שער ההלכות - יורה דעה · פרק ד' - ריבית
א. אדם שמלוה בריבית ליהודים, בין המלוה ובין הלוה עוברים על איסור לפני עור לא תתן מכשול, ואפילו אם הלוה יכול להשיג הלואה בריבית מיהודי אחר, אף על פי כן עובר המלוה איסור.1
אולם יש אומרים שמותר להלוות בריבית למחלל שבת בפרהסיא, מפני שנאמר באיסור ריבית "וחי אחיך עמך", ומחלל שבת אינו אחיך במצוות. אבל אסור ללוות ממנו ברבית.2
1. ראה ברמב"ם הלכות מלוה ולוה (פרק ד הלכה ב), ובספר בן איש חי (פ' ואתחנן אות ב).
2. כתב בשולחן ערוך (יו"ד סימן קנט סעיף ב): מומר מותר להלוותו ברבית, ואסור ללוות ממנו ברבית. וכתב הרמ"א בהגה, שיש מחמירים אף במומר שלא להלוותו, וטוב להחמיר אם אפשר להשמט ממנו. ע"כ. ומשמע מדברי מרן השלחן ערוך, שמותר להלוות לאדם שמחלל שבת, משום שנחשב כמומר. ואילו לדעת הרמ"א יש להחמיר בזה היכא דאפשר.
והנה בשו"ת יביע אומר חלק א (יו"ד עמוד קצז) הביא משו"ת מלמד להועיל (או"ח סימן כט) שכתב: והגיד לי מורינו הרב משולם זלמן הכהן ז"ל בשם הגאון בעל שואל ומשיב, שהאנשים הדרים באמריקה ומחללים שבת בפרהסיא, הרי הם כתינוקות שנשבו בין הגוים. וכתב מרן שליט"א, שנראה דהיינו טעמא, מפני שאינם יודעים חומר הענין, וזדונות נחשבות להם כשגגות. וכיוצא בזה כתב הגאון החזון איש (יו"ד סימן ב אות כח), דלא חשיב מומר אלא בתנאי שלא יהיה אנוס, ובימינו נחשבים מחללי השבת לאנוסים. ע"כ.
ומאחר שכל הטעם שהמחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כמומר לכל התורה כולה, מפני שעושה מעשהו בחוצפה ובריש גלי קבל עם ועדה, הנה כל זה דווקא בזמן שכל העדה כולם קדושים, אבל בזמן הזה אשר פשתה המספחת, והופקר איסור חילול שבת בפומבי ובראש כל חוצות, ולא שמיע להו איסורא כלל, אין על זה דין מומר לכל התורה כולה, וכמו שכתב בשו"ת זקן אהרן וואלקין חלק א (או"ח סימן יב), שמטעם זה צריך להיות מתון ביותר בענינים אלה, כדי שלא לדחות אבן אחר הנופל, וכמאמר חז"ל שמאל דוחה וימין מקרבת (סוטה מז). ע"ש.
וגם הרה"ג ר' משה הלוי זצ"ל בספר מלווה ה' (חלק א עמוד כג) כתב, שעוברי עבירות שבזמנינו שממשיכים דרך אבותיהם שכפרו בה' יתברך ובתורתו ואינם יודעים דבר וחצי דבר מתורתנו הקדושה, אף על פי שיודעים שיש בני אדם ששומרים תורה ומצוות, מכל מקום הואיל וגידלו וחינכו אותם בדרכי הכפירה והחופשיות ממצוות, אינם יכולים לדעת אם האמת עם שומרי התורה או לא, ולכן נחשבים הם כאנוסים, כמו שכתב הרמב"ם. ועל פי זה פסק (בעמוד רסד), שאין להלוות למחלל שבת ברבית. ע"ש.
אולם ראה ראיתי למרן שליט"א בספרו הליכות עולם (ח"ח עמוד א והלאה), שהביא דברי הש"ך (סימן קנט) שכתב בשם תשובת הגאונים: מהו להלוות ברבית למומר. תשובה, הרי"ף אומר, שמעתי מרבותי שאם הוא מומר להכעיס באחת מן המצות, דשביק היתרא ואכיל איסורא, אז מותר להלוותו ברבית, אבל מומר לתיאבון אסור. ע"כ.
וכתב על זה מרן שליט"א, שמחלל שבת בפרהסיא אפילו לתיאבון, הוי כמומר לאכול נבלות להכעיס, כדמוכח ממה שכתב בשלחן ערוך (יו"ד סימן ב סעיף ה), שמומר להכעיס אפילו לדבר אחד, או שהוא מומר לעבודה זרה, או לחלל שבת בפרהסיא, דינו כגוי.
וזה לשון המאירי (חולין ב.): משומד לעבודה זרה, או מחלל שבת בפרהסיא, אפילו שלא להכעיס, אלא לאיזה צד של תיאבון, דינו כמשומד לכל התורה ושחיטתו נבלה, אפילו ישראל עומד על גביו. ע"ש.
ועיין בחזון איש (הל' תפלין סימן יב אות ב) שכתב, שהמחלל שבת בפרהסיא, הוי מומר שפסול מן התורה, אבל מומר להכעיס דשביק היתרא ואכיל איסורא, אינו פסול אלא מדרבנן. ע"ש. ואם כן, כיון שמומר לאכול נבלות להכעיס מותר להלוותו ברבית, כמו שכתבו מרן והגאונים, כל שכן מחלל שבת בפרהסיא שמותר להלוותו ברבית, שהרי הוא יותר חמור ממומר האוכל נבילות להכעיס.
וראה בשו"ת חכם צבי (סימן מג) שכתב, שלדעת הפוסקים שכתבו שמומר מותר להלוותו ברבית, אין ספק שהמחלל שבת בפרהסיא מותר להלוותו ברבית. ע"כ. וכן מוכח מפשט לשון מרן השלחן ערוך (שם) שכתב: "מומר מותר להלוותו ברבית", ומדכתב "מומר" סתם, משמע שאפילו שאינו עושה להכעיס, מומר נקרא ודינו כגוי.
וראה גם בבית יוסף (יו"ד ס"ס רסח) שכתב, שמחלל שבת בפרהסיא אפילו לתיאבון, הוי כאוכל נבלות להכעיס. וכן הוכיחו במישור בשו"ת מהר"ם שיק (חו"מ סימןסא אות א), ובספר תבואות שור (סימן ב ס"ק כט), ובשו"ת רב פעלים (ח"ג או"ח סימן יב), ובשו"ת שם משמעון פולאק (אה"ע ס"ס יב).
וראה במשנה למלך (פ"ה מהל' מלוה ולוה ה"ב) שכתב, שלענין הלכה רובא דרבוותא הסכימו שמותר להלוות ברבית למומר, והיינו במומר לעבודה זרה דליכא למיחש דילמא נפיק מניה זרעא מעליא. וכתב רש"י (חולין ה.), דחמירא שבת כעבודת כוכבים, משום שהעכו"ם כופר בהקדוש ברוך הוא, והמחלל שבת כופר במעשיו ומעיד שקר שלא שבת הקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. ע"ש.
וכן הוא ברמב"ם (פרק ל מהל' שבת הט"ו) שכתב: השבת ועבודה זרה, כל אחת משתיהן שקולה כנגד כל שאר המצות שבתורה. והמחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד עבודה זרה. ע"כ. ולפי זה מותר להלוות ברבית למומר המחלל שבת בפרהסיא, וכפי שפסק מרן השלחן ערוך. ומיהו אם אפשר לעשות הדבר בדרך מקח וממכר דהוי מדרבנן, עדיף טפי.
וכתב עוד בהליכות עולם (שם): מעשה בא לידי ביהודי ירא שמים שהלוה ברבית לישראל מחלל שבת בפרהסיא, ואחרר כך נודע לו שיש אוסרים, ושאל אם חייב להחזיר לו הרבית, והשבתי לו שאין צריך להחזיר, כיון שסתם מרן בשלחן ערוך שמותר להלוות למומר ברבית, סתם מומר נכלל בו מחלל שבת בפרהסיא, ואף שיש חולקים ומצריכים שיהיה מומר שיצא מן הכלל, וכמו שכתב הש"ך (סימן קנט) בשם הבית חדש. אנו אין לנו אלא דברי מרן שקבלנו הוראותיו, ואתכא דמרן סמכינן. וכבר כתב מרן בבית יוסף, שאפילו לא כפר בעיקר, אלא שהוא מומר להכעיס בשאר עבירות, מותר להלוותו ברבית. ומחלל שבת בפרהסיא אפילו לתיאבון, נחשב כדין מומר להכעיס בשאר עבירות, כמו שכתב מרן בכסף משנה (פי"ג מהל' איסורי ביאה הי"ז). ע"ש.