שער ההלכות - יורה דעה · פרק ז' - שידוכים ושלום בית
א. מי שפרנסתו משידוכים, ורוצה לשדך בין חילונים שעלולים לא לשמור על טהרת המשפחה לאחר חתונתם, רשאי להקל בזה, ואין בזה איסור לפני עור לא תתן מכשול.
ואותם המקילים לשדך גם שלא לצורך פרנסה, אין למחות בידם, כיון שבעצם השידוך יש מצווה, ובנוסף לכך, לפעמים על ידי השידוך, מצילים אותם מהתבוללות עם הגויים.
ועל כל פנים ישתדלו לדבר על ליבם שישמרו טהרת המשפחה, ויהיו איתם בקשר גם לאחר החתונה, כדי לקרב אותם, ולהראות להם את האושר שבטהרה.1
1. הנה לכאורה יש מקום נרחב לומר שאסור לשדך בין אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות, מפני שגורם להם לשהות ביחד ללא שמירת הטהרה, ומכשילם באיסור נידה החמור. ואכן בשו"ת באר משה (ח"ה עמוד קנא) כתב, ששדכן אסור לו להציע שידוך של מחללת שבת למחלל שבת, כי יחיו באיסור נידה, והדבר פשוט וברור. ע"כ.
וכן מצאתי בשו"ת תשובות והנהגות (חלק א סימן תשל) שכתב, שאם ייתכן שעל ידי השידוך יהיה תועלת וברכה וישובו לצור מחצבתם, אזי יש לשדך בניהם. אבל אם אין בזה ברכה ותועלת לעתיד הרוחני שלהם, כדאי שלא לעסוק בשידוך זה, כדי שלא יהיה לו יד בדבר. ע"ש.
וגם בשו"ת אבני ישפה (חלק א סימן קנד) כתב, שמי שמשדך בין חילוניים, הרי הוא מסייע בידם שיוכלו לעבור על איסור נדה, שהרי על ידו הותר הדבר, ואף על פי שהוא מזהיר אותם שלא יעברו על איסור עד החתונה, מכל מקום אין זה אלא כמוסר אשה למנאף, ואומר לו שלא יבעול, שדבריו הם כחוכא ואטלולא. ע"ש.
ברם, לפי מה שנתבאר בס"ד בפתיחה, דרבים ושלמים סבירא ליהו שאיסור לפני עיור ומסייע בידי עוברי עבירה, נאמר רק אם בשעה שנותן לחברו את האיסור, מיד יעבור חברו על האיסור [כגון עני שפושט ידו בשבת לבית בעל הבית, כדי להוציא חפץ מידו של בעל הבית]. אבל אם נותן לחברו דבר שיעבור איתו איסור רק לאחר זמן, אין בזה איסור מסייע. לפי זה יש לומר, דגם בנידון דידן אף אם יעברו המשודכים על איסור נידה, יהיה זה רק לאחר זמן ולא מיד, ולכן יש מקום להקל בזה.
ועוד יש לצרף דעת השפתי כהן וסיעתו שהזכרנו בפתיחה בס"ד, דבמומר אין איסור לפני עור וכו', והכא נמי יש לדונם כמומרים אם יעברו על איסור נידה, ואין הקולר תלוי אלא בצווארם, ואנו את נפשנו הצלנו. ועוד כמה סניפים להקל תמצא בפתיחה, ולא עת האסף.
ואנכי חזון הרבתי בשו"ת משיב דבר (ח"ב סימן לב) שנשאל בנידון דידן, והשיב שאדם שפרנסתו משידוכים, מותר לו לשדך בין יהודים שאינם שומרים מצוות, מפני שנחשב הדבר למסייע לפני שעת העבירה, שדעת התוספות וסיעתם להקל בזה. אבל מי שאין פרנסתו בכך, אסור לו לסייע בדבר זה. והובאו דבריו בשדי חמד (מע ו' כלל כו עמוד נז). וכן כתב בשמו בשו"ת בנין דוד (סימן נג), וכן הוא בשו"ת מהר"ם מבריסק (חלק א סימן פב), ובשו"ת יפה נוף (סימן ק) שלצורך פרנסה יש להקל בזה. וכן כתב בכיוצא בזה בשו"ת משנה הלכות (ח"ז סו"ס קטו). ע"ש.
וכשאני לעצמי נראה לי שהמיקל לשדך בין חילוניים אף שלא לצורך פרנסה, יש לו על מה לסמוך, הן על פי מה שכתבנו לעיל שיש מקילים לסייע באיסור שנעשה לאחר זמן, והן משום שלדעת רבים ושלמים אין איסור מסייע במומר. ועוד יש לצרף מה שכתב בשו"ת שערי דיעה (חלק א סימן קפח) שעיקר ההזהרה של לפני עור לא תתן מכשול, באה על המתכוון בפועל להחטיא את חברו. אבל אם לא מתכוון להחטיא את חברו, אין כאן שום איסור. והו"ד בציץ אליעזר (ח"ח סימן לג), וכן כתב בשו"ת מהרש"ג (סימן ק). ע"ש. ומיניה נילף, שמותר לשדך בין חילוניים, כיוון שכונתו לטובתם ולא להכשילם.
וגם הלום ראיתי בשו"ת ישיב משה (עמוד קעא), שמותר לעשות שידוכים בין חופשיים, בתנאי שנשקול היטב שאחרת יהיה גרוע ויהיה הפקר יותר. עכ"ל. ולא חילק בין אם פרנסתו בכך או לא. ואם כן האידנא שבעוונות הרבים הפרוץ מרובה על העומד, וקיים יצר הרע גדול של הפקרות, וללא נישואים נכשלים בחטאים גדולים, ולפעמים אף באיסורי גויה ואשת איש רח"ל כפי ששומעות אוזנינו. אם כן על ידי שמשדך את החילוניים, מציל אותם מאיסורים חמורים אלו, וייתכן שעם הזמן יסכימו גם לשמור טהרת המשפחה.
ושוב מצאתי און לי בשו"ת דברי טעם (סו"ס פא) שנשאל בנידון זה, והעלה להתיר, הן משום שמי שנכשל בעבירה זו הרי הוא מומר, ולדעת הש"ך אין איסור מסייע בידי עוברי עבירה במומר, והן משום שבלאו הכי יעשה עבירה זו עם אחרת שהרי הרבה פרוצות מצויות לפניו, ובכל רגע יכול לעשות עבירה זו, ולכן נראה להתיר. ע"כ. ועיין בשו"ת הלל אומר (סימן סז).
וכן תחזה בשו"ת דברות אליהו (ח"ג סימן מא) שכתב להדיא שמותר לשדך בין חילוניים, ובפרט למי שפרנסתו בשדכנות, ומשמע שאפילו שלא לצורך פרנסה יש להקל. וכן בקדש חזיתי בשו"ת חדות יעקב עדס חלק א (יו"ד סימן כד אות יד) שהתיר לעשות קידושין ושידוכין בין אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות, משום שבאשר הוא שם מצוה קעביד. שהרי אמרו בגמרא קידושין (י"ב) דרב מנגיד אמאן דמקדש בלא שידוכים, ואם כן, גם בשידוכין יש מצוה לשמוע דברי חכמים ולכן שרי לשדכם. ע"כ.
וכן כתב בספר ועלהו לא יבול (ח"ב עמוד קעז) בשם הגאון רבי מרדכי אליהו שליט"א, שיש להשתדל בשידוך יהודי ליהודיה אף על פי שנראה שיעברו על איסור נידה, כדי להצילם מהתבוללות שכל באיה לא ישיבון. ע"כ. וראה עוד בשו"ת פאת שדך (סימן קמ"ד) שבני משפחה שחוששים שביתם תתחתן עם גוי, מורים להן להדיא שיחתנו אותה עם יהודי אפילו עבריין. ע"ש. ועיין עוד בספר ואין למו מכשול חלק ה (עמוד).
נישואי אח קטן לפני הגדול
ב. כשיש במשפחה שני אחים, והאח הגדול מתעכב בשידוכים, אין לעכב את האח הצעיר מלהשתדך לפני האח הגדול, מפני שעל ידי עיכוב זה, גורמים לאח הצעיר להיכשל בהרהורי עבירה, ומונעים אותו מלקיים מצוות פריה ורביה.
ועל כן, לא יקפיד האח הגדול על אחיו הקטן שרוצה להתחתן לפניו, אלא אדרבה יעודד אותו על כך, וימחל לו בלב שלם, ובזכות זה יפתח לו ה' את מזלו הטוב, ויקוים בו "מצא אשה מצא טוב". (ועיין בהערה לגבי שידוך אחות צעירה לפני הגדולה).2
2. הנה אף על פי שהרב שפתי כהן ביורה דעה (סימן רמד ס"ק יג) כתב בשם הרב בית חדש, שלא יקדימו לעשות נישואין לאח הקטן לפני האח הגדול אפילו אם הקטן גדול בחכמה מהגדול, אלא יקדימו נישואין לאח הגדול בשנים. ע"ש.
ברם, כתב בשו"ת אגרות משה חלק ב (אה"ע סימן א) שהשפתי כהן מיירי שכבר נשתדך האח הגדול ועומד להינשא, דאז דווקא אין להקדים הצעיר לפני הגדול. אבל אם עדיין אין לגדול שידוך, הדבר פשוט שלא יחכה הקטן לגדול, וזריזין מקדימין למצוות. ע"כ.
וגם הלום ראיתי להרה"ג ר' יוחנן סופר בספר אפריון חתנים (סימן ב) שכתב, שאף שיש מצוה לכבד את אחיו הגדול, מכל מקום מצות פרו ורבו קודמת למצות כיבוד אח, ואין להמנע מלהשתדל לקיים המצוה, בגלל כבוד אחיו, דדבר זה לא נכלל במצות כיבוד האח הגדול, שהרי לא ציותה התורה לכבד אחיו בהזנחת קיום מצות התורה.
וגם באופן שיש חשש שאולי יגרום בזה צער לאחיו הגדול, ויראה לו כפגיעה בכבודו, אין איסור בדבר, כיון שאינו מתכוון לכך, אלא רצונו לקיים מצות בוראו, והרי זה בגדר "פסיק רישא דלא ניחא ליה". ומעשה רב ידענו שמרן הרב 'כתב סופר' זצ"ל, השיא את בנו בעל 'התעוררות תשובה' זצ"ל, לפני אחיו הגדול בעל 'סופר מהיר' זצ"ל. ע"כ.
וכן כתב בספר מצהלות חתנים (עמוד מ), וסיפר שפעם נכנס לגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א עם בחור אחד, והרב אמר לו שצריך להינשא, ואף שיש לו אחות גדולה ממנו, אפילו הכי אין לחוש, ויכול להקדים להתחתן לפניה. ע"כ. וראה בספר נפש חיה (ח"א סימן פז) שכתב, שגם באופן שהאח הוא הגדול, והציעו שידוך לאחותו הקטנה ממנו, אינו יכול למנוע אותה מלהשתדך, באופן שעדיין לא מצא הוא את בת זוגו. ע"ש.
ובספר חבצלת השרון (במדבר עמוד כט) כתב, שגאון אחד נשאל אודות שני אחים שרוצים לישא אשה, האם מותר לצעיר להתחתן לפני אחיו הגדול. והשיב, דכיון שהם מצווים במצות פרו ורבו, אין צריך להמתין לגדול, כיון דמצוה זו מוטלת על כל אחד ואחד. והביא לכך רמז מהתורה, שנדב ואביהוא מתו על שלא נשאו אשה. הרי לך שנענש אביהוא על שלא נשא אשה, אף שנדב היה גדול ממנו ועדיין לא נשא, ועל כורחך דבשני אחים אין להמתין עד שהגדול יתחתן [אלא שיש לדחות דנדב לא רצה לישא אשה, ובכהאי גוונא ודאי לא היה אביהוא צריך להמתין לו, ולכן נענש גם הוא]. ע"ש.
נישואי בת קטנה לפני הגדולה
והנה אף שמצינו בתורה שלבן אמר ליעקב שאין להקדים צעירה לבכירה, שנאמר: "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה", וכתב בספר לקח יושר (סימן קיז) בשם התרומת הדשן, דמדשתק יעקב ללבן, שמא מינה שהסכים עמו שאין להשיא בת קטנה לפני הגדולה. וראה עוד בתוספות במסכת קידושין (נב. ד"ה והילכתא).
מכל מקום כתבו האחרונים, דהיינו דווקא בבנות שאינם מצוות על פריה ורביה, וגם אין בהן חשש של הרהורי עבירה, ולכן תמתין הצעירה לגדולה. אבל גברים המצווים על פריה ורביה, ויש להם הרהורי עבירה, צריכים להקדים להתחתן שעה אחת קודם, ולכן רשאי הקטן להתחתן לפני הגדול, ואין לאח הגדול לעכב את אחיו הקטן מלהשתדך לפניו, כדי לא לגרום לו מכשול. ראה בשו"ת מהרשד"ם (ח"ג סימן קלו), ובשו"ת ויצבור יוסף ב"ש (חלק א סימן עג).
ולענין נישואי אחות קטנה לפני הגדולה, ראה בספר שמירת הגוף והנפש (סימן קנח ס"ב), שאסף וקיבץ כעמיר גורנה שיטות הפוסקים בזה, וכתב למסקנה שלא יקדימו לעשות נישואין לבת הצעירה קודם אחותה הגדולה, ורק אם אחותה הגדולה מוחלת לה, מותר לה להתחתן לפניה. ע"ש. וכן משמע בספר החופה והנישואין (חלק א עמוד 32), והוסיף שגם שמותר להשיא בת צעירה לפני אחיה הגדול.
וכתב בשו"ת ויצבור יוסף (חלק א סימן עג), שאם הצעירה כבר הכירה מישהו, ורוצה להתחתן עמו, אין לה להתעכב עד שאחותה הגדולה תתחתן, אלא תבקש רשות וסליחה מאחותה, ותינשא לחיים טובים ולשלום.
ויתרה מכך כתב בספר ועלהו לא יבול (ח"ב עמוד פה) בשם הגרש"ז אויערבך, שיש להציעה לבת הצעירה שידוך לפני אחותה הגדולה, כי בהרבה מקרים זה מסייע בסופו של דבר לכך שגם האחות הגדולה תתחתן. וראה עוד באריכות בשו"ת הרי בשמים (חלק ה סימן לא), שכתב גם כן שאין לעכב את הצעירה מלהנשא, כשאין בכך טענה מוצדקת. ע"ש. ועיין בשלחן ערוך המקוצר (חלק ו עמוד שנב).
נישואי כהנת לעם הארץ
ג. יש לשדכנים להיזהר שלא לשדך ישראל שהוא עם הארץ, לכהנת, מפני שאין זיווגן עולה יפה, ואותו אחד ששידך בניהם, הכשילם בעצה שאינה הגונה להם.
אולם כל זה דווקא בעם הארץ שהוא מחלל שבת ועבריין, אבל אם הוא ירא שמים וקובע עיתים לתורה, וכל שכן אם הוא לומד בישיבה באופן קבוע, רשאים לשדך אותו עם כהנת, אף על פי שאינו בגדר תלמיד חכם.3
3. גרסינן בגמרא פסחים (מט.): אמר רבי יוחנן, בת כהן לישראל, אין זיווגן עולה יפה. ומקשה הגמרא, איני, והא אמר ר' יוחנן, הרוצה שיתעשר ידבק בזרעו של אהרן? לא קשיא, הא בתלמיד חכם, הא בעם הארץ. ופירש רש"י, דתלמיד חכם שבח הוא לאהרן הכהן, אבל עם הארץ ואינו כהן, גנאי הוא לאהרן ונענשים. ע"כ.
וכתב מרן פאר הדור בשו"ת יחוה דעת (ח"ה סימן סא), שאכן תלמיד חכם צריך להתאמץ להידבק בזרעו של אהרן. ואם אינו תלמיד חכם אבל הוא בנוני [שקובע עיתים לתורה ויש לו יראת שמים], אם נזדמנה לו כהנת, רשאי ליקחנה. אבל עם הארץ שמחלל שבת ועבריין, צריך להיזהר שלא ישאנה, שסופו לבוא לידי מיתה או עוני רח"ל. עכ"ד. וראה עוד בספר טובך יביעו (חלק א עמוד נ). ע"ש. ועל כן אין לשדך ביניהם, כדי לא לתת להם מכשול.
ד. יש מי שאומר שיש להימנע מלהשכין שלום בית בין בני זוג שאינם שומרים טהרת המשפחה, כיון שעל ידי כך שמשכין בניהם שלום, גורם להם לעבור על איסור נידה החמור.
אולם המיקל בזה יש לו על מה לסמוך, מפני שבעת שמשכין שלום בניהם, הרי הוא עושה מצות הבאת שלום בין איש לאשתו, ואף שאחר כך ייכשלו באיסור נידה, אין הדבר תלוי בו.
ועל כל פנים ישתדל לדבר על ליבם שישמרו טהרת המשפחה, ויסביר להם ששמירת הטהרה מביאה שלום ושלוה בבית, ובזכות זה יזכו לבנים צדיקים וטובים.4
4. הנה בשו"ת תשובות והנהגות (חלק א סימן תעו) כתב בזה הלשון: אני נוהג בעזרת ה' יתברך, כשמבקשים ממני לסדר שלום בית אצל חופשים, אני נמנע. כיוון שמסייע בזה לעבור על איסור נידה, וכבר דרשו חז"ל "לא תנאף" לא תנאיף, לא לסייע לניאוף. עכ"ל.
ולכאורה הנהגה זו חומרא יתירה היא, ויכולה לגרום לקלקול יותר מתיקון, שהרי ככל שימשיכו בבית זה המריבות, כך יגברו המתחים, ותגבה החומה המפסיקה בין הבעל לאשתו, וייתכן שבגין כך הבעל ילך לרעות בשדות זרים [וכן האשה] כפי שמצוי היום בעוונות הרבים, ונמצא תקנתם היא קלקלתם. ולכן נראה שיש להשכין שלום בית בין בני הזוג אלו שעה אחת קודם, כדי שלא ייגרם נזק גדול יותר, והאופן כזה לא שייך איסור לפני עור, שהרי אינו רוצה להכשילם אלא להצילם.
וכאשר דמיתי כן ראיתי לגאון רבי יעקב עדס בשו"ת חדות יעקב חלק א (יו"ד סימן כד אות יד), שכתב להתיר השכנת שלום בית בין אנשים שאינם שומרים מצוות, משום שבאשר הוא שם מצווה קעביד, ואין אומרים לאדם הימנע מלעשות מצווה. ע"כ. וכן כתב בשו"ת מים ההלכה (ח"ד סימן סד) שראוי לכל רב בישראל להשכין שלום בין איש לאשתו, ועל ידי כך לקרבם לדת משה וישראל, וימליץ בפניהם על שמירת טהרת המשפחה. וגם במקרים שבהם נראה שהשפעתו חסרת סיכוי, אין איסור בדבר. עכ"ד.
והן עתה ראיתי בשו"ת אבני ישפה (חלק ה סימן קו) שכתב גם כן להקל בזה, כי ידוע שהבאים ליעוץ נישואין, בדרך כלל באים על מנת לקבל את דברי המייעץ ולקיים מה שאומר, כי זו כל התכלית של היעוץ שילמד אותם, וידריך אותם בדרך הישרה שילכו בה. נמצא שיש כאן הזדמנות נפלאה להחזיר אנשים בתשובה, כי יסביר להם שהמפתח לשלום בית הוא בשמירת טהרת המשפחה. ונמצא שאיננו מכשיל אותם, אלא אדרבא הוא מציל אותם מן העבירה, ולכן שפיר רשאי לעשות שלום בית במשפחות שאינם שומרים טהרת המשפחה. ועוד יש להתיר מטעם שמצוי שאנשים אלה אם לא ישמשו עם נשותיהם, הם ישמשו עם אשת איש, ונמצא שאינו מכשילו כלל. ע"כ.
ועתה בא לפני ירחון "הפוסק" (שנה ו עמוד תתז), שכתב גם כן, שהרב המשרה שלום בין בני זוג, אינו מסייע בדבר עבירה, אלא מסייע בדבר מצוה, שגדול השלום, כפי שאמר הקדוש ברוך הוא: "שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, כדי לעשות שלום בין איש לאשתו". ומטעם זה מותר לסדר חופה וקידושין לזוג שלא ישמרו טהרת המשפחה, משום שהרב מסייע להם כעת במצוה. ע"ש.
וכבר הזכרנו לעיל מה שכתב בשו"ת ישיב משה (עמוד קעא) שיש להתיר לעשות שידוך בין חופשיים, בתנאי שנשקול היטב שאחרת יהיה גרוע ויהיה הפקר יותר. ע"ש. והכא נמי יש לשקול שאם לא נשכין שלום בית בניהם, יהיה גרוע יותר. ובנוסף לכך יש לצרף את דעות הפוסקים שהזכרנו בס"ד בפתיחה, ובצרוף כולם יש להקל בזה כפי שכתבנו. וכן כתב בשו"ת עטרת פז (ח"ב אהע"ז סימן א).