ונשמרתם · דיני שמירת הנפש
א) מעקה על הגג - בכל דירה שמשתמשים בגג, יש מצוה וחובה להתקין מעקה בברכה אבל גג של רעפים שאין אפשרות לעלות עליו, ואי אפשר להשתמש בגג, אין בו חיוב מעקה כן פסק בשו"ע סימן תכז סעיף א מצות עשה לעשות אדם מעקה לגגו, שנאמר: ועשית מעקה לגגך (דברים כב, ח). והוא שיהיה בית דירה; אבל בית האוצרות ובית הבקר וכיוצא בהן, אינו זקוק לו. וכתב בילקוט יוסף חופה וקידושין עמוד תרסה, העושה מעקה לגגו צריך לברך על עשיית המעקה, "אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות מעקה". ויש לברך כאשר הפועל מסיים את עשייתו, לפני המכוש האחרון שעשוי לחזק את המעקה, שאז הוא עובר לעשייתן. והיינו במכוש האחרון בשעה שסותם את הפירצה האחרונה שלא יפלו ממנו, מפני שקודם לכן עדיין אינו מעקה, ויש שמברכים קודם התחלת הקמת המעקה. .
ב) מבנה המעקה - לכתחילה ראוי לבנות את המעקה בגובה של מטר באופן שיהיה חזק ויציב פסק בשו"ע שם סעיף ה גובה המעקה, אין פחות מי' טפחים, כדי שלא יפול ממנו הנופל. וצריך להיות המחיצה חזקה, כדי שישען אדם עליה ולא תפול. .
ג) מניעת סכנה - יש חובה למנוע סכנה בתוך ביתו כלומר להסיר כל סוגי פגעים שיכולים להוות סכנה לבני אדם כגון: שקעי חשמל שבורים וסדוקים כבלי חשמל בלויים, להרחיק מידיהם של הילדים חומרי ניקוי, ומסירי שומנים תרופות וכד' כן פסק בשו"ע חו"מ סי' תכז סעיף ח וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה, שנאמר: השמר לך ושמור נפשך (דברים ד, ט). ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאים לידי סכנה ביטל מצות עשה ועבר בלא תשים דמים (דברים ד, ט). וכל מפגע בטיחותי שקיים בבית נחשב למכשול ועל המבוגרים לפקח על כך שלא יהוו סכנה בטיחותית לדיירי הבית. .
ד) סורגים - בבתים גבוהים יש לעשות סורגים על כל חלונות הבית אפילו שהם גבוהים כדי למנוע אפשרות נפילה שהרי חלון ללא סורגים מהווה סכנת נפילה, בפרט כשיש ילדים קטנים בבית שמטפסים על כסאות. ויש חשש שיפלו .
ה) כלב רע - אין לגדל בביתו כלב רע שנושך או נובח ומפחיד את העוברים ושבים אלא אם כן הוא קשור היטב שאינו יכול להפחיד אסור לגדל כלב רע בביתו אלא אם כן קשור היטב ועושה כן צורך לשמירה והגדרת כלב רע כל שיש לו אפשרות לנשוך או לנבוח על הבריות ולהפחידם כמו שכתב הרמב"ם הלכות נזקי ממון פרק ה הלכה ט אמרו חכמים ארור מגדל כלבים וחזירים מפני שהיזקן מרובה ומצוי. פסק בשו"ע חו"מ סי' תט סע' ג אסור לגדל כלב רע, אלא אם כן הוא אסור בשלשלאות של ברזל וקשור בהם. ובעיר הסמוכה לספר, מותר לגדלו; וקושרו ביום ומתירו בלילה. ע"ע בים של שלמה ב"ק פרק ז סימן מה שכתב שאף שאינו נושך מ"מ אסור, משום שהוא נובח. והאשה מפלת מיראתו אבל אם הוא קשור היטב אפשר להקל. .
ו) כלב רע משוחרר - כלב משוחרר או כל חיה מזיקה העלול לפגוע גופנית או נפשית שבעליו אינם מוכנים לקשרו או להניחו בשמירה כדי שלא יזיק, מותר להניח לפניו רעל כדי להורגו כתב הט"ז בסימן קטז יו"ד ס"ק ו וכתב רש"ל שם מכאן מי שיש לו כלב רע שמזיקו ומפסיד המאכל אפילו אינו נושך שיכול ליתן לו סם המות ואינו עובר משום צער בעלי חיים דהא לא אסרו התוספות אלא משום בל תשחית והכא ליכא ומ"מ שמעתי למחות שלא יתן להם מחט בתוך הלחם דאיכא למיחש שמא ישתגע ואיכא סכנות נפשות טובא עכ"ל: .
ז) רחיצה בחוף ים - מלבד הלכות הצניעות שצריכים להיות בחוף הים צריך לנקוט במשנה זהירות ולא לרחוץ במקום שאין מציל או שיש בו סכנה לשחיה בגמרא יומא עז ב לומדים מדברי הכתוב יחזקאל מז שבמקום שיש סכנה אין לעבור באותם מים והדבר גם נפסק בשו"ע או"ח תרי"ג ה' הדבר הזה אמור בקשר לרחצה בנהר ולא לגבי רחצה בים אבל אפשר ללמוד מזה שאסור להכנס למים במקום שיש סכנה ועיין שכך כתב בספר ונשמרתם מאד לנפשותיכם. .
ח) אבנים ברחוב - יש מצוה על אדם שרואה בדרכו שיש מכשולי אבנים או ענפים להסיר את המכשולים מהדרך שלא ינזקו בהם אחרים יש מצוה להסיר מכשול מהדרך בפרט כשיכולים בני אדם להנזק מכך כשהאבן תיזרק למדרכה כתוצאה מההדף של גלגלי המכונית. .
ט) עישון סיגריות - ראוי להמנע כליל מעישון, אבל כשמעשן במקום ציבורי האיסור הוא מעיקר הדין ויש בכלל זה מזיק לציבור עיין שו"ת יחווה דעת חלק ה סימן לט שכתב להימנע מעישון סיגריות לאחר שנתפרסם שהעישון מזיק ומסוכן מאוד, ועלול להביא למחלות נוראות והמשנה ברורה בספרו ליקוטי אמרים (פרק יג) כתב, שהמרגיל עצמו בעישון סיגריות, עובר על ונשמרתם מאד לנפשותיכם, ועתיד הוא ליתן את הדין, ולכן פסק בשו"ת השבי"ט חלק ג' (דף קלד ע"ב) לאסור בהחלט העישון. ע"ש. ועל כל פנים בודאי שיש להזהר בזה. ויש להזהיר גם את הגדולים על הקטנים. גם בשו"ת אגרות משה כרך ה' (חיו"ד סי' מט) כתב, שאף שקשה לומר שאסור לעשן סיגריות, מכיון שדשו בזה רבים, ועל זה נאמר שומר פתאים ה' (שבת קכט ע"א) מכל מקום מכיון שיש חשש למחלות קשות למעשנים בודאי שמן הראוי להזהר מזה.. .
י) תרומת כליה - אע"פ שאין לאדם להכניס עצמו למקום סכנה מכל מקום מצוה עליו לתרום כליה לצורך חולה שזקוק לה בשו"ת יביע אומר חלק ט - חושן משפט סימן יב פסק להתיר שלפי דברי הרופאים המומחים, הסיכון של התורם כליה אחת מכליותיו, הוא אחוז קטן מאד, ולמעלה מתשעים וחמשה אחוזים יוצאים מהניתוח בריאים ושלמים, ומאריכים ימים ושנים, נראה שבודאי רשאי לתרום להציל את חייו של אדם מישראל הנתון בסכנת חיים ממש, ומצוה נמי איכא עכ"ל. ובשו"ת תשובות והנהגות כרך ה סימן שפח כתב בדין אדם נשוי, שאחיו צריך תרומת כליות, והרופאים אומרים שעדיף לקחת מקרובים, והוא מוכן לתרום, אבל אשתו מתנגדת לכך בכל תוקף, וטענתה, שמפחדת מעצם הניתוח, וכן שבעלה ישאר בעל מום, שאם יחלה בכליות מעכשיו אין לו תקנה, וגם לא ברור שההשתלה תצליח, וע"כ דורשת שימנע מלנתח. ונראה, שאשה נשואה עולה עמו ואינה יורדת, וכיון שלדברינו אין עליו חיוב מן הדין, ורק רוצה להתחסד לקיים מצוה וזה מפריע לה, זכותה להתנגד, כיון שהתחתנה עמו בתור אדם שלם, ועליו להשפיע עליה בנעימות שאין בזה חשש סכנה עבורו והמצוה רבה, ובהסכמתה תהא שותפה עמו במצוה, ושלום יהא ביניהם עכ"ל. .
יא) תרומת דם - כאשר לא נשקפת סכנה לתורם הדם מוטלת עליו המצוה לתרום דם וכאשר יש סכנת פיקוח נפש חובה לתרום דם כתב בתשובות והנהגות כרך א סימן תתצה אם יש חולה לפנינו הזקוק לדם למשל, ויוכל הוא עכשיו להציל נפש שאין להשיג עכשיו תרומת דם ואפילו תמורת תשלום, מסברא חייב מדינא לתרום דמו וכופין אותו על כך להציל נפש, ומה גם שאין זה אפילו צער גדול, אכן להוציא מגופו אבר כדי להציל אחר אינו חייב שזהו גופו ועין גם בשו"ת ציץ אליעזר חלק טז סימן כג שכתב שאין כל חיוב על אדם חלוש רך מזג לתרום מדמו לצורך חולה מסוכן הזקוק לסוג דם נדיר שאין להשיגו במקום אחר, ויתכן דגם אסור לו לעשות זאת באשר ישנם ידים מוכיחות מה שניזוק עי"כ ונופל למשכב, שדבר זה מביא זעזוע בכל אורגניותו, ויתכן איפוא שגם סכנה תבוא ח"ו כעבור זמן מה (אפילו לאחר כמה שנים) ולא ידעו אפילו שהגיע לו זה עקב הוצאת הדם הזה מגופו. .
יב) תרומת מוח עצם - יש מצוה גדולה להכנס למאגרי מח עצם להצלת נפשות ישראל. אבל אין אפשרות להכריח אדם להכנס למאגר או לתרום כמו שלא נכריח אדם ללמוד רפואה כדי שירפא בנ"א ושלא יסתובב בכבישים להציל מתאונות וכתב בתשובות והנהגות כרך ה סימן שפז והנה יש לדעת שמעיקר הדין אין אדם חייב לתת חלק מגופו והיינו חיותו להציל חבירו, ומהאי טעמא כשמבקשים מאדם לתרום כליה לחבירו וטוענים שאין בזה נדנוד סכנה, אין מחייבין אותו כיון שזהו חלק מגופו, ואף שלענין תרומת מח עצם יש מהרופאים הטוענים שאינו אלא כהקזת דם וחוזר, הדבר אינו מחוור לגמרי ולכן לא נוכל לחייבו. .
יג) הצלת חבירו - יש מצוה על כל אדם יהודי לעזור ליהודי אחר שסכנה מתקרבת אליו כגון מפני גנבים או מחבלים כמו שכתב בשו"ע חו"מ סי' תכו סעיף א הרואה את חבירו טובע בים, או לסטים באין עליו, או חיה רעה באה עליו, ויכול להצילו הוא בעצמו או שישכור אחרים להציל, ולא הציל; או ששמע עובדי כוכבים או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנים לו פח ולא גילה אוזן חבירו והודיעו; או שידע בעובד כוכבים או באנס שהוא בא על חבירו, ויכול לפייסו בגלל חבירו ולהסיר מה שבלבו ולא פייסו, וכיוצא בדברים אלו, עובר על לא תעמוד על דם רעך (ויקרא יט, טז). . .
יד) להסתכן בהצלה של אדם אחר - אין לאדם להכניס עצמו למקום סכנה כדי להציל אדם אחר ולכן אם חושש שכתוצאה מפעולת ההצלה הוא יפגע פטור מלהציל עיין בשו"ת ציץ אליעזר חלק יב סימן נז ובח"ח סי' ט"ו פ"י אות י"ג שהביא את דברי שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תרכ"ז דס"ל בפשיטו' שאין אדם צריך להכניס את עצמו בספק סכנת נפשות כדי להציל את חבירו מסכנה, ואם מחמיר על עצמו בכך הרי זה חסיד שוטה, משום דספיקא דידיה עדיף מודאי דחבריה. .
טו) חלון פתוח או מזגן קור - כשיש הרוצים חלון פתוח או מזגן קירור ויש מיעוט המתנגד הולכים לאחר רגילות העונה ובכל אופן ראוי שיוותרו זה לזה ושלא תגרם מחלוקת או חולי כתב בשו"ת שבט הלוי חלק ח סימן שז דאין אפשר למחות על עצם התקנת המזגן דנעשה בזמן ותקופה שלנו כחלק נורמלי מישוב הדירה או החזקת חבורת רבים של בתי כנסיות ובתי מדרשות והוא לתועלת התורה והתפלה אבל לענ"ד גם אי אפשר לקחת מהחולה או ת"ח זקן הזכות שלו כיון שמזיק לו שימוש המזגן ועיין סי' קנ"ה מסעיף ל"ו והלאה, ולפעמים הוא עד מחלה ממש כידוע, ואף על גב דאם פותח החלונות מצער הרבים אינו אלא צער לא גורם מחלה עפ"י רוב, ואם רק פותח קצת אהני לדידי' ולא מזיק כל כך לאחרים, ע"כ אם הוא שותף ממש באותו בית הכנסת אי אפשר לבטל אותו מלפתוח החלון שלא יחלה, וצריך לחפש מילתא דשויא לתרוייהו. .
טז) פינוי נבלת בע"ח - מצוה להתקשר למוקד העירוני על מנת לסלק מפגע בריאותי בכביש ואם אין היענות והוא אדם המסוגל לפנות דבר שגורם ריח רע והרגשת גועל לסביבה מצוה שיעשה זאת והעושה כן נחשב לגומל חסד עם הרבים כיון שיש רבים הנגעלים ממראות אלו ואם הדבר מונח בכביש סוטים ממסלולם על מנת שלא לעלות עליו ועלולות להגרם תאונות דרכים מכך ולכן שכרו מרובה מאוד, אבל אין אפשרות לחייב כל אדם שיעשה זאת אם הוא נגעל ואינו יכול לעמוד בזה מבחינה נפשית. .