אור ברסלב
ואין למו מכשול – הלכות תלמוד תורה שער האגדות › פרק א - טובה תורה מכל סחורה

ואין למו מכשול – הלכות תלמוד תורה

שער האגדות · פרק א - טובה תורה מכל סחורה

שער האגדות

שנינו במסכת קידושין (דף פב.): רבי נהוראי אומר מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה, שאדם אוכל משכרה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ושאר כל אומנות אינן כן, כשאדם בא לידי חולי או לידי זקנה או לידי יסורים ואינו יכול לעסוק במלאכתו, הרי הוא מת ברעב. אבל התורה אינה כן, אלא משמרתו מכל רע בנערותו, ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו.

ומסופר במדרש: מעשה בתלמיד חכם אחד, שהיה מפליג בספינה עם סוחרים רבים שהיו סוחבים סחורות רבות מכל מיני סוגים, והיו הסוחרים אומרים לאותו חכם: היכן הסחורה שלך? והיה אומר להם: הסחורה שלי גדולה משלכם! בדקו בספינה לא מצאו לו כלום, והתחילו צוחקים עליו.

לפתע התנפלו עליהם שודדי ים שללו, ושדדו כל מה שנמצא בספינה, והשאירו אותם ללא כלום. כשהגיעו ליבשה, נכנסו למדינה ולא היה להם לא לחם לאכול ולא כסות ללבוש. מה עשה אותו חבר, נכנס לבית המדרש ישב ודרש, כשראו בני המדינה שהוא בן תורה, עמדו ונהגו בו כבוד גדול, והלבישוהו מלבושי כבוד, ורוממוהו בקהל עם, והתחילו גדולי הקהל לילך מימינו ומשמאלו וללוות אותו בדרכו.

כשראו הסוחרים כך, באו אל החכם ופייסוהו, ואמרו לו: בבקשה ממך, עשה עמנו טובה, ולמֵד עלינו זכות לפני בני העיר, שהרי אתה יודע מה היינו ומה איבדנו בספינה, בבקשה ממך עשה עמנו חסד, דבר איתם שיתנו לנו אפילו פרוסה אחת שניתן לתוך פינו ונחיה ולא נמות ברעב.

ואכן דיבר החכם עם אנשי העיר, וריחמו על הסוחרים ודאגו להם לכל מחסורם. לאחר מכן אמר החכם לסוחרים: הלא אמרתי אליכם שסחורתי גדולה משלכם, שלכם אבד, ושלי קיימת. ועל זה נאמר: "כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו". (מדרש תנחומא פרשת תרומה סימן ב).

מעשה שהיה בימי שמעון בן שטח, שעלו מחוץ לארץ שלש מאות נזירים להקריב את קרבנותיהם, [שלש בהמות לכל אחד, חטאת עולה ושלמים, ובסך הכל עליהם להקריב תשע מאות בהמות], ולא היתה ידם משגת להביא הקרבנות.

מה עשה רבי שמעון בן שטח? הכניס אותם אליו אחד אחד, ומצא פתח וחרטה למאה וחמשים נזירים, והתיר להם נדרי נזירותם בהתרת חכם, ובהיות שחכם עוקר הנדר מעיקרו, נפטרו מחיוב הקרבנות של נזירותם. ואילו למאה וחמשים הנזירים האחרים לא מצא פתח לנדריהם.

הלך לו אצל ינאי המלך ואמר לו: שלש מאות נזירים עלו מחוץ לארץ, וחייבים הם להקריב תשע מאות קרבנות, ואין ידם משגת, ולכן רצוני שתתן להם אתה חצי מממונך, ואני אתן חצי מממוני, כדי שיקריבו את קורבנם.

ינאי המלך נתן פקודה לשר האוצר שלו, לשלם דמי ארבע מאות וחמשים קרבנות לנזירים האלה, וכך עשו.

והנה באו אנשי ריב ומדון והלשינו אצל ינאי המלך, ואמרו, שכל מה שהקריבו הנזירים, הכל הוא מִשל ינאי המלך, ושמעון בן שטח לא נתן משלו כלום.

ויקצוף המלך ינאי מאד, וחמתו בערה בו, כיצד העיז שמעון בן שטח לרמות אותו. שמע רבי שמעון בן שטח שהמלך כועס עליו, נתירא ממנו וברח.

לאחר ימים, באו שרי ממלכה של מלכות פרס לבקר בירושלים, וסעדו על שלחנו של ינאי המלך, בסיום סעודתם אמרו לינאי, אדוננו המלך, זכורים אנו כי לפנים בבקורינו אצלך, היה זקן אחד חכם מאד סועד עמנו, והיה אומר דברי חכמה המשמחים ומרנינים את הלב, והכין נעלם אותו חכם?

אמר ינאי המלך לאשתו [אחותו של רבי שמעון בן שטח]: שִלְחִי לקרוא לרבי שמעון שיבא אלינו, ואני מבטיח ונשבע שלא יאונה לו כל רע. שלחה לרבי שמעון בן שטח את טבעת המלך לאות שלא יאונה לו כל אָוֶן.

בא רבי שמעון אל שלחן המלך, וישב בין המלך והמלכה. אמר לו ינאי: למה שיחקת בי בענין הנזירים? אמר לו: חס ושלום לא שיחקתי, אלא אתה מממונך, ואני מתורתי, שכך נאמר בקהלת "כי בצל החכמה בצל הכסף".

אמר לו ינאי: אם כן למה ברחת, הלא יפה אמרת? אמר לו: שמעתי שאדוני כועס עלי, וחששתי שמרוב כעסך לא תקבל את דברי, וקיימתי בעצמי מקרא שכתוב בישעיה: "חבי כמעט רגע עד יעבור זעם", וכן נאמר בקהלת: "ויתרון דעת, החכמה תחיה בעליה".

אמר לו: ולמה ישבת בין המלך למלכה? אמר לו: כך נאמר בספרו של בן סירא, סלסלה ותרוממך ובין נגידים תושיבך. ללמדך מה גדול כחה של תורה וכח לומדיה. (ירושלמי ברכות).

כשלומדים לא מפסידים

סיפר מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א: שמעתי מפי מורינו הרה"ג רבי עזרא עטייה זצ"ל; מעשה שהיה בזמנו בעיר ארם צובה (חלב), באיש ירא ה' ששמו רבי אהרן. רבי אהרן היה מומחה גדול באבנים טובות ומרגליות, ובכל יום היה קובע עתים לתורה לאחר התפילה, והיה לו סדר לימוד "חוק לישראל" ומשניות והלכות, וכשהיה מסיים, היתה כבר השעה מאוחרת, והיה סועד את לבו בפת שחרית, והיה הולך לחנותו.

אשתו היתה מעירה לו, על שהוא הולך למשרד בשעה מאוחרת כל כך, וכיצד יתפרנס כראוי בצורה כזו. אך הוא היה משיב לה, כי הוא בוטח בה' יתברך שבזכות התורה שלומד, יפרנסהו בכבוד ובנחת, וכך המשיך במנהגו הטוב.

והנה באחד הימים, נגש לפתוח את משרדו, ומצא שם ערבי אחד יושב ליד חנותו. שאל אותו מה רצונו, והערבי השיב, שרצונו להראות לו דבר מה במשרד. נכנסו שניהם למשרד, ולאחר שסגרו את הדלת, הוציא הערבי את מגבעתו (תרבוש) מעל ראשו, והוציא מתוכה מרגלית יקרה, ושאל את ר' אהרן מה שוויה.

הסתכל עליה רבי אהרן ואמר: מרגלית זו יקרה מאוד, ושוויה למעלה ממאה אלף דולר! אני אתעניין אצל חובבי מרגליות, ואם יחפצו לקנותה אומר לך. אמר לו הערבי: אני מתאכסן במלון פלוני, ואמתין לך שם לתשובה.

למחרת בבוקר לאחר שרבי אהרן סיים את לימודו, עבר בדרכו ליד אותו בית המלון שהתאכסן הערבי, וראה שם התקהלות המונית בפתח המלון. שאל את הקהל לפשר הדבר, ואמרו לו שערבי אחד התאכסן כאן שבוע, ולא שילם כלום. והנה אמש בלילה קיבל שבץ לב ומת, וכעת מוכרים את בגדיו, כדי לפרוע את החוב שחייב לבעל בית המלון.

עמד שם רבי אהרן, וכשראה שעומדים למכור את כובעו של הערבי, נתן בעדו סכום מסויים וזכה בו. לקח את הכובע לחנותו, וחיפש בתוכו, ומצא את המרגלית מוחבאת בפנים, נטלה ומכרה והתעשר עושר גדול.

שוב רואים אנו שמלימוד תורה לא מפסידים, וכל הלומד זוכה גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. (ענף עץ אבות).

סיפר האדמו"ר רבי מנחם מקוצק לחסידיו, שפעם אירע ביום פורים שכל העולם היו עסוקים באותו זמן בסעודת פורים ובשאר מצוות היום, ובדיוק באותה שעה ישב הרב מביאלא ועסק בתורה, ונעשה רעש גדול בשמים מזה, כי אלמלא הוא היה לומד, כל העולם כולו היה נמצא ללא תורה והיה עלול להחרב, ולכן נתנו לו מן השמים בן צדיק שהאיר את העולם בתורתו הקדושה הלא הוא האדמור מסוכטשוב - בעל האבני נזר.

תוכן העניינים

ואין למו מכשול – הלכות תלמוד תורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה