אור ברסלב
ואהבת כהלכה ונשמרתם

ואהבת כהלכה

ונשמרתם

צדקה ומעשר כספים

לחיי אדם יהודי יש שווי עצום ורב ונשגב, כל רגע בחייו אין גבול לערכו, ולכן אחת המצוות המוטלות על האדם היא לשמור על חייו וקיים עליו איסור תמידי, שלא להכניס את עצמו למקום סכנה כמו שכתוב (דברים ד טו) "ונשמרתם מאד לנפשותיכם, רק השמר לך ושמור נפשך מאד". פעמיים נאמרה המילה מאוד להדגיש בפנינו שאין להקל ראש בשמירה על החיים.

המזלזל בחייו, מלבד שעובר עבירה, הרי הוא מראה לבורא עולם שאינו מעריך את חייו, ומוכן להסתכן, ומבחינתו אין מניעה להיכנס למקום סכנה.כשיש לו צורך למהר, או כשרוצה להרויח ממון, או סתם כדי לחוש את תחושת ההנאה כשהאדרנלין מתפשט בגוף... ואפילו שיודע שיש סיכוי סביר להפגע, אינו חושש ולוקח על עצמו סיכון שלא יצא בשלום מהמעשה שהוא עושה,

בורא עולם רואה את ההתנהגותו של האדם ולפי זה מתנהג איתו ולכן המזלזל בחייו ומראה לבורא עולם שאין הוא מחשיבם, כך בורא עולם יתנהג עמו...כפי שאנו יודעים העולם מנוהל מידה כנגד מידה.

לא מסתכנים בחיים

(אבות ד, יז) יפה שעה אחת של תורה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. כל רגע של חיים ערכו רב ושעה של לימוד תורה ומצוות בעולם הזה חשובה יותר מכל חיי העולם הבא

חייו של האדם ניתנו לו במתנה על מנת שיעשה בהם את מירב התועלת בשביל חייו הנצחיים בעולם הבא, ולכן אסור לו לאדם להכניס את עצמו למקום סכנה.

כתב המאירי: בית הבחירה למאירי מסכת תענית דף כ עמוד ב קיר נטוי אסור לעבור תחתיו ואפילו עמד לו זמן רב בנטיה אין סומכים על זה וכל מקום סכנה אל יהא אדם עומד לשם וסומך שעושים לו נס שמא אין עושים לו נס ואם עושים לו נס מנכין לו מזכיותיו:

הרמב"ם: רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק יב הלכה ו וכן לא ינעוץ הסכין בתוך האתרוג או בתוך הצנון שמא יפול אדם על חודה וימות, וכן אסור לאדם לעבור תחת קיר נטוי או על גשר רעוע או להכנס לחורבה, וכן כל כיוצא באלו משאר הסכנות אסור לעמוד במקומן.

טיולים מסוכנים

יש האוהבים לטייל במקומות מסוכנים עם מסלולים מסוכנים, נחלים, צוקים, טיפוסי הרים, שחיה במקומות מסוכנים בלי פיקוח, ואותם מטיילים מכניסים את עצמם לסכנה, ללא כל צורך ותולים את בטחונם בציוד הבטיחותי שברשותם, בחבלים, בחגורות הצלה או סומכים על המדריך, ולצערנו תופעות אלו לא פעם אחת, הסתיימו באסונות, שהוכיחו שהשטן מקטרג בשעת סכנה.

והעוברים מסלולים מסוכנים, צריכים לדעת שהם משחקים במזלם, ונכנסים למקום סכנה, שחז"ל למדו אותנו שהשטן מקטרג במקום סכנה, ואדם שאין לו מספיק זכויות עלול, לגרום לעצמו נזק.

אין היתר לשחות בים כשאין פיקוח של מצילים, והרבה רוחצים בים שידעו לשחות, מצאו את עצמם במעמקי הים, בחוסר אונים. גם אותם המטיילים במקומות חמים ויבשים, אפילו כשנוסעים בכלי רכב, ועושים את כל ההשתדלות על מנת שלא להסתכן, ובכל זאת שמענו פעמים רבות על התייבשות של מטיילים ועל נפילה מצוקים, וכלי רכב שהתהפכו.

לא תמיד עושים נס

ועוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת לב א) לעולם אל יכנס אדם במקום סכנה שמא אין עושים לו נס, ואם עושים לו נס מנכין לו מזכיותיו. ושלושה דברים מזכירים עוונותיו של אדם ואחד מהם העובר מתחת לקיר ישן הנוטה ליפול, מעשים אלו מראים כביכול שהמסתכן סומך על זכויותיו, ובשמים בודקים את הזכויות של אותו אדם, לוודאי שאכן הוא זכאי להנצל מהסכנה...

כניסה למקום סכנה פירושה לעשות מעשה העלול להסתיים בנזק לו או לאחרים כגון: נסיעה במהירות גבוהה, אי ציות לחוקי תנועה, וכן טיפוס על הרים, או רכיבה על אופניים במקומות שהסכנה מצוייה שם, ואפילו שאדם מיומן ומנוסה, לעולם לא ידע כמה זכויות ירדו לו כתוצאה מהסכנה שאליה נקלע ו..ניצל.

ובזוהר הקדוש אמרו על הפסוק (משלי כב ג) "ערום ראה רעה ונסתר ופתיים עברו ונענשו". שרצונו לומר, שעל שעברו זאת בלבד שלא נסתרו, אפלו אין בידם עוון אחר, על זה נענשו, שעובר על מה שכתוב בתורה (דברים ד טו) "ונשמרתם מאד לנפשתיכם".

דברי הפלא יועץ

וכתב הפלא יועץ שמי שמכניס עצמו במקום סכנה וסומך על הנס, שתיים רעות עשה לעצמו, אחת, שענוש יענש על עברו על ונשמרתם, ועוד, שמנכין לו מזכויותיו, והרי זה כמחליף מרגלית ואבן טובה על שווה פרוטה.

הנה כי כן ראוי לאדם לשמור נפשו מאד מכל חשש סכנה, ולא ילך בדרכים ולא יכנס בימים ונהרות אם לא על צד הכרח גדול, לא על בצע כסף כל דהוא. וכל אשר יבוז כסף לשמירת נפשו ושלא לכנס למקום סכנה, להוצאת מצוה רבה תחשב עכ"ל.

כלומר מחדש הפלא יועץ שכל הוצאת ממון על מנת לשמור על נפשו נחשבת לו להוצאת מצוה, ולכן אם מאריך את דרכו על מנת לנסוע בדרכים בטוחות, או שמעדיף להפסיד ממון על מנת לשמור על חייב הרי אלו הוצאות מצוה.

ומוטלת החובה על האדם לחנך את ילדיו שלא יכנסו למקום סכנה וכן שלא יסכנו אחרים וכבר בקטנותם ימנעו מלרכוב על אופניים במקומות מסוכנים על הכביש וכד' וכן שלא יבהילו אחד את השני על ידי חומרי נפץ מסוכנים, וכמובן שיש להיזהר מתגרת ידים העלולה לגרום לנזק בלתי הפיך למתקוטטים וכבר היו מקרים מעולם.

אלו מקצת דוגמאות שבהם אדם צריך לשים לב על מנת שלא יגרם בגינו צער או נזק לעצמו או לאחרים ולפעמים אנשים שניזוקים מתביישים לדבר על הצער שנגרם להם ועל הנזק שנעשה להם, בפרט כשאין להם אדם מסויים להאשים וגם בזה צריך להזהר.

וכתב בשו"ע חו"מ סי' תכז סעיף י כל העובר על דברים אלו וכיוצא בהם, ואמר: הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך, או: איני מקפיד בכך, מכין אותו מכת מרדות, והנזהר מהם עליו תבא ברכת טוב.

דיני שמירת הנפש

א) מעקה על הגג - בכל דירה שמשתמשים בגג, יש מצוה וחובה להתקין מעקה בברכה אבל גג של רעפים שאין אפשרות לעלות עליו, ואי אפשר להשתמש בגג, אין בו חיוב מעקה כן פסק בשו"ע סימן תכז סעיף א מצות עשה לעשות אדם מעקה לגגו, שנאמר: ועשית מעקה לגגך (דברים כב, ח). והוא שיהיה בית דירה; אבל בית האוצרות ובית הבקר וכיוצא בהן, אינו זקוק לו. וכתב בילקוט יוסף חופה וקידושין עמוד תרסה, העושה מעקה לגגו צריך לברך על עשיית המעקה, "אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות מעקה". ויש לברך כאשר הפועל מסיים את עשייתו, לפני המכוש האחרון שעשוי לחזק את המעקה, שאז הוא עובר לעשייתן. והיינו במכוש האחרון בשעה שסותם את הפירצה האחרונה שלא יפלו ממנו, מפני שקודם לכן עדיין אינו מעקה, ויש שמברכים קודם התחלת הקמת המעקה. .

ב) מבנה המעקה - לכתחילה ראוי לבנות את המעקה בגובה של מטר באופן שיהיה חזק ויציב פסק בשו"ע שם סעיף ה גובה המעקה, אין פחות מי' טפחים, כדי שלא יפול ממנו הנופל. וצריך להיות המחיצה חזקה, כדי שישען אדם עליה ולא תפול. .

ג) מניעת סכנה - יש חובה למנוע סכנה בתוך ביתו כלומר להסיר כל סוגי פגעים שיכולים להוות סכנה לבני אדם כגון: שקעי חשמל שבורים וסדוקים כבלי חשמל בלויים, להרחיק מידיהם של הילדים חומרי ניקוי, ומסירי שומנים תרופות וכד' כן פסק בשו"ע חו"מ סי' תכז סעיף ח וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה, שנאמר: השמר לך ושמור נפשך (דברים ד, ט). ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאים לידי סכנה ביטל מצות עשה ועבר בלא תשים דמים (דברים ד, ט). וכל מפגע בטיחותי שקיים בבית נחשב למכשול ועל המבוגרים לפקח על כך שלא יהוו סכנה בטיחותית לדיירי הבית. .

ד) סורגים - בבתים גבוהים יש לעשות סורגים על כל חלונות הבית אפילו שהם גבוהים כדי למנוע אפשרות נפילה שהרי חלון ללא סורגים מהווה סכנת נפילה, בפרט כשיש ילדים קטנים בבית שמטפסים על כסאות. ויש חשש שיפלו .

ה) כלב רע - אין לגדל בביתו כלב רע שנושך או נובח ומפחיד את העוברים ושבים אלא אם כן הוא קשור היטב שאינו יכול להפחיד אסור לגדל כלב רע בביתו אלא אם כן קשור היטב ועושה כן צורך לשמירה והגדרת כלב רע כל שיש לו אפשרות לנשוך או לנבוח על הבריות ולהפחידם כמו שכתב הרמב"ם הלכות נזקי ממון פרק ה הלכה ט אמרו חכמים ארור מגדל כלבים וחזירים מפני שהיזקן מרובה ומצוי. פסק בשו"ע חו"מ סי' תט סע' ג אסור לגדל כלב רע, אלא אם כן הוא אסור בשלשלאות של ברזל וקשור בהם. ובעיר הסמוכה לספר, מותר לגדלו; וקושרו ביום ומתירו בלילה. ע"ע בים של שלמה ב"ק פרק ז סימן מה שכתב שאף שאינו נושך מ"מ אסור, משום שהוא נובח. והאשה מפלת מיראתו אבל אם הוא קשור היטב אפשר להקל. .

ו) כלב רע משוחרר - כלב משוחרר או כל חיה מזיקה העלול לפגוע גופנית או נפשית שבעליו אינם מוכנים לקשרו או להניחו בשמירה כדי שלא יזיק, מותר להניח לפניו רעל כדי להורגו כתב הט"ז בסימן קטז יו"ד ס"ק ו וכתב רש"ל שם מכאן מי שיש לו כלב רע שמזיקו ומפסיד המאכל אפילו אינו נושך שיכול ליתן לו סם המות ואינו עובר משום צער בעלי חיים דהא לא אסרו התוספות אלא משום בל תשחית והכא ליכא ומ"מ שמעתי למחות שלא יתן להם מחט בתוך הלחם דאיכא למיחש שמא ישתגע ואיכא סכנות נפשות טובא עכ"ל: .

ז) רחיצה בחוף ים - מלבד הלכות הצניעות שצריכים להיות בחוף הים צריך לנקוט במשנה זהירות ולא לרחוץ במקום שאין מציל או שיש בו סכנה לשחיה בגמרא יומא עז ב לומדים מדברי הכתוב יחזקאל מז שבמקום שיש סכנה אין לעבור באותם מים והדבר גם נפסק בשו"ע או"ח תרי"ג ה' הדבר הזה אמור בקשר לרחצה בנהר ולא לגבי רחצה בים אבל אפשר ללמוד מזה שאסור להכנס למים במקום שיש סכנה ועיין שכך כתב בספר ונשמרתם מאד לנפשותיכם. .

ח) אבנים ברחוב - יש מצוה על אדם שרואה בדרכו שיש מכשולי אבנים או ענפים להסיר את המכשולים מהדרך שלא ינזקו בהם אחרים יש מצוה להסיר מכשול מהדרך בפרט כשיכולים בני אדם להנזק מכך כשהאבן תיזרק למדרכה כתוצאה מההדף של גלגלי המכונית. .

ט) עישון סיגריות - ראוי להמנע כליל מעישון, אבל כשמעשן במקום ציבורי האיסור הוא מעיקר הדין ויש בכלל זה מזיק לציבור עיין שו"ת יחווה דעת חלק ה סימן לט שכתב להימנע מעישון סיגריות לאחר שנתפרסם שהעישון מזיק ומסוכן מאוד, ועלול להביא למחלות נוראות והמשנה ברורה בספרו ליקוטי אמרים (פרק יג) כתב, שהמרגיל עצמו בעישון סיגריות, עובר על ונשמרתם מאד לנפשותיכם, ועתיד הוא ליתן את הדין, ולכן פסק בשו"ת השבי"ט חלק ג' (דף קלד ע"ב) לאסור בהחלט העישון. ע"ש. ועל כל פנים בודאי שיש להזהר בזה. ויש להזהיר גם את הגדולים על הקטנים. גם בשו"ת אגרות משה כרך ה' (חיו"ד סי' מט) כתב, שאף שקשה לומר שאסור לעשן סיגריות, מכיון שדשו בזה רבים, ועל זה נאמר שומר פתאים ה' (שבת קכט ע"א) מכל מקום מכיון שיש חשש למחלות קשות למעשנים בודאי שמן הראוי להזהר מזה.. .

י) תרומת כליה - אע"פ שאין לאדם להכניס עצמו למקום סכנה מכל מקום מצוה עליו לתרום כליה לצורך חולה שזקוק לה בשו"ת יביע אומר חלק ט - חושן משפט סימן יב פסק להתיר שלפי דברי הרופאים המומחים, הסיכון של התורם כליה אחת מכליותיו, הוא אחוז קטן מאד, ולמעלה מתשעים וחמשה אחוזים יוצאים מהניתוח בריאים ושלמים, ומאריכים ימים ושנים, נראה שבודאי רשאי לתרום להציל את חייו של אדם מישראל הנתון בסכנת חיים ממש, ומצוה נמי איכא עכ"ל. ובשו"ת תשובות והנהגות כרך ה סימן שפח כתב בדין אדם נשוי, שאחיו צריך תרומת כליות, והרופאים אומרים שעדיף לקחת מקרובים, והוא מוכן לתרום, אבל אשתו מתנגדת לכך בכל תוקף, וטענתה, שמפחדת מעצם הניתוח, וכן שבעלה ישאר בעל מום, שאם יחלה בכליות מעכשיו אין לו תקנה, וגם לא ברור שההשתלה תצליח, וע"כ דורשת שימנע מלנתח. ונראה, שאשה נשואה עולה עמו ואינה יורדת, וכיון שלדברינו אין עליו חיוב מן הדין, ורק רוצה להתחסד לקיים מצוה וזה מפריע לה, זכותה להתנגד, כיון שהתחתנה עמו בתור אדם שלם, ועליו להשפיע עליה בנעימות שאין בזה חשש סכנה עבורו והמצוה רבה, ובהסכמתה תהא שותפה עמו במצוה, ושלום יהא ביניהם עכ"ל. .

יא) תרומת דם - כאשר לא נשקפת סכנה לתורם הדם מוטלת עליו המצוה לתרום דם וכאשר יש סכנת פיקוח נפש חובה לתרום דם כתב בתשובות והנהגות כרך א סימן תתצה אם יש חולה לפנינו הזקוק לדם למשל, ויוכל הוא עכשיו להציל נפש שאין להשיג עכשיו תרומת דם ואפילו תמורת תשלום, מסברא חייב מדינא לתרום דמו וכופין אותו על כך להציל נפש, ומה גם שאין זה אפילו צער גדול, אכן להוציא מגופו אבר כדי להציל אחר אינו חייב שזהו גופו ועין גם בשו"ת ציץ אליעזר חלק טז סימן כג שכתב שאין כל חיוב על אדם חלוש רך מזג לתרום מדמו לצורך חולה מסוכן הזקוק לסוג דם נדיר שאין להשיגו במקום אחר, ויתכן דגם אסור לו לעשות זאת באשר ישנם ידים מוכיחות מה שניזוק עי"כ ונופל למשכב, שדבר זה מביא זעזוע בכל אורגניותו, ויתכן איפוא שגם סכנה תבוא ח"ו כעבור זמן מה (אפילו לאחר כמה שנים) ולא ידעו אפילו שהגיע לו זה עקב הוצאת הדם הזה מגופו. .

יב) תרומת מוח עצם - יש מצוה גדולה להכנס למאגרי מח עצם להצלת נפשות ישראל. אבל אין אפשרות להכריח אדם להכנס למאגר או לתרום כמו שלא נכריח אדם ללמוד רפואה כדי שירפא בנ"א ושלא יסתובב בכבישים להציל מתאונות וכתב בתשובות והנהגות כרך ה סימן שפז והנה יש לדעת שמעיקר הדין אין אדם חייב לתת חלק מגופו והיינו חיותו להציל חבירו, ומהאי טעמא כשמבקשים מאדם לתרום כליה לחבירו וטוענים שאין בזה נדנוד סכנה, אין מחייבין אותו כיון שזהו חלק מגופו, ואף שלענין תרומת מח עצם יש מהרופאים הטוענים שאינו אלא כהקזת דם וחוזר, הדבר אינו מחוור לגמרי ולכן לא נוכל לחייבו. .

יג) הצלת חבירו - יש מצוה על כל אדם יהודי לעזור ליהודי אחר שסכנה מתקרבת אליו כגון מפני גנבים או מחבלים כמו שכתב בשו"ע חו"מ סי' תכו סעיף א הרואה את חבירו טובע בים, או לסטים באין עליו, או חיה רעה באה עליו, ויכול להצילו הוא בעצמו או שישכור אחרים להציל, ולא הציל; או ששמע עובדי כוכבים או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנים לו פח ולא גילה אוזן חבירו והודיעו; או שידע בעובד כוכבים או באנס שהוא בא על חבירו, ויכול לפייסו בגלל חבירו ולהסיר מה שבלבו ולא פייסו, וכיוצא בדברים אלו, עובר על לא תעמוד על דם רעך (ויקרא יט, טז). . .

יד) להסתכן בהצלה של אדם אחר - אין לאדם להכניס עצמו למקום סכנה כדי להציל אדם אחר ולכן אם חושש שכתוצאה מפעולת ההצלה הוא יפגע פטור מלהציל עיין בשו"ת ציץ אליעזר חלק יב סימן נז ובח"ח סי' ט"ו פ"י אות י"ג שהביא את דברי שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תרכ"ז דס"ל בפשיטו' שאין אדם צריך להכניס את עצמו בספק סכנת נפשות כדי להציל את חבירו מסכנה, ואם מחמיר על עצמו בכך הרי זה חסיד שוטה, משום דספיקא דידיה עדיף מודאי דחבריה. .

טו) חלון פתוח או מזגן קור - כשיש הרוצים חלון פתוח או מזגן קירור ויש מיעוט המתנגד הולכים לאחר רגילות העונה ובכל אופן ראוי שיוותרו זה לזה ושלא תגרם מחלוקת או חולי כתב בשו"ת שבט הלוי חלק ח סימן שז דאין אפשר למחות על עצם התקנת המזגן דנעשה בזמן ותקופה שלנו כחלק נורמלי מישוב הדירה או החזקת חבורת רבים של בתי כנסיות ובתי מדרשות והוא לתועלת התורה והתפלה אבל לענ"ד גם אי אפשר לקחת מהחולה או ת"ח זקן הזכות שלו כיון שמזיק לו שימוש המזגן ועיין סי' קנ"ה מסעיף ל"ו והלאה, ולפעמים הוא עד מחלה ממש כידוע, ואף על גב דאם פותח החלונות מצער הרבים אינו אלא צער לא גורם מחלה עפ"י רוב, ואם רק פותח קצת אהני לדידי' ולא מזיק כל כך לאחרים, ע"כ אם הוא שותף ממש באותו בית הכנסת אי אפשר לבטל אותו מלפתוח החלון שלא יחלה, וצריך לחפש מילתא דשויא לתרוייהו. .

טז) פינוי נבלת בע"ח - מצוה להתקשר למוקד העירוני על מנת לסלק מפגע בריאותי בכביש ואם אין היענות והוא אדם המסוגל לפנות דבר שגורם ריח רע והרגשת גועל לסביבה מצוה שיעשה זאת והעושה כן נחשב לגומל חסד עם הרבים כיון שיש רבים הנגעלים ממראות אלו ואם הדבר מונח בכביש סוטים ממסלולם על מנת שלא לעלות עליו ועלולות להגרם תאונות דרכים מכך ולכן שכרו מרובה מאוד, אבל אין אפשרות לחייב כל אדם שיעשה זאת אם הוא נגעל ואינו יכול לעמוד בזה מבחינה נפשית. .

דיני זהירות בדרכים

א) חוקי התנועה - יש חיוב על כל אדם לשמור את חוקי התנועה והנוסע שלא כחוק הרי הוא עובר על ו"נשמרתם לנפשותיכם". ואם הוזהר וממשיך לעבור על חוקי התנועה מותר למוסרו למשטרה עיין שכך כתב בתשובות והנהגות כרך א סימן תתנ שכתב שכדאי לא למוסרו מיד אלא להתרותו תחילה ע"י רב העיר או הבית דין שאם ימשיך בדרכו ימסרו אותו למשטרה ויענש כראוי לו, ומרן הגאון רבי יעקב קנייבסקי זצ"ל רגז מאד על אלו העוברים חוקי תנועה, שנוסדו לפיקוח נפש דציבור, ושמעתי על אחד שבא לפניו שחושש מאד שיקבל עונש חמור על שעבר על חוקי התנועה ורוצה לבקש ברכתו שיפטרו אותו, והגיב במחאה חריפה מאד, שהאמת שראוי לעונש . והמוסר מצוה קעביד להציל את הציבור ממזיק שעלול אפילו לסכן את חייהם. ועיין בשו"ת שבט הלוי חלק י סימן רצא שכתב שאין לזה שייכות אם יש דינא דמלכותא או אין דינא דמלכותא, דהתקנות שנעשו ע"י השלטון נעשו לטובת הצבור למנוע אסונות, ואם לא נעשו על ידם היה חיוב עלינו לעשות כזה, .

ב) מעבר חציה - נהג יעשה חסד עם ילדים קטנים שממתינים לחצות ויעצור להם בזהירות (היו מקרים שאע"פ שהנהג עצר, הנהג בנתיב השני לא המתין, והמשיך לנסוע לפעמים ילדים ממתינים זמן רב עד שפוקעת להם הסבלנות וקופצים לכביש לכן כל נהג יעשה חסד עמהם ויחשוב שאם הוא לא יעצור אף אחד לא יעצור וכך יציל את נפשותיהם. .

ג) חציה באור אדום - אסור לעבור באור אדום גם כשהכביש פנוי. ואיסור זה חל בכל שעות היום גם בשעות המאוחרות של הלילה כשהכבשים ריקים צריך אדם להתרגל תמיד לחצות באור ירוק ולא לעבור באור אדום אפילו ברגעים שאינו חושש ממכוניות בפרט שבכל רגע יכולה לעבור מכונית אפילו שנראה שהכל שקט וידוע שהיו מקרים שאנשים נפגעו כתוצאה מכך שנראה להם שהכל שקט. וכן כתב בשו"ת שבט הלוי חלק י סימן רצא דאסור ע"פ הלכה לעבור ברמזור אדום בכל הזמנים, גם כשאין מכוניות מתקרבות ממש דהירוס הסדר מביא לידי סכנה בנפש כידוע. .

ד) נסיעה שלא כחוק - אין שום היתר לאדם לעבור על חוקי תנועה, שעבירות אלו הגורמות לסכנת נפשות לו ולאחרים. ובמקרים מסוימים מותר למסור למשטרה אדם שנוהג בפראות ומסכן את הציבור, כשהעירו לו ולא רצה לשמוע עיין בשו"ת שבט הלוי ח"ו סי' קי"א אות א' ס"ק ד' וע"ע בשו"ת אז נדברו ח"ד סי' כ"ד ועי' בס' ויצבור יוסף ח"א פ"ה אות קל"ב שכ' שבגלל הגאוה כל נהג אומר אני אשיג את חברי. וראיתי שהביא דבריהם בספר הבית היהודי חלק י סימן לא. .

ה) רמזור מקולקל - מצוה ואפילו חובה, להודיע על תמרור מקולקל בצומת מסוכן למוקד העירוני או למשטרה כדי שלא יגרם נזק או תאונת דרכים כתוצאה מנהגים פזיזים לכן חשוב ביותר להתריע על כך. ויש בכך הצלת חיים והסרת המכשול מהדרך. .

ו) רכב תקוע - יש מצוה לעזור לרכב תקוע כשיודע בוודאות שאלו יהודים שצריכים עזרה, ואין חשש סכנה לו כתב בשו"ת יחווה דעת חלק ה סימן סה שאם התקלקלה המכונית באמצע הדרך, מצוה וחובה להגיש עזרה לנוסעיה בכל מה שאפשר. ועל כל פנים יש בזה מצות גמילות חסדים. .

ז) "טרמפ" - בדרך כלל מוטל חיוב על אדם לעצור לאדם שמבקש "טרמפ" אבל במצב שיש הפסד לנהג הרי הוא פטור מלעצור כגון: הפסד ממון, או חשש של נזק מאדם שהוא לא מכיר, או שיש לו צורך לשוחח שיחה פרטית עם הנוסעים איתו מצוות גמילות חסדים מוטלת על כל יהודי כשלא נגרם לו הפסד ממון או כל הפסד אחר ולכן כשחושש מהאדם שמבקש טרמפ משום שאינו מכירו ואינו יודע את טיבו יש כאן חשש סכנה ולכן אינו חייב במצוות חסד וכן במצב שבני ביתו צריכים את שיחתו האישית או שיגרם לו הפסד ממון או הפסד זמן כתוצאה מעצירת הטרמפ הרי הוא פטור. .

ח) חניה על המדרכה - אין להחנות על המדרכה באופן כזה שהמעבר להולכי רגל נחסם או באופן המפריע לתנועת המכוניות באופן בטוח. ויש בכך נזק לעוברים ושבים שיורדים לכביש כדי לעבור ועלולים להכנס לסכנת חיים מכונית החונה באופן לא מסודר בניגוד לחוק מפריעה להולכי הרגל ומזיקה לעוברים ושבים הנאלצים לרדת אל הכביש, ויש איסור כפשוטו של הפסוק "לפני עיוור לא תתן מכשול", ובנוסף גם כלי רכב רבים הנוסעים באותו כיוון תנועה נאלצים להתמודד עם מכשול של מכונית בדרכם או הולכי רגל שיורדים לכביש. עיין שכך כתב בשו"ת מים ההלכה ח"ב סימן צב וכ"כ בעמק המשפט עמ' תנא. .

ט) נוסע בלי חגורה - נהג שהסיע נוסע שלא חגר חגורה ונקנס על ידי שוטר בגלל הנוסע אינו יכול לתבוע ממון, אבל הנוסע צריך לשלם מדיני שמיים הרי החוק מחייב את הנהג לוודא שכל הנוסעים חגורים ורק אז להתחיל את הנסיעה ואפילו אם נאמר שבתחילה הנוסע היה חגור ולאחר מכן הוריד את החגורה אי אפשר לחייב את הנוסע היות ויש כאן גרמא בנזקין שפטור אבל חייב בדיני שמיים. ע"ע עמק המשפט סימן מב כתב שפטור מתשלום וכן ביצבור יוסף חלק ב סימן צב. .

י) קנסות על הנהג - הנהג הוא האחראי הבלעדי על שמירת חוקי הנהיגה ולכן אפילו שהנוסעים התחייבו לשלם לנהג עבור חניה במקום אסור או נסיעה במהירות מופרזת וכד' מעיקר הדין אינם חייבים לשלם אין ערך להתחייבות בדיבור בדבר שאין ערכו קצוב כתב בחישוקי חמד על ע"ז עמ' קמד שאולי בדיני שמים יהיה חייב כי הוא פיתה את הנהג ועל ידו שילם קנס וכעין מה שנאמר במסכת ב"ב דף כב ע"א שלא טוב לאדם שע"י יענש פלוני כך גם בעניננו ואולי צריכים לפצותו על ההפסד כדי שלא יענשו ויעוין גם במסכת שבת דף קמט ע"א כל מי שחברו נענש על ידו אין מכניסים אותו במחיצתו של הקב"ה ויעוין גם בקצות החושן סימן לב סק"א שיש כמה מיני גרמא שנפטר מתשלומין אפילו בדיני שמים ואילו עונש ודאי אית ליה אפילו בגורם דגורם והוא פשוט .

יא) נסיעה בלי קסדה - אין לרכוב על אופנוע בלי קסדה וכן נוסע בלי קסדה והעושה כן עובר על איסור "ונשמרתם" וגורם לחילול שם שמיים כל נהיגה בכלי רכב כפופה לחוקי התנועה, וכל הנוסע מבלי לקיים את חוקי התנועה הרי שהוא עובר על דין של "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", ואם הזהירו אותו שיפסיק לנהוג בפראות ולא הפסיק מותר למוסרו למשטרה. .

יב) התיז מים על בגדים - נהג שנהג בפראות והתיז מים על העוברים ושבים והזיק לבגדיהם חייב לשלם עבור הנזק שנעשה לבגדים. וכשנסע לאט ולכלך בגדיהם חייב לבקש את מחילתם מדין מזיק כמו שכתב במשפטי התורה חלק א סימן יז אם הנהג היה יכול בנקל להאט את נסיעתו או לעקוף את השלולית ולא עשה זאת למרות שראה שישנם הולכי רגל על המדרכה ומחמת נסיעתו המהירה ניתזו מים מלוכלכים על בגדי הולך רגל וכעת הניזק צריך להוציא כסף כדי לנקותם חייב הנהג לשלם מדין אדם המזיק שזרק אבן על חבירו שהרי גם כאן הנזק בא ע"י כחו. עכ"ל אבל אם הלכו בכביש אינו חייב לשלם היות והם גרמו זאת לעצמם .

יג) נוסע ללא אורות - נהג שנוסע בשעות החשכה ללא אורות יש מצוה לומר להדליקם, ויש פוסקים שהתירו לסמן לו אפילו בשבת, על מנת שלא תיגרם תאונת דרכים חס ושלום בשו"ת רבבות אפרים חלק ח סימן קסה אות ג כתב לאסור לומר לו להדליק אורות ולסמוך על כך שהוא יזכר וידליק. אך לענ"ד נראה שיש בכך סכנת חיים עד שיזכר ולכן עדיף שיסמן לו בידיים כדי שלא יבוא להזיק לאחרים שחוצים את הכביש ואינם רואים אותו בחשיכה, ויש בכך פיקוח נפש. .

יד) להעביר טסט בשוחד - אין שום היתר הלכתי לשחד בוחן רכב על מנת להעבירו טסט אפילו שחושב שמצב הרכב מצויין כשרכב אינו עובר "טסט" הרי הוא אינו עומד בתקנון של משרד התחבורה ומהווה סכנה לנוהג בו ולסובבים אותו והמסייע לו לקבל רשיון לרכב הרי הוא גורם לו להיות נהג ברכב שמסוכן לציבור ויש כאן עבירה חמורה כלפי הבריות ודינא דמלכותא. .

תוכן העניינים

ואהבת כהלכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה