אור ברסלב
ואין למו מכשול - חלק ה שער ההלכות - יורה דעה › פרק ט' - תלמוד תורה

ואין למו מכשול - חלק ה

שער ההלכות - יורה דעה · פרק ט' - תלמוד תורה

פרק ז' - שידוכים ושלום בית

א. אדם שהגיע לבית הכנסת לאחר שסיימו תפילת מנחה, ומצא שהציבור יושבים ולומדים, וברצונו לומר "קדושה" עם הציבור, אינו רשאי להפסיקם מלימודם, מפני שמכשילם בביטול תורה, ולכן יתפלל ביחידות.1

1. כן כתב בשו"ת מעיין חיים (ח"ב סימן ט), והסביר, דכיון שאצל הלומדים, מצות תלמוד תורה היא מצוה עוברת שאי אפשר להשלימה. ועוד שהיא מצוה מהתורה, אין לבטל תורה בשביל "קדושה". והובאו דבריו בספר לימוד התורה (עמוד 86). וכן כתב בספר עבד לעבדי ה' (עמוד כו) בשם הגאון רבי בצלאל ג'ולטי זצ"ל.

מעלת הלימוד שבין מנחה לערבית

כתב השל"ה הקדוש (חולין דף צ.): יזהר כל אדם שיקשור הכנסת הלילה עם שקיעת החמה בלימוד תורה. וכתב רבינו החפץ חיים בביאור הלכה (סימן קנה): ביורה דעה (סימן רמו ס"א) מבואר, שצריך האדם לקבוע עת לתלמוד תורה ביום ובלילה, ועל כן מן הנכון, שמלבד קביעות שאחר תפלת שחרית, יקבע גם לימוד בין מנחה למעריב, שבזה יצא גם ידי חובת לימוד תורה בלילה. וענין הלימוד בין מנחה למעריב, משמע גם בגמרא בברכות (דף ד'), שאדם בא מן השדה בערב, הולך לבית הכנסת, אם יודע לקרות קורא, לשנות שונה, וקורא קריאת שמע ומתפלל.

ובעוונות הרבים, כמה אנשים מרפים ידיהם מן התורה לגמרי, ואינם חוששים לקבוע אפילו זמן מועט ביום לתורה, והסיבה היא, מפני שאינם יודעים גודל החיוב שיש בזה. וכבר אמרו חז"ל: וִיתר הקדוש ברוך הוא על עון עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, ולא ויתר על עוון ביטול תורה.

ואיתא במדרש משלי: אמר רבי יוחנן, בא וראה כמה קשה יום הדין שעתיד הקדוש ברוך הוא לדון את כל העולם. בא מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה, הקדוש ברוך הוא הופך את פניו ממנו, ומצירי גיהנם מתגברים בו וכו', והם נוטלים אותו ומשליכים אותו לגיהנם. בא מי שיש בידו ב' סדרים או ג', הקדוש ברוך הוא אומר לו: בני, כל ההלכות למה לא שנית אותם וכו'.

בא מי שיש בידו הלכות, אומר לו הקדוש ברוך הוא: בני, תורת כהנים למה לא שנית? בא מי שיש בידו תורת כוהנים, הקדוש ברוך הוא אומר לו: בני, חמשה חומשי תורה למה לא שנית, שיש בהם קריאת שמע תפילין ומזוזה. בא מי שיש בידו ה' חומשי תורה, אומר לו הקדוש ברוך הוא: למה לא למדת הגדה וכו'. בא מי שיש בידו הגדה, הקדוש ברוך הוא אומר לו: בני, תלמוד למה לא למדת וכו'. ע"ש.

והאיש אשר אינו מזרז את עצמו לקבוע לו עתים לתורה בכל יום, בודאי ישאר ריקם מכל חס ושלום, ומה יענה ליום הדין, והחכם עיניו בראשו. עד כאן דברות קודשו של החפץ חיים. ישמע חכם ויוסף לקח.

ברכה בקול באמצע שיעור

ב. אין לאדם לברך ברכה כל שהיא בקול רם, במקום שיש שיעור תורה, או שלומדים ביחידות, מפני שמכשיל את הלומדים בביטול תורה על ידי כך שמפסיק אותם מלימודם כדי שיענו אמן, שהרי תלמוד תורה גדול מענית אמן.

ואם בכל זאת יש אדם שמברך בקול רם, אין מחויבים השומעים לענות אמן על ברכתו באמצע לימודם, באופן שהדבר גורם להם לביטול תורה.2

2. הנה משנה מפורשת היא במסכת פאה, שתלמוד תורה שקול כנגד כל המצוות, והוא הדין ששקול יותר מעניית אמן. וכבר אמר הסבא מקלם זצ"ל, שהיה כדאי להקדוש ברוך הוא לברוא את העולם למשך ששת אלפי שנה, כדי שיהודי אחד יזכה לומר פעם אחת בלבד בכל משך זמן הבריאה "ברוך הוא וברוך שמו". ואלף פעמים ברוך הוא וברוך שמו, לא מגיע לגודל חשיבות של אמירת אמן אחת. ואלף פעמים אמן, לא מגיע לחשיבות אמירת "יהא שמיה רבה מברך" פעם אחת. ואלף פעמים יהא שמיה רבה, לא מגיע לזכות של תיבה אחת של לימוד תורה! (ספר לשכנו תדרשו חלק א עמוד חי). ואם כן ברור שאין לברך בקול רם במקום שלומדים תורה.

ורואה אנכי בספר טובך יביעו (ח"ב עמוד שסב), שהגר"י זילברשטיין שליט"א נשאל אודות אברך שמברך ברכת אשר יצר בקול רם, והוא עושה זאת באמצע סדרי הלימוד, והדבר מפריע ליתר האברכים הנאלצים להפסיק מלימודם בעת הברכה, והאברכים שואלים, האם אפשר להורות לו להפסיק לברך בקול רם?

והשיב, שדין ברכת אשר יצר היא כמו ברכת הגומל, וכמו שבברכת הגומל כאשר המברך נזקק לעשרה, מותר לו להטריח את הציבור שיענו אמן על ברכתו, כך גם בברכת אשר יצר מותר לו לעשות כן. ע"ש.

ואנכי לא ידעתי מנין לו שמותר להפסיק עשרה אנשים מלימודם, כדי לברך הגומל. ואם התירו להטריח עשרה, מנין שהתירו להפסיקם מלימודם, וערבך ערבא צריך. וכבר כתב רבנו יונה (ברכות עמוד ל"ט בדפי הרי"ף), שעניית אמן באמצע הלימוד, זה ביטול תורה. ואם כן בודאי שאין להתיר לברך בקול במקום שלומדים תורה. וכן כתב בספר נופת צופים (עבאדי עמוד רה).

ושפיר עינא דחזי בשו"ת ברוך ושמח (סימן לא) שגם כן נסתפק בנידון זה, והעלה למסקנה, שלא טוב עושה אותו אדם שמברך בקול רם וגורם לביטול תורה, מפני שאותם שלומדים תורה, פטורים מלענות אמן על ברכתו, מאחר ועוסקים בתלמוד תורה השקול כנגד כולם. ע"כ. וכיוצא בזה כתב בשו"ת מעיין חיים (ח"ב סימן ט). ועיין עוד בשו"ת עמק התשובה (חלק א סימן א), ובשארית יוסף (ח"ג עמוד לה). ובמה שכתבנו בס"ד בספר ואין למו מכשול חלק ה (פרק ו הלכה ב).

ג. יש לבטל את המנהג שנהגו בכמה מקומות, להפסיק את החתן באמצע הדרשה על ידי שירים וכדומה, מפני שגורמים בכך ביטול תורה לרבים, ואין להם על מה לסמוך. ורק אם יודעים שהחתן חלש בלימודים ואינו איש דברים, רשאים להפסיקו, כדי שלא יבוא לידי בושה.3

3. הנה הטעם למנהג זה, הובא בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ג סימן תד), שעל החתן לומר דברי תורה, כדי להראות שעיקר השמחה בחיים היא על ידי דברי תורה. והאורחים מפסיקים אותו, כאומרים לו שרצונם לקיים כעת מצוות שמחת חתן, שלאחר שהוכיח שהוא יודע שהתורה היא המשמחת, דיו בכך. ועוד טעם יש לזה, כדי שלא יתבייש מי שאינו יודע לדבר. ע"כ.

ולעת כזאת נדפס ספר טובך יביעו (ח"ב עמוד קצא) וכתב, שלצערנו הרב, נתפשט מנהג של שטות שחתן אינו דורש ברבים בדברי תורה, בגלל שמפסיקים אותו בדרשתו, ויום טוב גדול היינו עושים אילו עלה בידינו לבטל מנהג זה, שיש בו ביטול תורה. והסטיפלר זצ"ל בחתונת נכדתו, כשהתחיל החתן לומר דברי תורה והפסיקוהו בשירה כנהוג, הקפיד על זה ואמר, שחתן היודע ללמוד, צריכים לאפשר לו לומר דברי תורה, ובסוף אפשר להפסיקו. ורק מי שחלש בלימודים, אצלו ראוי לבלבלו ולהפסיקו. ע"כ. וכן כתב להזהיר בשו"ת אז נדברו (ח"ג סימן עג).

וראה גם בספר ארחות רבנו הקהילות יעקב (חלק א עמוד רלב) שכתב, שבאופן שיודעים שהחתן חלש בלימודים ואינו איש דברים, רשאים להפסיקו, כדי שלא יבוא לידי בושה. אולם אם רואים שהחתן הכין דרשה, ודֹרשה לקהל בשפה ברורה ונעימה, אין להם להפסיקו באמצע. ועיין עוד בשו"ת שיח יצחק (סימן תצז).

פלאפון בבית המדרש

ד. אסור להיכנס עם פלאפון זמין לבית המדרש או לשיעור תורה, ומי שנכנס עם פלאפון זמין, הרי הוא חוטא ומחטיא את הרבים, שהרי הוא גורם ביטול תורה ללומדים. ובמקום צורך גדול, יש להקל לו להיכנס עם פלאפון במצב של רטט.4

זהירות מפלאפון בכולל ובשיעורי תורה

4. הנה הדבר ברור, שאותם שנכנסים לשיעור תורה עם פלאפון זמין, ובאמצע הלימוד צילצל הפלאפון, וגרם להפרעה כל שהיא להמשך הלימוד אפילו לשניה אחת, הרי הם מחטיאים את הרבים ואוי להם ואוי ולנפשם, וכן כתב להזהיר על כך בשו"ת להורות נתן (חלק יא סימן ט). ואותם אברכים שמדברים באמצע הסדר בפלאפון, הרי הם מבזים את התורה, ומחטיאים את הרבים.

וראיתי בספר 'מכתבים מהמשגיח' (עמוד 15) שסיפר: מדי פעם בפעם רגיל אני לעבור ליד פתחו של "כולל' מסוים. לרוב אני רואה מספר אברכים מסתובבים בחוץ ומשוחחים בפלאפון, אמנם ביודעי ומכירי קאמינא, יודע אני שבאותו כולל לומדים עוד אברכים לא רק כאלו שמסתובבים בחוץ, אלא למדנים מתמידים מופלגים בתורה. אחדים מהם אני מכיר באופן אישי כאנשי מעלה בתורה ביראה ובהנהגה.

והנה באחד הימים עברתי ליד אותו כולל, ולתמהוני הרב, ראיתי אברך מידידי נמצא בחוץ עם פלאפון ביד, ומשוחח. כשהוא ראה אותי, היה די נבוך, וניסה להיכנס פנימה על מנת שלא אראהו. אני הייתי המום, הרי הוא מתמיד ולמדן גדול ורציני, ואך הסביבה השפיעה עליו. אחרי מספר שנים בחברתם של אברכים פחותים ממנו, הוא ירד לדרגתם. ע"כ.

אתה הראת לדעת שאותם המדברים בפלאפון באמצע הסדרים, מלבד שהם חוטאים, ועוזבים מקור מים חיים לחצוב להם בורות נשברים, עוד בה, שמחטיאים בכך את הרבים, והורסים את האוירה של הלימוד בכולל ובבית המדרש, והקולר תלוי בצוארם.

וראיתי בספר ואני תפילתי (סימן ו) שכתב: לאחרונה עדים אנו לכמה וכמה פיגועי תופת נוראים רחמנא לצלן, שביניהם היו כמה פיגועים דרך מכשיר "הפלאפון", ושמעתי בשם גדולי המוסר בדורינו שליט"א שאמרו, שדבר זה בא להורות לנו, שהקדוש ברוך הוא מתנהג עמנו "מידה כנגד מידה", שהואיל ומדברים בפלאפון באמצע התפלה והלימוד, ומבזים על ידי כך את כבוד ה', לכן חרה אף ה', וכביכול משיב לנו כגמולנו גם כן דרך מכשיר זה רחמנא לצלן. ולפי זה יוצא, שאדם המדבר במכשיר הפלאפון באמצע התפלה או הלימוד, הרי הוא שותף בעקיפין לפיגועים הנעשים בדרך הזו, וכמעט חלילה יחשב כרוצח. עכ"ד.

אברך שאשתו צריכה ללדת האם יקח פלאפון

ולך נא ראה בשו"ת משנת יוסף (חלק ו סימן) שנשאל אודות אברך אשר אשתו קורבה ללדת, האם יביא מכשיר פלאפון זמין לכולל. והשיב: תמה תמה אקרא, מה עשינו לפני כמה שנים, טרם התפשטו הפלאפונים, ועדיין לא היתה אפשרות להודיע לבעל על מצב אשתו. ומה עושים בשבת ויום טוב שהבעל הולך לתפילה וכדומה בלי פלאפון.

ועל כן נראה שאין לפרוץ גדר, שאם נתחיל בזה, אין לזה סוף, ולכל אחד יהיה תירוץ על נחיצות החזקת המכשיר, והיצר הרע הוא מלך זקן וכסיל ומלומד במלחמה, וכבר אמרו חכמינו ז"ל: היום אומר לו כך, ומחר אומר לו כך וכו'. וכבר כתב המסילת ישרים (פרק א): וכל מה שיחשוב שהוא מניעה להתקרב לה' ולתורתו, יברח ממנו כבורח מן האש!

לרמוז לרב לסיים

ה. אדם שמשתתף בשיעור תורה בין מנחה לערבית וכדומה, אסור לו בהחלט לרמוז לרב לסיים את השיעור, גם כשהוא ממהר מאוד להגיע למחוז חפצו, מפני שמכשיל את הציבור בביטול תורה, ובנוסף לכך הרי הוא מבזה את הרב הדורש.

אומנם אם השיעור מתקיים לפני תפילת מנחה, והרב לא שם לב שהגיע זמן התפילה, רשאי להעיר לרב שהגיע הזמן לסיים, כדי שלא יאחרו זמן התפילה, אך יעשה זאת ביראת כבוד ובדרך ארץ.5

5. כן העיר לנכון בספר לימוד התורה (עמוד 121). ובהקשר לזה שמעתי בשם הגאון רבינו עזרא עטייה זיע"א, שהסביר את מאמר חז"ל (שבת לא.): שאלה ראשונה ששואלים את האדם ביום הדין "קבעת עיתים לתורה". יש אדם שישאלו אותו האם קבע זמן ללמוד תורה? והוא ישיב הן או לאו. אבל יש אדם שיאמרו לו "קבעת עיתים לתורה"!!! דהיינו עשית זמן קבוע לתורה, וכשהרב קצת האריך בדרשה, רמזת לו לסיים, ועל זה עתיד להענש. ישמע חכם ויוסף לקח.

להגיע בזמן לשמחות

ו. רב המסדר קידושין, וכן מוהל וכדומה, צריכים להקפיד להגיע בזמן המיועד שבו נקבע מועד השמחה, כדי שלא לגרום לתלמידי חכמים ולבני התורה הממתינים שם, להיכשל בביטול תורה הנגרם להם עקב המתנתם, ולפעמים גם גורם לאותם אנשים שממתינים לו, להיכשל בלשון הרע אודותיו, ויתכן שיש בכך גם חשש חילול ה'.6

6. כן צווח בשו"ת באר משה (ח"ג סימן קעט אות ט), וכתב שהם עתידים ליתן את הדין אף על פי שלא עושים זאת מחמת גסות רוח, אלא בגלל שלא אכפת להם אם ימתינו. [וכתב שם, שמי שהולך לחתונה, מחויב לקחת עמו ספר וללמוד שם בזמן הפנוי, כגון לפני החתונה, ואין לו לחשוש לגאוה, שאם לא כן יש חשש של ביטול תורה].

ועל כל פנים ראה בספר שאל אביך ויגדך (חלק א עמוד נג), שהחזון איש הוזמן לברית מילה, וכאשר הגיע, היה נאלץ להמתין מעט מעבר לזמן שנקבע. ניגש אליו בעל הברית וביקש מחילה על ההמתנה היתירה. השיב לו החזון איש: מה כאן מקום לבקשת מחילה, והלא כל טירחה דמצוה היא מצוה, ולחכות בברית, אף זו היא טירחה דמצוה. ע"כ. ולכן גם אם קורה שהרב או המוהל איחרו, יש להמתין בסבלנות, ולהתחזק באמונה שהכל מאת ה'.

לימוד תורה לגוי

ז. אסור ללמד תורה לגוי מפני שנאמר: "מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי", וכל המלמדו תורה, עובר באיסור לפני עור לא תתן מכשול. ואיסור זה חל בין בלימוד תורה שבכתב ובין בתורה שבעל פה.

וכמו כן אסור להשיב לגוי על שאלות דתיות, ורק אם מקשה ומתמיה על דת ישראל, מותר להקהות את שיניו ולהשיב לו. ואין הבדל בכל זה בין גוי גדול לגוי קטן.

אומנם אם הגוי נמצא בבית המדרש ועושה שם מלאכתו, או שנמצא בבית אבלים, ויושבים בקהל כמה גויים שבאו לנחם את חברם, רשאי החכם לומר שם דברי תורה לעילוי נשמת הנפטר, אף שהגויים שומע אותו.7

7. גרסינן בגמרא חגיגה (דף י"ג) אמר רבי אמי, אין מוסרין דברי תורה לגוי, שנאמר: "מגיד דבריו ליעקב וכו' לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום". ע"כ. וכתב שם התוספות (ד"ה אין), שמי שמלמד את הגוי תורה, עובר על איסור "לפני עור". וכן כתב בשו"ת יביע אומר (ח"ב יו"ד סימן יז), דמאחר שעכו"ם העוסק בתורה חייב מיתה, לכן המלמדו עובר משום לפני עור. ואפילו אם יש מישהו אחר שיכול ללמדו, גם כן אסור מדרבנן. ע"ש.

ואם יש ספק אם הוא יהודי או גוי, כתב בשו"ת משנה הלכות (ח"ט סימן תיב) ששואלים את פיו, אם יאמר שהוא יהודי, נאמן ומותר ללמדו תורה. ואם יש לו ספק מה הוא, אזי אזלינן בתר רובא דעלמא שהם גויים, ולא מלמדים אותו תורה. ע"כ. [א"ה. לכאורה אם יש מישהו אחר שילמדנו, הוי ספקא דרבנן של מסייע לעובר עבירה, ושרי ללמדו, דספק דרבנן לקולא].

אולם, כתב בשו"ת יפה נוף (סימן ט) שאין שום איסור לומר דברי תורה או להתפלל, כשהגוי נמצא בבית הכנסת, אף שהוא שומע, כגון שהוא מנקה את בית המדרש, או שהוא בעל מקצוע העובד בתוך בית הכנסת וכדומה. ע"ש. וראה בשו"ת ברוך ושמח (סימן יט), שבעל נפש יחמיר על עצמו לבלתי נתון לגויים להתעסק בניקוי וסידור ספרי קודש. ע"ש.

וכעת נדפס ספר הליכות עולם חלק ח', וכתב שם (עמוד שפ) להביא ראיה לדין זה ממעשה דטבי עבדו של רבן גמליאל, שחכמים היו לומדים ומפלפלים בהלכה, אף על פי שטבי היה נמצא במחיצתם בכוונה לשמוע דבריהם, ולא נמנעו חכמים לפלפל בדברי תורה בפניו, שכיון שעיקר כוונתם ללמוד לעצמם, לא נאסר להם לדבר בדברי תורה בנוכחותו של טבי, אף שגם הוא לומד מהם. ע"ש. וראה עוד בספר ואין למו מכשול חלק ז (פרק טז).

ח. אף שאסור ללמד תורה לגוי, מכל מקום מותר ללמד את ה"גוי שבת", קצת הלכות אמירה לגוי, כדי שידע הגוי כיצד עליו לנהוג עם היהודים בשבת.

וכן מי שמעסיק פועלים גויים במסעדה, ורוצה ללמדם כמה הלכות כדי שידעו איך להתנהג במטבח, ולא יכשילו את היהודים שבאים לסעוד שם בבישולי גויים וכדומה, רשאי לעשות כן, אך יש ללמדם את ההלכות ללא הסברים ונימוקים.8

8. ראה בספר חשוקי חמד (מגילה עמוד קל), ובשו"ת שבט הקהתי (חלק ה עמוד קמח), ובספר קובץ תשובות לגרי"ש אלישיב שליט"א (חלק ב סימן סה).

ט. מותר ללמדו את הגוי שבע מצוות בני נח, וכן מותר ללמדו עברית ולשון הקדש ודקדוקיה.9

9. בגמרא בבא קמא (לח.) אמרו, ראה הקדוש ברוך הוא שבע מצוות שקיבלו עליהם בני נח ולא קיימום, עמד והתירן להם. והיינו, שאפילו מקיימים אותם, אין מקבלים עליהם שכר כמי שמצווה ועושה. ע"כ. וכתב בשו"ת יביע אומר (ח"ב סימן יז), שאף על פי ששכר אין להם, מכל מקום אסור להם לעבור על ז' מצוות בני נח, ולכן מותר ללמדם דינים אלו השייכים להם, ואדרבא יש אומרים שמצוה נמי איכא בהא.

תוכן העניינים

ואין למו מכשול - חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה