אור ברסלב
ואין למו מכשול - חלק ה שער ההלכות - יורה דעה › פרק ט"ז - צער בעלי חיים

ואין למו מכשול - חלק ה

שער ההלכות - יורה דעה · פרק ט"ז - צער בעלי חיים

פרק ט"ו - צניעות וקדושה

א. מותר למכור חומרי הדברה נגד חרקים, וכן מלכודת עכברים, ומנורת חשמל להריגת יתושים, וכן כל כיוצא בזה, ואין המוכר עובר על איסור לפני עור, אף שגורם לקונים לצעֵר ולהרוג בעלי חיים, מפני שצער האדם, חשוב יותר מצער בעלי חיים.1

בענין הריגת בעלי חיים

1. ידוע הדבר שאיסור צער בעלי חיים הוא מדאורייתא, וכפי שציותה התורה לפרוק את המשא מעל חמורו של חברו, כשהוא רובץ תחת משאו, ולמדו מכאן במסכת בבא מציעא (לא:-לב:), שאיסור צער בעלי חיים הוא מהתורה.

ובמסכת שבת (קכח:) אמרו: בהמה שנפלה בשבת לתוך אמת המים, ואי אפשר לספק לה מזון בעודה שם, מותר להניח כרים וכסתות תחת רגליה, כדי שתעלה עליהם ותצא מן הבור. ואף על פי שעל ידי זה נתבטל הכלי מהיכנו, אפילו הכי התירו, משום שצער בעלי חיים הוא מהתורה, ואתי דאוריתא ומבטל דרבנן. וכן פסקו הרמב"ם (שבת פרק כה ה' כו), ומרן השלחן ערוך (או"ח סימן שה סעיף יט).

ומאחר שיש איסור מהתורה לצער בעלי חיים, לכאורה יש לאסור מכירת כלים וריסוסים להשמדת בעלי חיים, מפני שמכשיל את הקונים בלאו דאוריתא. וכבר מצינו בגמרא (ב"מ פה.) שרבנו הקדוש היה מרחם אף על שרצים (חולדות), ולא נתן לשפחתו להזיק להם, מפני שנאמר "ורחמיו על כל מעשיו", ומאחר שריחם על הבריות, גם הקדוש ברוך הוא ריחם עליו, וניצול מהיסורים שפקדו אותו עקב זה שציער בעלי חיים.

והן עתה בא לידי ספר 'פתורא דאבא' והוא מנהגי האר"י ז"ל, וכתב שם (ח"ב אות ט), ששום ברייה לא נבראת לבטלה, ואסור להרוג אותה שלא לצורך, ומורי ז"ל (האר"י) היה נזהר שלא להרוג שום רמש מן הרמשים אפילו מן הקטנים והפחותים, ואף אם הם מצערים אותו. ע"כ. ואם כן לכאורה יש לאסור איסר בנידון דידן.

וראה בספר קב הישר (פרק פג) שכתב, שאחד מדרכי היראה הוא דלא לנהוג בביזיון על חנם לשום בריה בעולם, וכמו שמזהיר על זה בזוהר (פ' יתרו), שכל הנבראים הן מעשה ידיו של הקב"ה, וכולן הן צורכי העולם, ועל כן לא יהרוג אדם שום בריה על חנם, ואפילו דבר המזיק לבריות, כגון נחש ושממית, אם אינו רודף אחריו להזיקו, לא יהרגו. ועל כן בוודאי עתידים ליתן את הדין אותן בני אדם, המורים חצים ובליסטראות אחר עופות וחיות טמאות שלא לצורך כלל, והורגים בעלי חיים בחינם, ואין מדרכי ישראל עדת קודש לעשות רעה לשום בריה בחינם, ואפילו לאילנות ועשבים ושאר גידולי קרקע, שכולן נבראו לצורך, ולכן אין לנהוג בהם בזיון שלא לצורך. ע"ש.

אומנם יש לומר שכל הקפידא שלא לצער בעלי חיים, נאמרה דווקא כשאין זה בא על חשבון צער האדם, אבל אם האדם מצטער על ידם, כגון שיתושים עוקצים אותו, ועכברים מזיקים את ממונו וגורמים לו צער, מנין לנו לאסור להורגם, וכי צער האדם קל יותר מצער בעלי חיים?

וזכר לדבר מצינו בגמרא שבת (יב.) תנו רבנן: המפלה את כליו [מוציא כינים מבגדיו], מולל וזורק ובלבד שלא יהרוג. אמר רב הונא, הלכה מולל וזורק וזהו כבודו. ופרש"י: מולל וזורק בשבת, מולל להתיש כוחן של כינים שלא יחזרו אליו, ובלבד שלא ימלול בדוחק ויהרוג, דסבירא ליה הריגת כינה שבות. ע"ש.

ומדברי הגמרא משמע, שאין איסור למלול את הכינים, ואף להורגם היה מותר לולי שהיה חל עליו איסור שבת. ומוכח דבכהאי גוונא שבעל חי מצער את האדם, ליכא למיחש לאיסור צער בעלי חיים, ומותר להורגם. וכן כתב בהדיא הגאון רבי עבדאללה סומך בשו"ת זבחי צדק (ח"ג סימן א), שפשוט שמותר להרוג עכברים שמזיקין, ואין לרחם עליהם. ע"ש.

ובספר אוסרי לגפן (עמוד שצז) נשאל אודות מה שאמר האריז"ל, שמי שהוא משורש קין, לא יהרוג בעלי חיים, מה יעשו כשיש עכברים או חולדות בבית, ובעוון מה באים. והשיב, שמותר להרוג עכברים, דעכברים רשעים הם, ובאים מפני פגם הברית, או מפני עין רע, והוא הטעם גם לגניבות. ע"כ.

ובשו"ת יעב"ץ (סימן ק) נתן טעם לשבח להיתר הריגת עכברים וכדומה, מפני שצער בעלי חיים הוא רק בבני מלאכה או בני תרבות, אבל שקצים ורמשים אין בהם משום צער בעלי חיים, ואין צריך לומר היכא דמאיסי, או גורמים צער לבני אדם. עכ"ד.

ומדבריו משמע דלא מבעיא היכא שמזיקין ומצערים אותו דשרי להורגם, אלא גם בלאו הכי אין איסור להורגם, מפני שאינם מצטערים בכך. ואף על פי שבגמרא אמרו שרבי נמנע מלהזיק לחולדות, יש לומר דהוי מילי דחסידותא, וכפי שנהג האריז"ל מהטעם הנזכר לעיל.

מדוע לא חשש רבי לצער בעלי חיים

ויש להקשות מהא דאיתא בגמרא חולין (ז:), דרבי רצה לארח בביתו את ר' פנחס בן יאיר, אולם כשראה ר' פנחס פרדות לבנות בביתו של רבי, אמר: מלאך המוות בביתו של זה ואני אסעוד אצלו? [שמכה שנותנות הפרדות אין לה רפואה. רש"י]. כששמע זאת רבי, אמר לר' פנחס: עקרנא להו [הוריד להם את הפרסות שלא יוכלו לבעוט. רש"י], אמר לו: איכא בזה צער בעלי חיים. אמר לו רבי: קטילנא להוא [על ידי סם, שאין בזה צער בעלי חיים. בן יהוידע], אמר לו: איכא בל תשחית. ע"כ.

וקשה, כיצד סבר רבי מעיקרא לעקור פרסות הפרדות, ולא חשש לצער בעלי חיים, והרי ראינו שרבי נזהר שלא יזרקו את החולדות משום צער בעלי חיים? אולם נראה לבאר בס"ד, דמאחר שפרדות יכולות להזיק לבני אדם, אזי עדיף לגרום להם צער בעלי חיים, מאשר יגרם צער לבני אדם, ולכן רצה רבי לעקור פרסותיהן כדי שלא יוכלו להזיק לאחרים.

אבל ר' פנחס אמר לו שלא יצערם, מפני שאפשר לשומרם שלא יזיקו, ובכהאי גוונא אין לבטל לאו דצער בעלי חיים, אלא שהקפיד עליו על מעיקרא מדוע גידלם בביתו [וכתב הבן יהוידע, שאותם הפרדות שלח המלך לרבי במתנה כי היה אוהבו, ומשום כבוד מלכות, הוכרח רבי להניחם אצלו].

אתה הראת לדעת, שבמקום דאיכא היזק מהבעלי חיים, מותר להורגם, כפי שבאמת רצה רבי לעשות, ואף שרצה להורגם בסם כדי שלא יצטערו, היינו משום דאפשר בהכי. אבל היכא שאי אפשר לעשות כן, מותר להורגם אף אם יצטערו. ואף שרבי לא ציער את החולדות, היינו משום שאינם מזיקות, אלא אדרבה אוכלות את העכברים שבבית.

ותנא דמסייע לן הוא הרדב"ז בתשובותיו (ח"ב סימן תשכז), שנשאל אם מותר להרוג זבובים בחול המועד, מאחר שאין בכך לא צורך המועד ולא צורך האדם? והשיב שהריגת זבובים ויתושים אם הם מצערים אותו פשיטא שמותר להורגם, דאין לך צורך האדם גדול מזה, ואע"ג דמצי להבריחם, מיד יחזרו עליו. לפיכך מותר להורגם דאית ביה תרתי לטיבותא שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה, ויש בה צורך האדם. ע"כ.

להרוג עכברים ברחמנות

וטוב עין יראה בשו"ת אגרות משה (חו"מ ח"ב סימן מז) שכתב, דמה שרבי חמל על החולדות, משום שסתם חולדות לא מזיקות, ואדרבה עשויות לנקר את הבית (אוכלים את העכברים. רש"י), ולכן הקפיד רבי שלא יצערו אותם. אבל עכברים המצערים את האדם וכן זבובים, אין שום איסור לצערן. ולכן כשהדבר גורם לבהלה לבני הבית וכדומה, מותר גם להורגם, שהרי התורה התירה לשחוט בהמה לצורך ישראל.

ומכל מקום עדיף שלא להורגם בידו ממש, אלא על ידי הנחת סם ההורגם, מאחר שמצינו שעל ידי שעושה אדם מעשים של אכזריות כגון רציחה, אפילו למחויבים מיתה על ידי בית דין [כגון שליח בית דין שמוציא להורג], הוצרכה התורה להבטיח שהקדוש ברוך הוא יתן לאותו רוצח רחמים, שאף שמדרך הטבע נעשה אכזרי, הקדוש ברוך הוא יצילהו מכך, מפני שעוסק במצוה. ולכן אם יש לו עכברים ויתושים וכדומה, יהרוג אותם על ידי רעל, וישתדל שלא להורגם בידים. עכת"ד.

וכן תראה בשו"ת תולדות יעקב (כהנא עמוד עד.) שכתב בשם אביו, שלא הניח להעמיד לפני הזבובים מים שיש בהם ארס, כיון שקודם בואם למיתה, סובלים מזה הזבובים צער עד מאוד, ולכן עדיף לגרשם ולסלקם, מאשר להשקותם מי המרים האלה, ויש למחות ביד הקטנים המתעללים בזבובים ובשאר חרקים, שדבר זה מטביע בהם מידת האכזריות. ע"ש.

וגם הרה"ג ר' מרדכי גרוס בספר מנוחת אמת כתב, שאף על פי שמותר להניח מתקן שידבקו עליו זבובים וחרקים, מכל מקום עדיף להניח מנורה צבעונית עם זרם חשמלי, שהורגת מיד את החרק, ולא נותנת לו לסבול עד שימות. וראה בשו"ת שאילת יעקב (חי"ד סימן מד).

מדוע נמנע האר"י להרוג יתושים

וכן העלה להקל בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב סימן תשכו), וכתב שאינו מוצא שום איסור להרוג זבובים ויתושים. ואף שמסופר על האר"י ז"ל שלא רצה להרוג אפילו זבובים, אין זה מטעם צער בעלי חיים אלא מרוב קדושתו נמנע, לפי שאין בעלי חיים בלי תועלת ותכלית, ולכן לא רצה להורגם, אבל ברור שאין זה אסור אלא לחסידים וקדושי עליון כמותו. ואף דלהורגם שלא לצורך אסור משום ורחמיו על כל מעשיו, מכל מקום לצורך אין להחמיר.

וכן מצאתי בספר חסידים (סימן תתלא), שאדם אחד לא רצה לשרוף זבובים, ואמרו עליו "אל תהי חסיד הרבה", והלא מוטב לשורפם שלא יפלו במאכל, ואין בזה בית מיחוש. עכ"ד.

ואנכי חזון הרבתי בשו"ת משנה הלכות (ח"יב סימן רפד) שכתב לישב מדוע אמרו על האר"י ז"ל שלא הרג שום בעלי חיים, מפני שהיה מבחינת מלאך אלוקים, ואיש קדוש כמותו לא נראה זבוב על שולחנו, וכל שכן על גופו, ולא ציערו אותו, ולכן לא הוצרך להורגם על חינם. אבל על אנשים בינוניים כמונו אמרו, "אל תצדק הרבה", וכל שמצער את האדם מותר להורגו, וליכא בזה משום צער בעלי חיים, רק שלא יהרגנו באופן שיצטערו יותר מהצריך. ע"כ.

והן אמת שדינו דין אמת, אבל מה שכתב לישב שרבינו האריז"ל לא הרג זבובים משום שלא ציערוהו, אחר המחילה מכת"ר, כנראה לא ראה הדברים בשורשם, שהרי כבר הזכרנו לעיל דברי תלמיד האריז"ל בספר פתורא דאבא, שהעיד בגודלו, דאף על פי שהיו מצערים החרקים את רבינו האר"י, לא היה הורגם, ועל כורחך צריך לומר שלא הרגם משום חסידותו, כפי שכתב האגרות משה.

ואגב דאיירינן על עובדא דרבינו האר"י, אמרתי להעיר עוד על מה שכתב בשו"ת תורה לשמה (סימן שצז), דנשאל אם יש מקור למה שאומרים שהאר"י ז"ל נזהר שלא להרוג שום ברייה, והאם כינים בכלל ההזהרה. והשיב, שדבר זה מפורש בכתבי רבינו האריז"ל, שגם כינים היה מקפיד שלא להרוג אף על פי שנוצרו מזיעת האדם. ושורש דין זה מובא בתלמוד שבת (יב.), שהיו כמה אמוראים שהרגו כינים בידים ולא חשו, אך רבא היה חושש ולא היה הורגם בידים, אלא היה משליכן בספל של מים. ובודאי שסברת רבא בזה היתה כסברת רבינו האריז"ל, ולכן לא היה הורגם. ועל כן טוב לעשות כרבא דקיימא לן כוותיה, וכסברת האריז"ל. עכ"ד.

ולא זכיתי להבין כיצד דימה את מעשיו של רבא, להנהגתו של רבינו האר"י, והרי האר"י היה מקפיד שלא להרוג בעלי חיים אפילו בגרמא, ואילו רבא זרק את הכינים לכוס מים, ושם מן הסתם היו מתים, ועל כורחך צריך לומר שהיה עושה כן כדי לא להטביעה בלבו מידת האכזריות, כפי שכתב האגרות משה הנ"ל, אבל לקושטא דדינא נהג רבא להרוג בעלי חיים שמצערים אותו. ודו"ק!

ואם כן יצא לנו מן המחובר, דשרי להרוג בעלי חיים המצערים אותו. וכן כתב בספר פניני הלכה (ח"ד עמוד 184), והתיר שם להדביר חרקים ושאר מזיקים מן השדות, והוסיף להסביר שאיסור צער בעלי חיים אינו חל על בעלי חיים ירודים שמערכת העצבים והמוח שלהם אינם מפותחים, ותחושת הכאב והצער שלהם חלש מאוד. וכן מוכח להקל בשו"ת אבני ישפה (ח"ב סימן פג). ע"ש. ועיין עוד בשו"ת מהרש"ם (ח"ד קמ).

הריגת זבובים ביום טוב

ויתרה מכך מצאתי בספר חלק הלוי להרב חגי לוי שליט"א (עמוד קכו), שהתיר להרוג זבובים ויתושים ביום טוב כשמפריעים לו לישון או ללמוד, מפני שהמלאכות לאוכל נפש אומרים בהם "מתוך שהותרה לצורך הותרה גם שלא לצורך" בתנאי שיש לו צורך קצת. והריגת יתוש הוא בכלל שחיטה, ואם כן לכאורה נראה שמותר יהיה להרוג יתוש אם הוא מפריע לו. ע"כ.

וכן ראיתי להרב אופיר טנגי שליט"א בספר מועדי ה' (חלק ב עמוד נה) שכתב בשם האחרונים שמותר להרוג ביום טוב, זבובים או יתושים המטרידים אותו, ובפרט אם מפריעים לו לישון. ע"ש. [ועיין בשו"ת באר משה (ח"ב סימן כג אות ה), דמשמע מדבריו, שאין להתיר הריגת זבובים המצערים אותו ביום טוב].

וגם הלום ראיתי לגאון ר' יצחק זילברשטיין בספרו חשוקי חמד (סוכה עמוד קעא) בשם הגאון ר' יעקב קמינצקי זצ"ל, שאם יתוש או זבוב מצערים אותו בסוכה, מותר להרגו, דאמרינן מתוך שהותרה נטילת נשמה לצורך, הותרה גם שלא לצורך כמבואר במשנה ברורה (סימן תקיח ס"ק א) דכל המלאכות השייכות לאוכל נפש, כגון הבערה ושחיטה, אמרינן מתוך שהותר לצורך הותר שלא לצורך. ולכאורה מותר להרגם גם בכל יום טוב ולאו דוקא בסוכה. ואולי בשאר יום טוב אפשר לו להכנס לחדר אחר, מה שאין כן בסוכות. ע"ש.

להרוג עכבר בשבת

וראה בשו"ת ברכת יהודה (חלק ב סימן כז), שהתיר לומר לגוי להרוג עכבר המהלך בבית, ובני הבית נפחדים ואינם יכולים לישון בגללו, משום דהוי שבות דשבות במקום צורך, דשרינן אף במלאכה שאינה צריכה לגופה, כי אינו צריך לגוף העכבר כי אם לסילוקו. ע"ש. וראה בשו"ת יפה מראה (סימן ד), שהקל בשבת להוריד מים בשירותים אף שיש באסלה נמלים. וראה בספר חשוקי חמד (שבת עמוד תרמה). ועוד חזון למועד.

תוכן העניינים

ואין למו מכשול - חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה