אור ברסלב
ואין למו מכשול - חלק ה שער ההלכות - יורה דעה › פרק י' - קדושת השמות וכתבי הקודש

ואין למו מכשול - חלק ה

שער ההלכות - יורה דעה · פרק י' - קדושת השמות וכתבי הקודש

פרק ט' - תלמוד תורה

א. ראוי ונכון להיזהר, שלא לעשות הזמנות לחתונה או לבר מצוה וכדומה, בכתב אשורי שכותבים בו ספר תורה, כדי שלא יגרמו מכשול למקבלי ההזמנה, שעל פי רוב זורקים את ההזמנה לפח האשפה, ומזלזלים בקדושת האותיות.1

אולם אם עושים את ההזמנות בכתב מרובע של דפוס, יש מקום להקל בזה אף לכתחילה. ועל כל פנים, המחמיר לעשות רק כתב עגול, תבוא עליו ברכת טוב.2

1. כתב מרן הבית יוסף (יו"ד סימן רפג) בשם הרמב"ם: מן הראוי שתדע, כי כתב אשורי כיון שניתנה בו תורה ונכתבו בו לוחות הברית, הוא מגונה מאד להשתמש בו לדברי חול אלא רק בכתבי הקודש, ועל כן שינו הספרדיים כתיבתם, ושׂמו אותותם אותות אחרות, עד שנעשה הכתב ככתב אחר, כדי להתיר להשתמש בו בדברי חול. ע"כ. וכן פסק הרמ"א בהגה (סימן רפד ס"ב). וראה בשו"ת רב פעלים (יו"ד ח"ד סימן לב), שהביא עוד פוסקים רבים שהולכים בשיטה זו, ולכן החמיר שם שלא לכתוב הזמנות בכתב אשורי של סת"ם, כי סופם שנזרקים ונשלכים לאשפה. ע"ש.

וכן כתב בשו"ת באר משה (ח"ג סו"ס קפג), שדי לנו להקל לכתוב הזמנות בסתם אותיות מרובעות, אבל מי התיר לנו להוסיף לכותבן באותיות של סת"ם כספר תורה ממש, ודבר זה אסור אליבא דכולי עלמא. ע"כ. וכן כתבו לאסור בשו"ת רבבות אפרים חלק ח (סימן שסה), ובספר החופה והנישואין (חלק א עמוד 73) ע"ש. ועל כן יש להזהיר ולהיזהר שלא לכתוב הזמנות בכתב אשורי של ספר תורה. וראה בהערה הבאה.

2. בספר בית הלל (סימן רפד ס"ק ב) כתב, שנשאל מפי משכיל אחד, מפני מה אין אנו נזהרים בזמן הזה בירידים, שנוהגים לכתוב בכתיבה אשורית על פתחי חנויותיהם "פה מוכרים יין" וכיוצא בזה, וזהו איסור גמור לפי דברי הרמ"א (הנ"ל). ובשו"ת אהל משה צווייג (ח"ב סימן מא) השיב על כך, שכיון שהכתב מרובע הדומה לאותיות הדפוס, אינו דומה ממש לכתב אשורי, שכותבים בו ספר תורה, ולכן אין איסור בדבר. ע"ש.

וגדולה מזאת כתב בשו"ת כתב סופר (אה"ע דף כג), שרב אחד כתב לעוררני על הזמנת אורחים ששלחתי לשמחת חתן וכלה, וההזמנה נדפסה בכתב אשורית, ופקפק על זה, כי לא נכון הוא להשתמש באותיות של כתב אשורי לדברי חול, כמו שכתב בבית יוסף בשם הרמב"ם, וכן פסק הרמ"א, ולכן כתב לעורר שיש להמנע מלעשות כן, כי הזמנות אלו נשלכים ארצה כתשמיש של גנאי, וכל שכן בהזמנות אלו המסורים בידי כל, שאין נזהרים בהם לשומרם בקדושה.

וכתב על זה הכתב סופר, שהזמנה לסעודת מצוה, כגון לסעודת ברית מילה, וכל שכן לשמחת חתן וכלה, דבר מצוה יחשב, ואין בזה חשש איסור, והגם שמזמינים אף לרחוקים שיבואו, וידוע לשניהם כי אין באפשרותם לבוא, וההזמנה היא רק לכבוד ולחיבה נודעת, מכל מקום זה עצמו כבוד המצוה שיתכבדו מכובדים לכבוד המצוה, ולכבוד התורה ולומדיה. וזכור לי שגם ההזמנות ששלח רבן של ישראל אדוני אבי מאור הגולה החתם סופר זצ"ל, היו בכתב אשורית, ובלי ספק שסמך על הטעם הנ"ל. ומכל מקום טוב לבחור בכתב רש"י וכיוצא בזה. ע"כ.

ואף שיש פוסקים שפקפקו על דברי הכתב סופר הנ"ל, מכל מקום כתב בשו"ת יביע אומר (ח"ט יו"ד סימן כד), שבדפוס אין כל כך קדושה באותיות שבכתב אשורי, ולא דמי למה שכתב הרמב"ם ושאר ראשונים דמיירי בכתיבה ממש, ובפרט שיש קצת שינוי בין האותיות של הדפוס לבין אותיות של הכתיבה בספר תורה. וכן כתב הגאון הראגצ'ובי בשו"ת שלמת יוסף (סימן טו אות ג). ואף שבשו"ת רב פעלים (שם) כתב להזהיר שלא לעשות הזמנות בכתב אשורי, לא זכר שר מכל הנזכר לעיל.

ולכן כתבנו שראוי ונכון להיזהר שלא לעשות הזמנות בכתב אשורי, כדי לחוש לדעת המחמירים בזה. ומכל מקום המיקל בזה, יש לו על מה שיסמוך כנ"ל.

להכניס עיתון לבית הכסא

ומענין לענין באותו ענין, הנה נשאלתי אם מותר להיכנס עם עיתון חול לבית הכסא, או שיש לאסור זאת משום קדושת האותיות. ולפי האמור לעיל נראה שיש להקל בזה, משום שכתב מרובע שלנו אינו נחשב לכתב אשורי, ולכן אין בו קדושת האותיות, וכן מבואר בשו"ת אגרות משה חלק ג (יו"ד סימן קכ אות א), וכן כתב בספר פניני הלכה (ח"ד עמוד 119), וכן תחזה בשו"ת ציץ אליעזר (חלק טו סי"ז), שהקל על פי זה להיכנס עם עיתון לבית הכסא. ע"ש.

וראה בשו"ת צור יעקב (סימן פב) שנשאל אודות העתונים המודפסים באותיות של כתב מרובע, האם יש בהם קדושה. וכתב שהאיסור הוא דוקא בכתב אשורית שכותבים בו ספר תורה, אבל בכתב מרובע של הדפוס מותר, ולכן העלים הנדפסים בכתב מרובע, אין בהם קדושה, ומותר להכנס בהם לבית הכסא, ורק אין לנהוג בהם בזיון לקנח בהם, או לאבדם ביד. ע"כ.

ובספר גנזי הקודש (עמוד קנה) כתב בשם הגאון ר' נסים קרליץ שליט"א, שעיתון שנועד לדברי חול, ולפעמים מובאים בו גם דברי תורה, מותר להכניסו לבית הכסא, מבלי לבדוק אם יש בו דברי תורה. אך אם בעודו בבית הכסא רואה שיש בו דברי תורה, יכסם על ידי דפי העיתון, או יניחם בכיסו. ע"כ. ושמעתי ממורינו הרה"ג ר' יצחק יוסף שליט"א, שאביו שליט"א נהג להיכנס עם עיתון לבית הכסא ולא חשש לקדושת האותיות. ועיין בשו"ת שאילת יעב"ץ (חלק א סימן י), ובשו"ת דברי בניהו (ח"ה סימן כד).

וגדולה מזאת מצאתי בשו"ת והשיב משה (סימן ה), שנשאל אודות מה שנוהגים שעושים טס של כסף או של זהב וחוקקים בו אות ה', ומניחים על הצואר, ואומרים שמועיל נגד עין הרע [כמבואר בספר לשון חכמים לגאון רבי יוסף חיים זיע"א], האם מותר להיכנס עם זה לבית הכסא או לא.

וכתב להתיר, ואין לחוש לקדושת האותיות, דאף על פי שהרדב"ז (חלק א סימן מה) כתב בשם הרמב"ם שכתב אשורי הוא קדוש ואסור להשתמש בו לדברי חול, מכל מקום מלבד שיש חולקים עליו, עוד בה, דגם הרמב"ם לא קאמר "אסור", אלא רק מגונה הדבר, וכן נהגו ליכנס לבית הכסא בטבעת קידושין שכתוב עליה בכתב אשורי שם החתן והכלה, וכן כמעט כל עניני ההדפסה בזמן הזה מודפסים בכתב אשורי, ולית מאן דחש לדברי הרדב"ז, ולכן יש להתיר להיכנס עם כתב זה לבית הכסא. ועיין בשו"ת שלמת חיים (ח"ב סימן פב).

ומכאן תשובה מוצאת למה שכתב ידידינו הרה"ג ר' יוסף מוגרבי שליט"א בשו"ת רבבות אפרים (ח"ז סימן שצ), לאסור הכנסת עיתונים לבית הכסא משום קדושת האותיות, והסתמך על דברי הרב פעלים הנ"ל, ועל מה שראה באיזה ספרים בשם הכתב סופר שאסר זאת, וכתב שכן דעת מרן הגאון רבינו עובדיה יוסף שליט"א. ע"ש. וכן כתב בשו"ת עשה לך רב (ח"ה סימן כו). ואחר המחילה אין דבריהם מוכרחים, כפי שכבר נתבאר בס"ד לעיל. וראה בשו"ת תפילה למשה (ח"ג סימן כח).

לסיכום: מותר להיכנס עם עיתון לבית הכסא, ואפילו אם לפעמים מופיעים בעיתון זה פסוקים או דברי תורה בין השורות, מותר לקרוא בו, וכשיגיע למקום שיש דברי תורה, יוציא את אותו חלק של העיתון החוצה, או יכניס אותו לכיסו.

הדפסת פסוקים בהזמנות

ב. יש להימנע מלהדפיס פסוקים בהזמנות של חתונה וכיוצא בזה, כגון "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מהשם", או "בן י"ג למצוות" וכיוצא בזה, מפני שגורמים מכשול לאותם אנשים שאינם נזהרים לשמור על ההזמנות, ומשליכים אותם לאשפה בביזיון.

ועל כל פנים, המקילים לכתוב חצאי פסוקים, כגון "עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים, קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה" וכיוצא בזה, יש להם על מה לסמוך, מפני שיש אומרים שבשני חצאי פסוקים אין קדושה, ומותר להשליכם לאשפה. והמחמיר גם בזה תבוא עליו הברכה.3

3. הנה הגאון רבנו יוסף חיים בשו"ת רב פעלים (יו"ד ח"ד סימן לב) כתב, הן עתה נעשו חדשות בארץ להדפיס הזמנות בכתיבת אשורית להזמין בהם לשמחת חתן וכלה, ויש שכותבים בהם גם פסוקים כגון מצא אשה מצא טוב וכו', ומקבלי ההזמנות אינם שומרים עליהם, אלא נשלכים לאשפה. ולכן צריך לגעור ביד העושין כן. עכת"ד. וכן תחזה במשנה ברורה (סימן תרלח), שכתב לאסור לחקוק פסוק "בסוכות תשבו" על דלעת וכיוצא בזה, ולתלות בסוכה, מפני שיבואו ליד ביזיון. ע"ש.

ועין רואה בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב ס"ס קלה) שכתב: ואני עצמי נזהרתי שאף על ההזמנות לחתונות בניי ובנותי, לא כתבתי שום פסוק, אף לא קול ששון וקול שמחה וכו'. וכן הוא מן הראוי לכל אדם להתנהג. עכ"ל. וכן בשו"ת אז נדברו (ח"ז סו"ס סה) כתב, שיש להחמיר לעטוף בנייר את ההזמנות שהודפסו בהם פסוקים, ולאחר מכן אפשר לזורקן לפח האשפה. ע"ש.

ומזה יש ללמוד, שאין הדבר נכון לכתוב פסוקים בהזמנות, מפני שרבים מעמי הארץ אינם מקפידים לעטוף בנייר את ההזמנות ולהשליכם בכבוד, וגם לא מקפידים לגנוז אותן, ונמצא שבעל השמחה מכשיל אותם בזה שמחלק להם הזמנות אלו. וכן כתב להזהיר בשו"ת דברי בניהו (ח"ה סימן כד).

כתיבת חצאי פסוקים

אולם המקילים בכתיבת חצאי פסוקים, יש ללמד עליהם זכות, על פי מה שמצאתי כתוב בספר נקיות וכבוד תפילה (עמוד קנב), שהביא תשובת הרה"ג ר' מרדכי גרוס שליט"א, דלחלק יצא, שדווקא פסוקים שלמים אין לכתוב בהזמנות, כיוון שיכולים לבוא לידי בזיון, אבל חצאי פסוקים שאין להם מובן בפני עצמו, ובפרט שכותבים כן ללשון מליצית, מותר. ולכן נוהגים לכתוב "עוד ישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים, קול ששון וקול שמחה", דהוי צרוף משני חלקים של פסוק בירמיה (פרק ל"ג). אולם סיים, שיש שהחמירו גם בכהאי גוונא. כיעו"ש.

וכן תראה בשו"ת אבני ישפה (ח"ב סימן עט), שיש מקום להקל כשכותבים חצאי פסוקים, אך ראוי להחמיר גם בזה. ע"ש. וראה בספר ועלהו לא יבול (ח"ב עמוד קכא) שכתב בשם הגרש"ז אויערבך, שיש צד קולא באלו שזורקים את ההזמנות עם הפסוקים, בכך שזה בדפוס. והרב היה נוהג לחתוך את הפסוקים ולגונזם. ע"כ.

והן עתה ראיתי בספר צדקה ומשפט (בלוי עמוד שצח) שכתב, שמה שנוהגים לכתוב בהזמנות חצאי פסוקים, כגון עוד ישמע וכו' וכדומה, נראה דכיון שאינו כתב אשורית, וגם בדרך כלל יש קצת שנוי מלשון הפסוק, וגם יש כותבים אותו בעיגול, אפשר להקל בזה, וכן נהגו לכתוב ברוך הבא בשם ה'. ע"ש. וכן מבואר בקובץ עטרת שלמה (תשנ"ו עמוד קפא). ועיין בשו"ת וללוי אמר (חלק א סימן ה).

פסוקים בכיפות וחולצות

ג. יש להמנע מלרקום פסוקים על גבי כיפות של ילדים, וכן ימנעו מלרקום פסוקים על חולצות בית ספר, כגון "בית יעקב לכו ונלכה באור השם" וכדומה, מפני שגורמים מכשול לאותם שלובשים אותם, שהרי נכנסים איתם לשירותים ולשאר מקומות מטונפים.4

4. על פי האמור לעיל, וכן מבואר מתשובת הרמב"ם שהובאה בבית יוסף (יו"ד סימן רפג), שאסור לרקום בטלית פסוקים, לפי שהוא מביא פסוקי התורה לידי זלזול, כי הציצית תשמישי מצוה ואין בו קדושת הגוף, ולכן יכול לבוא בטלית מצויצת לבית הכסא ולבית הטבילה, ולהשתמש בו ולכסות בו את הערוה, ואיך יביא כתבי התורה במקום הטינופת וזלזול. ע"כ. ולכן גם בנידון דידן יש להיזהר. וכן העירו לנכון בשו"ת מים ההלכה (חלק ד סימן לט), ובשו"ת רביד האברך (חלק ב סימן לד).

אומנם אם כבר רקמו בחולצות ובכיפות בית הספר פסוקים, כתב בשו"ת עטרת פז (חלק ג ) להקל ללובשם, על פי מה שכתב בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ד סי' לח) שאין להדפיס בהזמנות לנישואין שום פסוק, ויש שכותבים בהזמנה "קול ששון וקול שמחה" בשתי שורות אחת מעל השניה, וכן "קול חתן וקול כלה" בשתי שורות, ומראה בזה שאין כוונתו לכתיבת הפסוק, אלא לברכה בעלמא. ומאחר שגם כאן כוונת בית הספר לרקום פסוקים אלו לסמל בעלמא ולא לשם כתיבת פסוק, יש מקום להקל בזה בשעת הדחק. ולאחר שבלו החולצות, יש לגנוז את הפסוק הרקום עליהם. ע"ש.

פסוקים ותפילות בפרסומות

ד. ישנם חברות מסויימות, שרוצות לפרסם את עצמם על ידי חלוקת "תפילת הדרך", או בִּרְכוני כיס וכדומה, ורושמים שם את שם החברה, ומחלקים זאת לאנשים. וצריך להעיר להם שלא יעשו כן, מפני שבדרך כלל דברים אלו מגיעים לידי אנשים שאינם נזהרים לשמור על קדושתם, ועלולים לבוא לידי בזיון ולהתגולל באשפות, וגם אם מדפיסים אותם ללא הזכרת שם ה', אסור לגרום לתפילות אלו בזיון.5

5. כתב המשנה ברורה (סימן א ס"ק ד): יצייר בנפשו תמיד איך שהוא עומד לפני ה' יתברך, כי הקדוש ברוך הוא מלא כל הארץ כבודו. וכתבו בשם האר"י ז"ל, שיצייר שם הוי"ה תמיד נגד עיניו בניקוד יראה כזה - יִהְוָה, וזהו סוד שויתי ה' לנגדי תמיד, וזה תועלת גדול לענין היראה. ויש שהיו רגילים מחמת זה לעשות מנורות של קלף מצויירים להניח בסידורים, וכותבים בהם שויתי ה' לנגדי תמיד וכו', בכדי שיהיה נזכר שלא לשיח שיחה בטלה בתוך התפלה מאימת השם.

וכתב בשערי תשובה בשם הרב תבואת שור, שראוי לאזור חיל לבטל מנהג זה, כי על פי רוב אינם משמרים את הקלף כראוי, ותשתפכנה בראש כל חוצות, וגם כמה פעמים באים לידי מחיקת השם. עכ"ד. ולפי זה ברור שאסור להדפיס ברכות שיש בהם שם ה' ככתבו (הוי"ה ברוך הוא).

וגדולה מזאת תראה בשו"ת אגרות משה חלק ב (יו"ד סימן קלה) אודות אדם אחד שהדפיס על חתיכת נייר, ברכת המזון, וברכת מעין שלש, ותפלת הדרך וברכות, ושלח לאלפי בתים בשביל המודעות שהדפיס בעניני מסחר על אותה חתיכת נייר, שידוע שרוב בני אדם המקבלים זה, משליכים אותם לאשפה, ואף שהדפיס שם בלשון בקשה להתנהג בכבוד עם אותם כתבי קודש, ברור שאלו שמשליכים מה שמקבלים, אין קוראים אזהרה זו כלל, ואף מאלו שקראו, הרבה לא השגיחו על זה, ולכן ברור שהדבר אסור, כמפורש במסכת ראש השנה (דף י"ח).

ואפילו אם ידפיסו נוסח ברכת המזון ושאר ברכות בלי שמות הקודש, גם כן אסור, משום שנוסח הברכות הוא גם כן תורה ככל תורה שבעל פה. ותמיהני איך שיקרו ואמרו משמי שאני התרתי איסור חמור כזה, לזלזל בשמות הקדושים ובפסוקי תורה ובנוסחי ברכות, אשר מפורסם לכל שאני צועק ככרוכיא גם על הלוחות ששולחים מאיזה מוסדות להרבה בני אדם כדי שישלחו להם נדבותיהם בשביל זה, ומדפיסים שם כמה ברכות ונוסח הקדיש, ומוסד אחד היה אשר שמע לקולי וגנזם ולא שלחם אף שכבר הדפיס אותם, וצריך להשתדל ששום מוסד לא יעשה זה. ע"ש. וכן כתב להזהיר בשו"ת מבשרת ציון (חלק א סימן יז). ע"ש.

ה. ישנם אנשים שמוציאים מדבקות של ברכת "אשר יצר", ומדביקים אותם ליד הברז הסמוך לשירותים, כדי לזכות את הרבים לומר את הברכה בכוונה. ויש להעיר להם שצריך לעטוף את המדבקה בניילון קשיח, כדי שלא יבואו האותיות [ובפרט שם השם] לידי מחיקה, כפי שהדבר מצוי.6

6. על פי המבואר בסעיף הקודם, וכבר ראיתי פעמים רבות שאנשים הדביקו מדבקה עם ברכת אשר יצר ליד ברז המים, ומחמת המים נמחקו האותיות, ובמקום זיכוי הרבים, נגרם חטא לרבים. ולכן יעטפו את הברכה עם נילון קשיח, ולאחר מכן יתלו אותה, למען יעמוד ימים רבים.

חלוקת תמונות של צדיקים לילדים

ו. יש אומרים שיש להימנע מלחלק תמונות של צדיקים לילדים [כפי שמצוי כיום בכמה חברות תהילים בארץ], מפני שהתמונות עלולות לבוא לידי בזיון, ומכשילים בכך את ילדי ישראל. אולם המנהג להקל בזה.

ועל כל פנים, עדיף יותר לחלק לילדים תמונות גדולות של צדיקים וגדולי ישראל, כדי לתלותם בבית, ולקיים מה שנאמר "והיו עיניך רואות את מוריך".7

7. הנה בפסוק בישעיהו נאמר: "וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ", ומפסוק זה יש ללמוד שיש מעלה מיוחדת בראיית פני צדיקים, ואם כן, לכאורה טוב הדבר לחלק לילדי ישראל תמונות של צדיקים, כדי להשריש בהם קדושה ויראת שמים. וראה מסכת עירובין (יג:) אמר רבי: מה שאני מחודד יותר מחברי, משום שראיתי את רבי מאיר מאחוריו, ואילו ראיתיו מלפניו, הייתי מחודד יותר, דכתיב והיו עיניך ראות את מוריך.

ואנכי הרואה בשו"ת בנין אב (ח"ב סימן יז) שכתב, שהמנהג שמחנכים את הילדים באיסוף תמונות של צדיקים כפי שנעשה הדבר בחברות תהילים רבות בארץ, מנהג נפסד הוא, גם אם הדבר נעשה לשם שמים להחדיר בליבות הילדים את האמונה בצדיקים, לפי שהנער מתחנך להעריך הצורה החיצונית, ולמדוד גדולים לפי מידת צורתם, ולא זו דרכה של תורה. ומה שכתוב "והיו עיניך רואות את מוריך", זה בחיים חיותם, שרואים את הליכותיהם בקודש ואת תואר פניהם החי, ולא על תמונה גשמית המנציחה את הבשר ודם. ודרכה של תורה לא בזיו ותואר הפנים והגוף. ועוד שיש בזה זלזול בכבודם של הצדיקים, שמתפרסמים ונמכרים בראש כל חוצות כסחורה העוברת לסוחר, ומשמשים משחק לילדים. וראיתי מחזיק מפתחות עם מספר תמונות של צדיקים העשויים לקישוט, וכדאי בזיון וקצף, ולא זו דרכה של תורה. עכ"ד.

וכיוצא בזה כתב בשו"ת ציץ אליעזר (חלק טז סימן כז), שאין מן הצורך להשתדל להנפיק תמונות של גדולים וצדיקים על גבי בולים, דהא הרבה תמונות יתגלגלו לאחר מכן ברחובות, ורוב העם לא ינהגו בהם בכבוד הראוי. ע"כ.

והנה דברי הרב בנין אב שכתב שאין שום תועלת בראיית דמותם של הצדיקים בתמונה, לכאורה אינם מוכרחים, דהן עתה בא לידי מעשה שהובא בספר טובך יביעו (ח"ב עמוד יט), שפעם באו קבוצה של חרדים למרן החזון איש ונפשם בשאלתם, מה לעשות בישוב שאין בו גן דתי והתושבים הותיקים מתנגדים לפתוח גן דתי, האם מותר להכניס את הילדים למקום זה? והשיב להם, שיודיעו לגננת שהינם מסכימים להכניס את ילדיהם לגן, בתנאי שיתלו בגן תמונות של צדיקים. ע"ש.

אתה הוראת לדעת, שיש השפעה רוחנית לילד כשרואה פני צדיקים אפילו בתמונה, עד כדי כך שהחזון איש התיר [בשעת הדחק] להכניס ילדים לגן לא דתי, בתנאי שיהיה שם תמונות של צדיקים, שראייתם תשפיעה לטובה על הרוחניות של הילדים. ובספר יגל יעקב (עמוד רטז) כתב, שרבינו החפץ חיים זצ"ל, החזיק תמונת רבו רבי נחום מהורדנא, והיה מראה אותו לבניו.

וטוב עין יראה בספר המדריך לגאון ר' חיים רבי נר"ו (עמוד 95), שכתב להתיר לשחק עם תמונות של רבנים, וזה יפה מאוד וחיובי, מפני שאין בהם קדושה. וראה בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ג סימן רסג) שיש צדיקים שמונעים מלצלם אותם משום שלפי הקבלה הדבר מזיק לנפש, ויש אומרים שמותר לצלם ולהחזיק תמונות צדיקים שמאירים ומזכירים לילך בדרכם. ע"ש.

וראה בספר פניני רבינו הגרי"ז (עמוד קעו), ששאלו את מרן רבי חיים מבריסק, האם הוא מרשה לצלם אותו, והשיב: צלמו, צלמו, כדי שנכדיי ייראו איך שיהודי צריך להיראות!

וראה בשו"ת מעשה נסים כהן (ח"ד סימן קו), שנשאל האם מותר לחרוט במחזיק מפתחות תמונה של צדיק. וכתב, שלעשות תמונה לבד מותר, אבל לא חריטה בולטת, משום שמבואר בשלחן ערוך (יורה דעה סימן קמא סעיף ז) שאסור לצייר צורת אדם שלימה בכל איבריה, אבל צורת ראש או גוף בלא ראש אין בה שום איסור. ע"כ.

ומבואר מדבריו שלא חשש לבזיון הצדיקים המונפקים על המחזיק מפתחות, אף על פי שנכנסים עם זה לבית הכסא, ואין נוהגים בתמונות בכבוד. וראה גם בשו"ת שבט הקהתי (חלק ב סימן ג) שהתיר להכניס תמונות של צדיקים לבית הכסא, והמחמיר לשומרן דרך כבוד, תבוא עליו הברכה. ע"ש. ועיין בשו"ת נחלת פנחס (ח"ב סימן ו) האם מותר לקרוא סיפורי צדיקים בשירותים.

האם מותר לשחק קלפים על אמת

ודרך אגב, העיר בספר עלינו לשבח (חלק ה עמוד תרנח), שישנם ילדים שמשחקים בקלפים של רבנים, וצורת המשחק היא כך - כל ילד מניח כמות מסוימת של תמונות, והילד מנסה להפוך את התמונה בידיו על ידי משב רוח, ואם הצליח, זוכה הוא בכל התמונות שהצליח להפוך, ואם לא הפך, זכותו של השני לנסות להפוך. ויש להזהיר את הילדים שלא ישחקו משחק זה על אמת, משום שיש בזה חשש גזל [משום משחק בקוביה], וגם כאשר שניים או שלושה אחים משחקים בניהם אחד נגד השני, יש למנוע אותם מכך, אלא ישחקו לא על אמת, ולאחר המשחק כל אחד יחזיר לאחיו או לחבירו את הקלפים שלו. וראה עוד בשו"ת אבני ישפה (ח"ג סימן מב), ובשו"ת בית יחיאל (ח"א חו"מ סימן יח). ואכמ"ל.

ז. יש אומרים שבשם "שלום" יש קדושה ככל שמות הקודש, ויש לנהוג בו בקדושה הראויה לו. ולכן אין לומר שלום לאדם שהולך בגילוי ראש, מפני שאותו אדם יחזיר שלום לזה ששאל בשלומו, ונמצא שהשואל הכשיל אותו בהזכרת ה' ללא כיסוי ראש.

ועל כן, ראוי ונכון לשאול בשלומו בלשון "מה שלומך", או "איך המרגש", כדי שהשני לא ישיב שלום ללא כיפה. ועל כל פנים המיקל לומר לו שלום, אין למחות בידו.8

8. נחלקו הראשונים האם בשם "שלום" יש קדושה ככל שאר שמות הקודש או לא. דעת רבנו יחיאל שהובא בחדושי הר"ן (שבת י:), שיש בו קדושה ואסור למוחקו. ואילו דעת הר"א והריטב"א שאין בו קדושה. והובאו דבריהם בשדי חמד (מ' א אות שיג).

ועוד כתב שם בשם הרב מור ואהלות, שיש לאסור ליתן יד לאנשים המתירים לעצמם לשבת בגילוי הראש, ואין ליתן להם שלום, כי גם הם ישיבו שלום, ואסור להזכיר שם שלום בראש מגולה. אולם למסקנה העלה שם שבמקום צורך גדול, יש להתיר לומר שלום למען השלום. ע"כ.

וטוב עין יראה בשו"ת יביע אומר חלק ו (סימן טו אות ח-ט) שגם כן הביא דברי המור ואהלות הנ"ל, וכתב, דהן עתה רבים עמי הארץ בזמן הזה, ואין לך צורך גדול מזה לקרבם לתורה. ובהימנעות השלום, חיישינן טובא משום איבה. ולכן העיקר להקל לתת שלום לחברו שיושב בגילוי ראש. ע"כ.

אולם כרגע נראה לי בשו"ת אגרות משה חלק ד (או"ח סימן מ אות כד) שכתב, שסתם אנשים שאומרים שלום, אין כונתם על שמו של ה' יתברך כלל, אלא כך מנהגו של עולם, שכאשר נפגשים אומרים אחד לשני "שלום עליכם" וכדומה, ולכן היה מסתבר לומר שאם יש לחוש לקפידא אם לא יאמר שלום להולך בגילוי הראש, מותר לומר לו שלום. אך לכאורה אם יתחיל בלשון אחרת, כגון "מה נשמע אצלך" וכדומה, לא יקפיד עליו חבירו, ולכן יש להחמיר שלא לומר לו שלום אלא ישתמש בלשון אחרת. עכת"ד. וכיוצא בזה כתב גם בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ח סימן לג אות ג) ע"ש.

ובהיותי בזה ראיתי גם בספר האיגוד (כרך ח' גליון 24), שכתב בשם ספר "שאלת שלום כהלכתה" שאף שדעת מרן הגר"ע יוסף שליט"א להתיר שאלת שלום לאדם ההולך בגילוי ראש, לעומתו יש סוברים שאסור לומר שלום למגולה ראש, כדי שלא להכשילו באמירת שלום בגילוי ראש, ולכן יאמר לו בלשון אחרת, כגון בוקר טוב וכדומה. ע"ש.

ועל כן נראה, שאין ראוי לומר "שלום" לאדם שהולך בגילוי ראש, ואף שמרן פאר הדור כתב להקל בזה, נראה שגם הוא מודה שראוי להחמיר בזה היכא דאפשר, מפני שגם לדידא סבירא ליה שיש להקל רק משום דרכי שלום, כדי לקרבם לתורה על ידי אמירת שלום, שאם לא יאמר שלום חיישינן לאיבה. אך מאחר שאפשר לשאול בשלומם בלשון אחרת, כמו "מה נשמע" וכדומה, אזי לא נחשבת אמירת שלום כצורך גדול, מפני שיכול לשאול בשלומו בלשון אחרת ולמנוע איבה. וראה בשו"ת רבבות אפרים (ח"א סימן ז) בענין אמירת שלום למי שיושב אצל הסָפר.

ואנוכי הרואה בשו"ת מעשה ניסים כהן (ח"ב סימן ד) שנשאל בנידון זה, והשיב, שאין שום חשש לומר שלום לאדם ההולך בגילוי ראש, ואף אם יחזיר לו שלום, אין בכך שום איסור. וכמו שעושים הבנות שמתפללות ומברכות בגילוי ראש. ואם לבנות מותר, גם לבנים מותר. ע"ש.

ונוראות נפלאתי על דבריו, שמתוך דבריו אתה למד שמותר להזכיר שם ה' ללא כיסוי, והרי מרן בשלחן ערוך (סימן צא ס"ג) פסק, שאסור להוציא הזכרה מפיו בראש מגולה, וכתב שם כף החיים (ס"ק יב) שכן פסקו רבים ושלמים. כיעו"ש. ואם כן ברור הדבר שאין להתיר להוציא הזכרה ללא כיסוי.

ומה שכתב שלבנות מותר להתפלל ולברך בלי כיסוי ראש, נעלם מעינו הבדולח מה שכתב מרן הראש"ל בשו"ת יחוה דעת (ח"ה סימן ו), שחובה קדושה על מנהלי בתי הספר "בית יעקב" לעמוד על המשמר, ולהורות לתלמידות לכסות ראשן בעת שמתפללות ומברכות וקוראות בתנ"ך. אולם אין למחות בתוקף ביד המקלות בזה. ע"ש.

אתה הראת לדעת שגם בנות צריכות להקפיד לכסות את ראשן כשמוציאות שם ה', ואין ראייתו מבנות ראיה, וכיוון שכשל עוזר נפל עזור, ולכן אין להתיר לכתחילה לומר שלום לאדם ההולך בגילוי הראש, אלא יאמר לו בלשון אחרת כנזכר לעיל. ועיין עוד בספר כף החיים (סימן קנו אות ג'). ובשו"ת ברוך ושמח (סימן סז) ע"ש.

תוכן העניינים

ואין למו מכשול - חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה