובל שבליל הסדר מסובים כל המשפחה ביחד.
ועתה מסתפק הבעל תשובה מה עליו לעשות, האם ילך לרבו כדי שהוא וילדיו ילמדו ממנו יראת שמים וקדושה אבל הוריו יקפידו עליו ויהיה פירוד לבבות. או שמא יסב עם המשפחה ויקיים מצוות כיבוד הורים, ואולי יצא מזה גם קצת קירוב לבבות ויוכל קצת לקרבם לתורה וליראת שמים.
תשובה: הנה אם במצוות נאמר 'חייך קודמים', ומותר אף לעשות קצת תחבולות כדי להשלים את נפשו, כל שכן שאין חייב להקריב את הרוחניות שלו וכל שכן את רוחניות ילדיו כדי להיות עם אביו ואמו שהם גם מצווים בכבודו של מקום, וכל שכן כשאין בזה כיבוד אב ממש, שהרי הם לא רוצים שיאכילם וישקם, אלא רוצים להיות יחד עמו בליל הסדר, ואין זה בגדר מצות כיבוד הורים ממש.
ולכן צריך לעשות חשבון היכן ירויח יותר מצוות, שאם המשפחות יעשו ליצנות והילדים ינזקו מכך, יקיים את הפסוק "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כי הליצנות תדבק בו ובבניו חלילה.
אולם אם יש בזה כיבוד הורים ממש וגם יוכל לקרבם לתורה ולמצוות, ואין שם חבורת לצים אלא רוצים לשמוע את ההגדה מפיו, ויש סיכוי שיוכל לקרבם, ילך להסב עם אביו ואמו, אף שלא תהיה לו התעלות רוחנית, כי עצם מצות כיבוד אב ואם גדולה מאד גם כשאינה מתלוה עם עליה רוחנית שנראית לעין. ע"כ. ודי בזה למבין.
ריקודי תערובת
ב. בעל תשובה שהוזמן לחתונה מעורבת של קרובי משפחה, וחושש שאם לא ילך יגרם מחלוקת במשפחה, ילך לאולם ויהיה נוכח רק בשעת החופה [באופן שלא יתערבב בין הנשים], ומיד בגמר החופה יעזוב את האולם, ובכך יצא ידי חובת שמים, וגם כיבד את קרוביו שנוכחו לראות שהגיע לשמחתם.
וכמו כן, כאשר האב מבקש מבנו לבוא לחתונה מעורבת של אחיו, יבוא הבן רק לחופה, ומיד לאחר מכן ילך וישוב לביתו, ואינו רשאי לשהות שם בזמן הריקודים.3
ומכל מקום, יש להקל לבנות חרדיות לשהות בחתונה מעורבת, ואם יכולות לצאת משם מיד לאחר החופה, טוב ונכון שיעשה כן.3*
3. ראה במה שכתבנו בס"ד בספר ואין למו מכשול חלק ה (עמוד רטו), ובחלק ו (עמוד צה). ועיין בספר ילקוט יוסף (כיבוד הורים חלק ב עמוד רנב).
וכתב בספר בינה ודעת (עמוד שסה) שאף על פי שמצוה גדולה לשמח חתן וכלה, מכל מקום אין מצוה לשמח חתן וכלה שאינם שומרי מצוות, כמבואר בתשב"ץ קטן (סימן תסה). ומלבד זאת, הנמצא במקום אשר יושבים בו בתערובת גברים ונשים [וקל וחומר אם רוקדים שם במעורב שאין לך פריצות
גדולה מזו], לא ימלט מראיות אסורות, ולכן אין להשתתף בשמחה מעורבת, ולא עוד אלא שנוכחות באירוע זה של אדם הנראה חרד לדבר השם, גובלת לעיתים בחילול השם, ואם נחוץ הדבר ללכת מסיבה משפחתית וכדומה, יעשה שאלת חכם.
והביא שם את דברי רבינו החפץ חיים בספרו 'גדר עולם' שכתב: פלא בעיני על המחותנים, שכל ישעם וחפצם לראות את בניהם חיים חיי שלום, ויצא מהם דור ישרים, ויזכו לעושר וברכה מה', וכן תקנו חז"ל שבע ברכות לזוג שיחול ברכת ה' עליהם, על ידי שיהיה כבודו יתברך שוכן ביניהם, וכמו שכתוב ''בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך''.
אולם כל זה דווקא אם נעשית החופה והשמחה כרצון ה' יתברך. אבל אם משמחים באופן של פריצות השנאוי ומתועב אצל הקב"ה, כי הקב"ה שונא זימה, ונאמר "ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך", הרי שאין השראת שכינה במקום זה, ואם כן, לא יועילו הברכות שמברכים אותם בזמן שעוברים על רצון השם, וכל שכן באופן שמרקדים ביחד. וכיון שהזוג נשאר בלי ברכת השם, מה יש לקוות משלומם וטובתם, ולכן יבקשו עצות ותחבולות שלא יבואו לידי זה, ובזכות שמשתדלים לקיים רצון ה', יזכם ה' יתברך לראות מבניהם דור ישרים. ע"כ דב"ק.
*3. כן כתב בספר הליכות בת ישראל (עמוד עמוד ק) בשם חכם בן ציום אבא שאול זצ"ל, והוסיף, שאם יש חשש שיזמינו אותן לרקוד ויתביישו לסרב, אז אסור להן לשהות שם. וברור.
להביא ילדים לחתונה מעורבת
כאן המקום לעורר, דהנה לפעמים קורה שההורים דורשים מבניהם שיביאו לאירוע את הנכדים, כדי שישמחו גם הם, וגם כדי לא לעשות פירוד וקֵרע בין המשפחות. וצריך לדעת שיש לשמור על הילדים שלא יבואו למקומות אלו, בפרט כשאי אפשר לשלוט עליהם שלא יסתכלו על ריקודי התערובת ועל הפריצות הנוראה השוררת באולם, וכמו שהזהרנו לעיל לגבי הליכה להוריו כשיש להם מכשיר טלויזיה בבית.
וכן כתב להזהיר בספר אום אני חומה (עמוד טל), שיש להקפיד שלא ללכת עם ילדים קטנים למקומות שנמצאות שם נשים שלבושות בלבוש בלתי צנוע, מפני שילד קטן אינו יכול לשמור עצמו מלהסתכל, ויש בזה היזק גדול לנפשו העדינה. וכבר אמר אחד מהדרשנים בימינו בדרך הלצה, שפעם היו רושמים על ההזמנות "נא לבוא בלבוש צנוע", וכיום צריכים לכתוב "נא לבוא בלבוש!!!"
לבטל שיעור כדי להציל מריקודי תערובת
שאלה: תלמיד חכם שהוזמן לחתונה של אחד מתלמידיו שחזר בתשובה, נוכח לדעת שיש באולם מחיצה, ונשאר קצת כדי לשמח את החתן. לפתע ניגש אליו אחד המסובים ואמר לו: ברגע שכבודו יעזוב את האולם, תוסרנה המחיצות, ויחלו לרקוד ריקודים מעורבים. אומנם אם כבודו ישאר באולם, יחלקו לך כבוד ולא יסירו את המחיצות.
כששמע זאת התלמיד חכם, הסתפק מה עליו לעשות, מפני שבדיוק באותו זמן יש לו שיעור קבוע שהוא מוסר לרבים, ואם ישאר באולם, מצד אחד יציל את הנוכחים באולם מריקודי תערובת, אבל מאידך יגרם ביטול תורה לרבים, ואם כן, כיצד עליו לנהוג במקרה זה.
תשובה: בבטאון 'קול ברמה' (גליון 272) הביא הגאון ר' יצחק זילברשטיין שליט"א, ראיה לפשוט דין זה, דהנה במסכת חולין (קלג.) מסופר על אביי [שהיה כהן], ומאחר שהיה מסור כל כך לתלמידיו, לא היה עולה לדוכן לברך את העם, מפני שבאותה שעה המתינו לו התלמידים בישיבה, והיו מטרידים אותו מלישא כפיו. ורק בערב כיפור היה עולה לדוכן, כי לא היה לו שיעורים בישיבה.
ומאידך, במסכת סוכה (דף נ"ב) מסופר, שאביי ראה איש ואשה שהשכימו על מנת ללכת לבדם בדרך, וחשש שהם מתכוננים לבצע עבירה, והלך אחריהם דרך ארוכה, ובזבז על כך שעות רבות מזמנו כדי למונעם מעבירה.
אותו אביי שחס כל כך שלא לבטל שיעור לתלמידיו אפילו על חשבון מצות נשיאת כפיים, היה מוכן לבטל הפעם את השיעור, כדי למנוע את השניים הללו מעבירה.
ומכאן ראיה, שגם אותו תלמיד חכם שצריך למסור שיעור תורה לרבים, לא היה צריך לעזוב את האולם, למרות השיעור שהוא צריך למסור לרבים, כיון שאם יעזוב, יחטאו שם כל משתתפי החתונה בריקודי תערובת שהם כידוע בבחינת 'יהרג ואל יעבור'.
אולם יש לחלק ולומר, שכל זה במקרה שמשתתפי השיעור של הרב הם בני תורה, והעדרותו של הרב לא תביאם לידי חטא, וילמדו משהו אחר באותו זמן. אבל אם השיעור נמסר בפני יהודים מסוג כזה שאם הרב לא יגיע, הם ישבו בטלים, ויגיעו לידי חטא, במקרה כזה יש להציל את משתתפי השיעור מחטא של ביטול תורה, ולכן יעזוב את האולם. ע"ש.
ולכאורה יש להעיר על זה ממה שכתב בשלחן ערוך הרב (ה' תלמוד תורה פ"ד סעיף ד), שאפילו תלמוד תורה של רבים נדחה מפני מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים, כמו שאמרו על רבי יהודה בר אלעאי כשהיה מלמד לתלמידים, וראה הלוית המת או כלה שהולכת לחופה, היה מפסיק מתלמודו ללוות המת ולהכניס הכלה לחופה. ויש אומרים שאם על ידי שיבטל עכשיו את לימודו לרבים, לא יוכלו להתאסף עוד ללמוד לאחר קיום המצוה, אין לו להפסיק אפילו למצוה מן תורה. ויש חולקים ואומרים שבכל ענין אין תלמוד תורה אפילו של רבים, דוחה שום מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים, ואפילו היא מצוה קלה של דבריהם, מאחר שתכלית חכמה, הם מעשים טובים, וכן עיקר. עכ"ד.
וכן תחזה בספר שני לוחות הברית (מסכת שבועות פרק נר מצוה מה) שכתב, שאם אירע לאדם מצוה שאינה יכולה להתקיים על ידי אדם אחר, ואם לא יקיימנה עתה תתבטל המצוה, אף על פי שהוא לומד לרבים, יפסיק באמצע למודו, ואחר כך ילמד לרבים. ע"כ.
ולפי זה לכאורה יש לומר, שמאחר ואותו תלמיד חכם הוא היחיד באותו מקום שיכול למנוע את "מכת הערוב" שעלולה להיות באותו מקום, אם כן, הרי מצוה זו רובצת עליו, וכיצד יעזוב את המקום וילך.
ברם, אולי יש לומר, שבאופן כזה אמרינן שאותם המשתתפים בריקודי תערובת, הרי הם בגדר "הלעיטהו לרשע וימות", ולכן עדיף יותר להציל את משתתפי השיעור מביטול תורה, מאשר להציל מריקודי תערובת. וי"ל וצריך עיון.
ג. בחור שחזר בתשובה, ועומד להקים בית בישראל על טהרת הקודש, והוריו מתנגדים שיערוך חתונה נפרדת, ומאימים עליו שאם יעשה חתונה נפרדת, לא יבואו לחתונה וינתקו עמו כל קשר ולא יתמכו בו כלל, אין לו לשמוע לדבריהם, אלא עליו להתחזק באמונה בה' יתברך שהוא המפרנס היחיד בעולם, והוא הנותן לאדם כח לעשות חיל.4
4. על פי המבואר לעיל, וכן כתב בספר אום אני חומה (עמוד תנא). וכבר נתבאר שיש לעשות הכל בחכמה ובתבונה, ולא לבזות את הוריו, אף על פי שהם שונאים את הדרך הישרה שהולך בה. אומנם אינו צריך להיכנע להם בדברים שהם נגד דעת תורתנו הקדושה.
ה' יתברך לא מגיע לחתונה מעורבת
ולעת כזאת ראיתי בספר כרם ראובן (עמוד צז) שכתב תוכחת מגולה לאדם המוותר חלילה על רצון ה', מפני רצון חבריו או קרוביו ואנשי סביבתו, כגון כשחוגג את נישואיו בחתונה מעורבת וכיוצא בזה.
משל למה הדבר דומה, לבן שאביו גידלו ונתן לו את מזונו ואת כל חפצו כל ימי חייו, וכשהגיע לפרקו, שידך לו כלה כלבבו, ואת כל הוצאות החתונה נטל האב היקר על עצמו וכו'. אלא שבזמן שחילק הבן את ההזמנות, הודיע לאביו כי אינו מזמין אותו לחתונה, ואף יתירה מזו הלך הבן והזמין לחתונה את השונא הגדול של אביו. האם אין זו חוצפה, האם תקובל טענתו כשיטען שעשה את כל זאת מחמת אי נעימות מידידים.
והנה האדם שנתן לו ה' יתברך את חייו, ואת מזונו, בריאותו, פרנסה, כלה וכו', לפתע כשמגיע החתן לפרק "האיש מקדש", מזמין הוא את כולם ל"חתונה מעורבת", ובמילים אחרות אומרים לבורא עולם את כולם הזמנו אבל אתה לא מוזמן לחתונה, שהרי בחתונה כזאת אי אפשר לומר ש"השמחה במעונו".
וכן מבואר בזוהר הקדוש (פ' פנחס ריט:) שהקב"ה כביכול לא מגיע לאותה שמחה, ואינו מביא לאותה שמחה את אביו ואמו של בעל השמחה אם נפטרו, אלא שולח לשם מקטרגים, רחמנא ליצלן. אבל אם עושה האדם שמחה בצניעות וקדושה כפי רצון ה' יתברך, אז מגיע לשם הקב"ה כביכול, ומביא מעולם האמת את אביו ואמו של בעל השמחה אם נפטרו, ומרחיק משם כל שטן וכל פגע רע. ע"כ. ישמע חכם ויוסף לקח.
הקב"ה הוא המפרנס היחיד
ודע, שגם אם ההורים מאיימים שלא יתמכו בו לאחר החתונה, אין לו לחשוש מכך, משום שהפרנסה והכלכלה הם בידי ה' יתברך, וכל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה (ביצה טז.), ואין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלא נימא (יומא לח:), וההורים הם רק שליחים של הקב"ה כדי לפרנס את ילדיהם, ואם הוריו ימנעו מלעזור לו עקב זה שהוא הולך בדרך העולה בית אל, הרי שלוחים רבים יש למקום כדי לעזור לו. ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו.
וכאן המקום להזכיר מה שכתב הגאון רבי שלום משאש בשו"ת שמש ומגן (חלק ב עמוד שכה) מעשה נפלא, באחד שהיה עני מרוד ומטופל בכמה נפשות, ובנוסף לכך גם לא היה יודע לקרוא ולכתוב. אשתו נתנה לו עצה ללכת להיות שמש בבית הכנסת, וביום שבת כל העולים לתורה מתנדבים תרומה לשמש, ובכך יוכל להתפרנס.
הלך השמש ביום שישי לבית הכנסת הגדול, והציע להיות שם שמש, ואכן קבלוהו בשמחה. ביום שבת כמעט כל בית הכנסת עלו לספר תורה והתנדבו לו נדבה הגונה, ובה לביתו שמח וטוב לב.
והנה בבית הכנסת היו העולים מתנדבים לא רק לשמש אלא גם לשאר צורכי הקדש. ביום ראשון גבאי בית הכנסת סידר את רשימת כל המתנדבים, ונתן את הרשימה ביד השמש כדי שיגבה את הצדקות.
אבל מיד אמר השמש לגבאי שאינו יודע לקרוא, והגבאי פיטר אותו מתפקידו, וחזר השמש לביתו אבל וחפוי ראש. עזר ה', ואותו שמש פתח חנות מסחר, וה' הצליח דרכו והרחיב את גבולו עד שנעשה עשיר גדול מאוד.
והנה באחד הימים הלך לקנות הרבה סחורה ממקום מסויים, ולאחר שסיכמו על מחיר מסויים, הוציא העשיר את פנקס הצ'קים ונתן לסוחר שירשום את הסכום ויחתום, כי אותו עשיר אפילו את שמו לא ידע לחתום.
תמה הסוחר ואמר לו: כיצד יתכן שיש לך עושר כזה גדול ואינך יודע לחתום? השיבו ואמר לו: ברוך ה' שאיני יודע לכתוב, שאם הייתי יודע, הייתי עד היום שמש בית הכנסת. וזהו בדיוק מה שאמרו: "לא לחכמים לחם". ולכן צריכים ללמוד מזה להתאזר בבטחון עצום, ולדעת כי לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות.
נגיעה באשה
ד. בעל תשובה שהוזמן לאירוע משפחתי, וניגשה אליו אשה צעירה או מבוגרת, והושיטה לו יד כדי לומר לו שלום, אסור לו ללחוץ לה יד, אף על פי שעל ידי כך יגרם לה צער ובושה. ויסביר לה בנועם, שעל פי תורתנו הקדושה אסור ללחוץ יד לאשה.
ובאופן שברור לו שיאלץ ללחוץ יד לאשה, כגון במפגשים משפחתיים וכדומה, כדאי שיאחוז ביד אחת כוס עם משקה, ובידו השניה יחזיק בקבוק יין וכדומה, וכשיבואו ללחוץ לו יד, יקוד קידה קלה ויתנצל שאינו יכול ללחוץ להן יד, מפני שידיו אינן פנויות.5
5. הנה ידועה המחלקות בין הרמב"ם לרמב"ן לגבי נגיעה באשה לא לשם הנאה, האם הוא איסור מן התורה וחייבים לההרג ולא לעבור, או שלא נאמר בזה יהרג ולא יעבור. ועל כל פנים לכולי עלמא יש איסור בדבר, כפי שנתבאר בס"ד בספר ואין למו מכשול חלק ח (עמוד ). ע"ש. ולכן ברור שאסור ללחוץ יד לקרובות משפחתו, אף על פי שאינו עושה כן לשם הנאה.
וכן כתב בשו''ת יפה מראה (סימן כה), שאין לתת יד לאשה שהושיטה ידה לשלום, אלא יתנצל שההלכה אוסרת נתינת יד לאשה. ואין לחוש שמא על ידי כך יגרם חילול ה', שיאמרו שהדתיים אין להם דרך ארץ, ובנוסף לכך יגרם בושה לאותה אשה, משום שלא מצאנו שיהיה מותר לאדם לעשות איסור כדי שלא יאמרו שאין לדתיים דרך ארץ וכיוצא בזה, ואדרבה אם יושיט לה יד, הרי זה חילול ה', שיאמרו שחרדי לוחץ יד לאשה. וברור שאין שום היתר שהוא יעשה עבירה בקום עשה בשביל שאותה אשה לא תתבייש. ע"ש.
וכן בקודש חזיתי בשו''ת משנה הלכות (ח''ו סימן רכג), שהביא דברי הרב השואל שראה כמה בני תורה ובעלי בתים יראים, שמקילים ללחוץ יד לנשים, בטענה שמותר לעשות כן, כדי שלא להלבין פניה. וכתב שאלו דברים בטלים, שהרי אין נתיר לאדם איסור אביזרייהו דעריות משום שאיזו חצופה פושטת לו יד.
וכן כתב בשו''ת ישכיל עבדי חלק ד (קונ' שאלת שלום אה''ע סימן ב) דלית דין זה צריך בושש והדברים ברורים ופשוטים שאין שום היתר לתקוע כף אל כף, מפני שהוא דרך חיבה. וכן תחזה בשו''ת באר משה (חלק ד סימן קל) שכתב, שאין דין זה צריך ראיות, ואיסור גמור הוא בין לו ובין לה, ובין ישראל לישראלית, ובין נכרי לישראלית, ובין ישראלי לנכרית.
והן עתה ראיתי בשו"ת ושב ורפא (חלק ג סימן ריב), שניסה להביא כמה צדדים להקל לבעל תשובה ללחוץ ידי קרובי משפחתו באופן שקשה לו להמנע מכך משום חוסר נעימות, ואף שדעתו נטתה להקל במקום הצורך משום שאינו מתכוון לשם חיבה אלא לכבוד בעלמא, מכל מקום העלה שם לדינא בשם מורו ורבו שליט"א שיש לאסור זאת בכל גוונא. כיעו"ש.
וראה גם בשו"ת באר אליהו כץ (אה"ע סימן יח) שכתב להיזהר מאוד שלא לנשק את קרובותיו או ללחוץ להם יד, וחוששני שהעושים כן ביום שמחתם וביום הכלולות, בעוון זה תהפך שמחתם לאבל, ויום כלולות ליום קללות. רחמנא ליצלן. ע"ש. ועיין בשו''ת ציץ אליעזר (חי''ז סימן לב). והארכנו בזה בס"ד במקום אחר.
ובספר אוצר דינים לאשה (עמוד תשצז) מסופר על מרן הגאון רבינו עובדיה יוסף שליט"א, שכאשר הוזמן לקבל "פרס ישראל" על חיבורו המדהים "שאלות ותשובות יביע אומר", כשעלה לבמת הכבוד מול מאות צופים לקבל את הפרס, היו בין המכובדים הגברת גולדה מאיר, שהיתה ראש הממשלה, והיא הושיטה את ידה לכיוון הרב, אך הרב הרכין בענווה את ראשו כאומר לה "תודה", ולא נתן לה את ידו. כזה ראה וקדש.
ה. בעל תשובה שאחותו החילונית מתחתנת, וכן בעלת תשובה שאחיה החילוני מתחתן, והמנהג אצלם שקרובי המשפחה מחבקים ומנשקים את החתן ואת הכלה, ואם האח ימנע מלנשק את אחותו, או האחות תמנע מלנשק את אחיה, עלול הצד השני להיפגע ולהתבייש מכך, יש מקום להקל להם לנשק אחד את השני.6
6. הנה מרן השולחן ערוך באבן העזר (סימן כא סעיף ז) כתב, שהמחבק או המנשק אחת מהעריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהם, כגון אחותו הגדולה ואחות אביו וכיוצא בהם, אף על פי שאין לו שום הנאה כלל, הרי זה מגונה ביותר, ודבר איסור הוא ומעשה טפשים, שאין קרבים לערוה כלל, בין גדולה בין קטנה, חוץ מהאב לבתו ומהאם לבנה. עכ"ל.
ולפי זה יוצא, שאין לאח לנשק ולחבק את אחותו הגדולה, וכן אין לאחות לחבק ולנשק את אחיה הגדול, מפני שמרן התיר לאיש קירבה רק לאמו, ולאשה קירבה רק לאביה, אבל לא לשאר קרובים בין אם הם צעירים ובין אם הם מבוגרים. וראה בשו"ת דברי דוד (טהרני ח"ב סימן ב) שהאיסור לנשק אחותו חל מהיותה בגיל שלוש שנים ויום אחד. ע"ש.
אולם טוב עין יראה בשו"ת שמע שלמה חלק ב (אהע"ז סימן יב), שהביא דברי השלחן ערוך הנ"ל, וכתב שעדיין יש מקום לדון באותם עדות שכבר נתפשט אצלם דבר זה לחבק ולנשק דודים ודודות זקנים, ומעולם לא שמענו שיעלה בדעתם איזה הרהור, כי כבר הורגלו בכך, עד שנעשה להם כמו שמנשקים את ההורים ממש, וזה נפוץ ומקובל עד כדי כך שאם אחד נמנע מזה, זה פוגע ומעליב, ובודאי שזו הסיבה שישנם הורים שמבקשים מבניהם לנשק את הדודות, ואין למחות בהם, ויכונו את לבם לשם שמים.
ואף על פי שבדורות האחרונים לא ראינו ולא שמענו שיקלו בזה אפילו גדולי החסידים, ואדרבה כל הגדול יותר פרוש יותר, וכנראה שראו למיגדר מילתא לפי ירידת הדורות. מכל מקום, דברים שנהגו בהם והתפשטו בקרב עדת ישראל, והם מבוססים בהלכה, הנח להם לישראל במנהגם. ע"ש. ועל פי זה יש מקום להקל בנידון דידן.
וכן תחזה לגאון רבי שלום משאש בשו"ת שמש ומגן (חלק א סימן יח) שכתב, שהיום נתפשט המנהג שמנשקים את האחות, משום שלא עלה על דעתם שיש בזה חיבת עריות, אלא רק אהבת קירבה דוקא. ע"כ. וראה עוד בשו"ת אגרות משה חלק ב (יו"ד סימן קלז).