דיני ממונות בקטן
דיני ממונות בקטן
ילד וילדה הקטנים מגיל מצוות מוגדים על פי ההלכה כ"קטן". וכל זמן שהוריהם דואגים לכל מחסורם יש להם דינים מיוחדים כפי שיבואר להלן ואילו הגדולים יותר ועדיין דרים בבית הוריהם דינם כילד הסמוך לשולחן הוריו,מציאתו ושכר מלאכתו שייכים להוריו אפילו שכבר עבר את גיל המצוות וכן הדין בילדה. והלוקח מהם חפצים צריך לבקש רשות מהוריהם. .
א) גזל מילד קטן או ילדה קטנה - אין לקחת מקטן כסף או כלים ושאר חפצים מבלי רשות הוריו אפילו שכוונתו להחזיר לאחר זמן (כגון: להלוות ממנו כסף או להשאיל אופניים וכד' מבלי רשות הוריו) פסק בשו"ע חו"מ סימן שמח סעיף ב כל הגונב אפילו שוה פרוטה עובר על לאו דלא תגנובו (ויקרא יט, יא) וחייב לשלם, אחד הגונב ממון ישראל או הגונב ממון של גוים, ואחד הגונב מגדול או מקטן. וכיוון שכל חפץ שיש לילד קטן שייך להוריו, אין לשאול ממנו חפצים מבלי אישור ההורים וכל השואל שלא מדעת הווי גזלן. .
ב) מצא מציאה - ילד הדר בבית הוריו ומצא מציאה בין יקרה ובין פשוטה היא שייכת לאביו, והלוקח ממנו ללא רשות נחשב לגזלן אפילו ילד שמעל גיל מצוות כל שהוא סמוך על שולחן הוריו הרי מציאתו שייכת להוריו כמובא בשולחן ערוך חושן משפט סימן ער סעיף ב מציאת בנו ובתו הסמוכים על שלחנו, אף על פי שהם גדולים, ומציאת בתו הנערה אף על פי שאינה סמוכה על שלחנו, ומציאת עבדו ושפחתו הכנענים ומציאת אשתו הרי אלו שלו. והטעם לכך כתבו הפוסקים משום שההורים עושים טובה עם הילד בחינם ללא כל תמורה, ולכן נתנו לאב את הזכות לקבל את הזכיות של הילד כהוקרה וטובה לאביו שמטפל בו. .
ג) קטן שקיבל מתנה - כל רווח או מתנה הניתנת לילד קטן שייכים להוריו ולכן אדם שלקח מילד קטן חפץ או מעות חייב להחזירם להוריו כתב בשולחן ערוך חושן משפט סימן רמג סעיף טו קטן שנותנים לו צרור וזורקו, אגוז ונוטלו, זוכה לעצמו. (ודוקא כשיש דעת אחרת מקנה לו, אבל במציאה, לא). ואינו זוכה לאחרים. פחות מזה, לא לעצמו ולא לאחרים. כתב הרמ"א בשולחן ערוך חושן משפט סימן רע אם נתנו מתנה לקטן הסמוך על שלחן אביו הרי היא של אביו. וכן הסכימו באחרונים שם היות והקטן אינו יודע לשמור, והנותן לו מתכוון לתת לאביו שיפקח עליו וישמור על המתנה. .
ד) ילד מעל גיל מצוות - ילד גדול שסמוך על שולחן הוריו מתנותיו שייכות לו ויש אומרים ששייכות להוריו ולכן עדיף לתת את המתנה להוריו והם יחליטו אם לתת לילד כתב הסמ"ע בסימן רע ס"ק ח דאיכא למימר הנותן הקפיד להיות דוקא של הבן, משא"כ בנתן לבנו הקטן דמסתמא אינו משומר בידו זולת דעת אביו השומרו ונתנו לקטן אדעתא דאבוה ומדבריו מובן שהבן יכול לזכות במתנה ולא אביו ועיין שם בשו"ע סעיף ב ובאחרונים שם שכל עוד שהוא סמוך על שולחן הוריו הרי סחורתו ופרנסתו שייכים לאביו כיון שתומך בו כלכלית. .
ה) מתנות של בר מצוה - ילד מעל גיל מצוות זוכה במתנות הבר מצוה שנותנים לו, אבל לא בכספים שנותנים להוריו עבור הוצאות האירוע היות ונותני הכספים מתכוונים לשלם עבור הסעודה והוריו הם ששילמו עבור הסעודה ולכן אין זכות לבן בכספים אלו אבל במתנות כעין ספרים וכד' הרי יש מקום לומר ששייכים לילד כאשר הוא מעל גיל מצוות כמבואר לעיל. .
ו) הורה שנתן מתנה לילדו - הנותן מתנה לבנו יכול לחזור בו בכל עת שירצה, בפרט כשרואה שהילד משתמש במתנה שלא בדרכה של תורה האב שנותן מתנה לבנו אינו מתכוון שמתנתו תגרום לו נזק חינוכי, אלא כל נתינתו היא זכות שימוש בלבד כל זמן שהילד מתנהג כשורה והאב שומר לעצמו את הזכות לקחת את המתנה בכל עת שירצה ואין כאן גזל מהקטן היות וקטן אינו קונה לעצמו כל עוד שהוא סמוך על שולחן הוריו. .
ז) משחקי הפסד ורווח - ילדים המשחקים קלפים או גולות ומרויחים ומפסידים אם ההורים אינם מקפידים אפשר להניח להם אבל במשחקים בעלי ערך, שיש סבירות שההורים מקפידים על כך יש בזה חשש של גזל לכאורה יש כאן איסור של גזל מדבריהם כדין אסמכתא כיון שהם מהמרים ומפסידים כמובא ב פסק בשו"ע חו"מ סי' רז סע' יג וכן תנאים שמתנים בני אדם ביניהם, אף על פי שהם בעדים ובשטר: אם יהיה כך או אם תעשה כך אתן לך מנה או אקנה לך בית זה ואם לא יהיה או לא תעשה לא אקנה ולא אתן לך, אף על פי שעשה או שהיה הדבר, לא קנה, שכל האומר: אם יהיה אם לא יהיה, לא גמר והקנה, שהרי דעתו עדיין סומכת שמא יהיה או שמא לא יהיה. עכ"ל והוסיף שם הרמ"א שיש צדדים להתיר בתנאים מסויימים וכן יש בהם רווח והפסד אחד לשני ונראה שבמשחקי הילדים שכיון ששווים מועט וההורים נותנים להם על מנת שישחקו ומפקירים בידיהם לכן אין בכך גזל אבל במשחקים יותר יקרים יש חשש של גזל מדבריהם.ועיין מה שכתב בעלינו לשבח חלק דברים א עמ' תרנז שהביא את דברי המשנ"ב בסימן שכ"ב ס"ק כב שכתב שמשחקי קוביא הוא אבק גזל מדבריהם שאין דעתו להקנותו בקנין גמור ולהכי אסור אף בחול ואף דבעה"ב עם ב"ב לא שייך גזל כלל שהרי הכל שלו מ"מ אסור דלמא אתי לסרוכי בקוביא עם אחרים ובאחרים בודאי אסור בחול וכ"ש בשבת דקוביא דמי למקח וממכר .
ח) קטן שנתן מתנה - מצוי בין ילדים שנותנים מתנות אחד לשני ומחליפים חפצים ויש להורים למנוע בעדם ולהודיע להורי הנותן על המתנה שנתן יש ילדים המחלקים מתנות מבלי לבקש רשות מהוריהם ויש בכך חשש של גזל היות והחפצים לא ניתנו לשם מתנות אלא לשם שימושו הפרטי של ילדיהם והלוקח מהם הרי הוא נכשל בגזל. .
ט) תשלום שכר - המבטיח שכר לילד קטן תמורת מלאכה חייב ליתן לו את שכרו מיד, כגון: שמבטיח לקטן ממתקים תמורת מלאכה שהוא עושה אהבת חסד פרק ט סעיף ה, יש חיוב לשלם שכר לקטן שעשה מלאכה תמורת תשלום ואם אינו משלם בזמן עובר איסור של הלנת שכיר ואם אינו משלם בכלל נכשל בגזל ממש עיין בפתחי חושן פ"ז הערה ל"ג כתב דאפשר דאע"פ שחייב לשלם אף קודם עונת הפעוטות .
י) להשתמש בילד - אין לבקש מקטן שיעשה בשבילו מלאכה מבלי רשות אביו אלא אך ורק כשההורים נותנים אישור למבוגר מותר לו לבקש מהילד שיעשה בשבילו טובה כיון שיש הורים שמקפידים על כך שהילדים שלהם לא ילכו למקומות אחרים או שחוששים שתצא תקלה על ידי כך או שהילדים הולכים מבלי ליידע את הוריהם ואז דואגים להם בבית ולבסוף נגרמות תקלות בשלום בית. .
יא) קטן שהזיק - אין אפשרות לגבות תשלומי נזק מקטן אפילו לא מחסכונותיו ורק מדרכי שלום וחינוך ראוי ללמדו לשלם עבור הנזק כאשר הגיע לגיל מצוות כמבואר בשו"ע סימן שמט סעיף ג קטן שגנב, מחזירין קרן לבעלים אם הוא בעין; ואם אינו בעין, פטור אף לאחר שיגדיל. ובפת"ש שם כתב שאפילו שהזיק פטור אלא כשיגדל יש לו לעשות תשובה בין אדם לחבירו.תשובות והנהגות חלק ד סימן שד וכתב במשפטי התורה ב"מ עמ' רפה והנה מבואר ברמ"א אור"ח ססי' שמג ובמשנ"ב שם שילד קטן שהזיק בקטנותו לממון הזולת ואפילו הזיק ע"י גרמי ולא בידיו ממש אף על פי שמצד הדין הוא פטור מלשלם עבור נזקו כי נחשב לשוטה בשעת מעשה המזיק בכל זאת ראוי לו לפנים משורת הדין לשלם את נזקיו כשיגדל ומאחר וברוב המקרים שוכחים הילדים הקטנים כשגדלו למי הזיקו בקטנותם לפיכך ראוי וישר וכפי שנוהגים הרבה הורים הגונים שההורים משלמים לניזק את עלות הנזק מיד בשנודע להם מנזקי בנם זאת למרות שבודאי מעיקר הדין הם פטורים מלשלם על כך אלא שראוי לעשות כך לפנים משורת הדין וכהנהגה טובה וראויה עכ"ל. .
יב) גניבת קטן - קטן שגנב וגניבתו נמצאת יש להחזירה. אבל אם הגניבה אבדה מהעולם כגון שגנב דבר מאכל ואכלו, פטור מלהשיבו. אבל ראוי שההורים יקנסו את הקטן מדין חינוך כנ"ל ובכל מקרה ראוי שההורים ישלמו מדין חינוך של הקטן ובפרט כדי להנצל מהקפדה יתרה של הניזוק. .
יג) הכאת קטן - אסור להכות ילד קטן אפילו שמתחצף. ומצוי הדבר בין ילדים המתקוטטים שאחד ההורים מתערב ואפילו מכה את הילד השני עיין בספר חינוך ישראל חלק ב ושו"ת שבט הקהתי ח"ג בסימן שיט שכתב שאדם זר אסור להכות ילד קטן אפילו שמחרפו או מתקוטט עמו או מתחצף כנגדו ורק לאביו מותר מתורת חינוך וכן בקובץ משיב בהלכה מכון להוראה גליון ו' דף נג .
יד) להתל בילד קטן - אסור לצער ילד קטן על ידי הקנטות או הפחדות, בפרט שעושה כן כדי להתבדח כגון לקחת לו משחק או ממתק ולהעביר מיד ליד על מנת להתל בו עד שיבכה, ואפילו שמתכוון לצחוק זוהי אונאת דברים כתב בספר החינוך מצוה שלח ואפילו בקטנים ראוי להזהר שלא להכאיבן בדברים יותר מדי. זולתי במה שצריכין הרבה כדי שיקחו מוסר, ואפילו בבניו ובנותיו ובני ביתו של אדם, והמיקל בהם שלא לצערן בענינים אלה, ימצא חיים ברכה וכבוד. וכן מובא בספרי האחרונים עיין בספר עטרה למלך להגר"א פאם דף קיז הובאו דבריו בספר חינוך ישראל חלק ב עמ' תמב. .
טו) החרמת ציוד - מותר למנהל או מלמד להחרים משחק כשעושה כן לצורך חינוך, בתנאי שישמור עליו ויחזיר לילד עיין משנה הלכות ח"ו סי' רפ"ד ובספר הקטן והלכותיו פרק ע"ב סעיף ב שכתב שמותר להמלמד ליקח זאת כשמשחק בזה באמצע לימודו כיון דבשעת הלימוד נעשה המלמד כעין אפוטרופוס עליו לשמרו ולהדריכו וללמדו תורה ואם אינו רוצה לשמוע מותר לו להכותו וכמבואר ביו"ד סי' רמ"ה וכש"כ שיכול ליקח ממנו דבר המעכבו מלימודו ואדרבה אם אינו לוקח ממנו הרי הוא עובר על ארור עושה מלאכת ה' רמיה שע"ז הלא הוא מקבל שכר לימוד ורצוי שיעשה כן בתיאום עם ההורים כל חפץ שילד מביא לכיתה שייך להוריו ואין רשות למלמד או למנהל לקחת את החפץ לעצמו אבל רשאי לקחת את החפץ לתקופת זמן או להשיבו להוריו ובכל מקרה אם יש רשות מההורים רשאי אפילו לקחתו לתמיד. .
טז) ילד קטן שעומד בתור - אסור לעקוף ילד קטן שעומד בתור, וזוהי אונאת דברים שמצערו ויש איסור אונאה בילד קטן כמובא לעיל ע"ע בספר דרכי שלום דף יח .