כיבוד הורים
(מסכת קידושין דף ל עמוד ב) אמרו חז"ל: השווה הכתוב כיבוד אב ואם לכבודו של הקדוש ברוך הוא! שהרי בכיבוד אב ואם נאמר: "כבד את אביך ואת אמך", ולגבי כבוד ה' נאמר: "כבד את ה' מהונך". וכן השווה הכתוב מורא אב ואם למוראו של הקדוש ברוך הוא! שהרי במורא אב ואם נאמר: "איש אמו ואביו תיראו", ולגבי מורא ה' נאמר: "את ה' אלהיך תירא".
ובדין הוא שכך יהיה! שהרי שלושה שותפים יש באדם: הקב"ה, אביו ואמו. אביו ואמו נותנים בו אברים וגידים, בשר ודם, והקב"ה נותן בו נשמה. בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אומר הקב"ה: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני! ובזמן שאדם מצער את אביו ואת אמו, אומר הקב"ה: יפה עשיתי שלא דרתי ביניהם, שאילו דרתי ביניהם - ציערוני!
ומכאן סגולה גדולה להצלחה ולברכה והיא "כיבוד הורים".המכבד את הוריו גורם לשכינה שתשכון בביתו וכשהשכינה שורה אז הברכה והמזל הטוב נמצאים בבית ויש הצלחה לכל דיירי הבית ואילו כשהשכינה חסרה... שום דבר אינו מצליח.
כתב בספר החינוך
כותב ספר החינוך (מצוה לג) במצות כיבוד הורים: "משורשי מצוה זו, שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה, מהיום הראשון להולדתו הוריו מטפלים בו ודואגים לכל מחסורו וכמה צער הצטערו בשבילו בימים ובלילות. ולכן לא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה. שזו מידה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלוקים ואנשים. ויתן אל ליבו, כי האב והאם הם סיבת היותו בעולם, ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד ותועלת שיוכל. ויזכור תמיד כי לעולם לא יוכל להחזיר להם כפי שקיבל, הן בממון והן בטורח המעשה. וכשיתרגל להכיר טובה להוריו, כך יתרגל להכיר טובת האל ברוך הוא, שהוא יתברך סיבתו וסיבת כל אבותיו עד אדם הראשון, ושבורא עולם הוציאו לאור העולם, וסיפק צרכיו כל ימיו, והעמידו על מתכונתו ושלימות אבריו, ונתן בו נשמה ושכל, בריאות הגוף. ויעריך במחשבתו, כל כך הרבה טובה קיבל מבורא עולם, כמה וכמה ראוי להיזהר בעבודתו ברוך הוא".
הידעת ש…
הורים אינם חייבים להאכיל ולהלביש ולטפל בילדים בכל גיל, לשלם את שכר הלימוד ולממן את החתונה לפני ואחרי...
אין שום הלכה הקובעת להורה להכין ארוחת צהריים בהתאם להזמנת הילד.
אמנם המציאות מוכיחה שהורים מוציאים ממון רב על מנת לגדל את הילדים בנחת ובשלווה, ולתת להם את כל הנוחות האפשרית, בחורף ובקיץ, אבל כל זה לפנים משורת הדין ולא מתוך חובה אלא אך ורק מתוך רצונם הטוב.
ולכן יש חיוב על הילדים להכיר תודה, על מתנת החיים הזו, להרגיש רגשי הכרת הטוב על כל המאמצים והתשלומים שמשלמים על מנת שלילדים יהיה נוח.
בפרט כשהילדים מעל גיל שמונה עשרה, וחיים על חשבון ההורים מדי חודש בחודשו מבלי לשלם הוצאות מים חשמל וכד', ואפילו אם יבקשו מהם להשתתף הרי זהו חלק קטן ביותר מההוצאות היומיומיות. וכידוע שעל פי החוק יש אפשרות להוציא את הילד מהבית על מנת שיסתדר בכוחות עצמו. ועצם העובדה שהורים אינם עושים כך, היא אמורה לגרום לילדים לרצות לכבד ולהוקיר ולהחזיר טובה, להורים.
לכבד הורים בכל מצב
כיבוד הורים זו מצוה שאינה תלויה בהתנהגות ההורים, אלא חובתנו כלפי בורא עולם וכלפי ההורים אפילו אם אנחנו חולקים עליהם, עלינו להיזהר בכך. אסור לנו לתקן, להאשים או לסתור את דבריהם. עלינו להימנע מלדבר אליהם בקשיחות. אם הם אומרים דבר שגוי, במקום לומר: "אבא, אתה טועה", עלינו להיות עדינים יותר ולומר: "אבא, נראה לי ש...". הכוונה והגישה שלנו הן שעושות את כל ההבדל.
יש הטועים לחשוב שהכרת הטוב זוכים רק הורים שלא עושים טעויות בכלל במשך כל חייהם אבל אם עשו טעויות אז אנחנו פטורים מלהעניק להם יחס של כבוד. נדגיש זאת שוב, הכבוד להורים ניתן בכל מקרה וזה לא משנה מה ההורים עשו ועושים בשביל הילדים.
על פי ההלכה אדם שלא ראה את אביו ואת אמו כל חייו ורק לאחר שבעים שנה פגש אותם חייב לנהוג בהם כבוד ומורא, בדיוק כמו אותם אלו שחיו עם הוריהם כל חייהם וקיבלו מהם שפע וכל טוב.
כיצד מאכיל את אביו פטומות, ויורש גהינם?
מעשה בבן שהיה מטפל באביו ומכין לו מדי יום ארוחות משובחות של תרנגולים מפוטמים באחד הימים שאל אותו אביו בני מהיכן האוכל היקר הזה? ענה לו בנו: זקן, זקן, אכול ושתוק, כמו שהכלבים אוכלים ושותקים. בן כזה אמנם מאכיל את אביו מאכלים טעימים אך יורש גיהנום.
כיצד מטחינו ברחיים, ויורש גן עדן?
מעשה באב אחד שהיתה מלאכתו בטחינת גרגירי חיטה ברחיים. באחד הימים גזר המלך שכל הטוחנים בממלכה יבואו לעבוד אצל המלך, ושלח המלך חיילים על מנת שיחפשו בממלכה להביא טוחנים לעבודתו .הבן שחשש לחיי אביו פנה לאביו בהצעה: אבא, מכיון שאני צעיר לימים בריא וחזק, אני מציע שנתחלף אתה תשאר לטחון במקומי ואילו אני אלך לעבודת המלך. אם יגיע לידי בזיון, אתבזה אני ולא אתה. ובעזרת ה' אחזיק מעמד בטורח העבודה, הרי שיש כאן בן שמטיל על אביו עבודה של טחינת רחיים, ובכל זאת יורש גן עדן.
הרי שיש חשיבות עליונה ל"איך מכבדים" "איך עושים" בשבילהם האם הם מרגישים במחיצת הילדים מכובדים או מבוזים.
וכפי הדוגמאות שהביאו חז"ל, יש בן שמשרת את הוריו ונותן להם עד בלי די אבל יורש גיהנם; ויש שאין לו מה לתת אבל יורש גן עדן.
הכל תלוי בכוונה אם הבן יודע שכוונתו להציל את אביו ומתנהג אליו בנימוס ובדרך ארץ הרי נחשב למכבד את הוריו אבל כשמתייחס בזלזול ובהשפלה, כשצועק ופוגע הרי אפילו שעושה את הדברים המשובחים ביותר להוריו בכל אופן לעבירה תחשב לו.
לצערנו הרב רק לאחר שההורים מזדקנים והילדים נעשים הורים בעצמם, ונכנסים לנסיונות של החיים שהם: קשיי גידול הילדים, מאבקי השרדות על הפרנסה ועל השלווה, חינוך ילדים, והדאגה לבריאותם, רק אז מבינים כמה ההורים השקיעו ועמלו על מנת לגדל ילדים. כמה קשיים ההורים עברו כדי לתת לילדיהם את הכח והרצון לחיות, רק אז אנו לומדים להעריך וכל עוד שהם חיים עדיין לא מאוחר כדי לכבד אותם כפי שצריך.
בסוף נזכרים
ולאחר שהם הולכים לעולמם, אז ורק אז אנו מבינים באמת את הכאב ואת החסך שהשאירו בעולמנו במצב הזה אנחנו נרצה תמיד לחשוב ולהרגיש שעשינו הכל בשבילם.
רק אחרי שהם הולכים, אנו נזכרים ומצטערים למה לא כיבדנו יותר, מדוע לא השתדלנו להקפיד לכבד, אבל כבר עבר הזמן, אולם עדיין אפשר לתקן לעשות מצוות וללמוד תורה לעילוי נשמתם, כך להעלותם מדרגה לדרגה, לקיים שיעור תורה קבוע לזכותם, לקנות ספרי קדושה, להקים גמ"ח על שמם.
לזכור תמיד ש
הקב"ה מודיע שכל המכבד את הוריו מעלה עליו כאילו כבדני ואני דר בתוכם. בכיבוד שלנו אנחנו מלמדים את ילדינו וכל הסובב לנו, איך לכבד את ההורים ובבא היום הם יתנהגו אלינו בדיוק כמו שאנחנו התנהגנו אל הורינו.
דיני כיבוד הורים
א) הגדרות כיבוד הורים - יש חיוב כללי למלא אחר רצונם כהלכה ולכבד את ההורים ולירא מפניהם כלומר להחשיבם לשרים חשובים ביותר בכל גיל ובכל שלב בחייהם וכן פסק בשו"ע סימן ר"מ וכתב שם בבית יוסף מצות עשה שיכבד אדם אביו ואמו ויירא מפניהם וצריך ליזהר מאד בכבודם ובמוראם שהוקש כבודם לכבוד המקום וכו' עד מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני. ברייתא בפרק קמא דקידושין (ל:). .
ב) על מי החיוב - האיש והאשה שווים בחיוב כיבוד הורים, מלבד ההבדל שאשה נשואה פטורה לטרוח ולעשות מלאכות עבור הוריה, כאשר מוטלים עליה חובות ביתה וילדיה שהרי היא מחוייבת לשמור על השלום בביתה ועם בעלה עיין בשו"ע יו"ד סימן רמ סעיף יז אחד האיש ואחד האשה שוין בכבוד ובמורא של אב ואם, אלא שהאשה אין בידה לעשות, שהיא משועבדת לבעלה, לפיכך היא פטורה בכבוד אב ואם בעודה נשואה. ואם נתגרשה או נתאלמנה, חייבת. .
ג) אופן הכיבוד - לדאוג לצרכי הגוף כגון לבוש ומזון, לערוך עבורם קניות, לנקות את הבית ולבשל, ולהביא להם תרופות בעת הצורך וכל פעולות אלו צריכים להיעשות בסבר פנים יפות שו"ע יו"ד סימן רמ סעיף ד איזהו כבוד, מאכילו ומשקהו, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא. ויתננו לו בסבר פנים יפות, שאפילו מאכילו בכל יום פטומות והראה לו פנים זועפות, נענש עליו. וכתב החיי אדם חלק א כלל סז מכבדם בלבו שהם חשובים בעיניו ובלבו, דהיינו שידמה בעיניו שהם גדולים ונכבדי ארץ, אף שבעיני שאר בני אדם אינם חשובים כלל. וזה עיקר כיבוד, שאם לא כן, הרי כתיב [ישעיה כט, יג] "בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו ריחק ממני". .
ד) אופן היראה - יש להחשיב את הוריו כאילו היו שרים חשובים ולכן לא יזלזל בהם אפילו במחשבה לא ישב במקומו ולא יסתור את דבריהם ויקום לכבודם ולא יקרא להם בשמם הפרטי כתב בערוך השולחן יורה דעה הלכות כבוד אב ואם סימן רמ סעיף ט איזהו מורא לא יעמוד במקומו המיוחד לו לעמוד שם בסוד זקנים עם חביריו או מקום המיוחד לו להתפלל ולא ישב במקום המיוחד לו להסב בביתו או בחנותו ומובן ממילא דלעמוד בסוד זקנים במקום המיוחד לו לא שייך אלא באדם גדול המעלה ולא באיש פשוט אבל בישיבה בביתו אפילו איש פשוט דרך הבעה"ב להסב בראש השלחן ואסור להבן לישב שמה בין בפניו ובין שלא בפניו. וכתבו הפוסקים דמקום המיוחד לו לאביו לישיבה אין אסור לו רק לישב שם אבל לעמוד מותר ובמקום המיוחד לאביו לעמידה אסור לו גם לעמוד שם [ב"י וט"ז וש"ך סק"א] ופשוט הוא דגם באמו הדין כן אלא משום דאין דרך לאשה להיות לה מקום קבוע לכן לא דיברו בזה ולכן אם יש לאמו מקום קבוע אסור לו לישב שם וכן הבת אין לה לעמוד בבהכ"נ של נשים במקום המיוחד לאמה אא"כ נותנת לה רשות וכן הבן על מקום אביו בבה"כ כשנותן לו רשות רשאי לעמוד וכמדומני שעכשיו הבנים עומדים במקום אביהם בבהכ"נ כשהאב אינו שם והטעם שכך נהגו והוי כאלו נתן לו רשות ואין פוצה פה ומצפצף על זה ואין האב מקפיד בכך. .
ה) במקום מחלוקת וצער - כשיש מחלוקת בין הורים לילדים וכן אב שמקניט את בניו עד כדי עלבון ומריבה מוטב שכל אחד ידור במקום אחר כתב בספר חסידים סימן שמג, כתיב (שם קל"ג א') הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אחים גם בגימטריא בנים, ר"ל שני אחים או אב ובניו כשהם בקטטות ובכעס וכן הרב לתלמידיו אף על פי שילמדו תורה ממנו כיון שמתקוטטים יחדיו מוטב שלא יהיו יחדיו מפני שמצערו, ואל תאמר דוקא מפני שהאב מצטער והרב מצטער אלא אפי' הבן מצטער ע"י האב מוטב שיפרדו כיון שאינן יכולים לסבול יחד. מדרש תלפיות אות א ענף אב ואם. ילקו''י כיבוד או''א פרק ז' ס''ב. .
ו) כיבוד הורים ולעבור עבירה - אסור לקיים מצוות כיבוד הורים כאשר יעבור איסור, אפילו מדרבנן ילקו"י הלכות כיבוד אב ואם עמ' שפח. .
ז) לעשות עבירה או להחזיק במחלוקת - הורה המצוה את בנו לעשות בשבילו עבירה כגון שיקנה לו עיתון חילוני או ללכת לחתונה מעורבת או לא לדבר עם פלוני או שלא ימחל לאלמוני צריך הבן לסרב היות שגם האב וגם הבן חייבים בכבודו של מקום ולכן אסור לו לעבור עבירה. וכתב בספר חיי אדם חלק א כלל סז סעיף יג אמר לו אביו לעבור על דברי תורה בין מצות עשה ובין לא תעשה אפילו מצוה מדרבנן, לא ישמע לו, דכתיב [ויקרא יט, ג] איש אמו ואביו תיראו וגו' אני ה', כולכם חייבין בכבודי. לפיכך אם היו מצוים לו שלא ידבר עם פלוני ושלא ימחול לו והבן היה רוצה להתפייס מיד, אין לו לחוש לצוואת אביו, שאסור לשנוא שום אדם אם לא שראהו שעובר עבירה. .
ח) מבקש ממנו מאכל או משקה - אם אחד ההורים מבקש מבנו דבר מאכל או משקה, אפילו הבן יודע שאביו או אמו לא יברכו ברכת הנהנין, מותר לו להגיש לפניהם את דבר המאכל שו"ת שבט הלוי חלק ד סימן יז כתב שיש מקום להקלu שו"ת ציץ אליעזר חלק כב סימן ג כתב יש מקום להקל לתת אוכל אפילו ביודע שלא יברך וטוב שיכוין שעושה זאת לשם מצוה. וכתב בשו"ת מנחת שלמה חלק א סימן לה ואם אפילו בצורה מכובדת יבקש ממנו ליטול ידים ולברך, יראה הדבר כפגיעה ועלבון בכבודו, וזה גם ירגיז אותו מאד, ויתכן שבגלל הדבר הזה יתרחק חו"ש ביותר מהתורה, וגם יבוא לידי כעס ושנאה על כל ההולכים בדרך התורה, דבכה"ג חושבני, שנכון באמת לכבד אותו באכילה ושתיה, ולא לחשוש כלל לאיסור של "לפני עיור לא תתן מכשול" עיין שו"ת תפילה למשה חלק ה סימן ה. ובשו"ת אבני ישפה חלק א סימן קיא. .
ט) להגיש לפניהם כיבוד - במקום שההורים אינם מברכים על השתיה והמאכל ואם לא יגישו לפניהם יגרם שנאת חינם אפשר להקל ולהגיש להם אמנם אסור להאכיל למי שלא נטל ידיו משום "ולפני עיור לא תתן מכשול" ואפילו הפת הוא שלו, לא יסייע לו לקרבו אליו וכתב בערוך השולחן אורח חיים הלכות נטילת ידים סימן קסג וכ"ש ליתן לו פת דאסור. אמנם כשיש ספק אם יטול ידיו מותר ליתן לו ויאמר לו לך ונטול ידיך ואם אינו ציית לו אין עליו חטא דמה יכול לעשות לו וע"ע בהליכות בת ישראל פרק יד סעיף יא כתב בשם הגרש"ז אויירבאך זצ"ל שבת שהוריה אינם שומרים תורה ומצוות וניסתה בדרכי נועם לשדלם לברך על מאכל או משקה שמגישה להם ולא עלה הדבר בידה רשאית להגיש להם כל שצריכים שעל ידי התנהגותה עמהם בנימוס המקובל אולי תתקרב דעתם ובמשך הזמן יבואו לקיים מצוות כמוה עכ"ל עיין בילקוט יוסף סימן פט עמ' קנג. .
י) לפני עיור לא תתן מכשול - יש איסור לסייע לאביו לעבור עבירה האסורה מהתורה או מדרבנן כגון קניית עיתון או סכין גילוח מאכלים אסורים וכד' יש איסור להכשיל כל אדם מישראל ולכן אסור ליתן ביד יהודי חפץ שבו יעשה עבירה או כל דבר שיש וודאות שיעשה איתו עבירה אבל דבר שיכול להשיגו על ידי אדם אחר ועוד שיש לתלות שאינו עשוי לדבר עבירה אפשר להקל. .
יא) קניית סיגריות - מעיקר הדין מותר לבן לקנות לאביו סיגריות, אבל אסור לתת סיגריות כאשר יודע בוודאות שאביו יעשן בשבת לא כל הפוסקים אסרו את העישון סיגריות ולכן אין בכך לפני עיור לא תיתן מכשול כמובא בילקו''י שם פ''ז סט''ז .אבל כשהאב מבקש לפני שבת סיגריות על מנת לעשנם בשבת בוודאי שיש בכך איסור של לפני עיור לא תיתן מכשול וצריך לעשות זאת בחכמה שלא יבואו לידי מחלוקת חמורה בשבת. .
יב) אירוע משפחתי מעורב - אין חיוב על בן ללכת לאירוע מעורב אפילו שהוריו מתעקשים שיבוא, בפרט אם יודע שיגיע לידי חטא כבר כתבו כל גדולי הדור בכל הדורות שיש לבטל את הריקודים המעורבים בכל האירועים, כי אין זו שמחה של מצוה כשמרקדים בחורים ובתולות יחדיו, ועוברים אביזרא דגילוי עריות, ולשמחה מה זו עושה. וכבר הרעישו גדולי ישראל על המנהג הרע בכמה מקומות שנהגו לרקד אנשים ונשים יחדיו. עיין בשו"ת יביע אומר חלק ז - יורה דעה סימן מא ולהכל ידוע שהחיוב של כיבוד הורים מוגבל לעשיית רצון ה' ולכן אין היתר להגיע ולפגום בעינים או בשאר עיניני קדושה ומכל מקום אם מחוייב מאוד ילך רק לחופה. .
יג) בן רודף שלום - אב הדורש מבנו שלא ידבר עם אדם אחר, והבן רודף שלום ורוצה להתפייס או למחול לאותו אדם, אינו מחוייב לשמוע בקול אביו כתב הרא"ש בתשו' [כלל ט"ו סי' ה'] האב שצוה לבנו שלא ידבר עם פלוני שלא ימחול לו על מה שעשה לו עד זמן פלוני והבן היה רוצה להתפייס עמו אלא שחושש לצוואת אביו אין לו לחוש לצוואתו שאסור לשנוא לשום אדם אם לא שיראהו עובר עבירה והאב שצוהו לשנא לאו כל כמיניה להעבירו על דברי תורה עכ"ל עיין בשולחן ערוך יורה דעה סימן רמ סעיף טז ומכל מקום ישתדל שלא להבליט את מעשיו מדאי, כדי שלא להכעיס את אביו. .
יד) תפילה בבית הכנסת - כשהבן רוצה להתפלל בבית הכנסת שמתפללין שם כהלכה ויותר בכוונה, ואילו אביו או אמו מבקשים שיתפלל בבית כנסת אחר, אין עליו חיוב לשמוע להם כן כתב בפתחי תשובה יורה דעה סימן רמ ס"ק כב בשם ספר חמודי דניאל היה רוצה להתפלל בבהכ"נ שמתפללין שם יותר בכוונה ואמו מוחה בזה, אין צריך לשמוע לה, וכן הובא בילקו''י הלכות כיבוד אב ואם פרק ט' סעיף סו. .
טו) מכירה או השכרה להורים - במקום שיש חשש מחלוקת או הפסד אין הבן מחוייב לעשות עסקים עם הוריו כגון: למכור מכונית או להשכיר את דירתו דוקא להוריו. אפילו שיש לו רק ספק שעסק זה יביאו לידי מחלוקת או הפסד דקיי"ל שכיבוד אב משל אב ולא משל בן ואין חיוב על הבן להפסיד ממון או להצטער צער הגוף או הנפש ולכן יש לו להמנע מכל דבר שיגרום להוריו ולו למחלוקת אבל אם יודע שיש להוריו הנאה מכך מרובה ישתדל לעשות את רצונם כשאין לו הפסד אבל במקרה שיודע שיכולה להגרם מחלוקת אינו חייב למכור להם. .
טז) עמידה לכבודם - חייב אדם לעמוד לכבוד הוריו כשרואה אותם מרחוק כמלוא עיניו. וצריך לעמוד מלוא קומתו ויכולים ההורים למחול על כך שלא יצטרך לעמוד בכל עת והיינו מרחק של כ- 128 ס"מ, לדעת החזון איש היינו כ- 160 ס"מ, ואם אפשר יחוש בזה לדברי החזון איש, בדבר שהוא מן התורה. .
יז) סתירת דברי הורים - אסור לבן לומר לאביו או לאמו "לא נכון" או "אתה טועה". ואם האב מבקש מבנו תדרוך או ייעוץ מותר לבן כן פסק בשו"ע יו"ד סי' רמ סע' א' לא סותר את דבריו ולא מכריע את דבריו בפניו, אפילו לומר נראין דברי אבא. בכלל דין מורא שהבן או הבת לא יסתרו את דברי ההורים, ולא יכריעו את דבריהם לומר נראין דברי אבא, שיש בזה זלזול לאביו מפני שמראה בכך שדעתו מכרעת יותר מדעת הוריו. אם אביו היה מספר ואומר כך וכך אירע לפלוני, או כך וכך היה המעשה, אסור לבן לומר " לא כך היה המעשה אלא כך וכך, ולא יאמר טעית וכך היה לך לומר. ודין איסור סתירת דברי אביו שייך גם באמו. ע"ע בילקו''י כיבוד או''א פ''ה סעיף לה מהדו' תשס''א כרך א' עמוד שסז. .
יח) מקלחת אב עם הבן - אסור לבן לרחוץ במקום שאביו רוחץ או טובל שם, ונכון והגון שאדם לא יתרחץ גם עם ילדיו הקטנים [מגיל תשע לערך, והכל לפי חריפות שכלו של הילד]. והדין כן גם בחמיו עיין בפסחים נא ע"א ובמפרשים שם וכן פסק הרמ"א בסימן רמ"ו ואפילו אם הבן כבר היה במרחץ, ואחר כך נכנס לשם אביו, צריך הבן לצאת משם מיד. עיין בילקוט יוסף חינוך קטן עמ' שז, שהביא דברי בספר כיבוד הורים פרק ד' בהערות סוף אות כד הביא בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל שאמר לו שהאיסור בילדים הוא מגיל עשר ומעלה אבל בפחות מגיל זה כל אחד לפום חורפיה. .
יט) רחיצת האב - על הבן לדאוג למישהו אחר שירחץ את אביו , אפילו אם הדבר כרוך בתשלום אבל אם אין בנמצא יכול להקל ויעשה זאת באופן הכי צנוע שיכול כיון שיש איסור על הבן לראות את ערוות אביו ולכן יש לו להמנע בכך בפרט שלאב זה גורם עגמת נפש גדולה שבנו רואה אותו במצב זה. וכתב בילקו"י הלכות כבאו"א בשם קובץ מבקשי התורה שבמקרה שהאב חולה וזקן ויש חשש החלקה באמבטיה ואין שום אפשרות שמישהו אחר ירחץ את אביו יש להקל בזה דאין כאן אביזרייהו דגילוי עריות ובפרט שהבן מלובש ומשתדל שלא להסתכל שם. .
כ) בלי נדר - בן המבטיח להוריו שיבוא לבקר, או שיגיש להם עזרה יזהר לומר בלי נדר, שיש אומרים שאסור לו לחזור בו כדין נדרי מצוה דחשיב כנדרי מצוה, שהרי אמר לקיים מצות עשה של כיבוד אב ואם. אולם אם אמר לו אביו אין אתה מחוייב לבוא אלי, הרי הוא כאילו אמר לו התקבלתי, ואין צריך להתיר את הנדר. ילקו''י כיבוד אב ואם פרק ה' סעיף נא מהדורת תשס''א כרך א' עמוד תכז. .
כא) בשם הפרטי - לא יקרא לאביו או לאמו בשמם. הפרטי אלא רק אבא, אמא. ובמקרה ששואלים אותו לשמם יאמר מו"ר אבי פלוני אלמוני כן פסק בשו"ע יו"ד סי' רמ סעיף ב ולא יקראנו בשמו, לא בחייו ולא במותו, אלא אומר: אבא מארי. וכתב שם בפתחי תשובה יורה דעה ס"ק ב ונראה לי דאם אחרים שואלים ממנו בן מי אתה מותר לומר להם בן ר' פלוני אני. וכתב בילקו"י שם פרק ה סעיף פו כיום שהנוהג פשוט שאין הבן קורא לאביו בשמו ויש בדבר זלזול במורא אביו ואמו וגם אין זה מדרכי החינוך שילדים ירגישו שההורים חברים שלהם אלא צריך תחושה של כבוד ויראה. .
כב) להטריח הורים - אסור לבן או לבת לבקש מההורים שיטרחו בעבורם אפילו בטורח מועט אלא יאמרו בלשון שאלה ויבקשו מחילה מראש על כך שמטריחם כתב בשו"ת תורה לשמה סימן רסח כל שהבן משוה שליח לאביו או לרבו הוי קצת זילותא לדידהו ודבר זה נקרא חציפות בלשון חכמים ואפילו שהוא עושהו שליח לדבר מצוה ויעלוזו חסידים סימן קנב כתב שאף ומקדים לבקש מחילה על זה אסור להשתמש באביו וחולין וגנאי גדול הוא לו אפילו שאביו מחל על כבודו. .
כג) אב שעובד אצל בנו - בן המעסיק את אביו צריך להזהר שלא לבוא לידי פגיעה או זלזול באביו ואם יודע שיכשל בכך עדיף שישים אדם אחר שיהיה ממונה על ההוראות לאביו כגון על ידי נתינת הוראות וכד' ואפילו אם אביו מוחל יש חשש של בזיון אביו בפרט כשעושה כן לפני שאר אנשים. ונראה שאם יודע שיכשל בכיבוד הורים, ישתדל ליתן לאביו עבודה אחרת שאינה תחת פיקודו כדי שלא יבואו לידי ריב ומחלוקת. .
כד) סנדק - מעיקר ההלכה אין איסור ליתן לאב לישב סנדק, אפילו שאינו מקפיד על המצוות אבל ראוי שלא יהיה כך, שהרי הסנדק משפיע על התינוק לקדושה וטהרה ויראת ה' ובמקום שיש מחלוקת יתייעץ עם תלמיד חכם כיצד לעשות זאת הובא ברמ"א בשו"ע יו"ד סי' רסד שיש לאדם לחזור ולהדר אחר מוהל ובעל ברית היותר טוב וצדיק ולכן יש להשתדל שהסנדק יהיה אדם ירא שמיים ולכן כשהאב מחלל שבת יש חשש שישפיע על התינוק לרעה, אבל יש לעשות זאת באופן שלא תהיה מחלוקת עיין בילקו''י כיבוד או''א פרק ח' ס''ד. .
כה) בית אבות - לכתחילה עדיף לעשות את כל המאמצים להשאיר את הוריו בביתו ולא לשלחם לטיפול בבית אבות בפרט כשיודע בוודאות שההורים רוצים להישאר בביתם כשידוע שההורים מעדיפים את הטיפול של ילדיהם מאשר של אנשים זרים יש איסור להמרות את רצונם ולכן לכתחילה אין לשלחם לבתי אבות ילקו''י כיבוד או''א פרק ב' סעיף כט מהדורת תשס''א כרך א' עמוד רכט. .
כו) טיפול רפואי בהורה - אסור לבן להכאיב להוריו ולכן כשיש צורך לעשות בדיקת דם לאביו יבקש מאדם אחר שיעשה זאת במקומו ורק כשאין אפשרות אחרת היתירו לבן לטפל באביו כתב בילקו''י כיבוד או''א פרק טז ס''ד במהדורת תשס''ה עמוד תרצד חולה הזקוק לקבל זריקה בכל יום, וקשה עליו לחפש מי שיזריק לו בכל יום, או מפני שזה כרוך בהוצאות ובטירדות, רשאי בנו להזריק לו את הזריקות, אחר שבדרך כלל אין מוציאים דם בעת הזריקה. הואיל והזריקה נעשית בתוך הבשר. אך יש לו לבן לבקש סליחת אביו מכאן ולהבא, שאם יגרום לו צער וכדומה, שימחול לו על כך. ואם נזדמן לשם אדם אחר, יש להעדיפו שהוא יזריק. וזריקות הנעשות בתוך הורידים דינן כהקזת דם, כדלעיל. .
כז) לשון הרע - אסור לבן לדבר לשון הרע על הוריו וכן לא לזלזל בהם אפילו שלא בפניהם, ואם שומע אחרים מדברים לשון הרע על הוריו צריך למחות בידם המדבר לשון הרע על אביו או על אמו, מלבד שעובר על כמה לאוין ועשין המפורטים בספר החפץ חיים עובר גם על מצות עשה דכיבוד אב ואם, ועובר על ''ארור מקלה אביו ואמו''. לקו''י הלכות כיבוד אב ואם פרק י' ס''ז . .
כח) שלום בית - כשאחד ההורים רוצה לעבור להתגורר בדירת הבן והכלה מתנגדת אין בעלה יכול להכריחה לכך, ובפרט אם יש חשש למחלוקת ופירוק הבית אין חיוב על הבן להפסיד את כל משפחתו ושלום ביתו עבור כיבוד הורים וכן פסק בילקוט יוסף שם עמ' רנה. .
כט) שבועה שלא יכבד - הנשבע שלא יכבד את הוריו הרי זו שבועת שוא כדין הנשבע לבטל מצוה, ולכן אינו צריך התרת נדרים שהרי הוא כנשבע לבטל מצוה מהתורה וכתב בשו"ע יו"ד סימן רלט סעיף ד שבועה אינה חלה על דבר מצוה, ובילקו"י הלכות כיבוד או''א פ''ב ס''ל. .
ל) כיבוד אח גדול - חייב אדם לכבד את אחיו הגדול ממנו, ואין הכוונה ככבוד אביו ואמו ממש, אלא שלא יבזהו בדברים. ואין חיוב מורא מפני אחיו הגדול, ולכן מותר לקוראו בשמו, ולסתור דבריו, ולשבת במקומו הקבוע שו"ע יו"ד סימן רמ סעיף כב חייב אדם בכבוד אחיו הגדול, בין שהוא אחיו מאביו בין שהוא אחיו מאמו. ילקו''י כיבוד או''א פרק ז' ס''ו עמוד יז. .
לא) פטור מחיוב כיבוד הורים - אם האב כופר בבורא עולם, או בתחיית המתים, או בביאת הגואל שיבוא במהרה בימינו, וכיוצא בזה, או שהמיר דתו והלך לו לדת אחרת, רחמנא ליצלן, אין צריך הבן לכבדו כלל לא בחייו ולא במותו, ורק לא יבזהו ולא יקללהו. ופשוט שאינו מצטרף לזימון כלל, ואוסר את היין במגעו כיין נסך כן כתב בילקו"י שם. .
מעשה בר' יהושע בן אלם שהגידו לו בחלום
"שמח בלבך שאתה וננס הקצב מושבך ומושבו בגן עדן וחלקו כחלקך שווין כאחד".
כשנתעורר ר' יהושע משנתו רצה לדעת פשר החלום, הלך ר' יהושע בעצמו אצל ננס הקצב.
הקצב בראותו את ר' יהושע נפל על פניו ואמר לו, רבי מה היום מיומיים שעטרת ישראל בא לפני עבדו? אמר לו ר' יהושע דבר לי לדבר עמך, אמר לו דבר, אמר לו מה מעשיך ומה מלאכתך ?
אמר לו קצב אני ויש לי אב ואם זקנים חולים
ובכל יום ויום אני מעמידם מלבישם ומאכילם בידי. מיד עמד ר' יהושע ונשקו ואמר לו
בני אשריך ואשרי גורלך
מה טוב ומה נעים שזכיתי להיות חברך בגן עדן.
(סדר הדורות ח"ג אות י)