אור ברסלב
ואין למו מכשול – הלכות תלמוד תורה שער ההלכות - הלכות - תלמוד תורה › פרק יט - לימוד תורה לנשים

ואין למו מכשול – הלכות תלמוד תורה

שער ההלכות - הלכות - תלמוד תורה · פרק יט - לימוד תורה לנשים

פרק יח - תמיכה בתלמידי חכמים

א. נשים אינם מצוות ללמוד תורה [1] אומנם אשה שלמדה תורה, יש לה שכר על כך, אבל אינה מקבלת שכר כשכרו של האיש, מפני שכל העושה דבר שאינו מצווה לעשותו, אין שכרו כשכר המצוּוה ועושה [2]

טעם- מדוע נשים פטורות מלימוד תורה

1. במסכת קידושין (דף כט:) למדו פְטוּר זה מגזירת הכתוב, דכתיב: ולימדתם אותם את "בניכם", ולא את בנותיכם.

ונראה להוסיף עוד טעם על פי מה שכתב האבודרהם בברכת המצות ומשפטיהם (ד"ה כל ישראל), שהטעם שנפטרו הנשים ממצות עשה שהזמן גרמא, לפי שהאשה משועבדת לבעלה לעשות צרכיו. ואם היתה מחוייבת במצות עשה שהזמן גרמא, אפשר שבשעת עשיית המצוה יצוה אותה הבעל לעשות מצותו, ואם תעשה מצות הבורא ותניח מצות בעלה, אוֹי לה מבעלה. ואם תעשה מצותו ותניח מצות הבורא, אוי לה מיוצרה. לפיכך פְּטרהּ הבורא ממצוותיו, כדי להיות לה שלום עם בעלה. ע"כ.

ולפי זה מובן מדוע פטורה האשה ממצות תלמוד תורה, שהרי אם היתה חייבת, אזי היתה צריכה להגות בה יומם ולילה כמו האיש, ומתי תכין לבעלה את צרכיו, ואם יצוה אותה הבעל לעשות איזה דבר בשעה שלומדת, אם תעשה מצות הבורא ותמשיך בלימודה, אוי לה מבעלה. ואם תעשה רצון בעלה ותניח מצות בוראה, אוי לה מיוצרה, ובודאי שבאופן כזה לא היה שורה השלום בביתם, ולכן נפטרה ממצוה זו. וי"ל.

2. רמב"ם (פרק א' מהלכות תלמוד תורה הי"ג). וכתב הבית יוסף (סימן רמו) בשם התוספות, שהטעם שהעושה דבר שאינו מצווה עליו אין שכרו כשכר המצווה ועושה, מפני שהמצוּוה, יצרו מסיתו שלא יקיים את המצוה, והוא דואג תמיד לבטל יצרו ולקיים מצות בוראו. מה שאין כן מי שאינו מצווה, אין יצרו מסיתו לעשות ההיפך, ולכן אין שכרו כשכרו של המצוּוה. ע"כ.*)

*) כיוצא בזה כתב הגר"מ מאזוז בקונטרס דרש משה (דרוש א לתשובה דף ג) בשם המפרשים, דהיינו טעמא דבעלי תשובה עדיפים מצדיק גמור [כפי שאמרו בברכות (לד:) מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד], לפי שיצרם מפתה אותם תמיד לחזור עוד על העבירות שעשו והורגלו בהם, והם נלחמים תמיד עם יצרם ומתגברים עליו ביותר, ולכן גדולה מעלתם יותר מצדיקים גמורים. ע"כ. וראה בספר עקידת יצחק (שער ק).

ב. אף שנתבאר שיש שכר לאשה שלומדת תורה, מכל מקום ציוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני שרוב הנשים אין להם ישוב הדעת לכוון את הלימוד לאשורו.

ואמרו חכמים: כל המלמד את בתו תורה שבעל פה, כגון גמרא ומדרשי חז"ל וכדומה, הרי זה כאילו מלמדה לעשות עבירות, מפני שעל ידי שמלמדה תורה, מכניס בה ערמומיות יתירה, ועלולה לבוא לידי מכשול [3]

3. שלחן ערוך (שם סעיף ו) ומקורו טהור מהגמרא בסוטה (כא:) ולמדו זאת מהפסוק במשלי: "אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה וְדַעַת מְזִמּוֹת אֶמְצָא", שמכיון שנכנסה חכמה באדם, נכנסה בו ערמומיות. ומאחר שנשים דעתם קלות, יש חשש פן על ידי לימוד התורה, יערימו ויבואו לידי עבירה וקלקול. ועיין לחם משנה הלכות תלמוד תורה (פ"א הלכה יג). וכתב בשו"ת שבט הקהתי (ח"ב סימן רסט), שאין לנשים ללמוד גמרא על ידי שמיעת דף היומי באמצעות הטלפון כפי שנפוץ כיום. ועיין בשו"ת שבט הלוי (חלק ח סימן ריא).

לימוד הלכות השייכות להן

ג. אף שנשים פטורות מללמוד תורה, מכל מקום חייבות הן ללמוד את ההלכות הקשורות אליהן, כגון הלכות שבת, והלכות ברכות, והלכות בשר וחלב, וטהרת המשפחה, ולשון הרע, וכיוצא בזה, כדי שחלילה לא יכשלו באיסורים חמורים [4]

וכיום ישנם ספרי הלכה רבים המיועדים לבנות ישראל, וראוי לכל אשה ובת ללמוד בספרים אלו בקביעות, כדי שידעו את האסור ואת המותר, ולא יכשלו בעבירה [5]

4. כתב בספר חסידים (סימן שיג): חייב אדם ללמד לבנותיו המצוות, כגון פסקי הלכות. ומה שאמרו בגמרא שהמלמד תורה לאשה כאילו מלמדה תיפלות, זהו דווקא כשמלמדה עומק התלמוד, וטעמי המצות, וסודות התורה. אבל הלכות המצוות ילמד לה, שאם לא תדע הלכות שבת, איך תשמור שבת, וכן כל המצוות, שהרי בימי חזקיהו המלך, האנשים והנשים גדולים וקטנים ידעו אפילו טהרות וקדשים. וזהו הקהֵל את העם האנשים והנשים. ע"ש. וכתב שם החיד"א בברית עולם (סימן שיג), שכן כתב רבינו בעל הספר מצוות גדול (עשין יב) והביאו מרן בבית יוסף (אורח חיים סימן מז).

וזה לשון הגר"ז בשלחן ערוך שלו (הלכות תלמוד תורה פרק א סעיף יד): הנשים חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן לידע אותן, כמו דיני נדה וטבילה, ומליחה, ואיסור יחוד, וכיוצא בהם, וכל מצות עשה שאין הזמן גרמא, וכל מצות לא תעשה של תורה ושל דברי סופרים, שהן מוזהרות בהן כאנשים. ובימיהם היה החכם דורש הלכות המצויות ורגילות וצריכות לכל אדם לידע אותן, בלשון שמבינים הנשים ועמי הארץ, מידי שבת בשבתו. ע"כ.

ובחלק אורח חיים (סימן מז סעיף י) כתב, שנשים מברכות ברכות התורה, שהרי חייבות ללמוד מצוות שלהן לידע היאך לעשותן והיאך ליזהר מכל לא תעשה שהן מוזהרות בהן כאנשים. ע"כ.

ועל כל פנים, כתב מרן החיד"א בברית עולם (שם), שחיוב זה אינו מצד חיוב תלמוד תורה, אלא מצד שידעו הדינים, וכשהן בקיאות, אינן צריכות עוד ללמוד. ע"כ. וכן כתב בספר מאור ישראל (שבת קה:) שלימוד ההלכות שנשים חייבות בהן, אין זה בגדר מצות תלמוד תורה, אלא כהכשר מצוה שלומדת כדי לקיים המצות, ואם יודעת אינה צריכה יותר ללמוד, כמו שכתב בשו"ת שם אריה (חיו"ד סימן לז). ע"ש.

5. וכתב בשו"ת דברי יציב (סימן קלט) שרבי יהונתן איבשיץ זי"ע אמר, שאם היה לו זמן, היה מחבר ספר הלכות שבת לנשים. ודבר זה נמסר לגדולי התורה לחבר ספרים, ולתכנן דרך החינוך לבנות ישראל הכשרות, כדי להכניס בהם אמונה פשוטה, ושידעו במצוות שלהם מה לעשות. ע"ש.

כיצד למדה ברוריה תורה

בגמרא פסחים (סב:) אמרו על ברוריה אשתו של רבי מאיר, שהיתה לומדת שלוש מאות הלכות, משלוש מאות רבנים ביום אחד. ומשמע שמותר לאשה ללמוד הלכות ללא שום חשש, דאם לא כן, כיצד לימדוה אותם חכמים הלכות, וכיצד לא מיחו בה בעלה ואביה הגדול רבי חנינא בן תרדיון.

וראה בשו"ת מהרש"ל (סימן כט) שכתב, שהרבנית מרת מרים נ"ע, תפסה ישיבה כמה ימים ושנים, וישבה באוהל וילון לפניה, ואמרה הלכה לפני בחורים מופלגים. כך קבלתי מאבותי בכתב ובעל פה. ע"כ. עין רואה שלימוד ההלכה שונה משאר לימודים, ונשים רשאיות ללמוד הלכה [ואף ללמד] ללא חשש איסור.

אולם יש לדחות, דהנה מרן החיד"א בשו"ת טוב עין (סימן ד) עמד גם כן בקושיא זו, כיצד הניחו רבי חנניא בן תרדיון ואותם שלוש מאות רבנים לברוריא ללמוד תורה? ותירץ שהכירו בברוריא שהיתה כונתה ללמוד בכל לבה וגדל שִׂיכלה, לכך למדוה. ע"ש. ומדבריו יוצא שאין הבדל בין לימוד הלכה לשאר לימודים, ובכל אופן אין ללמד אשה תורה.

והבט וראה בשו"ת מהרי"ל (סימן קצב) שנשאל על ידי גדול אחד, מדוע המלמד בתו תורה הרי הוא כמלמדה תִפלות, והלא כל מצות עשה שלא הזמן גרמא, נשים חייבות. וכמעט כל לא תעשה הן חייבות, ואיך יֵדעו אם לא ילמדו. ומצינו כמה נשים גדולות בתורה כמו ברוריה וכאלה רבות, שהיו לומדות תורה. ואמרו רבותינו שבימי חזקיה ידעו הנשים כל דיני טהרות.

והשיב לו המהרי"ל (בסימן קצט), שאף שהנשים צריכות לקיים כל לא תעשה שבתורה, וכן מצות עשה שלא הזמן גרמא, מכל מקום אין ללמדן זאת, משום דהוי כמלמדה תפלות, וחיישינן שמא תבא לידי קלקול לפי שדעתן קלות. ועל כן, כאשר יסתפקו הנשים באיזו הלכה, ישאלו למורה הוראה, כפי שאנו רואים בדורינו, שבקיאות הרבה בדיני מליחה והדחה וניקור והלכות נדה וכיוצא בזה, והכל על פי הקבלה מבחוץ.

ואף שמצינו שברוריה למדה תורה, וכן שפחתו של רבי, נראה לי שמעצמן עשו כן, ולא לימדו אותן החכמים, שהרי ברוריה לא סמכה על דברי חכמים שאמרו נשים דעתן קלות, וסמכה על צדקתה שלא תעבור על שום איסור על ידי הלימוד. עכת"ד.

ומשמע מדברי המהרי"ל, שאין ללמד את הנשים אפילו הלכות הנצרכות להם, אלא כאשר יתעורר להן איזה ספק בהלכה, יפנו למורה הוראה, והוא יפשוט להן את כל ספקותיהן. אומנם באופן שרוצות ללמוד הלכות, אין מוחין בהן, אבל להורות להן ללמוד לא מורים.

אולם טוב עין יראה לכהן הגדול מאחיו רבינו החפץ חיים בספרו לקוטי הלכות על סוטה (כא.) שכתב דבר חדש בענין זה, וזו לשונו: נראה דכל האיסור ללמד תורה לאשה הוא דוקא בזמנים שלפנינו, שכל אחד היה דר במקום אבותיו, וקבלת האבות היה חזק מאד אצל כל אחד ואחד להתנהג בדרך שדרכו אבותיו, וכמאמר הכתוב שאל אביך ויגדך, בזה היינו יכולים לומר שהאשה לא תִלמד תורה, ותסמוך בהנהגה על אבותיה הישרים.

אבל כעת בעוונות הרבים שקבלת האבות נתרופף מאד מאד, וגם מצוי שאינה דרה במקום אבותיה כלל, בודאי מצוה רבה ללמדם חומש וגם נביאים וכתובים, ומוסרי חז"ל, כגון מסכת אבות, וספר מנורת המאור וכדומה, כדי שיתאמת אצלם ענין אמונתינו הקדושה, דאי לאו הכי, עלול שיסורו לגמרי מדרך ה', ויעברו על כל יסודי הדת ח"ו. עכ"ל.

ולפי זה יש לומר, שדווקא בדורות קודמים לא היה צורך ללמד נשים הלכות, לפי שהיו יודעות פחות או יותר את הבעיות הקימות, וכשהיה מתעורר להם ספק, היו פונים למוראה הוראה כדי שיפשוט להן ספקותיהן. אבל בדורינו, אם לא ילמדו הלכות, לא ידעו שצריך לשאול מורה הוראה בענינים מסויימים, מפני שאינם יודעות את הבעיות המצויות, מאחר שלא למדו ולא קיבלו מאימותיהן. ולכן נראה שגם המהרי"ל יודה שבדורינו אנו, יש ללמד את בנות ישראל הלכות פסוקות מתוך ספרי הלכה, ולא כדורינו דורו של המהרי"ל.

ושוב ראיתי בשו"ת המהרי"ל החדשות (סימן מה), שהביא דברי הסמ"ק שכתב, שצריך לומר לנשים את המצות עשה והלא תעשה הנוהגות להם, ותועיל להן הקריאה והתלמוד, והדקדוק בהן, כאשר יועיל עסק התלמוד לאנשים, כמו שמצינו שגוי שעוסק בלימוד שבע מצוות בני נח, הרי הוא ככהן גדול. ע"כ. ומשמע שמודה לכך המהרי"ל, ואולי חזר בו, ודעתו שמותר ללמדם הלכות השייכות להן.

וראה בשו"ת דברי יציב (חלק יו"ד סימן קלט) שכתב שאין לזוז מהפסק הברור בשולחן ערוך שלא ללמד נשים תורה, ורק יש הכרח ללמדם דינים ומצוות השייכים להן, כדי שידעו את המעשה אשר יעשון. וידוע שכמה גדולי ישראל מדורות שלפנינו חיברו ספרים מיוחדים לנשים, כמו מהר"י אבוהב שחיבר ספר 'צאינה וראינה', וכן ספר מנורת המאור, ובעל הישמח משה חיבר הלכות נדה לנשים, והרב האמצעי מליובאוויטש חיבר 'פוקח עורים', ולא עלה על דעתם לעשות בתי ספר לבנות לתורה שבכתב ותורה שבעל פה וללמדם ספרי חז"ל כנתינתם, כי אם ספרים מיוחדים כנ"ל, להכניס בהם אמונה פשוטה בהשם ובתורתו, ושידעו הדרך ילכו בם, והמעשה אשר יעשון.

ואין להביא ראיה מנשים קדושות שלמדו לעצמם [כגון ברוריה ושפחתו של רבי], שידעו ואמדו בעצמם שהדבר לא ישפיע עליהן. מה שאין כן לעשות כלל לרבים בדור שפל זה, ודאי שלא יעלה על הדעת, וחס ושלום לסטות מהפסק הברור בש"ס ובשלחן ערוך שאסור ללמדן תורה. ע"ש.

תנ"ך ומוסר

ד. אף שבדורות שעברו היו נמנעים מללמד את הבנות תנ"ך, בזמנינו יש ללמדן תנ"ך בהסברה מליאה, וגם לקבוע להם לימוד מוסר מדברי חכמינו ז"ל וכיוצא בזה, כדי שלא יושפעו לרעה מהסביבה המקולקלת [6]

6. הנה בשלחן ערוך (שם) מבואר, שיש חילוק בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה, שרק בתורה שבעל פה אמרו שכאילו מלמדה תיפלות (עבירה), אבל תורה שבכתב, לא ילמד אותה לכתחילה, אבל אם מלמדה, אינו כמלמדה תיפלות.

אולם כתב הגר"ז סורוצקין זצ"ל בספרו מאזנים למשפט (סימן מב) שעל לימוד תורה שבכתב, אין שום פקפוק שמותר ללמד את הנשים בדור תהפוכות זה, שהאמונה אבדה מרוב בני אדם. ואפילו בתורה שבעל פה מותרת ללמוד את המסקנה האחרונה של הדברים, בלא קושיות ופירוקים. ובזמנינו, כל מי שאינו מלמד את בתו דעת ה' ותוכן יהודי מקורי, שישמשו כתריס בפני השפעת הרחוב, הרי הוא מלמדה ממילא את אותה התיפלות הממלאה עתה את חיי הרחוב. ע"ש. והו"ד בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ט סימן ג). וכן כתב בספר הליכות עולם (ח"ח עמוד שפו). ועיין עוד בסעיף הבא.

לימוד משניות

ה. מותר ללמד את הבנות פרקי אבות, כדי לחזק את ליבן ביראת שמים ובמידות טובות, ולהדריכן כיצד להמנע מהכעס ומהגאוה ומחלוקת, ומשאר מידות רעות ומגונות. אבל שאר משניות אין ללמדן [7]

7. כן מבואר בספר לקוטי הלכות לרבינו החפץ חיים (סוטה כא.), וכן נשאל בשו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק ג סימן פז) אודות בתי ספר לילדות ולנערות שנקראו בשם "בית יעקב" וכדומה, שרוצים ההנהלה והמורים ללמוד עמהן משניות, האם מותר להם לעשות כן.

והביא דברי הרמב"ם שכל המלמד את בתו תורה שבעל פה, כאילו מלמדה תפלות, ובתורה שבכתב אינו כמלמדה תפלות, אלא שלכתחלה גם זה אין ללמד. ואם כן משניות שהוא תורה שבעל פה, צוו חכמים שלא ילמדום, והוא כאילו למדום תפלות, ולכן צריך למונעם מזה. ורק פרקי אבות יש להתיר, משום שהוא עניני מוסר והנהגות טובות. ויש ללמדן בהסבר, לעוררן לאהבת תורה ולמידות טובות. ע"כ.

וראה בספר חשוקי חמד (מגילה עמוד רב) שכתב בשם הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א, שיתכן שרק לנו אסור ללמד את הבנות משניות, אבל אין איסור על הבנות ללמוד לבד משניות. ע"ש. ולא זכר שר שכן מוכח להדיא בשו"ת המהרי"ל (סימן קצט) כפי שכבר הזכרנו דבריו לעיל בהערה 5.

לימוד תורה בזמן טומאתן

ו. מותר לנשים בימי נדתן [בזמן המחזור החודשי], ללמוד תורה ולקרוא תהלים עם הזכרת השם, מפני שאין דברי תורה מקבלים טומאה. ואפילו בימי ראייתן רשאיות לעשות כן [8] (וראה בסעיף הבא).

8. במסכת ברכות (כב.) אמר רבי יהודה בן בתירא, אין דברי תורה מקבלים טומאה, ומעשה בתלמיד אחד שהיה בעל קרי, והיה קורא ומגמגם למעלה מרבי יהודה בן בתירא, אמר לו, בני, פתח פיך ויאירו דבריך, שאין דברי תורה מקבלים טומאה, שנאמר: הלא כה דברי כאש נאום ה', מה אש אינו מקבל טומאה, אף דברי תורה אינם מקבלים טומאה.

וכתב שם המהרש"א בחידושי אגדות, שאותו תלמיד היה קורא בתורה בלי להזכיר שם השם, ואמר לו רבי יהודה שרשאי לקרוא ולומר את ההזכרות כרגיל, משום שאין דברי תורה מקבלים טומאה, שהרי כל אותיות התורה הם שמותיו של הקדוש ברוך הוא, והרי הם כאש שאין מקבלת טומאה.

ופסק מרן בשלחנו הטהור (סימן פח סעיף א), שכל הטמאים קוראים בתורה ומתפללים, חוץ מבעל קרי שהוציאוֹ עזרא מכל הטמאים, ואסר לו ללמוד תורה ולהתפלל עד שיטבול, כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהן כתרנגולים. ואחר כך ביטלו תקנה זו, ופסקו שאף בעל קרי מותר בדברי תורה ותפילה בלא טבילה, וכן פשט המנהג. ע"כ.

אתה הראת לדעת שדברי תורה אינם מקבלי טומאה, ולכן מותר לנשים ללמוד תורה גם כשאינן טהורות, ודינן שווה לדין בעל קרי שמותר בדברי תורה אף קודם שטבל. וכן הוכיח במישור בשו"ת יחווה דעת (חלק ג סימן ח), שמותר לנשים בימי ראייתן ללמוד תורה ואין בזה שום חשש איסור. כיעו"ש.

ז. מותר לאשה נדה לגעת וללמוד בספרי קודש ולהתפלל מתוך סידור כהרגלה. וכן מותר לה לגעת בספר תורה ולהסתכל על הכתב בשעת הגבהת הספר, ולהיכנס לבית הכנסת או לכותל המערבי כדי להתפלל [9]

ומכל מקום אשה שרוצה להחמיר על עצמה בימי ראייתה, שלא להכנס לבית הכנסת, ושלא לגעת בספר תורה, ושלא להסתכל בספר תורה בעת שמראים אותו לקהל, רשאית לעשות כן [10]

ועל כל פנים, כאשר מתקיימים בבית הכנסת שיעורי תורה קבועים לנשים בהלכה ובמוסר, אל ימנעו עצמן מללכת לאותם שיעורים בימי נדתן, מפני שחומרה זו גורמת להן להפסיד את החומר הנלמד [11]

9. כתב הרמב"ם (בפרק י' מהלכות ספר תורה הלכה ח'), כל הטמאים ואפילו נדות ואפילו גוי מותרים לאחוז ספר תורה ולקרות בו, שאין דברי תורה מקבלים טומאה. והוא שיהיו ידיהם נקיות. ע"כ. וכן פסקו הטור והשלחן ערוך ביורה דעה (סימן רפב סעיף ט).

10. כן כתב בשו"ת יחוה דעת (חלק ג סימן ח), והביא דעת האגור שכתב בשם ספר המקצועות, שאשה לא תכנס לבית הכנסת כל ימי ראייתה עד ימי ספירת שבעה נקיים, שנאמר "בכל קודש לא תגע ואל המקדש לא תבוא עד מלאת ימי טהרה". ובמדינתנו הנשים נדות נוהגות להכנס לבית הכנסת ולהתפלל ולענות כל דבר שבקדושה, ורק נזהרות שלא להסתכל בספר תורה בשעה שהחזן מראהו לעם. ע"כ.

וכן נהגו להחמיר בכמה מדינות של הספרדים וכמו שכתב הגאון רבי חיים פלאג'י בשו"ת חקקי לב (אורח חיים סימן ג), שכן נהגו במקומו, והביא סמך לזה ממה שכתב בזוהר הקדוש, שטומאת הנדה היא טומאה חמורה ביותר עד שדוחה ומסלקת השכינה בכל מקום שהולכת שם. ופירש הגאון המקובל הרמ"ז, דהיינו אפילו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שהשכינה קבועה שם. רמז לדבר נדה אותיות נד ה'. ע"ש. ועל כל פנים, בארץ ישראל וסביבותיה לא נהגו בחומרא זו, וכמו שכתב מרן הבית יוסף, שאף נשים נדות נוהגות לבוא לבית הכנסת, וכדברי רבינו ירוחם שהרחיק מאוד חומרא זו. ואם רוצות להחמיר רשאיות. עכת"ד.

11. כן נראה פשוט, וראה עוד בשו"ת דברי בניהו (חלק ו סימן יד), שהתיר לנשים ללמוד מקרא בלילה כדי שלא ישבו בטלות.

סיוע האשה לבעלה ובניה

ח. נשים שמסייעות לבעליהן ללמוד תורה, ומדרבנות אותם שילכו לשיעורי תורה [אף שנשארות לבדן בבית], וכן מחנכות את בניהם ללמוד תורה, נחשב להן כאילו הן בעצמן למדו תורה, ומתחלקות עימהם בעולם הבא בשכר הלימוד שלמדו [12]

12. במסכת ברכות (דף יז.) אמר ליה רב לרבי חייא: נשים במאי זכיין? באקרויי בנייהו לבי כנישתא, ובאתנויי גברייהו בי רבנן, ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן. [ממתינות לבעליהן, ונותנות להם רשות ללכת וללמוד תורה בעיר אחרת. רש"י].

ועוד אמרו שם, גדולה הבטחה שהבטיח הקדוש ברוך הוא לנשים יותר מן האנשים. וכתב בספר מאור ישראל (שם): פירשו הראשונים, שאם אשת חבר מכוונת לשרת את בעלה כדי שיעסוק בתורה, אף על פי שבעלה לומד תורה לא לשמה, לא הפסידה, ונוטלת חלקה משלם כאילו עסק לשמה, ולכן הובטח לה טובה יותר מהאנשים. והביאם מהר"ש פרימו ברמזיו פרשת בהר.

התורה מסייעת לאשה להינצל מיצר הרע

כתב רבינו יהונתן איבשיץ בספרו יערות דבש (חלק א דרוש א): כבר נודע מה שאמרו בילקוט שמעוני בענין בהמות בהררי אלף ולויתן, שהם נמשלים ליצר הרע, ובהמות הוא היצר הרע הממונה על תאות מאכל ותענוג, ולויתן הוא יצר הרע הממונה על תאות משגל ועריות, ולכן נקרא לויתן - לויה וחיבור, והם יהיו כַּלים לעתיד לבא, כי רוח טומאה יהיה מבוער מן הארץ.

ולכך צריך האדם עזר מן השמים לנצחו וללחום עמו מלחמת מצוה, והיא התורה המסייעתו בהלחמו ביום קרב, לעמוד נגד יצר הרע ולנצחו. אבל מי שהוא נעדר מהתורה, קשה לו לעמוד נגד יצר הרע המלך הגדול ולנצחו, ומי שאין בידו חרב וחנית, איך ילחם עם איש גִבור מלחמה.

וזהו שאלת הגמרא נשים במה זכיין [בלשון תלמוד 'זוכה' - לשון 'נצחון'], כלומר במה מנצחים הנשים את היצר הרע, והרי האפשרות לנצח את היצר היא רק על ידי לימוד התורה, ונשים לאו בני תורה נינהו, ואם כן במה מנצחות אותו.

ועל זה תרצו, הואיל והן מסייעות לבעליהן ללמוד, והן יושבות ומתעגנות בעבורם, וכן מדריכות בניהם לתורה, הרי כאילו הן לומדות התורה, ואף בזו התורה יש להן סיוע ללחום עם היצר כאילו הן לומדות התורה. ע"כ. ועל כן חובה קדושה לכל אשה לדרבן את בעלה ובניה ללמוד תורה, ושכרה כפול מן השמים.

ועיין להרב המגיה לשו"ת המהרי"ל (סימן קצט), שכתב, שבשו"ת המהרי"ל החדשות (סימן מה), הביא דברי הסמ"ק שכתב, שצריך ללמד לנשים את המצות עשה והלא תעשה הנוהגות להן, ותועיל להן הקריאה והתלמוד והדקדוק בהן, כאשר יועיל עסק התלמוד לאנשים, כמו שמצינו שגוי שעוסק בלימוד שבע מצוות בני נח, הרי הוא ככהן גדול. ע"כ.

נשים קמות בתחיית המתים בזכות תורת בעליהן ובניהן

בספר חומת הדת (סימן א) לרבינו החפץ חיים, הביא דברי הגמרא בברכות (שם) שנשים זוכות לקום בתחיית המתים בזכות זה שממתינות לבעליהן עד שיבואו מבית המדרש, ובמה שמוליכות את בניהן ללמוד תורה. ולכאורה תמוה הדבר מאי קושית הגמרא "נשים במאי זכיין", והרי גם הנשים מצוות על כל הלאוין והעשין שבתורה (חוץ ממצוות עשה שהזמן גרמא שהן פטורות והן מועטות), ואם כן במה עדיפים האנשים מהנשים, שהם יזכו לקום בתחיית המתים, והנשים לא?

על כן נראה לבאר דהכי פירושו, מאחר שאור תורה אין להן מפני שפטורות מתלמוד תורה, ואם כן באיזו זכות יקומו לתחיה, והרי מבואר בסוף מסכת כתובות שכל מי שאין לו תורה, אינו קם בתחיית המתים. ולזה מתרץ, שגם להן ישנה אפשרות להשיג אור תורה כדי שיקומו גם הם לעתיד לבוא, וזה על ידי שימתינו לבעליהן עד בואם מבית המדרש, ובמה שיוליכו את בניהן הקטנים ללמוד תורה, ועל ידי זה יש להן חלק באור התורה של בעליהן ובניהן. ע"ש. ואשרי המדבר על אוזן שומעת.

תוכן העניינים

ואין למו מכשול – הלכות תלמוד תורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה