אור ברסלב
ואין למו מכשול - חלק ה שער ההלכות - יורה דעה › פרק י"ג - שעטנז

ואין למו מכשול - חלק ה

שער ההלכות - יורה דעה · פרק י"ג - שעטנז

פרק י"ב - ברית מילה

א. אסור למכור בגדים שיש בהם שעטנז (צמר ופשתן), בין לגברים ובין לנשים, משום שמחטיא בכך את מי שלובשם, ויש בזה איסור לפני עור לא תתן מכשול.1

אולם אם יש בבגדים רק חשש שעטנז, יתלה בחנותו שלט שהבגדים הנמכרים כאן טעונים בדיקת שעטנז, ואז יהיה רשאי למכור בגדים אלו. והמחמיר להביא לחנותו רק בגדים שנבדקו ונמצאו שאין בהם שעטנז, תבוא עליו הברכה, וזכות הרבים תלוי בו.2

1. כתב הרמב"ם בהלכות כלאים (פרק י ה' לא): המלביש את חברו כלאים, אם היה הלובש מזיד, הלובש לוקה, והמלביש עובר משום לפני עיור לא תתן מכשול. ואם לא ידע הלובש שהוא כלאים, והמלביש מזיד, המלביש לוקה והלובש פטור. ע"כ. וכן פסק בשלחן ערוך (יו"ד סימן שג ס"ב). ע"ש. ואם כן ברור הדבר, שאסור למכור בגדי שיש בהם שעטנז, ויש בכך איסור לפני עור.

2. הנה באופן שאין ידוע אם יש בבגד שעטנז או לא, יש מקום לצדד להקל למכור בגדים אלו, באופן שיודיע לקונים שהבגד טעון בדיקת שעטנז במעבדה, ואז אפילו אם ישנם קונים שאינם שומרים מצוות, ולא ישגיחו לדבריו ולא יקחו את הבגדים לבדיקה, אף על פי כן יש מקום להקל למכור להם בגדים אלו, בצרוף כמה צדדים. א'. דעת השפתי כהן דסבירא ליה שבמומר לא שייך לפני עור, והכא הרי הם כמומרים. ב'. יש לצרף דעת האומרים דלא שייך לפני עור כשנותן לו דבר איסור כשיעשה את האיסור לאחר זמן, וגם כאן הקונים ילבשו את הבגד לאחר זמן [וזה שמודדים אותו אינו איסור כמבואר בשו"ת יביע אומר חלק ו (יו"ד סימן כז)]. ג'. דעת האומרים שאם יכול להשיג את האיסור במקום אחר, אין בזה לאו דלפני עיור. ד'. דעת הרי"ס מרגליות דבמכירה אין לאו דלפני עור, ורק כשנותן לו דבר אסור בהשאלה, חל עליו לפני עור [כמבואר כל זה בפתיחה בס"ד]. ולכן המיקל למכור בגדים אלו, יש לו על מה לסמוך.

וכן תחזה בשו"ת אמרי יושר (ח"ב סימן קטו) שכתב, שהשוכר בבגדים שיש בהם חשש שעטנז, יתלה פתק בחנות, כדי לפרסם שבגדים אלו טעונים בדיקה, לבל ייכשלו בני אדם כשרים חס ושלום. עכ"ד. ומדבריו אתה למד דלא קפיד אלא שלא ייכשלו בני אדם כשרים, ולא שאר אינשי. וכן כתב בשו"ת מהרש"ם (ח"ח סימן רכ), שבגדים שיש בהם ספק שעטנז, ומוכר אותם גם לישראל החשודים שילבשו את הבגד ללא בדיקה, וגם כשמודיעים להם אינם חוששים לזה, הדבר פשוט שמותר למכור להם. ע"ש.

ותבט עיני בשו"ת אגרות משה (יו"ד חלק א סו"ס עב), שנשאל אם מותר למכור בגדים שיש ספק אם יש בהם שעטנז, לישראל שאינו מקפיד על איסור שעטנז. וכתב, שאם יש בבגדים חשש בעלמא שאולי יש בהם שעטנז, כגון שהוא מיעוט שאינו מצוי, רשאי למכור אף לאלו שלא יבדקו. אבל אם הוא ספק ממש, דהיינו שמצוי בבגדים שמוכר שעטנז, אסור למכור לחשודים שלא יבדקו, ולא סגי בזה שיודיע להם שיש ספק שעטנז בבגד, כיון שחשודים לעבור. ע"כ.

ולפי מה שנתבאר לעיל, יש מקום להקל באופן שמודיע ללקוחות שיש חשש שעטנז, והוא את נפשו הציל, והחוטא עוונו ישא. וכן מבואר בספר נהר מצרים (ה' כלאי בגדים). ועל כל פנים המחמיר למכור רק בגדים שאין בהם חשש שעטנז כלל, תבוא עליו הברכה. וראה עוד בשו"ת מנחת אלעזר חלק א (סימן נג), ובספר דברי יושר (רוזנטל ח"ג סימן לב).

מה גורם לבישת שעטנז

ודרך אגב אמרתי להעתיק מה שכתב הגאון הצדיק רבי יהודה פתייה זיע"א, בספר מנחת יהודה (עמוד 108), שבזמן הזה נתגלה הטעם של איסור השעטנז, והוא, כי היה חולי המגפה באחת מערי אירופה, וימת שם עם רב, ומבני ישראל לא מת אחד מאותו חולי. ותמהו הרופאים על זה, עד שאירע שפעם אחת קראו לרופא לבקר חולה אחד מישראל, וכאשר בא הרופא לבקרו, ציוה עליו לשכב על מצע של צמר ופשתים. ואמר החולה לרופא כי השעטנז אסרה לנו התורה. ואז הרגיש הרופא שיש שייכות בין מצוה זו למגפה, כי שם היה מנהג כל הנוכרים ללבוש שעטנז, ומיד ציוו הרופאים להימנע מלבישת שעטנז ואכן פסקה המגפה.

תוכן העניינים

ואין למו מכשול - חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה