חובות המעסיק
לפנים משורת הדין
מן הראוי שהמעסיק ינהג עם עובדיו לפנים משורת הדין תמיד, ולא ידקדק עימם את הדין. ואם יש אפשרות שהדין נוטה לטובתם, יוותר על מנת שיצא נקי כלפי שמייא, ולא יבוא לידי ספק גזל.
כבוד הבריות
מנהל או מעסיק שמבזה את העובד וגורם לו עוגמת נפש, עובר על איסור של "לא תונו איש את עמיתו" וסופו של המצער להיות המצטער. וגלגל הוא בעולם, והרבה פעמים זה שהיה למעלה והתייחס בזלזול יורד למטה ונזקק לאותם המזולזלים...
תמיד יש לדבר לעובד בכבוד ובדרך ארץ, שהמציאות מוכיחה שיש ערך כלכלי למפעל ולעסק כאשר התחושה הכללית של העובד היא טובה ומכובדת וכך יש לו רצון לתת יותר ולהשקיע יותר בשביל המנהל שמכבד אותו.
הלנת שכר
החפץ חיים באהבת חסד מביא את הזוהר: פרשת קדושים (ויקרא י"ט י"ג) ''ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו''. ''לא תבוא עליו השמש'' - "בעל הבית", המעסיק שתפקידו לשלם לעובדים, מוזהר באזהרה חמורה, שלא להלין שכרו של עובד. שאם עושה כך מסתכן במוות לפני הזמן, מפני שעונשו של המעכב שכרו של השכיר, להיאסף מהעולם טרם זמנו. כך מובא בזוהר שם.
לעומתו, "מעסיק" המשלם בזמן, ואינו גורם צער ועוגמת נפש לעובד שלו, בפרט כשהוא עני וזקוק למשכורת, שכרו הוא קבלת חיים נוספים במתנה, ולכן אפילו הגיעו ימיו להסתלק מהעולם, הקדוש ברוך הוא משלים לנפשו, ונותן לו חיים יתרים.
אין מדובר כאן רק בדיני ממונות, אלא בדיני בין אדם לחבירו שאין הקב"ה סולח אפילו ביום כיפור, אלא אם ביקש סליחה ופייס את דעתו ומחל מחילה גמורה.
בדרך כלל נוטים לרחם על האדם שלא מקבל את משכורתו, אבל האמת היא שהמסכן האמיתי הוא אותו אדם שמזלזל במשכורתו של העובד, בז לצרכיו של הזקוק לפרנסה, ולא משלם בזמן.
לכאורה, נראה שהוא המנצח ובידו הממון, אך כל זה נצחון זמני, המוביל להפסד, לקיצור ימים ח"ו.
ועוד מובא בחז"ל בגמ' בסוכה דף כ"ט ע"ב דנכסי כובשי שכר שכיר יורדים לטמיון וגורם לעצמו עניות, כלומר אדם שמצער את שכירו בתנאי התשלום ומעכבו, גורם לעצמו הפסדים ועניות. מידה כנגד מידה הוא ציער אדם אחר בממון, כך משמיים יגלגלו את מזלו באופן כזה שגם הוא יצטער מחמת הממון.
הקטרוג על המעכב שכרו של שכיר
ועוד אומר שם הזוהר בוא ראה, מי שלוקח שכר העני, כאילו לוקח נפשו. הוא הקטין נפש העני, ולכן הקדוש ברוך הוא מקטין (גורע) ימיו, שמקטין נפשו מהעולם ההוא. שהרי כל אותם הבלים, כלומר המילים היוצאות מפיו של אותו פועל מסכן, שלא קיבל את משכורותו עולים לפני הקדוש ברוך הוא ועומדים לפניו, ומקטרגים על אותו אחד שאינו משלם בזמן.
במקרה כזה אפילו נגזר על המעסיק ההוא כמה ימים וכמה טובות, כולם מתעקרים ממנו ומסתלקים ממנו. ולא עוד אלא שנפשו אינה עולה למעלה.
ואפילו אם הוא משלם לו, אך מאחר את זמן התשלום, וכל שכן אם עושק אותו לגמרי או שמוריד ממנו את מה שהבטיח לשלם, אפילו שקל אחד הרי הוא גזלן גמור.
יש להבין !!!
כל הדברים האלו אמורים לכל אחד מאיתנו, בין מעסיק ששוכר עובד, כגון המזמין טכנאי מזגן, או גנן, וכו' ובין אדם ששוכר כלי מהשני ואינו משלם לו את שכרו כגון השוכר רכב, דירה, או כל כלי אחר ולא משלם כפי שסיכמו.
בדיני התורה אין חלוקה בין דין של פרוטה לדין של מאה מנה. והרבה מהמעסיקים, שהם אנשים ישרים בעלי מידות טובות ומקיימים שאר מצות התורה כדת וכהלכה, המצוה הזאת של תשלומי שכר שכיר בזמנו רפויה בידם.
בעונותינו הרבים, אפילו במקום שנוגע לטרחא בעלמא, בלבד. מעדיפים לדחותו ב"לך ושוב", כלומר מתעצלים להוציא כסף מהחשבון או לפרוט צ'ק, אפילו שיודעים שהם חייבים, ועל כך צריך להזהיר ולהתריע.
דיני חובות המעסיק
א) הלנת שכר - כל פועל שעובד אצל אדם כגון: חשמלאי, טכנאי, שמר טף, שעשה את מלאכתו ומבקש את שכרו יש מצוה לשלם לו את השכר בזמן. והמעכב את השכר עובר על איסור "בל תלין" חו"מ סי' שלט ס"א מצוה לשלם שכר שכיר בזמנו ואם אחרו עובר בלאו דלא תלין פעולת שכיר או בלאו דלא תבא עליו השמש וה"ה אם השכיר לו בהמתו או השכיר לו כליו. .
ב) עושק שכר שכיר - כל שאינו משלם משכורת או אינו משלם תשלום מלא אפילו החסיר שקל אחד, הרי הוא עובר על איסור עושק שכר שכיר כן פסק שם בשו"ע סעיף ב וכל הכובש שכר שכיר כאילו נוטל נשמתו דכתיב "ואליו הוא נושא את נפשו". אם כובש שכרו לגמרי, ואין בדעתו לפרוע לו ואפילו אם מחסר לו רק פרוטה אחת ממה שנתחייב לו, עובר עוד על מה שכתוב בתורה ''לא תעשק את רעך ולא תגזל'', דגם זה הוא בכלל גזל, כדאיתא בגמרא (ב"מ קי"א), והוא פסול לעדות מן התורה עבור זה. דאיסור עושק שכר שכיר הרי הוא בכלל גזל, ולאו דגזל הרי הוא על שיעור פרוטה. כ"כ באהבת חסד ח"א סוף פרק עשירי. .
ג) זמן התשלום - כשנגמרה שכירותם ביום מצוה לפרעו עד סוף היום ושנגמרה שכירותם בלילה מצוה לפרעו עד סוף הלילה. ואם לא פרעו עובר בלאו ועשה עיין שם בשו"ע וכן כתב שם בערה"ש היה שכיר לשעות אם כלה שכירותו ביום יש לו תשלום כל אותו יום וכן אם כלה מלאכתו באמצע הלילה יש לו תשלום כל אותו הלילה ואם לא שילם לו עד הבוקר עובר על לא תלין ומטעם זה אם היה שכיר לשבוע או שכיר לחדש או לשנה דאינו עובר עד הזמן שקבע עמו תלוי בהזמן שיצא אם כלות זמנו היה באמצע היום גובה כל אותו היום, ואם לא שילם לו עובר על ביומו תתן שכרו ועל לא תבא עליו השמש ואם יצא בלילה גובה כל הלילה, ואם לא שילם לו בסוף הלילה, עובר בבל תלין. .
ד) כשאין לו מעות - כשאין למעסיק מעות כלל ואינו יכול ללוות מאחרים אינו עובר על איסור בל תלין, ולכתחילה לא ישכור פועל כשיודע שאין לו לשלם מדיני בל תלין שאינו עובר על זה אלא אם כן המעות מזומנות אצלו וכמבואר בשו"ע חו"מ סי' שלט סעיף י, אולם פשוט שאם יש לו רק חלק מהתשלום ולא נותן לו, עובר על איסור בל תלין, שהרי סוף סוף יכול לתת לו חלק מהכסף. ובאהבת חסד (פ"ט סעיף ז) כתב שאם אין לו מעות ויכול למצוא מעות ללוות שצריך ללוות כדי לשלם את השכר. ובנתיב החסד (ס"ק כא) הביא מדברי הגמ' (מנחות מ) בשם רב קטינא שמענישים אדם על עידנא דריתחא. מבואר בדברי שו"ע הרב (הובא בפת"ש סי' שלט סק"ח) שממידת חסידות ללוות ולפרוע לשכיר בזמן בפרט אם הוא עני כדי שלא יצטרך לבריות. .
ה) כשאינו מבקש שכרו - כשהפועל אינו מבקש את שכרו או שהוא מודיע שהוא מוחל על התשלום או כשסיכמו מראש על מועד התשלום, הרי אין כאן איסור של בל תלין כן איתא בגמרא ב"מ קי"ב יכול אפילו לא תבעו, תלמוד לומר אתך לדעתך [ולא מדעתו, רש''י], היינו דמדלא תבעו, מוכח שמדעתו הוא, ונתרצה לזה ומרשהו שיהיה שכרו בידו עד אחר הזמן. ונראה לי פשוט, דאף אם לא תבעו בפירוש, כל שבא השכיר אצל הבעל הבית אחר שכילה מלאכתו כנהוג, הוה כאילו תבעו בפירוש שכר מלאכתו, דהא דממעטינן לא תבעו, היינו שעל ידי זה מוכח דמדעתו הוא וכמו שפירש רש''י, וזה שבא לבית בעל הבית ודאי כונתו משום תביעת שכרו, ומה שלא תבעו בפירוש היינו משום כיסופא, וכן משמע בתורת כהנים (ספרא פ' קרושים פרשתא ב', י') דאיתא שם בזה הלשון: יכול אפילו לא בא ולא תבעו, תלמוד לומר אתך, מדעתך. וכוונת התורת כהנים, היינו, לא בא לביתו ולא תבעו חוץ לביתו, משמע בהדיא דאם בא לביתו הוה כאילו תבעו. כ"כ באהבת חסד שם אות יא שאם לא תבעו השכיר, אפילו יש לו מעות, אינו עובר עליו, דהרי הוא כאלו מרשהו לזה. ויש אומרים, דאפילו אם לא תבעו, יש לזהר לסלק לו השכירות בזמנו, רק שאינו עובר בלאו עכ"ל. . .
ו) נהג מונית - ראוי לשלם לנהג מונית מיד בסיום הנסיעה ולכוון לקיים מצות ביומו תתן שכרו כתב בשו"ת תשובות והנהגות כרך א סימן תתצט והנהגה נפלאה שמעתי מהקדוש ה"חפץ חיים" זצ"ל, שלא שילם לבעל עגלה אלא בסוף, כשהגיע כבר למחוז חפצו, שאז נתחייב ומקיים בזה המצות עשה ביומו תתן שכרו, אבל בעודו נוסע לא נתחייב, ולא מקיים בתשלומין מצות עשה, והוא הדין לדידן כשנוסע בטקסי עם נהג יהודי, שמתחייב לשלם רק בסוף, כשמשלם בסוף מקיים בזה המצות עשה ביומו תתן שכרו ולא קודם במהלך הנסיעה שאין בזה קיום מצות עשה, וראויים הדברים לגאון וקדוש כמותו זצ"ל, שחיפש אך ורק מצוות בכל אורח חייו, מצא דקדוק גם בזה, ונראה שראוי לכוון כשמשלם לקיים בכך מצות הבורא יתברך שמו ביומו תתן שכרו, וכן מקיים בזה רצונו ית"ש "בכל דרכיך דעהו". .
ז) שמר טף - יש מצוה לשלם לשומרת על הילדים בזמן, מיד בתום עבודתה, ולא להלין את שכרה כתב בספר משפט שלמה נתיב כט אות ג כאשר ישנה הסתברות שהפועל מתבייש לתבוע שכרו עובר על בל תלין כשאינו משלם בזמן. ולכן ראוי שכבר לפני שמתחילה לסכם איתה את מועד התשלום . .
ח) פועל קטן - גם כששוכרים פועל קטן יש חיוב לשלם לו בזמן. ומצוי הדבר כשמבקשים מילד קטן לעשות מלאכה תמורת ממתק וכתב האהבת חסד (פ"ט סעיף ה) שיש בזה גם לאו של 'בל תלין' אם לא נותנים לו את התמורה. .
כתב החפץ חיים באהבת חסד
כשאדם מצער אדם אחר בתשלומי משכורתו ואינו משלם כפי שמגיע לו הקדוש ברוך הוא בעצמו עושה לו דין והוא הדיין והוא העד, וממהר להנקם מהעושק שכר שכיר.וכך מגיעים ההפסדים....
ט) תשלום במזומן - יש לשלם לעובד תשלום במזומן ולא בשווה כסף או בצ'קים דחויים, אלא אם סיכמו אחרת לפני תחילת העבודה. שו"ע סימן של"ו סעיף ב' השוכר את הפועל לעשות בשלו או ללקט דבר של הפקר אינו יכול לומר לו טול מה שעשית בשכרך ע"כ ואע"ג דבכל מקום קיי"ל שווה כסף ככסף שכירות הפועל הוא דווקא בכסף ונאמרו בזה כמה טעמים רש"י ב"מ דף קי"ח כתב דהטעם הוא שבפועל כתיב "בל תלין" שכרו מאי דאתני בהדיה משמע והיינו שמכיון שקצץ עמו בכסף הרי התנה עמו שישלם לו בכסף ולא בשווה כסף וברשב"א שהובא בשיטמ"ק שם בטעמו השני משמע דלאו משום שקצץ עמו אלא מפני שסתם שכירות הוא בכסף וכן משמע בש"ך סימן של"ב ס"ק י"ח ובפת"ש סימן של"ו סק"א כתב בשם הרשב"א בטעמו הראשון שהטעם הוא מפני שהפועל צריך למזונות לערב ואם יצטרך לטרוח ולמכור אפשר שימות בינתיים ברעב וטעם זה שנצרך למזונות כתב גם בספר החינוך מצוה ר"ל כן הובא במשפט הפועלים עמ' תכג. .
י) פיצויים - כשהחוק מזכה את העובד בקבלת פיצויים, אסור למעסיק לעכב את המגיע לעובד. אלא אם התנה עמו בתחילת העבודה שמוותר על הזכות לפיצויים אמנם על פי החוק יש חיוב על המעביד לשלם פיצויים לכל עובד שמגיע לו על פי החוק אבל כשהעובד מוותר על הזכות קבלת הפיצויים, אין חיוב לשלם אבל ההגינות מחייבת שכן ישלם בכל מקרה מדיני ועשית הטוב והישר. .
יא) שכר שדכנות - אסור לעכב שכר שדכנות ואם מסופק אם חייב לשלם לשדכן יתייעץ עם תלמיד חכם שמבין בהלכות אלו עיקרי הדברים מובאים ברמ"א שו"ע חו"מ סי' קפה סעיף י. .
יב) טיפ לעובד - אם מנהג המקום לשלם עבור שירות, שאינו כלול בשכר העבודה, צריך לתת. אבל אם אין מנהג לתת טיפ בנוסף, אין חיוב לתת. והכל לפי הסיכום ההתחלתי בדרך כלל תנאים בין עובד למעביד צריכים להיות כתובים ומוסכמים, לפני התחלת העבודה ובינהם נושא ה"טיפ" שניתן על ידי הלקוח , אבל אם לא סיכמו בינהם אז הולכים לפי מנהג המדינה.ובזמננו אין מנהג קבוע, אלא בכל שירות יש כללים מסוימים, כגון סבלים, או מלצרים, ולכן לפני שמזמינים שירות יש לבדוק את כל הפרטים על מנת שלא ניכשל בדיני ממונות. .
יג) תשלומי ביטוח לאומי - המעסיקים בביתם עובדי משק בית, או מטפלת, או מנהל תחזוקה, באופן קבוע צריכים לדעת שעל פי ההלכה עליהם מוטלת החיוב לבטח אותם בהתאם לחוק על-פי החוק חלה על המעסיק חובה לדווח על פרטי העובדים המועסקים במשק בית. אי-דיווח של פרטי העובד נחשב כאילו המעביד לא מילא את חובתו, ועלול לפגוע בזכויותיו של העובד בביטוח הלאומי, גם אם שולמו בעדו דמי הביטוח. .
יד) ביטול זמן של עובד - אסור למעסיק לבזבז את זמנו של הפועל. ומצוי הדבר שמזמינים איש מקצוע ונותנים לו להמתין עד שמתפנים אליו, אבל אם משלמים לו עבור ההמתנה אין בכך כלום נתיבות שכיר לח סעיף כח ונראה שאם הוא משלם לו גם עבור שעות המבוטלות, אינו נחשב לגזל ובזבוז זמן כיון שמשלם לפועל על כך. אבל אם מעכבו ללא סיבה הרי הוא גוזל ממנו את זמן פרנסתו. .
טו) להעמיד פועל בניסיון גניבה - אין להביא פועל לנסיון של נאמנות כדי לבדוק האם הוא גונב, אלא אם כן יש סברא לחשוד בו, או כשהעבודה דורשת אדם אמין ביותר בספר דיני ממונות לרב בצרי (ח"ד ע' י') פסק על פי שו"ת תורה לשמה (סימן תז) שאסור לאדם להעמיד את חבירו בניסיון, שמא החבר אכן יתפתה ויחטא, ונמצא שזה שהעמידו בניסיון עבר על האיסור "ולפני עיור לא תתן מכשל" (ויקרא יט, יד). אולם בשו"ת 'עשה-לך-רב' (ח"ז עא, ק) הביא את דעת הישכיל עבדי חלק ז סימן מד סעיף יז שפסק שמותר למעביד להעמיד את פועליו בניסיון כדי לבדוק את מידת אמינותם ואם בכל זאת רוצה לנסות את העובד, יפקיר את המעות כדי שלא יכשל בגניבה. .
טז) העברת מידע - מתווך המוסר לפלוני ידיעה מסויימת והזהירו שלא ימסור ידיעה זו לאחר אסור למקבל הידיעה להעביר ידיעה זו לחבירו ללא רשותו של המתווך בשו"ת משנה הלכות חלק ז סימן רפ דן בנושא וכתב אם מתנה אתו שאסור לו למסור המידע ודאי שאין לו להגיד כ"כ בספר הלכות מתווכים עמ' רעט. והוא הדין לשדכן. .
העולם מנוהל מידה כנגד מידה
המזיק לחבירו
ההיזק יגיע אליו
ואילו העוזר לחבירו
משמים יתנו לו את כל העזרה
הדרושה לו על מנת
שימשיך לעזור.