ביקור חולים
ילקוט שמעוני תהלים רמז תשמ אשרי משכיל אל דל. אמר רב יהודה אמר שמואל כל המבקר את החולה ניצול מדינה של גיהנם.
המבקר את החולה שכרו הוא שה' ישמרהו מיצר הרע, ויחייהו, ויצילהו מיסורים, ואושר בארץ, הוא יזכה שהכל יהיו מכבדים אותו, ואל תתנהו בנפש אויביו, שיזדמנו לו אנשים טובים סביבו שיסייעוהו להתרפות ולהבריא כנעמן שרפאוהו מצרעתו, ואל יזדמנו לו חברים רעים הגורמים נזק כפי שגרמו לרחבעם שיעצו לו לחלק את מלכותו, וכך פסקה ממנו המלוכה על ישראל.
ועוד אמר ר' יוחנן כל המבקר את החולה מעביר ממנו אחד מששים בחליו...אמר רבין אם אכן כך . אמרו לו, אם כן יעלו ששים אנשים לבקרו יבריא וירד עימהם לשוק?! אמר להם, ששים אנשים ובלבד שיהיו אוהבים אותו כנפשם, ואף על פי כן מרויחין לו. כלומר המבקרים את החולה גורמים לו רווח מהחולי ולאט לאט הוא מתרפא.
חז"ל מלמדים שיש בכך סגולה רפואית לחולה כשמבקרים אותו.
ר' עקיבא דרש כל מי שאינו מבקר חולים כאילו שופך דמים
במס' נדרים מ ע"א מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ר' עקיבא שחלה, לא נכנסו חכמים לבקרו, ואילו ר' עקיבאמ השתדל לבקרו, וכשראה את חדרו של החולה מוזנח ומלוכלך, עם אויר מצחין, ורצפה מוכתמת, החליט לנקותו היטב, רבי עקיבא בכבודו ובעצמו עשה את מלאכת הנקיון. ולא הטיל אותה על אחרים, וכשסיים החולה ראה את הבית, אורו פניו, נשם את האויר הנקי, והרגיש איך בריאותו משתפרת. אמר לו החולה לרבי עקיבא: רבי, החייתני!
יצא ר' עקיבא ודרש: כל מי שאין מבקר חולים - כאילו שופך דמים.
רב דימי אמר: כל המבקר את החולה - גורם לו שיחיה, וכל שאינו מבקר את החולה - גורם לו שימות.
שואלת הגמרא כיצד גורם לו למות כשאינו מבקרו ועונה, כל שאין מבקר את החולה - אין מבקש עליו רחמים...
כלומר עצם הביקור נועד לביקוש רחמים על בריאותו של החולה, ולכן כשאינו מתפלל עליו גורם לו שימות, כי מי יודע אולי התפילה שלו היתה מכריעה את הכף וה' היה מקשיב לתפילותיו ונותן לחולה עוד מנה גדולה של חיים...
הנחיות חשובות לפני שמבקרים חולה
איסור רכילות - לחולה ולקרובי משפחתו יש צורך בפרטיות ובצניעות, ולכן כל המנסה לגשש ולחקור על בעיותיו של החולה על מנת לספק סקרנות או "להיות בעיניינים" צריך לדעת שהוא עובר על איסור רכילות.
אסור לחפש מידע על מנת לפרסם לשכנים ולהיות נושא שיחה בפי כל.וידוע שכל חולה מעוניין לשמור על פרטיותו ומבקש ממשפחתו שלא להעביר מידע על מצבו הבריאותי, ולכן אסור לשום אדם לתת פרטים על מצבו אלא הכל חייבים לכבד את רצונו.
שאלות מיותרות - הבריא המתעקש לשאול שאלות חטטניות "ומציקות" כגון: מהן התרופות שאתה מקבל? מהו החולי ובאיזה מיקום? רוצה לדעת הכל לפרטי פרטים... גורם צער גדול ועוגמת נפש לחולה ולבני ביתו ואם עושה כך ונגרם צער לחולה ולמשפחתו הרי הוא עבר על איסור של אונאת דברים וחייב לבקש את סליחתו, כדי שלא יבוא לו מקרה דומה ח"ו ואז יבין לבדו את כל התשובות...
ביקורת על החולה - יש כאלה שאוהבים להעביר ביקורת על החולה, נותנים לו מוסר, ודרכי אורחות חיים, מלמדים אותו פרקים שלמים באמונה ובהתנהגות, ובנוסף מדגישים לפניו, שהוא צריך להאמין שהכל לטובתו ואם הוא מצטער זה סימן שהוא לא מאמין והוא צריך לעשות תשובה על זה... נותנים לו להרגיש שהוא אשם במצבו
החסד הגדול ביותר שאפשר לעשות למענו הוא לא לתת לו מוסר, אלא לשמוע אותו, להשתתף בכאביו, לברך אותו ברפואה שלימה ובכל יום להתפלל עליו.
לא להעיר - במצבי חולשה הערות אינן בונות אלא הורסות, ולכן אפילו הערה מאדם אוהב שכל כולה הערה תמימה ולשם שמיים גורמת נזק בלתי הפיך בנפשו של החולה המתייסר ולכן יש להמנע מהערות כגון: למה אתה לא בא להתפלל? איפה אתה בשיעור? אתה לא בא לעבוד? מחפש חופשה? אלו הערות שמזכירות לחולה את יסוריו ואת העובדה שאין שותפים לכאביו ואף אחד לא מבין את מצבו.
יש לזכור - שאף אחד לא היה עומד בניסיון כמו החולה ולכן אי אפשר להבין את נפשו ובוודאי שלא להעביר עליו ביקורת
עצות - אחת הטעויות הגדולות ביותר שעושים עם החולה היא, שכל אורח חבר מכר שכן מציע לו פתרונות, ומתחיל לשכנע אותו שהוא חייב לבצע את הפתרון שהוא העלה לפניו. והרבה פעמים הפתרונות אינן מתאימים לחולה, ורק יכולים לגרום לו נזק גופני ונפשי. לכן רק לקרוביו הקרובים ביותר יש את הרשות להציע ואילו כל הצעה צריכה להיות לאחר חשיבה והתייעצות עם קרובי המשפחה על מנת שלא לגרום עוגמת נפש לחולה.
רבנים - חז"ל לימדו אותנו שכל מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך לתלמיד חכם שיבקש ברכה ויתפלל בעדו ובנוסף יפזר ממונו לצדקה שתציל ממות. ואכן, מצוה לבקש ברכות ושיתפללו, אבל צריך לדעת שיש אנשים שאינם יראי שמים המחפשים כיצד להרויח ממון מצרות של אחרים, לכן לפני שהולכים לרב יש לברר עליו היכן למד, מי הם רבותיו, כמה שעות הוא לומד ביום תורה, ומה דעת גדולי הדור עליו ורק לאחר שיש תשובות ברורות על כל השאלות אפשר לנסות וגם כן לדעת שהרב נושא תפילה ובורא עולם מחליט.
ואם אין תשובות ברורות שמספקות את הדעת, עדיף שלא ללכת, היות והיום רבו המתחפשים הגורמים נזק לאנשים רבים
עזרה ותמיכה נפשית - חולה ומשפחתו צריכים עזרה. וכשאלו עוזרים קשה להתמודד והנטל נופל על בני הבית שלפעמים לא עומדים בעומס והמצב הנפשי מחמיר. לכן יש חשיבות גדולה להציע עזרה, לתמוך, גם בעזרה בעבודות הבית וגם תמיכה כספית, בפרט כשאחד מבני הזוג אינו עובד. אבל יחד עם זאת אין להיכנס לחייו הפרטיים של החולה יתר על המידה אלא להציע לטפל בילדים שתמיד יש בכך צורך ואם נותנים כסף יתן בלב שלם. בנוסף אפשר להציע מדי פעם ארוחות חמות וכל מה שאפשר לעזור ולתת סיוע מבלי לשאול שאלות מיותרות, הגורמות להרגשת חוסר פרטיות אצל החולה ומשפחתו.
לא לחכות עד שיצעק… - החכמה היא לתת לחולה את כל התמיכה והעזרה מיד כשהוא צריך, להבין את חולשתו לפני שהוא יבקש, לא לחכות לרגע שהוא יצעק "הצילו", לא להגיע למצב שהוא ירגיש שהגיעו מים עד נפש, אלא להרגיש את צערו ואת צרכיו טרם בקשתו.
עידוד - יש לעודד את החולה במילים של תקוה ואמונה בבורא עולם ולא במילים שגורמות לו לעצבות ולדכאון, ולכן יש לבחון את המילים היטב ואין לתת מוסר לחולה, אלא כל דבר יעשה בהתייעצות עם קרוביו מפני שצריך להכיר את האדם היטב כדי לדעת מה לומר ואיך לומר ועדיף שלא לומר מאשר לומר לו דברים שאחר כך יגרמו צער רב לחולה, שלפעמים ממשפטי מוסר שאינם מבוקרים מאשימים את החולה במחלתו.
לא נראה טוב... - יש זמנים שהחולה מרגיש יותר טוב וקצת יותר שמח, ואילו כשמזכירים לחולה את חומרת החולי מיד הוא נעצב על ליבו. לכן אסור לומר לחולה "אתה לא נראה טוב" אלא תמיד לתת לו תחושה שהוא נראה רענן ובריא וכך יהיו לו כוחות חזקים להתמודד,וכמובן שיש לדבר עם החולה באופן רגיל ולא להזכיר לו את חוליו מבלי לשאול שאלות. ויתר על כך יש להקפיד שלא לספר לחולה על אנשים אחרים שחלו במחלות אלו ונפטרו, לא לגרום לו פחד וצער, מפני הבאות אלא להרגיע לתת לו תחושה שה' יתן לו רפואה שלימה ויש לו תקוה
בגלל העוונות... - חז"ל מבארים שאין יסורין בלי עוון, וכבר עמלו ראשונים ואחרונים לפרש איזה עוונות יש לצדיקים שסובלים? והמציאות היא שאנו רואים בעולמנו, צדיק ורע לו ורשע וטוב לו. ואפילו שיש לרשע עוונות רבים בכל אופן הוא חי במציאות של טוב ללא יסורין ואילו הצדיק שאנו רואים שאין לו עוונות, ואפילו אם יש לו הם קלים ביותר בהשוואה לפשעי הרשע, ובכל זאת יש לצדיק יסורים... אנו צריכים להבין שאין בנושא זה כללים ברורים, והקב"ה בוחר את מי לייסר ואת מי לא, ורק בורא עולם יודע מדוע הוא נותן יסורים לאדם, אולם מוטל על החולה ומשפחתו להתחזק במצוות, ואם יודעים על עוון שבידם, עליהם לחזור בתשובה ממנו, ולקבל עליהם להפסיק מהעבירות שאוחזים בהם. או שאחד הקרובים למשפחה יאמר זאת בעדינות רבה מבלי לפגוע ומבלי לגרום לנזק נפשי.
ובכל מקרה אסור לו לאדם אחר לבוא לחולה להגיד לחולה "מגיע לך" "תלמד לקח" "אתה אשם" "הכל בגלל העוונות שלך" שזוהי אונאת דברים של ממש.
לכבד את החולה... - נפשו של החולה רכה מאוד והמצערו עובר על איסורים רבים. לכן יש להתייחס אליו בכל הכבוד הראוי לו ואפילו יותר מכך על מנת שלא ירגיש נחות ובזוי. ובוודאי שאסור ללעוג על אדם שאינו מרגיש טוב, ולומר לו שהוא מתחזה, או עושה כן בשביל המנוחה וכד' וכל שכן שלא לחקות את תנועותיו. אלא יש להאמין לאדם שאומר כואב לו או שהוא חולה וחס ושלום לחשוב על אדם שהוא עושה את עצמו.
האמת לאמיתה... - האמת היא שחז"ל מרבים לדבר במעלת היסורים של החולה ומדגישים שיסורים ממרקים עוונות שנעשו בעולם הזה, ואילו בעולם הבא הוא יהיה פטור מהעונש על חטאיו ואמנם חז"ל גם אומרים לא הן ולא שכרן ואין אנו רוצים ביסורים, אבל כך דרכו בורא עולם בהנהגת הבריה שהיסורים נועדו לטובתו של האדם אע"פ שאינו רוצה בהם ורק בעולם הבא אדם ידע את מעלתם.
הובא באור לציון זכרון הדסה עמ' ק"מ. ואמרו חז"ל ברכות נד חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה שהרי אם יש לו עוונות בגלגול זה בגלגולים אחרים כדאי לו לסבול יסורין בעוה"ז כדי לכפר עליהם מאשר יענש עליהם בעוה"ב ח"ו
כמו שכותב הגאון רבינו זלמן זצ"ל בספר התניא אגרת התשובה פי"ב בשם הרמב"ן בהקדמתו לספר איוב שאפילו יסורים של איוב שבעים שנה אין להם ערך כלל ליסורי הנפש שעה אחת בגיהנם עכ"ל.
לא לפתוח פה... - לפעמים אין זו מחלה אמיתית אלא רק חולשה, או חולי קל, אבל על ידי שכולם מדברים ומפרסמים שהוא חולה, יכול להיות שעל ידי זה הוא יהיה באמת חולה, כדאיתא בברכות (יט.) "לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן". וכן מובא בחז"ל שרבא יום הראשון למחלתו ביקש מקרוביו שלא יספרו לאף אחד על מחלתו כדי שהמצב לא יחמיר אבל לאחר זמן אמר להם לספר כדי שכל שונאיו ישמחו וכתוב בנפול אויבך אל תשמח וכך ה' ישמע ששמחים בצרתו וירחם עליו וטעם נוסף כדי שיתפללו ולכן לכתחילה לא אומרים על פלוני "הוא חולה" אלא יאמר שלא מרגיש בטוב וכן לא מפרסמים את החולי האמיתי כדי שלא יצטרך שיעשה בשבילו נס גלוי
שיתפללו עלי... - אבל אחר שכבר התגלתה הבעיה הרפואית מותר לו לספר לאחרים על מנת שיתפללו עליו ויבקשו רחמי שמיים בעבורו
עין הרע... - ויחד עם זאת כשרואים שהשתפר מצבו לא לספר זאת לכולם, כדי שלא יפסיקו להתפלל עליו, אלא להודות לבורא עולם ולהמשיך להתפלל עד שיעבור זעם כליל, וה' ישלח רפואה שלימה לכולנו אמן
מידה כנגד מידה - ביקור חולים אין לו שעור, לפי שכל פעם שמבקר את החולה מתפלל על החולה ושמא בפעם הזאת תתקבל תפלתו.
דיני כיבוד הורים
א) להודיע מראש - ביקור חולים צריך להיות מתואם עם המשפחה וגם באופן כזה שלא יכביד על החולה או על המשפחה כגון לזמן קצר ושעות נוחות ולא בשעות מאוחרות המפריעות לחולים אחרים או לבני המשפחה יש זמני ביקור לפי נוחותו של החולה כמו שכתב בשו"ע יו"ד סי' שלה סעיף ד אין מבקרין החולה בג' שעות ראשונות של יום, מפני שכל חולה מיקל עליו חליו בבקר, ולא יחוש לבקש עליו רחמים. ולא בג' שעות אחרונות של יום, שאז מכביד עליו חוליו ויתייאש מלבקש עליו רחמים לכן יש לברר עם החולה לפני כן מתי נוח לו שיבואו לבקרו כדי לא לגרום לחוסר נעימות. .
ב) ביקורים בשבת - לכתחילה אין לבקר חולים בשבת ורק אם אין אפשרות לבקר בימי השבוע אפשר להקל וכשבאים לבקרו: יש לומר לו "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא" מסכת שבת דף יב עמוד א אמר רבי חנינא: בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת. ועוד שם תנו רבנן: הנכנס לבקר את החולה אומר: שבת היא מלזעוק, ורפואה קרובה לבוא, עמוד ב וביציאתו אומר: שבת היא מלזעוק, ורפואה קרובה לבא, ורחמיו מרובין, ושבתו בשלום. ופסק בשו"ע או"ח סימן רפז סעיף א יכולים לנחם אבלים בשבת, וכן יכולים לבקר את החולה. ולא יאמר לו כדרך שאומר לו בחול, אלא אומר לו: שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא ורחמיו מרובים ושבתו בשלום וכתב שם במשנה ברורה ס"ק א אמרינן בגמרא בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת וע"כ לא יפה עושין אותן שכל ימי השבוע אין הולכין רק בשבת. .
ג) שיחת טלפון או מכתב - לא יוצאים ידי חובת ביקור חולים על ידי שיחת טלפון או שליחת מכתב, אבל אם אינו יכול להגיע לבקרו ישתמש בטלפון או במכתב שרואים שאכן זה עושה שמחה לחולה המבקר את החולה נותן לו כוחות להתמודד עם החולי בפרט שמעודד את רוחו ומאוורר את מקומו, לכן יש חשיבות לביקור ממש ולא על ידי מכתב וכן פסק בשו"ת יחווה דעת חלק ג סימן פג שאם יכול ללכת לבקר החולה בעצמו, אינו יוצא ידי חובת המצוה בשלימותה על ידי הטלפון או על ידי מכתב. .
ד) חולה שאינו רוצה ביקור - רצונו של החולה זהו כבודו צריך לכבד ולכן חולה שאינו רוצה שיבקרו אותו אסור לבקרו כתב הרמב"ם (פרק יד מה' אבל): מצות עשה של דבריהם לבקר חולים, ולנחם אבלים, ואלו הן גמילות חסד שבגופו שאין להם שיעור. ואף על פי שכל מצוות אלו מדבריהם, הרי הם בכלל ואהבת לרעך כמוך, שכל דברים שאתה רוצה שיעשו לך, עשה אותם אתה לאחרים. ע"כ הרי שלדברי הרמב"ם שיסוד המצוה היא קיום ואהבת לרעך כמוך ולכן אם רצונו של אדם זהו כבודו ואם הביקור יגרום לחולה סבל ועוגמת נפש אסור ללכת לבקרו שעצם מצות ביקור חולים היא כדי להיטיב עם החולה ולא לגרום לו יותר צער. .
ה) ביקור שונא - חולה שיש לו שונא יש אומרים שאין לשונאו ללכת לבקרו, אלא ישלח שליח שיברר האם נוח לו בכך שהוא יבוא ורק אם החולה מסכים רשאי לבקרו הרמ"א יו"ד סימן שלה סעיף ב ועיי"ש באחרונים וכתב שם הערוך השולחן אות ו שיש אפשרות לשלוחח שליח שיודיע לחולה שרצונו לבקרו או לנחמו, והוא נותן לו רשות, מותר, ואדרבא מצד זה נעשה שלום ביניהם. ולכן יש שכתבו שעכשיו נוהגים שהולך השונא לבקר החולה, מפני שמביא לידי שלום. .
ו) חולה קטן - גם בילד קטן חולה שייכת מצוה של ביקור חולים בפרט כשהוא מבין ושמח מכל המבקרים סביבו רמב"ם הלכות אבל פרק יד הלכה ד בקור חולים מצוה על הכל, אפילו גדול מבקר את הקטן, כתב רבי יעקב סופר שליט"א בספרו זרע חיים (סימן יד), שמצות ביקור חולים נוהגת גם בקטן. וכן כתב בשו"ת אבני ישפה (חלק א סימן רל). ע"ש. וכן בילקוט יוסף הלכות חינוך קטן עמ' שכח. .
ז) כניסת כהן לבית חולים - כהנים אסורים להיכנס לבית חולים אפילו לא לבקר קרוב משפחה חולה. אבל לנשים כוהנות אין איסור להיכנס שו"ע סימן שע"א סעיף א פסק שאסור לכהנים לטמאות במקום שיש מתים ולהכנס לאוהל המת ובזמננו יש טומאת מת בבתי חולים ויש איסור לכהן להיטמא עיין בתשובות והנהגות חלק א סימן תתעח, וכשיש צורך גדול אפשר להתייעץ עם רב בית החולים כיצד לבקר, ומהם המסלולים שמבודדים מטומאה.הניתנים לביקור לכהנים. .
ח) איש המבקר אשה ולהיפך - לכתחילה אין זו דרכה של צניעות שאשה תבקר איש ואיש יבקר אישה, ויש אומרים שאין לאשה מצוות בקור חולים אצל איש, ולכן ראוי להמנע מכך, אבל בקרובי משפחה אפשר להקל כתב הערוך השולחן יו"ד סימן שלה מבקר איש לאשה ואשה לאיש, ובלבד שלא יתייחדו הם לבדם. עכ"ל. בשו"ת ציץ אליעזר חלק ה, רמת רחל פרק ט"ז הביא דברים אלו וחלק עליהם וכתב להיפך שהאשה תמנע לבקר אחרים אלא רק בקרובותיה לאותן דהותר להתייחד עמהן וכן האיש לאשה על זה הדרך. .
ט) בשעת הצורך - יש אפשרות לאיש לבקר אשה חולה, וכן לאשה לבקר איש חולה, ובתנאי שלא יתיחדו לבדם אלא יהיו איתם עוד אנשים כ"כ בערוך השולחן שם ועיין בזקן אהרן (וואלקין) ח"ב סי' ע"ו שנשאל בשאלה זאת אם מצוות בקור חולים היא גם מאיש לאשה, והשיב בפשיטות דאינו יודע מה מקום ספק יש בזה ובודאי דאיכא מצוה וגם חיוב לבקר גם איש לאשה ולא רק לבקר בכדי לידע מה החולה צריך אלא אפילו לשמשו להקימו ולהשכיבו נמי רשאי. .
י) איש חולה - מותר לאחות או למסייעת לטפל באיש חולה שאינו יכול לטפל בעצמו כגון להקימו ולהשכיבו ולסומכו ואפילו שנוגעת בו כתב בשו"ע יו"ד סי' שלה סעיף י בחולי מעים אין האיש משמש את האשה, אבל האשה משמשת את האיש. וכתב הבית יוסף שם שמקור הדברים באבל בתי פרק י"ב וכתבוהו הפוסקים. והטעם ברור דכשהאשה חולה חיישינן שהאיש יבא עליה על כרחה אבל כשהאיש חולה לא חיישינן שיבא על אשה הבריאה בעל כרחה דכיון שהיא בריאה והוא חולה יכולה היא שתנצל מידו וכן כתב בקיצור שולחן ערוך סימן קצב סעיף ט בחולי מעים אין האיש משמש את האשה, פן יתגבר יצרו כיון שהוא בריא, אבל האשה משמשת את האיש כיון שהוא חולה. .
יא) איש המטפל באשה - יש שכתבו שמותר לטפל באשה חולה שאין מי שיטפל בה בתנאי שתקפיד להשאר לפניו בצניעות ובבגדים אבל כשצריכה טיפול יותר אישי יתן לאשה אחרת שתטפל בה עיין בערוך השולחן יורה דעה סימן שלה סי"א ובמקורות שהביא שם. הרמ"א יו"ד סימן שלה סעיף ב ועיי"ש באחרונים וכתב שם הערוך השולחן אות ו שיש אפשרות לשלוח שליח שיודיע לחולה שרצונו לבקרו או לנחמו, והוא נותן לו רשות, מותר, ואדרבא מצד זה נעשה שלום ביניהם. ולכן יש שכתבו שעכשיו נוהגים שהולך השונא לבקר החולה, מפני שמביא לידי שלום. .
יב) תפילה על החולה - כל מי שמבקר את החולה צריך להתפלל עליו לרפואתו שכל שלא מתפלל עליו לא יצא ידי חובה של מצוות ביקור חולים בנדרים מ' ע"א לא יבקר אדם את החולה בשלש שעות ראשונות של יום ולא בשלש אחרונות כדי שלא יסיח דעתו מלהתפלל עבור החולה עיי"ש הרי מבואר בגמרא שעיקר תכלית ביקור חולים הוא התפלה לרפואותו של החולה וכן הבית יוסף יורה דעה סימן שלה וכתב הרמב"ן בתורת האדם (עמ' יז) שמעינן מהכא ביקור חולים כדי שיכבדו וירבצו לפניו ויעשו לו צרכים הצריכים לחליו וימצא נחת רוח עם חביריו ועוד כדי שיכוין דעתו לרחמים ויבקש עליו הלכך המבקר את החולה ולא ביקש עליו רחמים לא קיים מצוה זו. .
יג) הזכרת שמו של החולה - כשמתפלל על החולה והוא לפניו לא יזכיר את שמו של החולה בתפילה אלא יאמר "רפאהו רפואה שלימה". ויכון במחשבתו על החולה. אבל שהחולה אינו לפניו מותר להזכיר את שמו בתפילתו בברכות ל"ד ע"א המתפלל על החולה אינו צריך להזכיר את שמו, שנאמר, אל נא רפא נא לה, ולא הזכיר משה רבינו בתפלתו את שמה של מרים. ואילו בזוהר הקדוש פרשת וישלח (דף קס"ט ע"א) איתא: הצילני נא מיד אחי מיד עשו, מכאן שהמתפלל צריך לפרש דבריו כראוי, ולכן אמר מיד אחי, ושמא תאמר קרובים אחרים נקראים גם כן אחים, כמו שנאמר כי אנשים אחים אנחנו, לכך פירש, מיד עשו, כדי לפרש דבריו בתפלתו כראוי. וצריך לומר כמו שכתב המגן אברהם (סימן קי"ט סק"א) בשם מהרי"ל, שדוקא בפניו אין צריך להזכיר שמו, אבל שלא בפניו צריך להזכיר שמו. והטעם מבואר בספר עיון יעקב (ברכות ל"ד ע"א), שאולי השם גרם החולי, שהרי מפני כך משנים שם החולה, וכן כתבו המקובלים, שבהזכרת שמו של החולה יכולים לפעמים לעורר עליו מדת הדין. ונמצא שבתפלה שבפני החולה שאין צריך להזכיר את שמו, התפלה יותר רצויה ומקובלת. כן הובא ביחוה דעת חלק ג סימן פג. .
יד) נוסח התפילה - כשמתפלל על החולה יש לכלול אותו בתוך שאר חולי ישראל, ויאמר לו "המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל". ובשבת אומר "שבת היא מלזעוק, ורפואה קרובה לבוא" כך כתב בשו"ע יו"ד סי' שלה סעיף ו. וכתב שם בערוך השולחן כתב שםבפני החולה יכול להתפלל בכל לשון שהרי השכינה שם וכביכול מבקש מלפני השכינה ובהתפלה יכלול אותו בתוך שארי חולי ישראל שיאמר המקום ירחם עליך בתוך שארי חולי ישראל דתפלה בעד רבים יותר חשובה כי לא בזה את תפלתם ובשבת אומר שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא ורחמיו מרובין ושבתו בשלום עכ"ל. .
טו) הוספות בתפילת העמידה - אפשר להוסיף את שמו של החולה בתוך תפילת רפאנו ולכלול עמו את כל חולי עם ישראל וכתב במשנה ברורה סימן קטז ס"ק ג ויכול להתפלל על חולים ברפאנו ויאמר רפא נא פב"פ רפואה שלמה בתוך שאר חולי ישראל וה"מ שלא בפניו אבל בפניו א"צ להזכיר שמו.כנ"ל. .
טז) תפילה ברבים - יש לבקש רשות מהחולה על מנת לפרסם את שמו ברבים שיתפללו עליו יש חולים שאינם רוצים שיפרסמו את שמותם כדי שעניין החולי לא יתפרסם ידוע ומפורסם בשם מרן הקהלות יעקב זצ"ל שהיה מורה לבאים לבקש רחמים עבור חולה שלא יפרסמו החולי שאחר שנתפרסם קשה יותר לזכות ישועה שהרי נראה לעיני כל שנעשה עימו שלא כדרך הטבע ופעמים שאין ביד האדם די זכויות עבור כך ולכן יש עניין לא לפרסם את החולי. אבל לאחר שהדבר התפרסם ברבים יש עניין גדול שרבים יתפללו עליו מפני שה' לא מואס בתפילת רבים. .
יז) להתפלל לרפואה שלימה - אדם הרואה מודעה שמבקשים שיתפללו לרפואת פלוני יש עליו חיוב להתפלל לרפואתו ואם אינו עושה כן הרי הוא מונע טוב מבעליו יש חיוב על כל אחד להתפלל על כל ישראל ועל כל אדם יהודי מכח המצוה של ואהבת לרעך כמוך וכן לא תעמוד על דם רעיך ולכן כשיהודי בצרה ומבקש תפילה אין להתעלם מבקשתו. וכתב בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן נא וזה לשונו וגם הא עיקר מצוות בקור חולים הוא כדי שיתפלל כשרואהו שהשי"ת ישלח לו רפואה, כדמשמע בשבת דף י"ב ע"א וע"ב (ת"ר הנכנס לבקר את החולה אומר שבת היא מלזעוק וכו'), ומפורש בנדרים דף מ' ע"א, כי אתא ר' דימי אמר כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה, ופי' בגמ' שהוא בזה שמבקש עליו רחמים שיחיה. ואמר רב שישא בריה דרב אידי לא ליסעוד אינש קצירא לא בתלת שעי קדמייתא ולא בתלת שעי בתרייתא דיומא כי היכי דלא ליסח דעתיה מן רחמי, תלת שעי קדמייתא רווחא דעתיה (וכסבור המבקר שנתרפא ואין צריך לבקש רחמים עליו - ר"ן) בתרייתא תקיף חולשיה (וכסבור שהוא באפס תקוה ומתיאש מן הרחמים - ר"ן). ובקור חולים הוא ג"כ מצוה וחיוב על כל אחד מישראל, אפילו לאנשים פשוטים שמצד סברותינו לא היה שייך שיקבל השי"ת תפילתו. הרי מוכרחין לומר שתפילת וברכת כל איש ואיש, אפילו דפשוטים וגם אלו שלא נזהרו כל כך מחטאים, נמי מועיל תפילתם. והני מילי אפילו דיחידים, דהא ליכא חיוב דיבואו דוקא עשרה בנ"א יחד לבקר את החולה, ויותר מסתבר דאסור ברוב הפעמים ליכנס לבית החולה הרבה אינשי ביחד - בלא ידיעה מהרופא שלחולה זה הוא טוב. אלא ודאי דהוא משום דתפילת כל אחד ואחד, אפילו סתם אינשי ואפילו אלו שחטאו הרבה ואין חוששין כל כך לחטא, נמי אפשר שתתקבל תפילתו וברכתו ע"כ. .
כשנכנס אל החולה יכוון לקיים מצות עשה של והלכת בדרכיו ויאמר:
לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ליחד שם י"ה בשם ו"ה בשם כל ישראל הריני מקיים מצות עשה והלכת בדרכיו וכשם שאני גומל חסד בעולם הזה כן בחסדך תעשה עמי בעולם הבא ותנצל נפשי ונשמתי מן החיצוניים ובשבעת ענני חסד תסובבני ובצל כנפיך תסתירני ותצילני מדינה של גיהנם ותשמרני ותחייני ותאשרני בארץ ואל חתנני בנפש אויבי כמו שהבטחת על ידי דוד משיחך אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' ה' ישמרהו ויחייהו ואשר בארץ ואל תתנהו בנפש אויביו ותהא חשובה לפניך מצוה זו כאילו קיימתיה בכל פרטיה ודקדוקיה וכל התרי"ג מצות התלוים בה אמן סלה לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך רפאני ה' ונרפא הושיעני ונושעה כי תהלתנו אתה ה' יסעדנו על ערש דוי כל משכבו הפכת בחליו המקום ירחם עליך בתוך כל חולי ישראל (בשבת אומר רק זה שבת הוא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא ורחמיו מרובין ושבתו בשלום )
וכשהולך מהחולה יאמר
קודשא בריך הוא יחוס לקיבלך ועליך יתמלא רחמין רבונו של עולם עשה למען רחמיך וחסדיך ולמען שמך הגדול ואל תבוש החולה הזה מסברו וכל עמך ישראל יהיו בכלל הברכה והתחינה אמן
(מתוך ספר השל"ה הקדוש והובא בסידור בית יעקב לרבי יעקב עמדין הלכות ביקור חולים)