אור ברסלב
ואין למו מכשול - חלק ה שער ההלכות - יורה דעה › פרק ב' - כיבוד הורים

ואין למו מכשול - חלק ה

שער ההלכות - יורה דעה · פרק ב' - כיבוד הורים

פרק א' - כשרות

א. בן שהוריו אינם שומרים מצוות, וניסה בדרכי נועם לשדלם לברך על מאכלים ומשקים שמגיש לפניהם, ולא עלה הדבר בידו, רשאי להמשיך להגיש להוריו לאכול ולשתות כפי מה שמבקשים ממנו, ועל ידי התנהגותו עימם בנימוס ודרך ארץ, יתכן שיצליח לקרב את הוריו לדרך הישר. ודברי חכמים בנחת, נשמעים.1

1.על פי המבואר לעיל (עמוד), וכן כתב בספר הליכות בת ישראל (עמוד קסה) בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל. וכן הוא בספר ילקוט יוסף הלכות כיבוד הורים (חלק ב' עמוד כו). וכתב הרה"ג ר' אפרים גרינבלט שליט"א בקובץ בית הלל (חלק ח עמוד לו), שמציאות מוכיחה, שאם לא מראים להורים שכל דבר אסור, אז לפעמים ההורים משנים דעתם, ומסכימים לדעת הבנים והבנות, וממלאים כל משאלותיהם במה שנוגע ליהדות, ולא לוחמים נגד הדת, והרבה אפילו חזרו בתשובה בגלל הבנים והבנות, כי רואים שאפשר להיות שומר תורה, ולא להכעיס אותם. ע"כ. וראה בשו"ת אבני ישפה (חלק א עמוד ריא), ואחר המחילה יש להשיב על דבריו.

ב. אב המצוה את בנו שיקנה לו סיגריות, ואין באפשרות הבן להתחמק מבקשת אביו, רשאי הבן לקנות לאביו סיגריות, ואין בזה איסור לפני עור.

אולם אם אביו אינו בקו הבריאות, והרופא אסר עליו לעשן מפני חשש סכנה, באופן כזה אין לבן לשמוע לאביו, אלא ימנע מלקנות לו סגריות, ואין בכך ביטול מצות כיבוד הורים.2

2.כתב בספר חסידים (סימן רלד): מעשה באחד שחלה, בא הרופא אצלו לרפאותו, ואמר לו: אם תשתה מים תהיה בסכנה בנפשיך. אמר האב לבנו: תן לי מים, ואם לאו, לא אמחול לך לא בעולם הזה ולא בעולם הבא! אמרו לו הקהל, אל תהי חושש לדבריו.

וכתב שם מרן החיד"א בברית עולם, שאינו צריך לשמוע לאביו, דווקא משום שיש לו סכנה בנפשו. אבל אם אין לאביו סכנה, אף שהוא מזיקו, ישמע לאביו. ע"כ.

ויש לחקור, האם עישון סיגריות הוי בכלל סכנה בנפשו של האב, וממילא אסור לבן לקנות לאביו סגריות. או שאין זה בכלל סכנה אלא רק היזק, ולכן מחוייב לשמוע לאביו ולקנות לו סגריות.

הנה הגאון רבי משה פינשטיין זצ"ל כתב בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סימן מט), שאף על פי שראוי להיזהר מעישון סיגריות, מכל מקום לומר שאסור באיסור סכנתא לא אמרינן, דכיון שדשו בזה, כבר אמרו "שומר פתאים השם", ובפרט שכמה מגדולי הדורות שעברו, ובדורינו, מעשנים. ולכן אף לאלו שמחמירים לחוש לסכנה, ליכא איסורא דלפני עור בהושטת אש למעשן. ע"כ.

לעומתו בשו"ת ציץ אליעזר (חט"ו סימן לט) לא ניחא ליה בסברא זו, וכתב שנראה ללא שום צד של ספק, כי אין מקום להורות שהיות והעישון רבים דשו בו, הרי זה בגדר שומר פתאים ה', מפני שלא אמרו כן אלא במקום שלא נתגלה הסכנה, ואדרבא ראו שרבים ושלמים עברו ולא ניזוקו, אבל כיום שלאור המחקרים והמדעים הרפואיים, נתגלו בממדים מבהילים נזקי גוף רבים ומסוכנים אשר העישון גרם בכנפיו, ובכמה מדינות גדולות יצא חוק שיש לציין על הסיגריות אזהרה האומרת שהעישון מזיק לבריות. והתפרסם לאחרונה שיותר ממאה אלף אמריקנים ימותו השנה מסרטן בגלל שעישנו סיגריות. וכבר כתב מרן החפץ חיים שאסור לעשן סיגריות מטעם שמחליש כוחותיו, ולפעמים נוגע גם לנפשו ויתבע בסוף לדין על כך. ע"כ.

ותנא דמסייע ליה הוא הגאון רבי חיים פלאג'י בספר צואה מחיים (עמוד מא) שכתב, דאף שראינו כמה גדולים שהיו מעשנים סיגריות, וכן שיחקו שחמט, כבר כתב מרן החיד"א דהנח להם לגדולי ישראל, דודאי מעשיהם לשם שמים, דאפשר שהיו חולים בחולי השחורה, ומשום רפואה לאסוחי דעתיהו בבוא דוא'ג ולמהדר אתלמודיהו וכיוצא, קעבדי הכי. ודי בזה. ע"ש. ומשמע מדבריו שלשאר אנשים אסור לעשן סיגריות. וי"ל.

וכן ראיתי בשו"ת באר משה (ח"ו סימן קס) שכתב, דאף על פי שראינו הרבה צדיקים שהעלו עשן ולא הזיק להם, אין ממעשיהם שום ראיה. חדא, שכל כוונתם הייתה לשם שמים. שנית, חולשה גדולה ירדה לעולם ואפשר שלהם לא הזיק ועתה בזמנינו כבר מזיק. ולכן אסור לבני אדם להעלות עשן משום ונשמרתם מאוד לנפשותיכם. ע"כ. וכמו כן כתב בשו"ת דברי חכמים (עמוד רפב) בשם הגר"י קמניצקי, שיש בעישון סיגריות ספק איסור תורה. ע"ש. וראה עוד בספר על פכים קטנים (עמוד פו), שהמעשן עובר משום בל תשחית של גופו וממונו. ע"ש. ועוד רבות האריכו הפוסקים בחומרת העישון, ולא עת האסף.

ומאחר שכך הם פני הדברים, עלה במחשבה לפני לומר שיש לאסור לקנות לאב סיגריות, מפני שלא אומרים לאדם לקיים מצוות כיבוד הורים במקום שיש סכנה, כמבואר בספר חסידים הנזכר לעיל.

אולם לעת כזאת נדפס ספר ילקוט יוסף (כיבוד הורים ח"ב עמוד נד) ופסק שם, שאם אביו מבקש לקנות לו סיגריות ואינו יכול להתחמק ממנו, יש לו לקנות לו סיגריות, משום שאין הדבר בגדר איסור מוחלט כל כך, אלא בהצטברות העישון יכול להיות סכנה לבסוף. ורק אם הרופא אסר על אביו את העישון משום סכנה, אין לבן לקיים רצון אביו. וכן הורו מרנן ורבנן הגר"ע יוסף והגרי"ש אלישיב שליט"א. ע"ש. ולכן כתבנו לדינא להקל בזה כדבריהם.

ג. אשה חולה שמבקשת מבנה שיקח אותה לבית של בִּתה, כדי שתחלים שם, או כדי לעשות שם שבת, והבן יודע שאימו תחלל שם שבת, וגם תחזור לבית עם רכב בשבת, יש מי שאומר שעם כל זה מותר לו לקחת אותה לבִּתה, באופן שבלאו הכי אמו מחללת שבת כשהיא בבית שלה.3

3.הנה בדבר זה יש מקום להקל מצד דלא הוי מסייע בשעת העבירה, אלא העבירה תהיה רק לאחר זמן. ומה גם שבספר אבני זיכרון (עמוד שמו) כתב, שאם היא חשודה שבין כך תחלל שבת בביתה, מה לי הכא ומה לי התם. אולם אם בלעדי הסעתו את אמו לא היתה מחללת שבת, אין זה כיבוד עבור אימו, כי אם רעה עבורה, כמבואר בילקוט יוסף (ה' כיבוד הורים ח"ב עמוד שטז). ע"ש.

ד. אשה שדרכה ללכת ברחוב ללא כיסוי ראש, ומבקשת מבנה שיוליכנה לטיול בגן לצורך בריאותה, יש מי שאומר שמותר לבנה לקחתה לטיול, אף שגורם לה להיכשל באיסור יציאה לרשות הרבים ללא כיסוי ראש.4

4.הנה בשלחן ערוך (אה"ע סימן כא ס"ב) מבואר שאסור לבנות ישראל ללכת פרועות ראש בשוק. ולכאורה כיון שהבן מוציא את אמו לרחוב ללא כיסוי ראש, הרי הוא מסייע בידי עוברי עבירה. [אמנם איסור דאורייתא דלפני עיור לא תתן מכשול ליכא אם היא יכולה ללכת על ידי מישהו אחר או ללכת לבדה, אך איסור מסייע שהוא מדרבנן לכאורה איכא]. ואם כן היה מקום להורות לבן שלא ייקח את אמו לטיול, כדי לא להכשילה באיסור, ואפילו אם אמו זקנה הדין כן.

אולם, כתב בשו"ת שרגא המאיר (חלק ה סימן לח), דאף על פי שמוסיפה איסור בזה שהולכת פרועת ראש, אפשר שבכהאי גוונא אינו נפטר ממצות כיבוד אם שהיא מדאורייתא, ואפשר שמצערה בזה שאינו רוצה להוליכה לשאוב אויר צח, ועל צער לכולי עלמא יש איסור. ע"ש. וראה עוד בספר עלינו לשבח (ח"ה עמוד תרלז), ובספרו חשוקי חמד (פסחים עמוד קפו), מה שכתב בזה.

תוכן העניינים

ואין למו מכשול - חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה