אור ברסלב
ואין למו מכשול - חלק י שער האגדות › פרק א - כל ההתחלות קשות

ואין למו מכשול - חלק י

שער האגדות · פרק א - כל ההתחלות קשות

שער האגדות

לכל אדם יש את הזכות לזכות לחזור בתשובה, ולהיות בעל תשובה אמיתי, אלא שאת הצעד הראשון צריך האדם לעשות בעצמו על אף הקשיים שעומדים בדרכו, ולאחר מכן יזכה לראות את עזרת ה' יתברך, וכמו שאמרו במדרש: פתחו לי פתח כחודה של מחט, ואני אפתח לכם פתח שיהיו עגלות וקרונות נכנסים בו (ילקוט שמעוני שיר השירים רמז תתקפח).

משל למה הדבר דומה: מספרים שפעם היה מלך, שהיה לו בנין של מאתיים קומות. יום אחד אסף את כל תושבי העיר והודיע להם כי מי שיצליח לטפס במדרגות הבנין עד הקומה המאתים, יקבל אוצר של יהלומים. כמובן, מי לא ירצה לזכות באוצר יקר כזה? כולם החליטו לנסות לעלות.

ראשון הגיע אדם בריון, בעל שרירים מפותחים, וכשהוא בטוח בהצלחתו התחיל בטיפוס. עלה קומה ועוד קומה, אחרי עשר קומות התחיל להזיע. בהגיעו לקומה העשרים, כבר היה נראה כסמרטוט. לאחר חמישים קומות, הוא השתגע.

והנה כשהגיע לקומה התשעים, הוא התעלף. הגוף לא היה מסוגל לעמוד במאמץ הגדול. באו מהר חובשים והורידוהו למטה, וכמובן שלא קיבל כלום מאוצר המלך.

אחריו ניסה בריון נוסף, וגם הוא בקומה תשעים נפל, וכך היה גם עם השלישי, הרביעי והחמישי, כלם הפסיקו באמצע המשימה, ואף אחד לא זכה באוצר של המלך.

באותה עיר חי זקן אחד צולע, שהיה מהלך לאט על מקלו. הוא שמע את הרעש וההמולה מסביב, ושאל מה קרה. אמרו לו: המלך הבטיח למי שיעלה מאתים קומות, אוצר גדול של יהלומים. אמר הזקן, אני עולה!

אמרו לו: הרי הבריון הזה התעלף והורידו אותו חצי מת, וכך גם קרה לשאר הבריונים, ואיך תצליח אתה לעלות? אמר להם: אני אגיע!

התחיל הזקן לעלות קומה ועוד קומה. הזעה נגרה ממנו, מדי פעם הוא נפל, כל קומה כמעט התייאש, אך יחד עם זאת אמר: אם המלך אמר להגיע לקומה המאתים, סימן שאפשר להגיע.

כשהגיע לקומה תשעים, נפל והתעלף כמו כולם, ולא יכל להמשיך. אך שוב חשב לעצמו: אם המלך אמר שאפשר להגיע, בטוח שאפשר, אבל הרי נשארו עוד מאה ועשר קומות...

החליט שיטפס עוד קומה אחת. טפס עם השינים על המדרגות, מדרגה אחר מדרגה, במאמצים על אנושים, עד שהגיע לקומה התשעים ואחת, והנה הוא רואה לפניו מעלית...

נכנס למעלית, והיגיע תוך רגע ישירות לקומה המאתים. בקומה מאתים נפנף במקלו לכל האזרחים, וקבל את האוצר הגדול מאת המלך.

הנביא הושע אומר "שׁוּבָה ישראל עד ה' אלוקיך", אם הקדוש ברוך הוא אמר שצריך לעלות בדרך העולה בית אל, סימן שאפשר לעלות. ברגע שהקדוש ברוך הוא יראה שאיננו יכולים יותר, הוא ישלח מעלית, שבאמצעותה נגיע עד כסא הכבוד, "עד ה' אלוקיך".

נמצא שאף על פי שכל ההתחלות קשות, אבל אחרי הקושי הגדול, מגיעה עזרתו הגדולה של ה' יתברך הרוצה בתשובתם של בניו אהוביו.

הקושי נועד לנסות את האדם

דרש הגאון רבי משה גלנטי זצ"ל: מעשה שהיה בפריץ יהודי, שהיה רשע גדול שלא הניח עבודה זרה שלא עבד, ותועבה שלא עשאה, ורצח וגנב ונאף ואכל נבלות וטרפות, והלשין על ישראל אצל השלטונות.

ויהי היום, יצא הרב המקובל רבי משה דילאון מבית מדרשו, ותלמידיו הולכים אחריו. פגש בו אותו רשע ואמר לו: שלום עליך אדוני החכם. אמר לו הרב: אין שלום, אמר ה' לרשעים! ולא להסתכל בפניו.

באותה שעה נכנסה רוח טהרה באותו רשע, ותפס בכנף בגדו של הרב ואמר לו: כבוד הרב, אם אני חוזר בתשובה האם יש לי כפרה? אמר לו הרב: אוי לך רשע שכמותך! איזו תשובה תספיק לך, והרי נתחייבת ארבע מיתות בית דין כבר כמה וכמה פעמים.

אמר לו הרשע: ואם אני מקבל עלי ארבע מיתות בית דין, האם יש לי תקנה? אמר לו: כן. אמר הרשע: כבוד הרב ישבע לי בה' יתברך, שכבודו בעצמו יבוא אחרי להביאני לגן עדן. נשבע לו הרב ואמר: אם תקבל על עצמך למות מיתת שריפה על ידי שאשליך עופרת רותחת לגרונך, אני ערב שאביא אותך לגן עדן ותהיה במחיצתי!

קיבל עליו היהודי לעשות כן, ומיד הלך היהודי לבית המדרש של הרב, ולא חזר לביתו, ועזב את אשתו ובניו ואת כל רכושו, ועמד שם בבכיה ובתענית, בשק ואפר, ולא הסתכל בפני אדם 30 יום.

לאחר 30 יום ציוה הרב שיביאו לפניו מטה שמוציאים בה את המתים וכל כלי הקבורה, ותכריכים, ויעמידום לפני אותו בעל תשובה, וכן עשו. לאחר מכן ירד אותו אדם וטבל במקוה, והתודה בבכיה, ולבש תכריכים ושכב על המיטה.

ציוה הרב שיביאו עופרת. הצית אש והתיך את העופרת הבוערת. לאחר מכן לקח את האיש והשכיבו וקשר את עיניו, ואמר לו: הִתְוַדֵּה על עוונותיך, וקבל עול מלכות שמים, ותכון שמיתתך תהיה כפרתך. עשה האיש כדברי הרב.

ואז אמר לו הרב: פתח פיך ואני אשליך את העופרת הרותחת לפיך, ותמוך על קידוש ה'. פתח האיש את פיו, ואז לקח הרב כף מלאה דבש והשליך לתוך פיו ואמר: וסר עוונך וחטאתך תכופר.

מיד התחיל האיש לצעוק בקול מר ואמר: רבי, למען ה', הרגני נא, ואל אראה ברעתי באבוד נפשי. אמר לו הרב: אל תירא, כי כבר רצה ה' את מעשיך!

מאותו היום, היה בעל התשובה יושב בבית המדרש ועוסק כל ימיו בתורה. לאחר זמן, נפטר הרב לבית עולמו.

כשראה הבעל תשובה שנפטר רבו, בכה וביקש מה' שיקח גם אותו, מאחר שאין לו רב שידריכהו. ומרוב בכיותיו ותפילותיו, נפל למשכב, וסמוך לפטירתו צעק: פנו מקום לרב שלי, שבא להוליכני לגן עדן. ומיד נפטר.

ולאחר פטירתו ראוהו כמה זקנים וגדולים בחלום, איך שיושב בגן עדן ליד רבו, ולומדים תורה יחד. (אבותינו ספרו לנו על אגדה של פסח עמוד 328).

נמצאנו למדים שאין הקדוש ברוך הוא חפץ חלילה להעניש את הרשעים ולייסרם, אלא רוצה שישובו אליו, ולכן אף אם נראה שיש קשיים בחזרה בתשובה, אין זה אלא רק בהתחלה, אבל לאחר מכן רואים את ישועת ה' ואת השגחתו ואהבתו לבעלי תשובה.

תוכן העניינים

ואין למו מכשול - חלק י

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה