ביקור חולים · הנחיות חשובות לפני שמבקרים חולה
איסור רכילות - לחולה ולקרובי משפחתו יש צורך בפרטיות ובצניעות, ולכן כל המנסה לגשש ולחקור על בעיותיו של החולה על מנת לספק סקרנות או "להיות בעיניינים" צריך לדעת שהוא עובר על איסור רכילות.
אסור לחפש מידע על מנת לפרסם לשכנים ולהיות נושא שיחה בפי כל.וידוע שכל חולה מעוניין לשמור על פרטיותו ומבקש ממשפחתו שלא להעביר מידע על מצבו הבריאותי, ולכן אסור לשום אדם לתת פרטים על מצבו אלא הכל חייבים לכבד את רצונו.
שאלות מיותרות - הבריא המתעקש לשאול שאלות חטטניות "ומציקות" כגון: מהן התרופות שאתה מקבל? מהו החולי ובאיזה מיקום? רוצה לדעת הכל לפרטי פרטים... גורם צער גדול ועוגמת נפש לחולה ולבני ביתו ואם עושה כך ונגרם צער לחולה ולמשפחתו הרי הוא עבר על איסור של אונאת דברים וחייב לבקש את סליחתו, כדי שלא יבוא לו מקרה דומה ח"ו ואז יבין לבדו את כל התשובות...
ביקורת על החולה - יש כאלה שאוהבים להעביר ביקורת על החולה, נותנים לו מוסר, ודרכי אורחות חיים, מלמדים אותו פרקים שלמים באמונה ובהתנהגות, ובנוסף מדגישים לפניו, שהוא צריך להאמין שהכל לטובתו ואם הוא מצטער זה סימן שהוא לא מאמין והוא צריך לעשות תשובה על זה... נותנים לו להרגיש שהוא אשם במצבו
החסד הגדול ביותר שאפשר לעשות למענו הוא לא לתת לו מוסר, אלא לשמוע אותו, להשתתף בכאביו, לברך אותו ברפואה שלימה ובכל יום להתפלל עליו.
לא להעיר - במצבי חולשה הערות אינן בונות אלא הורסות, ולכן אפילו הערה מאדם אוהב שכל כולה הערה תמימה ולשם שמיים גורמת נזק בלתי הפיך בנפשו של החולה המתייסר ולכן יש להמנע מהערות כגון: למה אתה לא בא להתפלל? איפה אתה בשיעור? אתה לא בא לעבוד? מחפש חופשה? אלו הערות שמזכירות לחולה את יסוריו ואת העובדה שאין שותפים לכאביו ואף אחד לא מבין את מצבו.
יש לזכור - שאף אחד לא היה עומד בניסיון כמו החולה ולכן אי אפשר להבין את נפשו ובוודאי שלא להעביר עליו ביקורת
עצות - אחת הטעויות הגדולות ביותר שעושים עם החולה היא, שכל אורח חבר מכר שכן מציע לו פתרונות, ומתחיל לשכנע אותו שהוא חייב לבצע את הפתרון שהוא העלה לפניו. והרבה פעמים הפתרונות אינן מתאימים לחולה, ורק יכולים לגרום לו נזק גופני ונפשי. לכן רק לקרוביו הקרובים ביותר יש את הרשות להציע ואילו כל הצעה צריכה להיות לאחר חשיבה והתייעצות עם קרובי המשפחה על מנת שלא לגרום עוגמת נפש לחולה.
רבנים - חז"ל לימדו אותנו שכל מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך לתלמיד חכם שיבקש ברכה ויתפלל בעדו ובנוסף יפזר ממונו לצדקה שתציל ממות. ואכן, מצוה לבקש ברכות ושיתפללו, אבל צריך לדעת שיש אנשים שאינם יראי שמים המחפשים כיצד להרויח ממון מצרות של אחרים, לכן לפני שהולכים לרב יש לברר עליו היכן למד, מי הם רבותיו, כמה שעות הוא לומד ביום תורה, ומה דעת גדולי הדור עליו ורק לאחר שיש תשובות ברורות על כל השאלות אפשר לנסות וגם כן לדעת שהרב נושא תפילה ובורא עולם מחליט.
ואם אין תשובות ברורות שמספקות את הדעת, עדיף שלא ללכת, היות והיום רבו המתחפשים הגורמים נזק לאנשים רבים
עזרה ותמיכה נפשית - חולה ומשפחתו צריכים עזרה. וכשאלו עוזרים קשה להתמודד והנטל נופל על בני הבית שלפעמים לא עומדים בעומס והמצב הנפשי מחמיר. לכן יש חשיבות גדולה להציע עזרה, לתמוך, גם בעזרה בעבודות הבית וגם תמיכה כספית, בפרט כשאחד מבני הזוג אינו עובד. אבל יחד עם זאת אין להיכנס לחייו הפרטיים של החולה יתר על המידה אלא להציע לטפל בילדים שתמיד יש בכך צורך ואם נותנים כסף יתן בלב שלם. בנוסף אפשר להציע מדי פעם ארוחות חמות וכל מה שאפשר לעזור ולתת סיוע מבלי לשאול שאלות מיותרות, הגורמות להרגשת חוסר פרטיות אצל החולה ומשפחתו.
לא לחכות עד שיצעק… - החכמה היא לתת לחולה את כל התמיכה והעזרה מיד כשהוא צריך, להבין את חולשתו לפני שהוא יבקש, לא לחכות לרגע שהוא יצעק "הצילו", לא להגיע למצב שהוא ירגיש שהגיעו מים עד נפש, אלא להרגיש את צערו ואת צרכיו טרם בקשתו.
עידוד - יש לעודד את החולה במילים של תקוה ואמונה בבורא עולם ולא במילים שגורמות לו לעצבות ולדכאון, ולכן יש לבחון את המילים היטב ואין לתת מוסר לחולה, אלא כל דבר יעשה בהתייעצות עם קרוביו מפני שצריך להכיר את האדם היטב כדי לדעת מה לומר ואיך לומר ועדיף שלא לומר מאשר לומר לו דברים שאחר כך יגרמו צער רב לחולה, שלפעמים ממשפטי מוסר שאינם מבוקרים מאשימים את החולה במחלתו.
לא נראה טוב... - יש זמנים שהחולה מרגיש יותר טוב וקצת יותר שמח, ואילו כשמזכירים לחולה את חומרת החולי מיד הוא נעצב על ליבו. לכן אסור לומר לחולה "אתה לא נראה טוב" אלא תמיד לתת לו תחושה שהוא נראה רענן ובריא וכך יהיו לו כוחות חזקים להתמודד,וכמובן שיש לדבר עם החולה באופן רגיל ולא להזכיר לו את חוליו מבלי לשאול שאלות. ויתר על כך יש להקפיד שלא לספר לחולה על אנשים אחרים שחלו במחלות אלו ונפטרו, לא לגרום לו פחד וצער, מפני הבאות אלא להרגיע לתת לו תחושה שה' יתן לו רפואה שלימה ויש לו תקוה
בגלל העוונות... - חז"ל מבארים שאין יסורין בלי עוון, וכבר עמלו ראשונים ואחרונים לפרש איזה עוונות יש לצדיקים שסובלים? והמציאות היא שאנו רואים בעולמנו, צדיק ורע לו ורשע וטוב לו. ואפילו שיש לרשע עוונות רבים בכל אופן הוא חי במציאות של טוב ללא יסורין ואילו הצדיק שאנו רואים שאין לו עוונות, ואפילו אם יש לו הם קלים ביותר בהשוואה לפשעי הרשע, ובכל זאת יש לצדיק יסורים... אנו צריכים להבין שאין בנושא זה כללים ברורים, והקב"ה בוחר את מי לייסר ואת מי לא, ורק בורא עולם יודע מדוע הוא נותן יסורים לאדם, אולם מוטל על החולה ומשפחתו להתחזק במצוות, ואם יודעים על עוון שבידם, עליהם לחזור בתשובה ממנו, ולקבל עליהם להפסיק מהעבירות שאוחזים בהם. או שאחד הקרובים למשפחה יאמר זאת בעדינות רבה מבלי לפגוע ומבלי לגרום לנזק נפשי.
ובכל מקרה אסור לו לאדם אחר לבוא לחולה להגיד לחולה "מגיע לך" "תלמד לקח" "אתה אשם" "הכל בגלל העוונות שלך" שזוהי אונאת דברים של ממש.
לכבד את החולה... - נפשו של החולה רכה מאוד והמצערו עובר על איסורים רבים. לכן יש להתייחס אליו בכל הכבוד הראוי לו ואפילו יותר מכך על מנת שלא ירגיש נחות ובזוי. ובוודאי שאסור ללעוג על אדם שאינו מרגיש טוב, ולומר לו שהוא מתחזה, או עושה כן בשביל המנוחה וכד' וכל שכן שלא לחקות את תנועותיו. אלא יש להאמין לאדם שאומר כואב לו או שהוא חולה וחס ושלום לחשוב על אדם שהוא עושה את עצמו.
האמת לאמיתה... - האמת היא שחז"ל מרבים לדבר במעלת היסורים של החולה ומדגישים שיסורים ממרקים עוונות שנעשו בעולם הזה, ואילו בעולם הבא הוא יהיה פטור מהעונש על חטאיו ואמנם חז"ל גם אומרים לא הן ולא שכרן ואין אנו רוצים ביסורים, אבל כך דרכו בורא עולם בהנהגת הבריה שהיסורים נועדו לטובתו של האדם אע"פ שאינו רוצה בהם ורק בעולם הבא אדם ידע את מעלתם.
הובא באור לציון זכרון הדסה עמ' ק"מ. ואמרו חז"ל ברכות נד חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה שהרי אם יש לו עוונות בגלגול זה בגלגולים אחרים כדאי לו לסבול יסורין בעוה"ז כדי לכפר עליהם מאשר יענש עליהם בעוה"ב ח"ו
כמו שכותב הגאון רבינו זלמן זצ"ל בספר התניא אגרת התשובה פי"ב בשם הרמב"ן בהקדמתו לספר איוב שאפילו יסורים של איוב שבעים שנה אין להם ערך כלל ליסורי הנפש שעה אחת בגיהנם עכ"ל.
לא לפתוח פה... - לפעמים אין זו מחלה אמיתית אלא רק חולשה, או חולי קל, אבל על ידי שכולם מדברים ומפרסמים שהוא חולה, יכול להיות שעל ידי זה הוא יהיה באמת חולה, כדאיתא בברכות (יט.) "לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן". וכן מובא בחז"ל שרבא יום הראשון למחלתו ביקש מקרוביו שלא יספרו לאף אחד על מחלתו כדי שהמצב לא יחמיר אבל לאחר זמן אמר להם לספר כדי שכל שונאיו ישמחו וכתוב בנפול אויבך אל תשמח וכך ה' ישמע ששמחים בצרתו וירחם עליו וטעם נוסף כדי שיתפללו ולכן לכתחילה לא אומרים על פלוני "הוא חולה" אלא יאמר שלא מרגיש בטוב וכן לא מפרסמים את החולי האמיתי כדי שלא יצטרך שיעשה בשבילו נס גלוי
שיתפללו עלי... - אבל אחר שכבר התגלתה הבעיה הרפואית מותר לו לספר לאחרים על מנת שיתפללו עליו ויבקשו רחמי שמיים בעבורו
עין הרע... - ויחד עם זאת כשרואים שהשתפר מצבו לא לספר זאת לכולם, כדי שלא יפסיקו להתפלל עליו, אלא להודות לבורא עולם ולהמשיך להתפלל עד שיעבור זעם כליל, וה' ישלח רפואה שלימה לכולנו אמן
מידה כנגד מידה - ביקור חולים אין לו שעור, לפי שכל פעם שמבקר את החולה מתפלל על החולה ושמא בפעם הזאת תתקבל תפלתו.