אונאת דברים
שלא כמו בגניבת דעת שנעשתה טובה לאדם השני רק מתוך אינטרס אישי וללא כוונה טהורה. באונאת דברים. המציאות שונה, יש כאן גרימת צער ועגמת נפש לשני, על ידי דיבור מעשה או סתם תנועה.
כשם שיש אונאה במקח וממכר, כך יש אונאה בדברים, כלומר במילים בלבד אפילו שאין הפסד ממון. די בכך שנגרם צער או עלבון לשני על מנת שיחשב לאונאת דברים.
ולכן צריך אדם להזהר שלא יאמר לחברו מילים שיגרמו לו כעס בהלה או בושה. שנאמר ויקרא פרק כה פסוק יז : ולא תונו איש את עמיתו, באונאת דברים הכתוב מדבר. פירש רש"י: כאן הזהיר על אונאת דברים, שלא יקניט איש את חברו לא ישיאנו עצה שאינה הוגנת לו לפי דרכו והנאתו של יועץ. ואם תאמר, מי יודע אם נתכוונתי לרעה, לכך נאמר ויראת מאלהיך, היודע מחשבות הוא יודע. כל דבר המסור ללב, שאין מכיר אלא מי שהמחשבה בלבו, נאמר בו ויראת מאלוהיך.
כלומר אדם צריך להזהר שלא לגרום עוגמת נפש לחבירו ולא לצערו אפילו ברמז קל. ויש שעושים מעשה ורוצים לומר שלא התכוונו, או שלא שמו לב, שאין רצונם לצער, אבל היודע מחשבות הוא יודע את האמת, הוא יודע את כוונתם האמיתית, ואת רצונם הנסתר,ולכן נאמר באיסור זה ויראת מאלוקיך, בורא עולם רואה ויודע הכל.
ולכן יש להקפיד מאוד, שלא להכאיב לבריות בשום דבר וכל שכן שלא לומר עליהם דברי גנאי ואפילו הוא דבר אמת, שיש בזה משום אונאת דברים בנוסף על איסור לשון הרע, ובמיוחד יש על ההורים להקפיד שלא לצער את הילדים, שיש הרגלים לכנות את ילדיהם בכינויי גנאי, להטיח בהם עלבונות ולרמוס את כבודם, וזהו איסור חמור של אונאת דברים.
וכן המקלל לאדם בפניו יש בזה משום אונאת דברים מלבד איסור קללה .ויזהר שלא לכנות שם רע לחברו, ואף על פי שהלה רגיל באותו כינוי, אם כוונתו לביישו אסור. כשם שאונאה בדברים, כך אונאה בעין רעה, שמראה לחבירו פנים רעים.
הכלל הוא: לא לגרום צער לזולת בשום מעשה אפילו ברמז קל.וכל שכן שלא על ידי דיבור לשון הרע וכד'.
תפילתו של המצטער מתקבלת
חז"ל מלמדים שכל הצועק מאונאת דברים נענה מיד, כלומר ציערו אותו והוא כל כך מצטער ומתפלל לבורא עולם שיעזור לו, באותם רגעים תפילתו נשמעת ונענה מיד שנאמר: כי אני ה', שכל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה. ולכן ישנה אזהרה חמורה שלא לצער את האשה מפני שהיא מצטערת בקלות ובזמן שדמעותיה זולגות שערי שמיים צערה בוקע שחקים וכך כל השערים נפתחים לתפילותיה ואם הבעל אינו מתחרט ואינו מבקש את סליחתה נגרם קטרוג גדול לבעל, שעלול להזיק לו.
וכן בין אדם לחבירו, המצער את השני וגורם לו צער ועוגמת נפש, ואפילו שלא בא לידי דמעות, מכל מקום גורם רעה לעצמו, וחייב לבקש מהנפגע את מחילתו הכנה.
העולם אינו הפקר!!!
בורא עולם מרחם על הפגוע והמצטער ונוקט בחומרה רבה כנגד המצער את השני. ואפילו שנראה כאילו הכל כשורה וחוזרים לשגרה מכל מקום הצער אינו נשכח, וגורם לעיכובים רבים למצער, ולפוגע, והדברים ידועים לכל.
דוגמאות מחז"ל
ב"מ נ"ח ע"ב מצוי בין חברים שאחד מהם חוזר בתשובה ומקפיד על מצוות ומשתדל לא לעבור עבירות. ובדרך כלל יש את המתנגדים והמקניטים ויש את אלה שאוהבים להזכיר לו מאין הוא בא, בפרט אם הוא התקדם במעלות התורה והפך לתלמיד חכם. אסור להזכיר לו מנין הוא בא, אין להזכיר לו את עוונותיו, והעושה כן עובר על איסור אונאת דברים.
וכן אם מגיע לקוח ושואל היכן אפשר לקנות מוצר מסויים, אל יאמר לו: לך אצל פלוני, או אצל חנות פלוני והוא יודע בוודאות שהוא לא מוכר מוצרים כאלה אלא הוא מחפש להתל או לבזות את המוכר או את הקונה
וכן מצוי שמאחרים לאוטובוס או לרכבת ובמקום לחכות בתחנה נכנסים לחנויות הסמוכות, ושואלים כמה עולה והאמת היא שאינם רוצים לקנות רק רצונם להמתין לאוטובוס במקום ממוזג. גונבים את דעתו של המוכר ובנוסף עוברים על אונאת דברים מפני שהוא מתאכזב ומצטער מכך שאינם קונים אצלו.
דברי ספר החינוך
מצוה שלח שורש מצוה זו ידוע, כי הוא לתת שלום בין הבריות, וגדול השלום שבו הברכה מצויה בעולם וקשה המחלוקת, כמה קללות וכמה תקלות תלויות בו. וראוי להזהר שאפילו ברמז דבריו לא יהי נשמע חירוף לבני אדם, כי התורה הקפידה הרבה באונאת הדברים, לפי שהוא דבר קשה מאד ללב הבריות. והרבה מבני אדם יקפידו עליהן יותר מן הממון, וכמו שאמרו זכרונם לברכה גדולה אונאת דברים מאונאת ממון, שבאונאת דברים הוא אומר "ויראת מאלוהיך" וגו'.
ולא יהיה באפשר לכתוב פרט כל הדברים שיש בהן צער לבריות, אבל כל אחד צריך להזהר כפי מה שיראה, כי השם ברוך הוא הוא יודע כל פסיעותיו וכל רמיזותיו, כי האדם יראה לעינים והוא יראה ללבב.
ועוד כתב שם... יש כת מבני אדם שעולה חסידותם כל כך שלא ירצו להכניס עצמם בהוראה זו להשיב חורפיהם דבר, פן יגבר עליהם הכעס ויתפשטו בענין יותר מדי, ועליהם אמרו זכרונם לברכה הנעלבין ואינם עולבין, שומעין חרפתם ואינם משיבין, עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.
דיני אונאת דברים
א) הזכרת חטאים - אסור להזכיר עבר שלילי של אדם כאשר הזכרת העבר מצערת אותו, כגון להזכיר לבעל תשובה עוונות ראשונים. או את מעשיו שבעבר, וכן אסור לבני הזוג שחזרו בתשובה, להזכיר אחד לשני את חטאיהם שבעבר כך מובא במס' ב"מ נח ע"ב אם היה בעל תשובה אל יאמר לו זכור מעשיך הראשונים, וכן פסק בשו"ע חו"מ סי' רכח סעיף ד. וה"ה בין איש לאשתו שצריכים להזהר בפרטים אלו בפרט בזמן מריבות. .
ב) משפטי עלבון - אסור לומר לאדם משפטים כגון "אתה לא מבין", "אתה לא יודע ללמוד", "אין ממך תועלת", "לא יוצלח שכמותך", וצריך להקפיד מאוד בין הורים לילדים לא לומר משפטים אלו מלבד איסור אונאת דברים יש בכך חוסר עידוד לילד ונותנים לו תחושה שהוא לא שווה כלום והוא אכן מתנהג כך . .
ג) "עקיצות" - אסור להזכיר אפילו ברמז מעשים רעים של שאר קרובים, אם הדבר גורם לצער ובושה כגון "הבן שלו צדיק גדול" או "אנחנו עוד זוכרים איפה היית" כל דבר שגורם לשני להתבייש אסור לומר אפילו ברמז ודבר זה מצוי בין אנשים קרובים. ואם נכשל בכך חייב לפייסו כמובא במס' יומא פז ע"א אמר רבי יצחק: כל המקניט את חבירו, אפילו בדברים - צריך לפייסו. .
ד) פנים זועפות - המראה לחברו פנים זועפות בכוונה על מנת לצערו עובר באיסור של "לא תונו" כתב בספר יראים סימן קפ וכשם שאונאה בדברים כך אונאה בעין רעה שאמר פני רעים שמסור ללב. וכן כתבו באחרונים שבזה שמראה לו פנים זעופות הרי הוא נותן לו הרגשה של עלבון ולכן יש חשיבות להאיר פנים אחד לשני בפרט כשמכיר בו שהוא פגיע ורגיש. .
ה) לגלוג על מעשים טובים - כשרואה את דרכו הטובה של חבירו, בפרט כשמשתדל להקפיד במצוות, או ללמוד תורה, אסור ללעוג לו ולומר משפטי גנאי כגון "נהיית צדיק" או "התחפשת" וכן שאר תנועות או דברי לגלוג' כתב בספר החינוך מצוה שלח וראוי להזהר שאפילו ברמז דבריו לא יהי נשמע חירוף לבני אדם, כי התורה הקפידה הרבה באונאת הדברים, עכ"ל. ובפרט שצריך לעודד אחת את השני ולא לגרום לאחר רפיון בעשיית המצוות שיש בכך זלזול בכוונתו הטובה להתחזק ועל ידי כך גורם לו להפסיק את ההשתדלויות שלו מכח מילות לגלוג, וההרגשה שזוהי לא דרגתו ומתחיל לרדת, וכל זה נזקף לאותו אחד שמעיר. .
ו) אתה אשם - אסור לרמוז לאדם שהיסורים באים עליו בגלל עוונותיו. כגון במקרה שקיבל מכה או יסורים נפלו עליו לא יאמר לו "מגיע לך" או המכה שחטפת היא בגלל שהתנהגת שלא כראוי עוד כתב שם בשו"ע אם היו יסורין באים עליו, לא יאמר לו כדרך שאמרו חביריו לאיוב: הלא יראתך כסלתך זכר נא מי הוא נקי אבד (איוב ד, ו). אם נשאלה שאלה על דבר חכמה, לא יאמר למי שאינו יודע אותה חכמה: מה תשיב בדבר זה, וכן כל כיוצא בדברים אלו. שהבעת תוכחה זו גורמת לרגשי אשמה צער ובושה וכל שכן שלא להאשימו בכל דרך שהיא במצבו זוהי אונאת דברים המוזכרת לעיל בשו"ע. .
ז) איחור לפגישה - אדם המאחר לפגישה ברשלנות עובר על איסור של אונאת דברים היות וגורם צער לאדם המחכה לו, ולכן עליו לבקש את מחילתו כדי להגיע בזמן אדם נאלץ לוותר על עיסוקים שונים כגון: בעבודה ובמשפחה והמאחר מראה זלזול בשני ומצערו בכך שהוא מרגיש שהתאמץ בחינם ויכל להרויח גם כן את השלום בית ועוד זמן עבודה יקר, וכל שכן כאשר הוא אברך כולל שלומד תורה ודקותיו הפנויות ספורות. .
ח) המתקשר בשעות הלילה - אין לאדם להתקשר לחבירו בשעת הלילה ואם עשה כן והעירו משנתו עובר על איסור של "לא תונו"" ולכן יבקש את סליחתו וכמובן שאם התקשרו אליו אסור לו לצלצל בחזרה על מנת "לחנכו" שבשעות מאוחרות לא מתקשרים ואם עושה כן עובר על אונאת דברים ונקימה וכל שכן אם בטעות התקשר לאדם אחר שצריך להתנצל וראוי שכל אחד ישתיק את הטלפונים בביתו על מנת שאחרים לא יגרמו לו צער אם מתקשרים בשעות מאוחרות. .
ט) הפחדה פתאומית - המבהיל את חבירו בכל סוג של הבהלה מסויימת (רעשים וקולות) עובר על איסור של "לא תונו" וחייב בדיני שמים פסק בשו"ע חו"מ סי' תכ סעיף לב המבעית את חבירו, אף על פי שחלה מהפחד, פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים; והוא שלא נגע בו, כגון שצעק לו מאחוריו, או שנראה לו באפילה וכיוצא בו. וכן אם צעק לו באזנו וחרשו, פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. אחזו ותקע לו באזנו וחרשו, או שנגע בו והדפו בשעה שהבעיתו, או שאחזו בבגדיו, חייב בתשלומין. .
י) "גזל" שינה - המעיר אדם מהשינה עובר על אונאת דברים לכן לא ירעיש בשעות השינה וכן לא ישמיע מוזיקה רועשת או יצפור ברכבו בשעות אלו הנה גדר גזל לכאורה לא שייך רק בגוזל חפץ שהגזלן ישתמש בו או יהנה ממנו משא"כ ביטול שינה שהיא בגדר מבטל תועלת וטובת חבירו, ואיסורא איכא משום זה, שו"ת שבט הלוי חלק ז סימן רכד, ועיין עוד בעמק המשפט הלכות שכנים, ושו"ת משנה הלכות חלק יד סימן קצט. .
יא) כבוד הבריות - יש להקפיד שלא לעשות מעשים המעוררים דחיה אצל אחרים כגון: קנוח אף בחוזקה, יריקה, וכד'. ויש להקפיד בנוסף לקנח את האף של ילד קטן מנוזל במס' חגיגה ה, א את כל מעשה האלהים יבא במשפט על כל נעלם, עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדונות תקנה יש לו? מאי על כל נעלם? אמר רב: זה ההורג כינה בפני חברו ונמאס בה. ושמואל אמר: זה הרק בפני חבירו ונמאס. וכתב בספר חסידים סימן מד ורבותינו דרשו מאי על כל נעלם זה ההורג כינה בפני חבירו ונמאס וי"א זה הרוקק ולכן כל יראי ה' הצדיקים אשר אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידם יהיו נזהרים למחול מיד להורג כינה או רוקק או עושה כל דבר מאוס שלא יהא נכשל על ידם. .
יב) להזכיר מום - אסור להזכיר מומים הקבועים באדם או הקבועים בבני ביתו או משפחתו ולגרום לו צער מכך בפרט שאין ביכולתו לשנות את המצב והעושה כן עובר על איסור אונאת דברים, ואם עושה כן בפני רבים עובר בנוסף על הלבנת פנים כתב בערוך השולחן חושן משפט סימן רכח סעיף ב אם היה מבזויי משפחה לא יאמר לו זכור משפחתך השפלה אם היה מכוער או בעל מום או שאר חסרון בו או באשתו וזרעו או באבותיו לא יאמר לו כמה מכוער אתה או ראה מומך או חסרונך או חסרון אשתך וחסרון זרעך וחסרון אבותיך. שזוהי אונאת דברים. .
יג) כינוי שם - אין לכנות חבר (או שום אדם בכל גיל) בשם גנאי או כל תואר אחר שאינו מוסיף כבוד כגון: שמנמן, קטנצ'יק, ג'ינג'י, וכד' במס' ב"מ נח, ב כל היורדין לגיהנם עולים, חוץ משלשה שיורדין ואין עולין. ואלו הן: הבא על אשת איש, והמלבין פני חבירו ברבים, והמכנה שם רע לחבירו. - מכנה היינו מלבין! - אף על גב דדש ביה בשמיה. שו"ע חו"מ סי' רכח סעיף ה יזהר שלא לכנות שם רע לחבירו, אע"פ שהוא רגיל באותו כנוי, אם כוונתו לביישו, אסור. .
יד) מקום קבוע בבית הכנסת - המתארח בבית הכנסת ישתדל שלא לשבת במקום קבוע של אדם אחר, וכן אם ישבו במקומו הקבוע ימחל. ומוטב לוותר על מקומו הקבוע מאשר לפגוע ביושב שם ישיבה במקום קבוע זוהי חסידות יתירה אבל לפגוע באדם אחר יש כאן איסור דאורייתא ואין להקל בכך אפילו במקום ספק. וכתב בספר ויעתק יצחק פ"א ס"ג המגן אברהם כתב שתוך ד' אמות חשוב מקום אחד דאי אפשר לצמצם והובא להלכה במשנה ברורה סימן צ' ס"ק ס' ולכן כתבו האחרונים שאם בא אורח לבהכ"נ וישב במקומו לא יתקוטט עמו אלא יישב בסמוך למקומו אם אפשר שהרי כל ארבע אמות נחשב למקומו הקבוע. .
טו) תפילת העמידה - המאריך בתפילתו ראוי שיעמוד במקום שאינו מצער אחרים שצריכים להמתין לו עד שיסיים יש ראיה מהגמרא שהדבר גורם צער כמובא בירושלמי סנהדרין פ"א ה"ב ר' חייה התפלל בא רב כהנא ונעמד להתפלל מאחוריו כשגמר ר' חייה תפילתו חיכה כדי לא לעבור בפני המתפלל שמאחריו ורב כהנא האריך בתפילתו כשגמר א"ל ר"ח כך מנהגכם לצער רבותיכם ביקש ר"כ סליחתו והסביר כי הוא מבית עלי וצריך רחמים מרובים ביקש עליו ר"ח רחמים וזכה ר"כ לאריכות ימים. .
טז) פתיחת חלון -תמיד יש להשתדל שלא לגרום צער לאחר על ידי פתיחת חלון או סגירתו ועדיף לעבור מקום מאשר לגרום צער לשני אע"פ שיש פעמים שמותר לפתוח את החלון כגון ביום נעים וכשכולם מסכימים לכך בכל אופן ראוי לא לגרום צער לזולת אע"פ שיש מקום להתיר זאת על פי ההלכה בזמן שדרך העולם לפתוח חלון, הטוב ביותר הוא להחליף מקום ולא לגרום לאדם אחר להצטנן ולהצטער. ע"ע במשפטי התורה ח"א סימן פט. .
יז) עקיפת תור - כשאדם נכנס לתור ללא המתנה, הרי הוא גורם לאחרים להתעכב ולהצטער, וזוהי אונאת דברים האסורה בפרט שהדבר גורם לחילול ה' כתב בספר חשוקי חמד לגבי עקיפת תור מבואר במאירי סנהדרין דף לב ע"ב שאין בה גניבה ממש אלא עבירה על צדק צדק תרדוף ואין בזה כי אם קיפוח על מידת הצדק והיושר ולא גזילת ממון או נפש. ובנוסף יש לומר שיש איסור של לא תונו איש את עמיתו וכשעוקף תור הרי הוא מצער את האדם שנעקף בין במרפאה או בדואר או ברמזור. ובאופן כללי יש לשמור על הכלל מה ששנאוי עליך אל תעשה לחבירך,וכמו שאדם רגיל מצטער בכך שעוקפים את תורו, כך הוא צריך להקפיד שלא לעקוף תור לאחרים. וידוע שמעשים כאלה גורמים למחלוקות ומריבות ולכן כל אדם צריך להזהר בכך מאוד. .
יח) העברת תור לאדם אחר - הממתין בתור ויש בידו מספר מותר לו להעביר תורו לאדם אחר ויעשה זאת בצנעה כדי שלא לעורר רוגזם של אחרים שאינם יודעים הלכה זו היות ואינו גורם לממתינים נזק של המתנה לשוא כיון שהוא אישית מוותר על תורו ואת זכותו הוא נותן לאדם אחר ואי אפשר למנוע מאדם להעביר זכות לאדם אחר. .
יט) אונאה לשם חינוך - רק האב או האם תפקידם לחנך את בנם ויש פעמים שהתירו להם לצער את ילדיהם לשם חינוך אבל שאר בני אדם אסור להם לצער אדם אחר אפילו לא לשם חינוך ועיין בספר החינוך מצוה שלח ואפילו בקטנים ראוי להזהר שלא להכאיבן בדברים יותר מדי. זולתי במה שצריכין הרבה כדי שיקחו מוסר, ואפילו בבניו ובנותיו ובני ביתו של אדם, והמיקל בהם שלא לצערן בענינים אלה, ימצא חיים ברכה וכבוד. כתב הפלא יועץ ערך בעלי חיים שצער ילדים הוא איסור אונאה מהתורה ולכן יש להזהר בזה. .
כ) לימוד בקול רם - אפילו שיש היתר מסויים ללמוד בקול רם בבית כנסת או בבית מדרש, צריך להשתדל מאוד שלא לגרום צער לשני בלימוד התורה ובעשיית המצוות עיין בשבט קהתי ח"ד סימן רצ"ט, חשוקי חמד סוכה עמ' תכד כתב שהגר"ח קניבסקי שליט"א סיפר שהיה תלמיד שלמד בקול בלילה והפריע לישון לשכנים ואמר החז"א שאין להם כח למנוע בעדו הובא גם בספר משכן דוד עמ' רטו וכן העלה בספר מנחת צבי ח"א ס' א אות ט והוסיף דאף אם מחמת שלומד בקול מפריע לחולה אינו יכול למחות בו וכ"כ בספר הזהרו בממון חבריכם עמ' קמו וכן העלה בספר פתחי החשן גניבה ואונאה פט"ו הערה ג שאף שמחמת שלומד בקול מפריע לאחרים אין למחות בו. ולכן כשלומד בבית המדרש מותר ללמוד בקול רם אע"פ שהוא מפריע לאחרים מכל מקום ראוי שלא לעשות כן מכיון שגורם לו צער ומפריע בריכוז בפרט ללומדים שלא התרגלו בכך .