אור ברסלב
ואין למו מכשול - חלק ה שער ההלכות - יורה דעה › פרק ד' - טבילת כלים

ואין למו מכשול - חלק ה

שער ההלכות - יורה דעה · פרק ד' - טבילת כלים

פרק ג' - שמירת הגוף והנפש

א. אסור לאכול ולשתות בכלים שאינם טבולים במקוה טהרה. וישנם אנשים שתורמים כוסות לבית הכנסת, ומניחין אותן במטבח של בית הכנסת בלי להטבילן, ומתפללי בית הכנסת משתמשים בהם ללא ידיעה שאינם טבולים, ואותם תורמים מחטיאים בכך את הרבים.

ועל כן, כאשר רוצים לתרום כוסות או צלחות וכדומה, יש להטביל אותם תחילה, ואם אין באפשרות התורמים להטבילן, לפחות יודיעו לגבאים שהכוסות אינן טבולות כדי שלא יגרמו מכשול לציבור.1

1. הנה דין חיוב טבילת כלים, מבואר בשלחן ערוך (יו"ד סימן קכ), וראה בספר שולחן גבוה (או"ח סימן קנא אות ב) שהביא מחלוקת הפוסקים אם חיוב זה הוא מן התורה או מדרבנן. ע"ש. ועל כן חלה חובה על התורמים להטביל תחילה את הכלים, כדי למנוע מכשול מאחרים.

וכבר כתבו לעורר על כך בירחון אור תורה (תשנ"ב עמוד תצה), שיש כמה בתי כנסיות, שהגבאי אינו בקי בהלכות, ואינו יודע שכוסות וכפיות תוצרת חו"ל צריכים טבילה, וכך יוצא שהאברכים הלומדים יום יום שם ומשתמשים בכלים אלו, או כשעורכים בבית הכנסת לימוד או שיעורים והרצאות מרבנים וכיוצא, מחלקים שם כיבוד בכלים שאינם טבולים, ולכן רצוי שכל אברך ישים לב לזה, ויעורר את הגבאים בדברי נועם ובצורה מכובדת, ודברי חכמים בנחת נשמעים, ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש, והמזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו.

ב. יש אומרים שאסור למכור או לתת במתנה כלים שאינם טבולים, למי שידוע לנו שלא יטבילם, מפני שגורמים לו להיכשל בשימוש בכלים שאינם טבולים. ולכן יש להטבילם תחילה, ולהשתמש בהם מעט, ולאחר מכן רשאי לתת אותם לאחרים.2

אולם המיקל למכור או לתת במתנה כלים אלו ללא טבילה, אין למחות בידו, ומכל מקום ראוי ונכון שיודיע לאותו אדם, שהכלים אינם טבולים וצריך להטבילם במקוה טהרה.3

2. הנה לכאורה יש לאסור נתינת כלים שאינם טבולים, לאדם שחשוד להשתמש בהם ללא טבילה, כדי שלא לסייע לו בעבירה, בפרט לדעת האומרים שחיוב טבילת כלים הוא מדאורייתא.

ואכן ראיתי בשו"ת תשובות והנהגות (חלק א סימן תסז) דסבירא ליה נמי, שהנותן כלים שאינם טבולים לחברו, ויודע שלא יטבילם, יש בזה משום לפני עור לא תתן מכשול, שבהרבה אופנים ייתכן שאם לא היה מקבל ממנו את הכלים, לא היה קונה כלים אלו במקום אחר. ואם כן, נמצא שמכשילו באכילה ושתייה בכלים שאינם טבולים. ורק אם יש ספק אם המקבל ישתמש בכלים או לא, כגון שיש לו מספיק כלים לשימוש, וייתכן שיעביר את הכלים לאדם אחר שכן יטביל אותם, אזי כשיש ספק, אין דין של לפני עור לא תתן מכשול. ומכל מקום אם יודע בודאי שחברו ישתמש בכלי ללא טבילה, יטביל את הכלי וישתמש בו בעצמו פעם אחת, ואז ייתן את הכלי לחברו במתנה. ע"כ.

ואנכי חזון הרבתי בספר טבילת כלים (עמוד רלט), ששאל שם את הגרש"ז אויערבך זצ"ל על דין זה, והשיב לו שיתכן דכיון שאין הכלי חפצא של איסור כמו יין לנזיר או נבילה, אינו עובר בכהאי גוונא על לפני עור, ודמי למוכר אוכל למי שלא מברך וכל כיוצא בזה. אבל על כל פנים נראה לענין נידון דידן, שאם נאמר שמדרבנן רואים ממש את הכלי כחפץ שאסור להשתמש בו לסעודה והוי כנבילה, שפיר צריך עיון אם מותר למוכרו למי שלא יטבילו. ע"כ.

3. הנה מקום איתי להקל בזה, על פי דעת האומרים דכל איסור שיעשה המקבל רק לאחר זמן ולא מיד בשעת הנתינה, אין בזה לא משום לפני עור, ולא משום מסייע [כמבואר בפתיחה]. ולפי זה, מאחר שהקונה או המקבל כלים, יעבור על האיסור רק בשעה שישתמש בכלים ולא מיד בשעת קבלתם, לכן יש צד להקל בזה.

שנית, הנה כבר הזכרנו בפתיחה, דכל דבר שיש אפשרות להשתמש בו בהיתר, מותר לתת אותו לחברו, מפני שתולים לומר שישתמש בו בהיתר ולא באיסור. כיעו"ש. ואם כן גם בנידון דידן, מאחר שיש אפשרות להשתמש בכלים על ידי טבילה, אין לדונם כנבילה שאין לה תקנה, או כיין לנזיר שאין בו שום צד היתר כדי להתיר לנזיר לשתותו, אלא הכלים נחשבים כדבר שיש לו מתירים, ומותר לתת אותם במתנה, וכל שכן שיש להקל במכירה, שלפי דעת הגרי"ס מרגליות ועוד, אין במכירה איסור מסייע כפי שהזכרנו בס"ד בכמה דוכתין.

וכסניף נוסף יש לצרף לזה מה שכתב בשו"ת שערי דעה (חלק א סימן קפח) דכל שלא מתכון להכשיל את חברו, אין בכך שום איסור. ע"ש. ולכן המיקל בזה יש לו על מה לסמוך. אולם המחמיר לעשות כפי שיעץ בשו"ת תשובות והנהגות הנ"ל תבוא עלי ברכה. וראה מה שכתב בזה ידידנו הרב משה פרזיס נר"ו בספר טהרת כלים (עמוד קיח).

וכרגע נראה לי ספר ליקוטי אהרן (עמוד לה), וראיתי שכתב לצרף כסניף להקל את דעת הצפנת פענח, דכלים שנעשו לכתחילה לשם מכירה, פטורים מטבילה. וסיים, שמעשים בכל יום, שמוכרי כלי בית, מוכרים למומרים קדרות וכוסות וכל מיני כלי סעודה, הגם שיש חשש שלא יטבילום, ואין פוצה פה ומצפצף. עכת"ד.

וכעת עלה במחשבה לפני להביא ראיה להתיר מהא דכתב בילקוט יוסף (ח"ח עמוד תנט) שמותר למכור בשר לא מוכשר לישראל חילוני החשוד על אכילת בשר בלי להכשירו כדין, דמאחר והוא ספק אם יאכל הבשר על ידי בישול או שיאכלנו על ידי צליה, וגם כן אינו נותן לו את האיסור בידים, וגם איכא ספק אם ייכשל באיסור. ובצרוף דעת השפתי כהן דבישראל מומר ליכא לפני עור, יש לסמוך בזה להקל. ע"כ. ודון מינא לנידון דידן.

תוכן העניינים

ואין למו מכשול - חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה