עובד ומעסיק
"גזל" אינו רק כאשר אדם לוקח מרכוש חברו שלא ברשות אלא גם אם אדם אינו מתנהג ביושר במשאו ומתנו עם הבריות ואפילו שכיר העובד בעצלתיים ומבזבז את זמנו ואת כספו של מעבידו זהו "גזל זמן", ובכלל "גזל" הוא אם כי גם בזמנינו הדבר אינו ברור ונהיר, ולכן השכור אצל חברו לאיזה מלאכה כל שעות העבודה המקובלות שמונה או שבע שעות, הן רכושו של השוכר. שיש כאן באופן ברור מכירת יכולת הפעולה ותוצרת מעשה ידיו לשוכר לאותו יום. וכל שעות העבודה קנויות הן לשוכר לחלוטין, כל מה שיקח מהזמן הזה להנאת עצמו, באיזה אופן שיהיה, נחשב לגזל גמור" שחייב להשיבו.
ובדיוק כמו שאסור לאדם לגזול ממונו של חבירו כך אסור לשכיר להתבטל מעבודתו.
וכמו שכתב בשולחן-ערוך: חו"מ שלז, כ "מוזהר הפועל שלא ייבטל מעט כאן ומעט כאן, אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן".
האם מותר להגיע לעבודה עייף?
חריצות והנאמנות במלאכה היא הסגולה הבדוקה לעשירות, ופסק השולחן ערוך שו"ע חו"מ שלז, יט. שצריך העובד לישון ולאכול כראוי, שאם יהיה עייף או רעב נמצא גוזל את מעסיקו.
מתי מותר להפסיק מהעבודה לצורך שתיה, מנוחה וכד'?
אם סיכמו המעסיק והעובד את שעות העבודה ואת הנסיבות שבהן יכול השכיר להפסיק את עבודתו סיכומם קובע. ואם לא סיכמו, מנהג המקום קובע. אלא שקשה מאוד לקבוע מה המנהג. שכן ברור שבמקרים דחופים ביותר נוהגים לדבר בטלפון, השאלה מה מוגדר כדחוף. וכן מותר להכין כוס תה, השאלה כמה זמן מאבדים סביב הכנת התה ושתייתו. כדי לצאת מהספק טוב לסכם דברים אלו במפורש עם המעסיק.
כשיש ספק אם הדבר מותר או אסור, עדיף להחמיר ולא לעשות מאשר להכשל בספק גזל.
האם מותר להשתמש בציוד משרדי באופן חד פעמי ?
כשלוקח מבלי רשות, נחשב לגזלן. ולכן אסור לקחת מבעל הבית ומהעסק אפילו כפית קטנה ללא רשות. ואפילו על מנת להחזיר אסור, אלא אם כן בדבר שבוודאי אינו מקפיד עליו.
ואין מושג של "מובן מאליו שמותר" אלא יש לבקש אישור על כל שימוש פרטי אפילו בעט שאין הדבר תלוי בשווי הגזילה, אלא כל גזילה, ואפילו פעוטה ככל שתהיה, אסורה מן התורה. ואע"פ שמשתמש לזמן מסויים ולאחר מכן מחזירו, נחשב גזילה.
ישנם המורים היתר לעצמם להשתמש ברכוש במקום עבודתם כגון: שלוקחים דפים, מתקשרים בטלפון שיחות פרטיות וכו' בחושבם שאין זה גזל, משום שזה מנהג מדינה, "כולם עושים כך". טענה זו נכונה רק אם התנו כך מתחילה עם המעסיק, או ביקשו ממנו רשות, ואם לא כן זה גזל ממש!
יש המשאירים אורות דלוקים במשרד, או מזגן עובד ללא הפסקה, אפילו שיצאו מהחדר, או משתמשים בציוד המשרדי בבזבוז, מתוך מחשבה שהכל מותר לצרכי עבודה,וזוהי טעות מפני שהעובד צריך לחשוב, על כספו של בעל הבית, כאילו כספו שלו, וכל ההפסד של בעל הבית כאילו הפסדו האישי.
אם המעביד שותק זה סימן שמותר?
זכרון הדסה עמ' ריד אפילו שאין המעסיק מגיב בחומרא על מעשים אלה, יתכן שזה משום שחושש שמא לא ירצו לעבוד וכיוצא בזה. ומי שנמצא במקום לימודים או במקום עבודה ולא נוחים לו התנאים הקיימים שם, שיחליף מקום . ואל יחשוב להזיק לרכושו של בעל הבית.
יחד עם זאת, גם בעל-הבית צריך להיות הגון לשכיריו, ולשלם להם שכר הוגן ביחס לעבודתם. ואם הוא מנצל את העובדה שהמצב קשה במשק, ולא ניתן למצוא עבודה, ומשלם שכר נמוך ולא הוגן לפי המקובל, מאבק-גזל הוא לא ניצל, ומשאר האיסורים הכרוכים בזה.
היות ומקום העבודה הוא תופס מקום נכבד בחייו של האדם ויש לו השלכות הלכתיות לכן יש לקמן מספר הנחיות לפני שמחליטים על מקום עבודה.
קביעת התשלום - לפני כל עבודה בשכר צריך להגדיר ולקבוע תנאי התשלום, שזה כולל גובה הסכום וכיצד משלמים, מי משלם ולמי, לא לסמוך על "נסתדר", או "יהיה בסדר". המחלוקות הגדולות ביותר יצאו מ"סידורים" כאלו שגרמו לריב ומדנים.
מה העבודה כוללת - צריך להגדיר את העבודה במדוייק ולהבהיר מה היא כוללת, ואת הסמכות של העובד מול שאר העובדים. ויחד עם זאת להדגיש שכל שינוי במחיר או באופן העבודה דורש הסכמה של המעסיק.
לכתוב את הדברים - מצוי הדבר שבמהלך העבודה ישנם ויכוחים בין העובד למעסיק וסתירות בהבנות בינהם, ואפילו אם אחד מהצדדים מוותר, הוא חושב לעצמו שהוא הנגזל והנעשק, אבל אינו רוצה לריב... ולכן יש חשיבות גדולה ביותר שכל פרטי העבודה ותנאי התשלום יפורטו במסמך, ולאחר מכן יחתמו שני הצדדים, לראיה שהם מסכימים שכך התנו ביניהם.
על מה להתמקד בראיון עבודה?
בראיון עבודה יש לפרט את כל סוגי התפקידים והסמכויות שמוטלות על העובד, וכן אם יש תקופת נסיון, כמה זמן היא אורכת וגובה המשכורת בתקופה זו ובהמשך.
חשוב לפרט באופן ברור ביותר את השכר עבור חודש בחודשו, מהם התחייבויות העובד, וכן זמני החופשה השנתית, הוצאות נסיעה, או הוצאות טלפון, תשלום עבור ארוחת צהריים, ולהגדיר את זמן ההפסקה, ויש לפרט את כל הפרטים, בייחוד כשהמעסיק הוא אדם פרטי.
צריך לזכור !!!
כשמסכמים הכל מראש אז מצמצמים את המחלוקות, אבל כשמתביישים ונמנעים ולא הכל נעשה כשורה, מתחילות המריבות וההכחשות כיון שאין ראיות כתובות.
אלו מקצת דוגמאות היומיומיות המצויות שנכשלים בהן. ועדיף בכל ספק בדיני ממונות להתייעץ עם תלמיד חכם המבין בהלכות ממונות.
דיני עובד ומעסיק
א) "גזל זמן" - כשם שאסור לאדם לגזול ממונו של חבירו כך אסור לשכיר להתבטל מעבודתו. ועל מנת שלא להיכשל בגזל, רצוי מאוד שהמעסיק והשכיר יסכמו ויגדירו את זמן העבודה ואופי העבודה לפני תחילת העבודה כגון: זמני ארוחות, שתיית קפה או תה, תפילות, טלפון וכד' כתב בספר מסילת ישרים פרק יא השכור אצל חבירו לאיזה מלאכה שתהיה, הנה כל שעותיו מכורות הן לו ליומו, כענין שאמרו ז"ל (ב"מ נו): שכירות מכירה ליומיה. וכל מה שיקח מהן להנאת עצמו באיזה אופן שיהיה, אינו אלא גזל גמור. ואם לא מחלו, אינו מחול, שכבר אמרו רבותינו ז"ל (יומא פו): עבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו. ולא עוד אלא שאפילו אם עשה מצוה בזמן מלאכתו, לא לצדקה תחשב לו, אלא עבירה היא בידו, שאין עבירה מצוה, וקרא כתיב (ישעיה סא): שונא גזל בעולה, וכענין זה אמרו ז"ל (בבא קמא צד): הרי שגזל סאה חטים וטחנה ואפאה ומברך, אין זה מברך אלא מנאץ, דכתיב (תהלים י): ובוצע ברך נאץ ה'. ועל כיוצא בזה נאמר (ויקרא רבה): אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו. וכמאמרם ז"ל (ירושלמי סוכה פ"ג): בענין לולב הגזול. והדין נותן, כי הרי גזל חפץ - גזל, וגזל זמן גזל. מה גוזל את החפץ ועושה בו מצוה נעשה סניגורו קטיגורו, אף גוזל את הזמן ועושה בו מצוה, נעשה סניגורו קטיגורו. .
ב) מנהג מדינה - כשאין הסכם מפורש בין המעסיק לעובד, מותר לשכיר לנהוג כמנהג המקום המוסכם על ידי מנהלי העבודה. ומה שאינו ברור אסור. וכן הדין כלפי המעסיק, שחובה עליו לנהוג כלפי העובד כפי מנהג המדינה והחוק וכמו שכתב בשו"ע בחו"מ שלז, כ : "מוזהר הפועל שלא ייבטל מעט כאן ומעט כאן, אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן". ולענין סיכום דברים לפני כניסה לתפקיד עיין בפתחי חושן פרק ז סעיף ז. .
ג) בעל הבית גוי - אסור לגנוב או לגזול מגוי אפילו דבר פעוט ערך. וכן אסור להטעות את הגוי, כך שיחשוב שעליו לשלם יותר ממה שצריך ב"ק קיג, ב, שו"ע חו"מ שמח, ב. וכן אם קנה היהודי מהגוי דבר מה בהקפה, והגוי שכח שהיהודי חייב לו כסף, חייב היהודי לשלם לו. ואם הגוי טעה מעצמו, כגון שהוא חייב ליהודי סכום כסף עבור כמה דברים, וחישב הגוי את חובו וטעה וסבר שעליו לשלם יותר, אין היהודי חייב לתקנו ולומר לו שעליו לשלם פחות, אלא יכול לומר לו "על חשבונך אני סומך" וייקח את הכסף. ואם ירצה היהודי לקדש ה' ולומר לגוי שטעה ולקבל פחות כסף, הרי זה משובח. וכשיש חשש שמא יגרם חילול ה', שאולי יתברר לגוי שטעה ויתרעם על היהודי שלא תיקנו, במצב כזה חובה על היהודי להעמיד את הגוי על טעותו ולקבל התשלום המגיע לו ולא יותר. .
ד) בעל הבית קפדן - איסור גזל קיים גם כשהבעלים אוסרים להשתמש בחפצים באופן מוגזם כגון שאוסרים להפעיל מזגן במקום העבודה כשבעל הבית מקפיד על שימוש בחפצים, הרי יש איסור להשתמש אפילו תשמישים המקובלים בשאר המקומות. ואם עובד מרגיש שאין נוח לו בכך יעזוב את מקום העבודה כדי שלא יכשל בגזל. .
ה) רפיון בזמן העבודה - אין היתר לשכיר להתבטל מעבודתו אפילו כשמרגיש מקופח בשכרו, אלא בכל עת שכירותו חובה עליו לעשות מלאכתו בשלימות כתב באור לציון זכרון הדסה עמ' ריד וז"ל ואף באופן שאדם עבד או למד במקום מסוים והשקיע הרבה לביסוס המקום וכעת רואה שנעשים שם דברים שאין מוצאים חן בעיניו וטוען "אני בססתי את המקום הזה איך עושים בניגוד לדעתי" אין זו טענה. פעם עשית מה שעשית, עכשיו אם לא נוח לך, תלך למקום אחר עכ"ל. ויש פעמים שמותר לשכיר לעשות דין לעצמו, כאשר נעשה לו עוול של ממש, אבל לפני כן יש להתייעץ עם דיין מומחה על מנת לדעת מהם הגדרים והתנאים להיתר. .
ו) למתוח זמן - אסור לעובד לבזבז את זמנו אפילו שחושש שיקבל מטלות נוספות בהתאם לזריזותו, שזמנו שייך לבעל הבית, וכשמתבטל הרי הוא גוזלו כתב הרמב"ם הלכות שכירות פרק יג הלכה ז וז"ל "כדרך שמוזהר בעה"ב שלא יגזול שכר עני ולא יעכבנו, כך העני מוזהר שלא יגזול מלאכת בעה"ב ויבטל מעט בכאן ומעט בכאן ומוציא כל היום במרמה אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן, שהרי הקפידו על ברכה רביעית של ברכת המזון שלא יברך אותה, וכן חייב לעבוד בכל כחו שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכן, לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה שנאמר ויפרץ האיש מאד מאד". .
ז) שעון נוכחות - מהרגע שהעובד מחתים שעון הרי זמנו שייך לבעל הבית, וחל עליו איסור לצאת תוך כדי זמן העבודה מבלי להחתים שעון. אפילו כשאין לו מה לעשות בזמן הזה וכל שכן שאסור לבקש מאדם אחר שידפיס בעבורו שעון נוכחות, והמסייע לו הרי הוא מסייע לעוברי עבירה שזמנו שייך לבעל הבית ולכן בכל פעולה שעושה הרי הוא צריך לקבל רשות לעשותה אם היא לא כלולה במסגרת העבודה ויש להזהר בזה ומש"כ לגבי אדם אחר שיכתוב את הזמני נוכחות הדבר פשוט שיש בכך גזל ואיסור אונאה כלפי המעסיק. .
ח) חופשת מחלה - אסור לשקר לרופא על מנת לקבל חופשת מחלה, ואפילו אם בעבר עבד בימי חוליו ולא תבע דמי חופשת מחלה אינו יכול לבקשם שוב חופשת מחלה ניתנת על ידי המעסיק שמשלם עבור פועלים חולים ולא עבור מתחזים וברגע שהוא מתחזה לחולה הרי הוא גוזל את המעסיק וכל שכן כשהמעביד משתף ביטוח בתשלום הרי הוא גוזל גם את הביטוח. ומש"כ לענין תביעת ימי מחלה כן כתב בשו"ת ציץ אליעזר חלק ז' סימן מ"ח פרק י' דאין יכול לתבוע אחר כך דמי מחלה. .
ט) תעודת מחלה - כשאינו הרגיש טוב יומיים, ולאחר מכן הבריא, אסור לו להאריך את תעודת המחלה לשלושה ימים כדי להרויח את הימים אלא אם עושה כן לצורך רפואתו. על פי חוק רק על שלושה ימים מקבלים את התשלום עבור ימי חופשת המחלה ואם קיבל רק יומיים אינו רשאי להאריכם על מנת לקבל סכום שלם, אלא אם כן אינו מרגיש טוב באמת. בפתחי חושן פי"א הערה נ"א עורר על הזלזול שיש היום בענין חופשת מחלה שבקלות משיגים תעודת מחלה ואף במצב שיש אפשרות ללכת לעבודה או לכל הפחות לעשות עבודה קלה והוי גזל גמור ואף הרופאים המסייעים בכך עוברים על איסור וסיים שם שבעוה"ר הדברים נשתרשו ונעשו כהיתר. .
י) רשות מהמנהל - לכל מנהל יש סמכות מוגבלת לתפקידו ורק בהתאם לסמכותו יש לבקש ממנו אישורים לפעולות שיש להם השלכות ממוניות לעסק אין לבקש ממנהל שאינו מוסמך לתת אישורים על שימוש בחפצים של העבודה. או לתת אישור על חיסור, שיש בכך "לפני עיור לא תיתן מכשול" וכן חשש של גזל. .
יא) מצלמות - אפילו שיש מצלמות המתעדות את כל העובדים ואין נסתר דבר מעיני המעסיק, בכל אופן אין היתר לצאת להפסקות, אפילו כשהמנהל המשגיח על העובדים אינו מעיר אפילו שמנהל רואה רשלנות של עובד, אין בכך עדות שהוא מוחל לו על ההפסדים שנגרמים לו, ולכן אין לפרש זאת כהסכמה מצד המעסיק, אלא יש פעמים שהוא מקפיד ואינו מוחל, אבל מעדיף להתעלם ולהתייחס לכך בפעם אחרת. .
יב) "סידורים" בזמן העבודה - אין לעשות "סידורים" ומצוות על חשבון העבודה כגון: קריאת תהילים, יציאה מהעבודה לשם כיבוד הורים וכד' שזוהי מצוה הבאה בעבירה, אלא רק אם קיבל אישור על כך כיון שזמנו שייך לבעל הבית, הרי הוא עושה מצוה על חשבון זמן גזול כש"כ בספר מסילת ישרים פרק יא וז"ל "מה גוזל את החפץ ועושה בו מצוה נעשה סניגורו קטיגורו, אף גוזל את הזמן ועושה בו מצוה, נעשה סניגורו קטיגורו". .
יג) מנוחה בזמן העבודה - אין היתר לנוח בזמן העבודה וגם כשמרגיש צורך לנוח לתועלת העבודה צריך לבקש אישור מהמנהל המוסמך לכך כתב בערוך השולחן סימן שלז סעיף כו מוזהר הפועל שלא יבטל מעט כאן ומעט כאן אלא חייב לדקדק על עצמו שלא יבטל אף רגע מהזמן שצריך לעשות שהרי חז"ל הקפידו על תפילתו שלא יאריך כמ"ש בא"ח סי' ק"י ע"ש וכ"ש בביטול בעלמא וחייב לעבוד בכל כחו שהרי יעקב הצדיק אמר "כי בכל כחי עבדתי את אביכן" [בראשית לא, ו] לפיכך נטל שכרו גם בעוה"ז שנאמר "ויפרוץ האיש מאד מאד" כשאדם עובד הרי הוא מקבל שכר לפי זמן העבודה ואם אינו עובד הרי הוא מקבל שכר בטעות, ולכן נחשב לגזלן. ובמקרה שאינו מרגיש שיכול לעבוד, עדיף שיחתים כרטיס יציאה וישכב לנוח מאשר לנוח בזמן העבודה. .
יד) אכילה בזמן העבודה - אין לאכול בשעות שאינן מיועדות לכך, אלא אם קיבל אישור מפורש של המנהל המוסמך לכך ושכיר האוכל על חשבון זמן העבודה הרי הוא נכשל בגזל של זמן המעביד. אבל אכילה מועטת של כיבוד קל, יש פעמים שמותר, והכל תלוי בדעתו של בעל הבית שיש מקומות שמקפידים שלא יכינו שתיה חמה ויש שמקובל שם שיש אפשרות להכין, ולכן קשה לקבוע כללים ברורים בכך, אלא בכל מקום יש לנהוג לפי כללי המעסיק או הממונה על כך. .
טו) תפילה - אין להחתים כרטיס וללכת להתפלל, אלא אם יש אישור של מנהל המוסמך לכך. היות וצריך להקפיד על זמן תפילה לחוד ועל זמן עבודה לחוד אסור להתפלל על חשבון העבודה כמובא בספר מסילת ישרים פרק יא וזה לשונו: "וכבר פטרו את הפועלים העושים אצל בעל הבית מברכת המוציא ומברכות אחרונות דברכת המזון. ואפילו בקריאת - שמע, לא חייבום לבטל ממלאכתן אלא בפרשה ראשונה בלבד (ברכות טז). קל וחומר בן בנו של קל וחומר לדברי הרשות, שכל שכיר יום אסור בהן שלא לבטל מלאכתו של בעל הבית. ואם עבר, הרי זה גזלן" עכ"ל. .
טז) אוזניות - אין לשמוע שירים ושיעורים באוזניות בזמן העבודה כשנגרם מכך חוסר ריכוז, אלא אם העבודה אינה נפגעת מכך ויש היתר מהמנהל כשמחובר לאוזניות הוא מתנתק מהנעשה המקום העבודה ולפעמים זה מכביד על יתר העובדים או על מנהל העבודה ולכן יש התנגדות לכך ובמקרה כזה הוא נחשב לעושה מלאכתו רמיה פירושו כשעושה מלאכה באופן שאין תפוקה של מאה אחוז מהיכולת אלא מתעסק בדברים אחרים, ולכן צריך לבקש אישור מהמנהל ולוודא שאכן אין זה מפריע לעבודה. .
יז) דמי נסיעות - דמי נסיעות הנכללות במשכורת החודשית שייכות לעובד גם אם הולך ברגל או שנוסע בטרמפ, אלא אם המעסיק ביקש קבלות לנסיעות בשו"ת ישכיל עבדי ח"ה סימן כט דן בבעל הבית שהתחייב לפועל דמי נסיעות והזדמנה לו נסיעה בטרמפ בחינם או שהלך ברגל למקום העבודה, האם צריך לקזז דמי הנסיעות לבעה"ב כיון שלא הוצרך לשלם על הנסיעה או לא? ופסק דאין צריך לקזז או להחזיר דמי הנסיעות מפני שהוא כקונה זכות דמי הנסיעות בכך שמסתכן כשהולך בטרמפ או במה שמזלזל ומטריח עצמו לילך ברגל. ע"ע משפטי התורה חלק א סימן לט. ונ"ל כשהמעסיק מבקש קבלות הדין שונה היות והוא מגלה דעתו שהוא מקפיד לשלם עבור הנסיעות של העובד בלבד. .
יח) דמי ארוחות - עובד שמקבל תוספת למשכורת עבור הוצאות אכילה במסעדות אינו צריך להחזיר את ההפרשים כאשר מביא ארוחות מהבית, אלא אם סיכמו איתו אחרת בשו"ת מקור חיים סימן כז פסק בהתחייב מזונות לפועל והזדמן לו לסעוד אצל קרובו בחנם, מותר לו לקבל דמי המזונות מבעל הבית.וכן הובא בספר נתיבות שכיר פרק יא הלכה יב. וכיום שיש מקומות עבודה שמתנים עם העובד שברגע שהוא לא משתמש בזכות קניית הארוחות הוא מפסיד את כספו, וכל התשלום הוא בתנאי שנותן קבלות עבור הקנייה, במקרים אלו הוא חייב לדווח על ההוצאות האמיתיות שהיו לו עבור הארוחות בזמן העבודה. .
יט) מציאה בזמן העבודה בחנות \ מפעל - פועל שמצא מציאה תוך כדי העבודה המציאה שייכת לפועל, ואם הגבהת המציאה וההתעסקות בה ביטלה אותו ממלאכה, צריך לנכות מהשכר אם התחייב בהשבת אבידה, הפועל חייב להשיבה ואם אין בה חיוב השבה כגון שאין בה סימן ובמקום שיש יאוש זכה בה הפועל. כן פסק בשולחן ערוך חושן משפט סוף סימן ער. וכתב בערוך השולחן שם מציאת פועל לעצמו ואף על פי שלא ייחד לו איזה מלאכה לעשות, אלא א"ל עשה עמי מלאכה היום דהא למלאכה שכרו ולא למציאות, וכ"ש אם ייחד לו איזה מלאכה כגון שא"ל עדור עמי היום או נכוש עמי היום אבל אם שכרו ללקט כעין מציאות כגון שחסרו מי הנהר ושכרו ללקוט הדגים שבהאגמים הרי מציאתו לבעה"ב אפילו מצא כיס מלא דינרין מפני שהכל בכלל מציאה והרי שכרו לזה וי"א דה"ה כששכרו סתם ומראה לו ללקט כעין דגי הנהר צריך לעשות לו ואז כל מציאותיו לבעה"ב. וזה שמציאת פועל לעצמו, היינו כששכרו סתם ונתן לו מלאכה ובתוך זה מצא מציאה אבל אם בתחלה צוה לו ללקוט מציאות דהא בידו ליתן לו איזה מלאכה שירצה בעה"ב הוי כשכרו מלכתחילה למציאות. .
כ) לאכול מתוצרת העסק - כשאין אישור מבעל העסק אסור לאכול או לשתות מתוצרת המפעל או העסק יש הטועים לחשוב שאם הוא עובד מותר לו לאכול בזמן העבודה כמובא בדברים כג, "כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן" ולמדו חז"ל דבפועל הכתוב מדבר כי יבוא לעשות מלאכתו בכרם או בשדה יאכל ולא יחסמו אותו מלאכול כמו שנצטוינו על "לא תחסום שור בדישו" וכן נפסק בשו"ע סימן שלז. וצריך לדעת שכל זה רק במחובר לקרקע אבל בתלוש ובנגמרה מלאכתו אין היתר לאכול מהתוצרת כמובא בשו"ע שם בסעיף ג' שהעושה בתלוש לאחר שנגמרה מלאכתו למעשר אינו אוכל. .
כא) לקיחת אוכל מחדר האוכל - מותר להוציא מחדר האוכל מזון הנשאר בצלחת האישית, (אלא אם יש הוראה אחרת מהאחראים) אבל מזון הנשאר בקערות המרכזיות אצל עובדי המטבח שייך לחדר אוכל ואסור להוציאו משם כל שהגיע לרשותו הרי זה שלו והוא הבעלים על הנשאר בצלחת שלו אבל מה שעדיין שייך לחדר אוכל הרי זה שייך לבעל העסק ורק הוא יכול לעשות בו כרצונו אלא אם כן סוכם אחרת עימו. .
כב) נתחלפו כלים או בגדים - אין היתר להשתמש בחפץ שאינו שלו, גם במקרה שהתחלפו בבגדי עבודה או בכלי עבודה זהים שו"ע חו"מ סי' קלו, סע' ב' "נתחלפו לו כליו בבית האבל או בבית המשתה, לא ישתמש בהם". וכתב הבן איש חי ש"א פרשת כי תצא אות י' "מי שנתחלפו מנעליו בבית הכנסת או במקום אחר אם זה שהחליף עשה זאת במרד כגון שלקח מנעל חדש והניח ישן הרי זה מותר להשתמש בזה המנעל שהניח לו אבל אם זה הראשון החליף בשגגה שלא הרגיש כגון שהם שווים או שלקח גרוע יותר והניח החשוב יותר דאז נראה ודאי דבשגגה עשה ה"ז אסור להשתמש בו אלא יהיה מונח אצלו עד שיבוא בעליו ויחננו לו". .
כג) שימוש בטלפון של העבודה - מותר להשתמש בטלפון העבודה רק בהתאם להנחיות ולהיתרים שקיבל מהמעסיק פשוט, שהרי הטלפון הוא רכושו של בעל העסק והכל לפי תנאו כמובא לעיל בדין של גזל מבעל הבית בדבר שלא נתן לו רשות. .
כד) שימוש בציוד משרדי - צילום מסמכים וקבלת פקסים ואפילו צילום מסמך בודד, מותרים רק באישור מנהל המוסמך לכך שדין פרוטה כדין מאה, וכשהבעלים מקפידים על דברים פעוטים יש בכך גזל ונחשב שממש גוזל את בעל הבית אפילו בנייר אחד של צילום. לכן יש לבקש רשות על כל פעולה והשתמשות שמשתמשים ברכוש של עבודה. .
כה) פסולת של בעל העסק - מצוי ברשתות שיווק ובמאפיות שמשליכות לאשפה מוצרי מזון, פירות וירקות להשמדה, אין לקחת משם מבלי רשות מהאחראים לכך היות ונגרם להם נזק ממוני מכך כשנמנעים לקנות מהם ומחכים לשאריות הנזרקות וראויות למאכל, ואדם יכול לאסור את שלו גם אם הוא עומד להשמדה בפרט כשבעל העסק אינו רוצה שיקחו מזון על מנת שלא לפגוע ברווחים מהקונים שירכשו אצלו שאם יקחו מהאשפה אז לא יבואו לקנות ויגרמו לו הפסדים עיין שערי הוראה חלק ה עמ' קצז מקורות מבית הלוי סימן כד. ויש קצת ראיה לכך בגמרא במסכת תענית דף כ ע"ב שרב הונא היה קונה את הירקות שנשארו ביום שישי וזורקן לנהר, כדי שלא יהיה הפסד לסוחרים וכדי שהעניים לא יסמכו בעתיד על הירקות שנזרקים לנהר בכל יום שישי. .
כו) משאית של מפעל - נהג שלוקח את המשאית לביתו אינו רשאי לעשות עבודות פרטיות עם המשאית של החברה, אלא אם כן יש לו אישור מהממונה לכך צריך לבקש רשות בדיוק כמו בכל דיני שימוש בכליו של הבעלים, ושואל שלא מדעת הוי גזלן, ולכן צריך אישור לכל שימוש שמשתמש וכל שכן כשעושה בזה פרנסה לצרכיו האישיים. .
כז) עסקים אישיים כתוצאה העבודה - אסור לעובד למכור מכירות פרטיות בזמן העבודה, וכל שכן שאסור לו למכור חפצים של העסק מבלי אישור של הבעלים גם לאחר זמן העבודה ולא "לגנוב לקוחות" של בעל העסק שזמנו שייך לבעל הבית ולכן נחשב לעושה מלאכתו רמיה בזמן שעושה מלאכה אחרת וכן כשמוכר באופן פרטי הרי הוא עושק את פרנסתו של הבעלים ולוקח ממנו את הלקוחות ונחשב לעני המהפך בחררה שנקרא רשע. ויש גם ללקוחות לשים לב לכך ולא לגרום לו להתפתות ולתת שירות אישי ולפגוע בחברה שמעסיקה אותו. .
כח) גזל ידע - העובד במשרה מיוחדת שיש בה מידע ומשאבים שהומצאו על ידי החברה באופן בלעדי, אסור לו לעבור לחברה אחרת מתחרה, משום גזל ידע, אלא אם כן יש אישור של המעביד כתב בשו"ת שבט הלוי חלק ד סימן רכ פשוט אצלי שפועל שעובד במקום שעובדים בדברים סודיים או שמשתמשים במכשירים שהם עדיין בגדר סוד או אפילו פעולה שהיא המצאה של בעל העבודה, שאסור לו לפועל להעתיק לעצמו או לאחרים ובגדר גזל הוא מן הדין, גם אם לא עשו תקנה מיוחדת לזה, כיון שהם דברים שסתמא מקפידין מאד על גילויים. .
כט) מקום עבודה - אין לאדם להציע את עצמו לעבוד במקום מסויים כשיודע שבגללו יפטרו את אחד העובדים, אבל כאשר ידוע לו שהבעלים החליטו לפטר את עובד והמעסיק לא החליט על עובד אחר, מותר לו להציע את עצמו לעבודה כנפסק בשו"ע חו"מ סי' רלז סע' א המחזיר אחר דבר לקנותו או לשכרו, בין קרקע בין מטלטלים, ובא אחר וקנאו, נקרא רשע. והוא הדין לרוצה להשכיר עצמו אצל אחר. וכן פסקו באחרונים עיין בנתיבות שכיר פרק לח סעיף א. אבל שהחליטו לפטרו, אינו פוגע בפרנסתו של השני, והמשרה הפכה להיות פנויה לכל דורש ובמקרה כזה כל הקודם זוכה. ובמקרה שהחליט וסיכם עם עובד אחר על שכירתו לעבודה זו, אף שעדיין לא עשו קנין והעובד לא התחיל בעבודתו אסור לו להציע את עצמו לאותה עבודה. שו"ע חו"מ סי' רלז ס"ב. אבל אם עדיין לא סיכמו את כל הפרטים, מותר. ועי' בשו"ע הרב הלכות הפקר והשגת גבול סי"ב. .
ל) השלמת שעות עבודה מהזמן הפרטי - אין היתר לפועל לעשות השלמות למכסת שעות העבודה על חשבון הפסקה. הכל לפי תנאי המנהל היות ורצונו ליצור סדר ומשמעת בעובדים ואם כל אחד יעשה כרצונו הן בהשלמת שיחות או שעות עבודה הרי הוא מזיק לתפוקת העובדים ויוצר אוירה רפויה ולכן אינו רשאי לעשות כן מבלי רשות מהסמכות המתאימה לכך. .
לא) השלמת שיחות - אין לפועל השלים שיחות שגזל מהעבודה על ידי שימוש בזמנו האישי ובטלפון הפרטי אלא אך ורק לאחר קבלת רשות מהמעסיק המוסמך לכך כנ"ל. .
לב) עובד שהזיק - נזק שנעשה על ידי שכיר כתוצאה מרשלנות כגון: קופאית שטעתה במתן עודף, או הכנסת וירוס למחשב, נזק לכלי חשמלי וכד' הכל תלוי בהסכם ובחוזה של העובד עם בעל העסק בדרך כלל העובד הוא אחראי על כל נזק שנעשה על ידו ויש מקרים שהמעסיק לוקח על עצמו את האחריות לנזק בכל אופן יש להסכם ביניהם תוקף חוקי והלכתי ולכן יש לקרוא את ההסכם היטב ולפי זה לדון. .
לג) השתמשות ברכוש המפעל בלא רשות - אין רשות לעובד להוציא ממון או רכוש מהעסק, על מנת שהתפוקה תגדל או כדי לחסוך לבעל העסק ממון אלא רק בתנאי שקיבל אישור מהמעסיק אפילו שכל רצונו להטיב עם בעל הבית ובסופו של דבר נגרם רווח כלכלי למעסיק כיון שלכל פעולה כזו יכולה להיות השלכות משפטיות שיכולות להוביל לפשיטת רגל. .
לד) קניין של חברה - מצוי שהממונה על קניית רכוש לחברה ("קניין") מקבל מתנות והטבות. על פי ההלכה כל המתנות שייכות לבעלי החברה בלבד, אלא אם סיכמו עם העובד אחרת בשו"ע סימן קפ"ג סעיף ו' פסק ששליח ובעה"ב חולקין וכתב הסמ"ע שלדעה זו חולקין אף אם פירשו שנותנים התוספת עבור השליח והטעם דמגיע לבעה"ב חלק. אף דפירשו דרוצים לתת לשליח מפני שהנאה זו הגיעה לשליח ע"י מעות בעה"ב מגיע לבעה"ב חלק בהנאה. אומנם הרמ"א שם מביא יש אומרים אם פירשו דזה לשליח זה שייך רק לשליח, ומה שאמרו חולקין זה רק כשאין ידוע למי כיוונו לתת אם לבעה"ב או לשליח, לכן יסכם עם המעסיק מה דינם של כל המתנות שמקבל. .
לה) שביתת עובדים - על פי ההלכה אין עושים שביתת עובדים אך יש מקרים בודדים שבהם התירו בתנאי שיש היתר מבית דין מוסמך שביתה גורמת הפסד למפעל או לבעלי החברה ואין היתר לעובד להזיק לחברה בגלל שאינו מרוצה מהתנאים כיון שבאפשרותו לעזוב בכל עת שירצה. אמנם יש פעמים שישנה אפשרות מסויימת לנקוט באמצעים אבל רק לאחר התייעצות עם בית דין לעניני ממונות. .
לו) פועל שחתם על חוזה עבודה - פועל שהתחייב לעבוד למשך תקופה מסוימת אסור לו להפר את התחיבותו, ולכן אסור לו גם לנקוט בשביתה וכד' ואם הפר את התחיבותו יכול בעל הבית להתרעם עליו, אך אינו יכול לתבוע ממנו פיצויים. ואם שביתת הפועל גורמת נזק ממוני לבעל הבית, יכול בעל הבית לתבוע את הפועל על הפגיעה בעסקיו, ויתכן ויצטרך לפצותו על הנזקים שנגרמו עקב הפרת התחיבותם לעבוד. .
הנסיון מוכיח ש
עובד שמרוצה בזמן עבודתו
מהיחס מהמעסיק, מגובה המשכורת, ומהגינות המנהלים
הרי תפוקתו גדולה יותר
ואילו כשהוא מרגיש מנוצל, מרומה, מבוזה...
הרי תפוקתו יורדת וההפסדים של בעל העסק
קרובים לבוא