צדקה ומעשר כספים
גלגל הוא שחוזר בעולם
מסכת שבת קנא. ביקש רבי חייא מאשתו: אם יבוא עני לבקש אוכל, תזדרזי להגיש לפניו פת, כדי שכך יעשו לבנייך כשיבקשו צדקה. התפלאה אשתו ושאלה: וכי אתה מקלל את בנינו שיהיו עניים?! אמר לה איני מתכוון לקלל אך יש פסוק בתורה שאומר: "כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה" ותנא דבי רבי ישמעאל: גלגל הוא שחוזר בעולם". כלומר כפי שאדם מתנהג עם הבריות כך יתנהגו עם ילדיו.
בורא עולם יצר את העושר והעוני כגלגל שמסתובב, ולכן אנחנו מוצאים את מי שהיה עשיר ונהיה עני, וכן להיפך. עושר ועוני אינו דבר מובטח וקבוע בעולם.
אבל הנהגת בורא עולם נשארת קבועה לנצח נצחים ולכן אם אדם נותן מעצמו לאחרים, יבוא יום ויתנו גם לו. אם אדם גורם שלאנשים אחרים לא יחסר, אז גם משולחנו לא יחסר, הנותן הוא כעין שומר את כספו במקום בטוח, בכיסו של העני המבקש ממנו עזרה... ומובטח לו שלא יפסיד מזה אלא ירויח והנתינה שלו תחזור אליו ותסייע לו.
לאופן נתינת הצדקה השפעה על הדורות הבאים
וזה מה שהתכוון רבי חייא ללמד את אשתו: אם היא תזדרז ותתן לעניים ביד רחבה, בכבוד ובמהירות. היחס והנתינה ישמרו אצל בורא עולם ובבוא העת גם צאצאיה יהנו מכך. שאם יבוא יום והם יצטרכו לאחרים, הם יקבלו עזרה בכל תחום שיבקשו ולאו דווקא ממון, והיחס הטוב שניתן בעבר לעניים, עומד כמליץ טוב, וכאן בורא עולם יפרע את חובו, כפי שמנהיג את עולמו מידה כנגד מידה.
ובפרט כשנותנים ברצון ובשמחה זה משפיע, וככל שמקפידים לתת הרגשה טובה למקבל, יש לכך מעלה גבוהה יותר.
שמונה מעלות יש לנתינת הצדקה
המעלה הגבוהה ביותר - נתינה שאינה גורמת שום בושה או אי נעימות מצד המקבל כגון : תעסוקה, כלומר שנותן לו עבודה, או קונה ממנו ,אפילו שהמחיר יקר יותר, ואפילו עושה איתו שותפות אך ורק כדי שהעני יתפרנס בכבוד יש בכך מעלה גבוהה מאוד.
או נתינת הלוואה בתנאים נוחים המקבל אינו מתבייש כיון שהוא יחזיר את כל הסכום.
או נתינת מתנה כספית בחגים או בזמנים מיוחדים, באופן כזה המקבל אינו מתבייש לקבל, שכך זו דרכו של עולם אחד נותן מתנה לשני.
המעלה השניה היא: נתינה אנונימית לחלוטין - כלומר המקבל לא ידע ממי הוא קיבל, והנותן לא ידע למי נתן, כגון קופת צדקה של עניי העיר.
כאשר נותנים צדקה לקופה או כשמעדיפים לתת בהוראת קבע צריך לוודא שהממונה הוא איש נאמן המונהג ע"י גדולי הדור, ולא אחד שנוהג כפי שכלו ומבלי הכוונה.
נתינה אנונימית חלקית - וזוהי המדרגה השלישית כלומר נתינה שהנותן יודע למי נותן והמקבל אינו יודע ממי מקבל כגון שמוסר הצדקה ע"י שליח ואין השליח מגיד מי נתנה ואפשר לעשות זאת כאשר לא סומכים על הממונים על החלוקה או כשרוצים לוודא שכל הכסף מתקבל אצל העני מבלי שיילקחו מהסכום אחוזים עבור דברים אחרים.
העני יודע ממי מקבל - המדרגה הרביעית היא כאשר העני יודע ממי הוא מקבל אבל הנותן אינו יודע מי זה העני שמקבל ולכן כאן העני פחות מתבייש.
לתת לפני שמבקש - והמדרגה החמישית שיתן לעני בידו קודם שישאל וזהו על דרך "והיה טרם יקראו ואני אענה" ועל זה נאמר [משלי לא, כ] "כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון" ושכרו מרובה וגם הקדוש ברוך הוא יעשה לו צרכיו קודם שיבקש, מידה כנגד מידה.
נתינה לאחר שביקש - והמדרגה הששית שיתן לו כראוי אחר שיבקש. כלומר לאחר שהעני פונה אליו ומבקש צדקה אז ניאות לתת לו כפי רצונו. כאן הבושה גדולה יותר אצל העני שהוא נאלץ לבוא ולפנות לנותן ולכן המעלה שלה פחותה יותר.
נתינה מועטת - זוהי המדרגה השביעית שיתן פחות מהראוי לו אבל בסבר פנים יפות העני מקבל סכום שאינו ממלא את כל צרכיו, אבל לפחות יש כאן פנים יפות כנגדו שאינן גורמות לו להרגיש בושה וכלימה.
מדרגה הנמוכה ביותר - והמדרגה האחרונה, אמנם היא גם מעלה אבל הנמוכה ביותר, כשנותן לעני בסבר בפנים עצובות, או בפנים קודרות, מבלי לתת לו תחושה טובה. כך העני מרגיש בושה וכלימה כאילו שלקח את ממונו של הנותן והחסיר ממנו את שמחתו.
רמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י הלכה ד. כל הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות ופניו כבושות בקרקע, אפלו נתן לו אלף זהובים איבד את זכותו והפסידה, ועובר על "ולא ירע לבבך" וגו' אלא צריך לתן לו בסבר פנים יפות ובשמחה.
כל דבר שאדם עושה למצוה, יהיה מהטוב והיפה. אם מאכיל רעב, יאכילהו מהטוב שבשולחנו. אם נותן בגד לעני יתן בגד טוב ולא בגדים ישנים שיש בהם פגם, וכן כיוצא בזה, כשרוצה לתרום מכשיר חשמלי כגון: מ קרר, או מכונת כביסה יוודא שהמכשיר תקין ובמצב טוב ולא יגרום למקבל להוציא הוצאות על תיקונים וטכנאים.
ובכל מקרה יש להשתדל מאוד שלא להשיב פני העני ריקם ולכן אפילו כשאין באפשרותו לתת סכום גדול, יתן סכום מועט.
דיני צדקה ומעשר כספים
א) עשר בשביל שתתעשר - מצוה זו היא היחידה שבה אפשר לנסות את הקב"ה ולבקש שכר של עושר, אך יש להגדיר היטב מה גורם לאדם להרגיש ולהיות עשיר אמיתי חז"ל בתענית ט, א שמותר לנסות בזה את ה', שיפריש אדם מעשר ויראה שיתעשר. ואף שנאמר (דברים ו, טז): לא תנסו את ה' אלוהיכם זו המצוה היחידה שמותר לנסות בה את ה', שנאמר (מלאכי ג, י): "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צב-אות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די". ועל מנת שהברכה תחול צריך לדעת על איזה צרכי מצוה להוציא את הכספים. .
ב) שיעור הפרשה - המידה המהודרת ביותר בנתינת מעות מעשר כספים היא "חומש", שהוא עשרים אחוז מהמשכורת. ומעיקר הדין די בנתינה של "מעשר" בסימן רמט סעיף א כתבו הטור והש"ע שיעור נתינתה אם ידו משגת יתן כפי צורך העניים וכתב בעה"ש ואם אין ידו משגת כל כך יתן עד חומש נכסיו מצוה מן המובחר ואחד מעשרה מדה בינונית פחות מכאן עין רעה. עיין עוד בחכמת אדם שער משפטי צדק כלל קמד שכתב: עשיר מופלג מותר לבזבז אף יותר מחומש מנכסיו ואם אינו מופלג בעשירות יתן עד חומש נכסיו ואל יבזבז יותר מחומש כדי שלא יצטרך לבריות. ובשו"ת שבט הלוי חלק ב סימן קכא שכתב שיש פעמים שהחיוב גם יותר מחומש וממעשר. .
ג) תנאי במעשר כספים - הרוצה להפריש מעשר מכל רווחיו וממשכורתו, יתנה מראש במפורש לפני שיבוא לו הרווח או המשכורת, שיוכל לעשות במעות המעשר כל מצוה שירצה כפי ראות עיניו כשלא עושה תנאי יש בכך סוג נדר של נתינה למקום מסויים וכדי שלא יהיה מחוייב לתת לארגון חסד מסויים או לעניים מסוימים, ישאיר בידיו את האפשרויות לשנות את סדר הנתינה לפי צרכי העניים וצרכי המצוות הנצרכות מדי חודש בחודשו. עיין עוד בשו"ת יחווה דעת חלק ג סימן עו. .
ד) בלי נדר - כשעושה מצות צדקה או מעשר כספים או הוראת קבע בקביעות יתנה ויאמר בפירוש שעושה כן בלי נדר ובלי התחייבות ויכול להפסיק או לשנות בכל עת שירצה כנ"ל וכתב באהבת חסד חלק שני פרק יח טוב שיתנה בתחילת קבלתו את המצוה שהוא מקיימה בלי נדר, כדי שלא יכשל חס ושלום בעון נדרים, על ידי איזה סיבה לפעמים עכ"ל. מטרת האמירה "בלי נדר" היא כדי שלא יחשב לו לנדרי צדקה ולא יוכל לבטלם לכן טוב שיעשה תנאי זה כמו שכתב בשו"ת יחווה דעת חלק ג סימן עו ומה טוב ומה נעים שהרוצה להפריש מעשר מכל רווחיו, וממשכורתו, יתנה מראש במפורש לפני שיבוא לו הרווח או המשכורת, שיוכל לעשות במעות המעשר כל מצוה שירצה כפי ראות עיניו. ואם לא התנה כן בפירוש, יעשה התרה בפני שלשה על שלא אמר שהוא מפריש המעשר בלי נדר, ואחר שיתירו לו, יתנה התנאי הנ"ל. .
ה) שלוש שיטות במעשר כספים - עישור מכל רווח שמגיע, ויש אומרים שאפשר לעשר לאחר ניכוי ההוצאות, ויש סוברים שאין חיוב לעשר מעיקר הדין אלא מתוך מנהג עיין ביחווה דעת הנ"ל. וכן שו"ת שבט הלוי חלק ז סימן קצה שכתב הנה בעיקר חיוב מעשר כספים איכא ג' דרכים בפוסקים א. יש מצדדים שהוא מהתורה. ב. אבל רוב פוסקים ס"ל דהוא רק מדרבנן, ג. ולדעת הט"ז בשם הב"ח ביו"ד סי' של"א אפילו מדרבנן ליתא אלא הנהגה טובה, עיי"ש. .
ו) פרנסה מצומצמת - אדם שפרנסתו מצומצמת והוא במצב כלכלי ירוד יתאמץ לתת צדקה כפי יכולתו ופטור מלעשר כספים כן כתב הרמ"א בשו"ע יו"ד סי' רנא פרנסת עצמו קודמת לכל אדם, ואינו חייב לתת צדקה עד שתהיה לו פרנסתו כיון שחייו קודמים לחיי חבירו.ע"ע בטור בשם רב סעדיה גאון חייב אדם להקדים פרנסתו לכל אדם ואינו חייב לתת צדקה עד שיהיה לו פרנסתו שנאמר וחי אחיך עמך חייך קודמין לחיי אחיך .
ז) למי נותנים את כספי המעשר - לכתחילה יש ליתנם לבני תורה עניים ואפשר להוציאם לצורך זיכוי הרבים, ולימוד תורה כגון: לארגן שיעורי תורה או קניית תפילין לגמ"ח או הכנסת כלה וכד' או לחלק את המעשר חלקו לעניים וחלקו לחסדים וכו' כתב באהבת חסד פרק יט סעיף ב דיכול להכניס חתן וכלה לחופה ממעות מעשר, אם לא היה יכולת בידו לעשות המצוה בלתי זה. וכן כהאי גונא לענין להיות בעל ברית ממעות מעשר, או לכתוב בהן ספרים ולהשאילם לאחרים; ומתר ללמד בהם גם כן בעצמו, רק שיזהר לכתוב עליהם שהם ממעות מעשר, כדי שלא יחזיקו בהן בניו אחר פטירתו כשלהם. ויש שמפקפקין בכל זה, עין ב'פתחי תשובה' [בשם ה'חתם סופר' בסימן רמ''ט (ס"ק ב')], שכתב דלמהרי''ל והרמ''א המעשר הוא רק לעניים לבד, ולא שאר דבר מצוה כלל. ונראה, דאם על ידי שהוא בעל ברית, יש טובה לאבי הבן, שמטה ידו, ואין לאל ידו להוציא הוצאות; וכן להכנסת חתן וכלה לחופה, אם מטה ידם; וכהאי גונא לענין לקנות ספרים להשאילם לאחרים, שאין ביכולתם לקנות לעצמם - אין להחמיר בזה כלל, דזה גופא הוא כמו צדקה. ולקנות עליות ממעות מעשר - אם המעות מתחלק לעניים, גם כן אין להחמיר לכלי עלמא. ולשלם ממעות מעשר שכר למוד לבניו - אסור לכולי עלמא, דזה הוי מצוה, שמחויב בעצמו ללמד את בניו, או לשכור להם מלמד, ואין לפרוע חובו ממעות מעשר, אבל לבני עניים אחרים מותר, ומצוה רבה איכא בזה. .
ח) קופת מעשר - הנהגה נכונה לעשות קופה בבית של מעשר כספים וכל רווח שבא לידו יפריש מיד לקופה מיוחדת, מזה יקח לכל צרכי מצווה שהוא צריך ויתנה עליה שהוא משתמש בה לכל מה שצריך היות ויש אפשרות לפזר את הכספים לפי חשיבות הצדקה, ראוי שיעשה קופת צדקה מזומנת לידו ובכל עת שיצטרך להוציא מעות לצדקה לכל צורך מצוה או עניים יקח מקופה זו. שאין חיוב לתת רק לעניים כנכתב בהערה קומת ובשו"ת שבט הלוי חלק י סי' קסה וע"ע בפירוט בשו"ת ציץ אליעזר חלק ט סימן א פרק ה ושם כתב שאפשר לרכוש מצוות שאינו מחוייב בהם ממעשר כספים. .
ט) הגדרת עני - אדם שאינו עובד, ואין לו הכנסה קבועה ואין לו לצרכים הבסיסים שלו ושל משפחתו כגון הוצאות לימודים לילדים או הוצאות הכלליות של הבית מבלי מותרות בסימן רנג סע' ו כתבו הפוסקים שבזמננו יכול ליטול מכספי צדקה עד שיהיה לו קרן כדי להתפרנס הוא ובני ביתו מהרווח ודברי טעם הם והכל לפי הזמן ולפי המקום וכן כתבו פוסקי זמננו עיין בפסקי תשובות סימן תרצד בהלכות מתנות לאביונים סעיף ב שכך הגדיר מהו עני ומהו אביון בזמננו. וכן בשו"ת ישיב יצחק חלק ג עמ' שנט. .
י) מעשר כספים או החזרת חובות - בעלי החובות קודמים למעשר כספים, ולכן עליו להחזיר תחילה את חובותיו. ואם הוא נחשב עני, הוא פטור ממעשר כספים מעשר כספים צריכים לתת מהרווח שבידו ואם אין לו אינו צריך לעשר ובפרט שהחיוב של החזרת חובות הוא יותר חשוב מאשר מעשר כספים ברכי יוסף סי' רנא ס"ג והיינו דווקא אם גם לצרכי עצמו אינו מוציא יותר מההכרח ומשאר מעותיו משלם חובותיו והחזו"א הורה שירשום את המעשר עליו כחוב וכשירווח לו יחזיר למעשר דרך אמונה מתנו"ע פ"ז ציון הלכה ס"ק ריד. .
יא) לא לאחר צדקה - המתחייב לתת צדקה, צריך לתת מיד. ומכל מקום אינו עובר ב"בל תאחר" עד שיבוא אותו עני שהבטיח לו תרומה וידרוש את תרומתו פסק בשו"ע יו"ד סי' רנז סעיף ג וז"ל "הצדקה, הרי היא בכלל הנדרים. לפיכך האומר: הרי עלי סלע לצדקה או הרי הסלע זו צדקה, חייב ליתנה לעניים מיד. ואם איחר, עובר בבל תאחר (דברים כג, כב). שהרי בידו ליתן מיד, ועניים מצויים הם. ואם אין שם עניים, מפריש ומניח עד שימצא עניים". וכתב שם הרמ"א שאם אמר סלע זה לפלוני אינו עובר על בל תאחר אלא אם כן ביקש ממנו ולא נתן לו. .
יב) נדר לבית הכנסת - אם נדר תרומה לבית הכנסת, אינו עובר על "בל תאחר" עד שיתבע אותו הגבאי בספר המצות ל"ת קנז כתב דאף הנודר צדקה לבית הכנסת ישנו "בבל תאחר" כגון שנדר ספר תורה או מפה או עטרה או שמן למאור וכיוצא בזה. אמנם המאירי במס' ר"ה ז ע"א כתב דבזמן הזה כל הנורר בבית הכנסת על דעת עצמו הוא נודר, ואם מאחר עד שיבוא לידו מה שדעתו עליו אין בכך כלום. והרדב"י ח"ב סי' תרצח כתב שכל הנודר לבית הכנסת כגון שמן למאור אינו עובר כלל בבל תאחר, לפי שאין זו מצות עשה של תורה כצדקה לעניים ולהלכה פסק הרמ"א בשו"ע יו"ד סי' רנז כשנודרין צדקה בבית הכנסת ליתנה ליד גבאי, או שאר צדקה שיש לו ליתן לגבאי, אינו עובר עליה אף על גב דעניים מצויים, אא"כ תבעו הגבאי. .
יג) לצורך לימודי הילדים - יש מתירים לשלם מכספי מעשר עבור צרכי לימוד ספרי קודש שכר מלמדים וכד' עבור הבנים הלומדים בתלמוד תורה כתב בשו"ת יחווה דעת חלק ג סימן עו הנוהג להפריש מעות מעשר ממשכורתו, ומכל רווחיו, רשאי לנכות מדמי המעשר, דמי פרנסת וכלכלת בניו ובנותיו הגדולים היתרים על גיל שש שנים, ואפילו הם סמוכים על שולחנו. וכן כתב בשו"ת ציץ אליעזר חלק ט סימן א פרק ה שאפשר לשלם עבור שכר לימודים. .
יד) לשלם ביוקר לפועל עני - כשיש שני פועלים אחד יקר והשני זול אולם היקר נזקק יותר יכול להעסיק את היקר ולחשב את ההפרש בינו לבין הזול ממעשר כספים ומצוי הדבר כשמעסיק יהודי על פני עבודת גוי זולה כיון שיש מצוה לתמוך ביהודי וכשיש באפשרותו להעסיק עובד אחר יותר זול ובכוונה לוקח את הפועל היהודי הרי יש בכך מצוות והחזקת בו ,ויכול לשלם את ההפרש מהמעשרות, וכן ראיתי שכתב בשו"ת תשובות והנהגות חלק ג סימן תעז. .
טו) פרסום תרומה - אין איסור לפרסם את שם התורם מכל מקום ראוי לאדם לא לפרסם את תרומותיו לעניים ולבית הכנסת הרשב"א (תשובות הרשב"א סי' תקפ"ב): אם אדם נידב דבר מה לבית הכנסת, יניח שלט שבו כתוב שהוא נדב זאת. ויש לשאול: לשם מה יפרסם עצמו, והרי אדרבה יעשה מעשיו בצנעא? אלא כיון שזה גורם לאנשים אחרים לתרום, לכן זה מותר. כלומר תליית השלט אינה לשם גאוה אלא כדי לעורר אחרים שיתרמו עיין שו"ע יו"ד סי' רמט סעי' יג ברמ"א. .
טז) לימודי תואר - אין אפשרות לאדם לשלם תשלום לימודים גבוהים מכספי מעשר אבל מותר לאדם אחר לתמוך באדם דל אמצעים כדי שילמד מקצוע אין להשתמש בכספי מעשרות לצורך רווח והנאה פרטית אבל כדי לסייע לאדם נזקק בוודאי שאפשר והוא הדין לתת לו אפשרות לרכוש ידע עצמי ללימודים ולהשכלה ולרכישת מקצוע. .
יז) רווחים מהבנק - כל רווח שמגיע לאדם מעשרים ממנו ולכן גם רווח שנצבר על ידי המעסיק וכן על ידי חסכון בבנק לכתחילה ראוי להפריש מעשר כספים ממנו יש מצווה להפריש מעשר מכל רווח שיש לאדם, וכפי שלמדו חכמים, מהפסוק (דברים יד, כב): "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היצא השדה שנה שנה" אמרו חז"ל (בספרי שם): אין לי אלא תבואת זרעך שחייב במעשר, אבל רווחים מריבית וסחורה וכל שאר רווחים מניין? תלמוד לומר את כל שהיה יכול לומר הכתוב "את תבואתך" ולמה נאמר "את כל" ללמדנו שצריך להפריש מעשר גם מריבית וסחורה ומכל דבר שאדם מרוויח בו. .
יח) התחייבות להוראת קבע - המתחייב לתרום בהוראת קבע מספר חודשים אינו יכול לבטלה תוך זמן זה אלא אם כן ירד מנכסיו (וצריך להחזיר את השי שקיבל) התחייבות זו נחשבת כנדר לכל דבר ורק אם ירד מנכסיו הוי נדר בטעות ויעשה התרת נדרים בפני שלושה ובנוסף יודיע לגבאי צדקה שמבטל את ההוראה. ומש"כ שצריך להחזיר היות והוא קיבל על דעת שהתחייב על הוראת קבע וברגע שהפר את ההסכם אז השי צריך לחזור לבעליו ואם אין השי בנמצא יודיע להם ויבקש מחילתם. .
יט) ביטול הוראת קבע - מותר לבטל הוראת קבע לאחר כשנה ויש המחמירם להצריך התרת נדרים, וכל שכן שמותר להעבירה לאגודת צדקה אחרת בשו"ת חוות יאיר (סי' קצד) כתב שנדר בכתב הרי הוא כנדר בדיבור, וז"ל: "ולכן נ"ל פשוט דכל שמקבל עליו בנדר או בשבועה ולא דיבר דבר רק כתב בפנקסו אני מקבל עלי לצום בה"ב או ליתן לצדקה כך וכך הוי כאלו הוציאו בפיו, וק"ל גבי כותב ד"ת צריך לברך דכתיבת המלות הוי כאלו דברם". והחתם סופר בחידושיו לגיטין (עא ע"א) הביא ראיה לחו"י.לכן יש מקום לומר שאסור לבטל הוראת קבע מדין נדרי צדקה, ועיין בספר אורח צדקה (של הרב יחזקאל פיינהנדלר פי"ד הל' לט) שהביא מחלוקת בכך בין אחרוני דורנו. מהגר"נ קרליץ הביא שסתם הוראת קבע לשנה ומהגרי"ש אלישיב הביא שאסור לבטלה ללא התרת נדרים. והרב בלויא בספרו צדקה ומשפט (פ"ד הי"ד) נטה לדעת הגרי"ש אלישיב וכתב שאף שיש אומדנא שלא התכוין לתמיד בכ"ז מן הראוי שיתיר זאת בהתרת נדרים. אבל נראה לומר שהחותם הוראת קבע בדעתו לסעיפים שכתובים שם ומכיון שיש סעיף בחוזה שנותן אפשרות להפסיק את ההוראה בכל עת שירצה הרי כל התחייבותו היתה מותנת בהתאם לנכתב בחוזה. .
כ) הודעה על ביטול הוראת קבע - המבטל הוראת קבע צריך להודיע לגבאים כדי שלא ימשכו את כספם ויגרם להם נזק ממוני אם לא הודיע לגבאים על ביטול נגרם להם הפסד ממוני שיש סבירות לומר שהוא אשם בכך אבל אין הכרח לחייבו שזהו דין של גרמא בנזיקין ופטור בדיני אדם וחייב בדיני שמיים לכן עדיף שיודיע להם כדי שלא יגרם להם הפסד. וכעין זה כתב בספר שערי תורת הבית הוראת קבע עמ' רמד ושם כתב לחייבו לשלם את ההיזק של הגבאים שגבו את הוראת קבע ולענ"ד לא משמע לי הכי. .
כא) צדקה מאשה נשואה - אשה נשואה אינה רשאית לתת צדקה בסכום גדול אלא בסכום שהיא יודעת שבעלה מסכים על כך פסק בשו"ע יו"ד סי' רמח סע' ד גבאי צדקה, אין מקבלין מהנשים ומהעבדים ומהתינוקות, אלא דבר מועט, אבל לא דבר גדול שחזקתו גזול או גנוב משל אחרים. וכמה הוא דבר מועט, הכל לפי עושר הבעלים ועניותם. והני מילי בסתמא, אבל אם הבעל מוחה, אפילו כל שהוא אסור לקבל מהם. ועיין בשו"ת שבט הלוי חלק ה סימן קלב שכתב שגם כיום לדינא איכא הרבה ספיקות להחמיר ולא לקבל מאשה.
כב) צדקה ברמזורים ובדרכים - את הצדקה צריך לתת לעני שצריך באמת לצרכי חיותו ולא למי שמשתמש בכספים אלו לדברים שליליים אבל רצוי שלא להתעלם מאותם אלה שעומדים ברמזורים כתב הרמב"ם הלכות מתנות עניים פרק י הלכה ה שאל העני ממך ואין בידך כלום ליתן לו פייסהו בדברים, ואסור לגעור בעני או להגביה קולו עליו בצעקה, מפני שלבו נשבר ונדכא והרי הוא אומר לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה, ואומר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים, ואוי למי שהכלים את העני אוי לו, אלא יהיה לו כאב בין ברחמים בין בדברים שנאמר אב אנכי לאביונים. ובכל זאת אין להשיב את העני המבקש ריקם ולתת לו משהו ופשוט שאסור לצעוק עליו ולבזותו .
כג) תרומת חפץ ישן או מקולקל - המוסר לנצרכים חפץ מקולקל מבלי לידעו בכך, הרי הוא עובר על אונאת דברים, ויש כאן זלזול ממשי בו, ובני ביתו אבל אם מודיע להם שהחפץ מקולקל, ובכל זאת רוצים זאת אין בכך איסור והעושה כן יצא שכרו בהפסדו שהלוקח שמח בחפץ זה ומעוניין להשתמש בו ועל דעת זה הוא טורח להרימו אל ביתו ונגרמת לו עגמת נפש גדולה מאוד כתוצאה ממעשה שקר זה. אבל כשמודיע לו אין בכך אונאה ושקר, היות והוא אמר לו את מצבו האמיתי של החפץ, והלוקח ידע על כך. .
כד) צדקה מגוי - אסור לקחת צדקה מגוי ואגודות חלוקה של גויים בין בפרהסיא ובין ביחידות וכן הדין בתרומות לבניית בית הכנסת, או לצרכי עניי ישראל, ועל זה אמרו חז"ל חסד לאומים חטאת כתב הרמב"ם בהל' עדות פרק יא הלכה ה וז"ל הפסולים לעדות מדרבנן אלו הבזויים ומכלל אלו האוכלין צדקה של עכו"ם בפרהסיא אע"פ שאפשר להן שיזונו בצנעה מבזים עצמן ואינן חוששין, כל אלו פסולין מדבריהם. וכן פסק בשו"ע יו"ד סי' רנד סע' א אסור לישראל ליטול צדקה מן העובדי כוכבים בפרהסיא. ואם אינו יכול לחיות בצדקה של ישראל, ואינו יכול ליטלה מעובדי כוכבים בצינעא, הרי זה מותר. כתבו שם הט"ז והש"ך שיש בזה חילול ה' שלוקח מהגוי ועוד הוסיף הש"ך שמבזה את עצמו ולכן יש בכך איסור ונפק"מ היכן שלא מבזה את עצמו אולי יהיה מותר ולכן השו"ע התיר בצנעה, הלבוש הוסיף וכתב שם אסור לישראל לקבל צדקה מן הגוים בפרהסיא משום שיש בה חילול השם, שאומרים הגוים כמה מגונה אומה זו שאין מפרנסין ענייהם .בכל אופן מבואר שלכולי עלמא אסור לקחת צדקה מהעכו"ם כשיש בכך חשש של חילול ה'. .
כה) אגודות יהודים הנתמכות על ידי נוצרים - יש ארגונים שנתמכים על ידי נוצרים אוהבי ישראל, אסור לקבל מהם צדקה. ומכל מקום אלו שמקבלים עזרה ממשרדי הרווחה יכולים להקל אפילו שהם מקבלים את התמיכה מאגודה זו יש כמה טעמים להתיר, הראשון שאין כאן מלכות עכו"ם שנותנת אלא יחיד, והשני שאין כאן פרהסיא אלא היהודי מקבל מהרווחה, וביזוי נמי ליתא היות והוא משלם מיסים ורשאי לקבל תמיכה, וטעם נוסף שאין הוא מקבל ישירות מהגוי אלא מישראל שקיבל מגוי שבזה ראיתי שהביאו בשם חכמת שלמה בסימן רנד שאין איסור כשמקבל מיהודי שקיבל מגוי. .
משל ונמשל
שני גנבים גנבו חמור
ביום הראשון עבד ושכחו לתת לו אכילה ושתיה
בלילה נזכרו ושמחו, על החמור המיוחד
שאינו צריך אכילה ושתיה
ביום השני נתנו לו לסחוב משאות
הוליכו אותו בדרכים
אבל לאכול ולשתות אמרו שהוא לא צריך
עובדה שאתמול עבד מצויין
ועוד יום עבר על החמור בתענית
הם שמחו על המציאה זכינו בחמור ממש פליאה
ביום השלישי ראו אותו מוטל על האדמה
עיניים סגורות ללא נשימה
לא הבינו מדוע הרי הוא חמור פליאה
נראה שהוא סתם חמור מפונק
זהו משל
והנמשל הוא אותו עני שצריך צדקה
וכולם אומרים שהוא מסודר ושבע
נותנים לו להתמודד עוד יום ועוד שבוע
עד הרגע שבו הוא מתמוטט
וחושבים לעצמם סתם עני מפונק
הוא יכול להתסדר נהדר