שער ההלכות - יורה דעה · פרק י"א - צדקה
א. אסור לתת צדקה ולסייע לאדם שעושה עברות להכעיס, כגון שאוכל בשר נבלה במקום שמצוי בשר כשר. אבל עבריין לתיאבון, שרגיל לעבור במזיד על אחת מכל מצוות האמורות בתורה שלא על מנת להכעיס, כגון מחלל שבת וכדומה, אין חיוב לתת לו צדקה, אבל אין בכך איסור של מסייע לעוברי עבירה.1
1. כן פסק מרן בשלחן ערוך יורה דעה (סימן רנא סעי' א' ב'). וכתב בספר עשרה זהב (עמוד כח), שכיום שאין אנו יודעים להוכיח, יש לדון את אלה שאינם שומרים מצוות כאנוסים וכתינוקות שנשבו, וכל שכן כשגדלו להורים שחינכו אותם חינוך שאינו דתי, ולכן עדיין הם בגדר "אחיך", ויש מצוה וחובה לפרנסם. ע"כ.
ובשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב סימן תסז) כתב, שחייבים לפרנס מחללי שבת, שהרי יש להם בנים קטנים, ואם הם חטאו, בניהם מה חטאו. וכן שמעתי הלכה למעשה מהחזון איש. ומעשה שבא תעשיין בעל בית חרושת לשאול את הגאון מטשעבין, האם מותר לו להעביר את בית החרושת שלו לבני ברק כדי להעסיק חרדים, ולא פועלים שאינם שומרי תורה ומצוות, והשיב לו: אם הם חטאו בניהם מה חטאו. ע"ש. ולכן כתבנו להקל לתת צדקה למחללי שבת, כל זמן שלא נודע לנו שעושים כן כדי להכעיס.
וכבר כתב מרן החיד"א בברית עולם על ספר חסידים (אות קמד), דלכאורה למה מותר לנסות את ה' במעשר מה שלא הותר לנסות בשאר מצוות? אלא כיון שהוא נותן לעניים ואינו בודק אם יש להם חטא, ונותן לעניים יהיו מה שיהיו, כך יכול הוא לנסות את ה' ויבוא לו שפע, דכיון שהוא לא דקדק אם ראויים העניים, גם מן השמים אינם מדקדקים אחריו אם הוא ראוי לאותו שפע, ומשפיעים לו בלי דקדוק מדת הדין. ודפח"ח.
ב. מסומם שמקבץ נדבות בצמתים וכדומה, ומסתבר שאוסף כסף כדי להשתמש בו לאיסור, כגון לקנות סמים וכיוצא בזה, אין לתת לו צדקה, מכיון שמסייע בידו לעבור עבירה.2
2. כתב ספר חסידים (סימן סא): כתיב בקהלת "טוב מלא כף נחת, ממלא חפנים עמל ורעות רוח", טוב מלא כף כשאדם נותן ליראי שמים עניים שירדו מנכסיהם, ממלֹא חֹפנים לעניים שאינם מהוגנים, אשר בהם עמל ורעות רוח, ולא עוד אלא שנחשב לו לעון כשהוא נותן לפריצים, ומקיים בעולם את המורדים בקדוש ברוך הוא. ע"כ.
ומבואר, שאין לתת צדקה לעניים שאינם הגונים, מפני שעושים בכסף עבירות. וכן כתב מרן החפץ חיים בספרו אהבת חסד (פרק ג שם), ואף על פי ששם כתב "אסור" לתת, כתבנו "אין" לתת, מכיון שעל פי הכללים שכתבנו בס"ד בפתיחה, המקילים לתת כסף לעוברי עבירה, יש להם על מה לסמוך. כיעו"ש.
והבט וראה לרבין חסידא רבי אליהו הכהן מאיזמיר בספרו מעיל צדקה (אות תשנח), שכל האיסור לתת לעוברי עבירה צדקה, היינו דווקא כשידוע לנו בברור שלוקח המעות כדי לעבור עבירה, כגון שילך אצל פרוצה וכדומה, אבל בסתמא, כל הפושט ידו לִקָח נותנים לו מיד, משום פיקוח נפש. ע"ש.
ובנידון דידן, נראה שגם הוא מודה לאסור לתת לו צדקה, משום שחזותו החיצונית של הנרקומן, מעידה עליו כמאה עדים שרוצה כסף כדי לקנות בו מנת סמים, ולכן אין לתת לו כסף. ואם באמת רצונו לעזור לו, יתן לו מזון ושתיה, או שידאג לו לגמילה וכדומה. וכן כתב לאסור בספר חשוקי חמד (ברכות עמוד רכו), ועיין עוד בספר עלינו לשבח (במדבר עמוד תקי).
וכעת ראיתי בספר מעשה הצדקה (עמוד קיא) שכתב בשם הגאון רח"פ שינברג שליט"א, שאסור לתת כסף לעניים לצורך קניית סגריות, ואין מה לדבר על הלוקחים כסף לסמים ואלכוהול שאין לתת להם. וראה עוד בשו"ת עשה לך רב (חלק סימן עז). והדברים ברורים.