איסור פניה לערכאות
דיני פניה לערכאות
א) פניה לערכאות - אסור מהתורה לפנות לבית משפט חילוני (הנקרא בלשון ההלכה "ערכאות"). והתובע בערכאות הרי זה רשע ומרים יד בתורת משה, אלא אם קיבל היתר מבית הדין כפי שיבואר בהמשך כתב הרמב"ם בפרק כ"ו מהלכות סנהדרין הלכה ז' כל הדן בדייני עכו"ם ובערכאות שלהם, אף על פי שהיו דיניהם כדיני ישראל, הרי זה רשע, וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו,. וכן פסק בשו"ע חו"מ סי' כו סעיף א אסור לדון בפני דייני עובדי כוכבים ובערכאות שלהם (פי' מושב קבוע לשריהם לדון בו), אפילו בדין שדנים בדיני ישראל, ואפילו נתרצו ב' בעלי דינים לדון בפניהם, אסור. וכל הבא לידון בפניהם, הרי זה רשע, וכאילו חרף וגדף והרים יד בתורת מרע"ה. ובשו"ת מהרשד"ם (חלק אבן העזר סימן קל"א). העלה שאיסור חמור הוא ללכת לדון בערכאות של גויים, ובפרט בדיני נחלות וירושות שדתיהם שונות מדין התורה הקדושה. וכ"כ בשו"ת יחווה דעת חלק ד סימן סה שאין כל הבדל בזה בין כשהשופטים גויים, לבין כשהשופטים יהודים הדנים על פי חוקות הגוים, שלא כדין התורה. .
ב) גזל ממש - תובע שזכה בתביעה בבית משפט חילוני, ללא היתר מבית דין רבני הרי הוא נחשב לגזלן ממש. וחייב להחזיר את כל הממון או שיזמין את הנתבע בדין תורה ויעשה ככל שיורו לו הדיינים כתב רבינו בחיי פרשת משפטים כל המניח דיני ישראל ומוציא בערכאות של כותים הרי זה גזל גמור, וכן כתב בהגהות רע"א בחו"מ סימן כו שאפילו אם קידש אשה אינה מקודשת. כיון שאינו מקבל את הממון בכח ההלכה ועל פי דעת תורה אלא על פי חוקי הגויים שאינם מסכימים לדעת התורה ואינם נוהגים לפי דבריה ופשוט הדבר שאם קיבל היתר מבית הדין לפנות לערכאות בגלל שהנתבע אינו מעוניין או שהוא אלים ואינו מכיר בחוקי התורה במקרה כזה אין בכך גזל. .
ג) כשיודע שהנתבע לא יגיע לדין תורה - אפילו שוודאי לו שהנתבע לא יגיע לדין תורה ראוי שהתובע יפנה לבית הדין שישלחו לנתבע זימון לדין תורה כתב בכסף הקדשים תחילת סימן כו כשוודאי לו שלא יבוא לדין תורה אינו צריך להזמינו לדין תורה אבל מידת החסידות היא להזמינו בכל מקרה אולי יעשה תשובה ויבוא לדין תורה. ומה שכתבנו ראוי ואינו חובה היות וכתב בתשובות והנהגות חלק ה סימן שסב בשם בעל מנחת יצחק זצ"ל שלא צריך לקרוא ג"פ ומספיק בפעם אחת כשהנתבע מחלל שבת או חברה שבודאי לא יבואו ואולי בכה"ג כשאי אפשר להמתין לבית דין, הרב בעירו שומע ומתיר כבית דין וכן אפשר כשהוא ודאי לא יבוא לא צריך לכל תביעה ותביעה לבוא ומקבל רשות כה"ג תמיד. .
ד) מתי מותר לפנות לבית משפט - כשאינו יכול להוציא ממון בדין תורה, כגון שהנתבע אינו מגיע או שאינו מקיים את דברי הדיינים הרי יכול לקבל אישור ולתובעו בבית משפט חילוני פסק בשו"ע חו"מ סי' כו סעיף ב היתה יד עובדי כוכבים תקיפה, ובעל דינו אלם, ואינו יכול להציל ממנו בדיני ישראל, יתבענו לייני ישראל תחלה, אם לא רצה לבא, נוטל רשות מבית דין ומציל בדייני עובד כוכבים מיד בעל דינו. .
ה) עוגמת נפש - על פי התורה אין אפשרות לתבוע ממון בטענת "עוגמת נפש" על פי התורה אין מחייבים על עוגמת נפש וכל ממון שנפסד ממנו בגרמא והתובעו בבית משפט חילוני נחשב לגזלן מפני שאין בהם חיוב ממוני על פי דין תורה היות ועל פי דין תורה מחייבים על הפסד ממון ממש וזה אינו בהגדרת הפסד ממון אלא גרמא או מבטל כיסו של חברו שפטור ולכן יש גם איסור לפנות לבית משפט שיפסוק בהוצאת ממון בגין עוגמת נפש. .
ו) לתבוע ריבית ושאר הוצאות - גם כשיש היתר לתבוע בבית משפט חילוני, אסור לתבוע ריבית ושאר הוצאות שאינן מותרות על פי דין תורה מותר לבקש את מה שמגיע לו כתוצאה מנזק שנגרם לו אבל אסור לו לבקש שכר המתנת מעות שהוא ריבית שדבר זה אסור בכל אופן. וכ"כ בשו"ת משנה הלכות חלק יב סימן שצג דההולך לערכאות אפי' מצד הדין אין לו רשות אלא על אותו ממון שחייב לו ועל אותה התביעה שסירב עליה ולא זולתה ועיין דברי חיים ח"ב סי' ב' וסי' ט' וסי' מ"ו. לכן פשוט אם הוציא יותר משמגיע לו לולי עלמא נקרא גזלן והעורך דין נחשב למסייע לו לעבירה זו. ועיין עוד בכסף קדשים סימן כו סעיף ב ד"ה רשות שמותר לו לקבל הממון שפוסקים לו. .
ז) חברת גביה - אסור בשום פנים ואופן לפנות לחברת גביה שגובה תשלומים וצ'קים או נוקטת באמצעי אלימות שלא על פי ההלכה כיון שחברת הגביה משתמשת בכח ומוציאה יותר ממון ממה שצריך להוציא ולעיתים פוגעת בגופו ובנפשו של החייב ובמשפחתו ובילדיו החפים מפשע, וזהו איסור חמור לעשות כן. .
ח) גביית צ'ק - כשרוצה לפנות להוצאה לפועל כדי לגבות צ'ק לכתחילה יפנה לבית הדין על מנת לקבל אישור על כך כדי שלא יכשל באיסורים אחרים פתחי חושן בהלכות הלוואה פרק ו הערה יב נטה לאסור בדין גביית צ'ק או שטר על ידי הוצאה לפועל וכתב בספר דרכי משפט עמ' קפז שנוהגים לאסור בבד"ץ בני ברק שע"י כמוה"ר רבי נסים קרליץ שליט"א ומטעם איסור פניה לערכאות דעלמא וכן משמע בשו"ת שבט הלוי ח"י סי' רסג שלא כתב שם בנדון זה אלא דמותר לב"ד להתיר לתובע לפנות להוצאה לפועל אם הלה אינו רוצה לשלם והחוב ברור ואין ברירה למצות בדין כהלכה וכאשר נהוג בבד"ץ בני ברק שע"י כמוה"ר הגאון רבי נסים קרליץ שליט"א עיי"ש שלא בכל מקרה אפשר לפנות להוצאה לפועל ולכן עדיף שיתייעץ עם דיינים שיבדקו אם רשאי לפנות לערכאות ויצא נקי כלפי שמייא. .
ט) תביעת מעסיק - מבלי היתר מבית דין אסור לפועל לתבוע את המעסיק בבית משפט חילוני אפילו כשיש סבירות גבוהה שהנתבע לא יגיע לדין תורה אין הבדל בין סוגי התביעות ולכן גם תביעות בדיני עבודה לכתחילה פונים לבית הדין הרבני ונותנים אפשרות לנתבע לגשת לדין תורה. ואם לא בא לדין תורה מקבלים היתר לדון בערכאות. וכתב בשו"ת תשובות והנהגות חלק ה סימן שסג אמנם שניהם העובד והמעסיק מקבלים על עצמם את מנהג המדינה ואזלינן בתריה אבל בבית הדין לעבודה מצוי שהשופט מכריע כפי הסברא שלו ומשפטים בל ידעום, או על פי תקדים במשפט אחר, ובזה אין אנו מקבלים הכרעותיהם ואנן בדידן ואינהו בדידהו, ויכולים הצדדים לטעון שקיבלו על עצמם החוק הנהוג ולא הכרעות בית המשפט. .
י) הוצאה לפועל או כונס נכסים - לכתחילה ראוי שלא לרכוש מהוצאה לפועל, ואם קנה ובעל הנכס או בעל החפץ מעוניין לקנות מהקונה את רכושו בחזרה, על הקונה למכור לו במחיר שקנה ויש לדעת ששיטת העיקול וההוצאה לפועל שנעשית בימינו אינה פועלת עפ"י דיני התורה ואין לה כל קשר להלכה הנ"ל האם מותר לקנות מהוצאה לפועל אחרוני דורנו דנו בשאלה אם מותר לקנות חפצים או בתים הנמכרים ע"י אנשי החוק שמוכרים במכירה פומבית. רוב האחרונים נטו קו לאסור מטעמים שונים: א המכירה נעשית בעל כורחם של בעלי הנכס ויש בזה חשש גזל ב עפי"ר הדברים נמכרים שלא כדין משום שמצוי מאוד שחוב הקרן היה קטן אלא שהוא תפח ע"י ריבית וריבית דריבית עד שהגיע לממדים שחייב למכור את חפציו ולפעמים גם את ביתו ולכן אין כל הצדקה למכירה שהיא עבור דמי ריבית שנגבו באיסור. ג עפ"י רוב החפצים נמכרים במחיר זול מאוד שאינו מצדיק את המחיר האמיתי של החפץ וצריך לדעת מי שכבר קנה חפץ מסויים במכירה פומבית ובעל החפץ רוצה לרוכשו בחזרה, חייב למוכרו לו במחיר שקנה כ"כ בספר משפטיך ליעקב ועיין עוד בדרכי משפט עמ' רכג ע"ע בשעהמ"ק ח"ח עמ' קפב. ובמשפטי התורה חלק ב' סימן כ"ה. .
יא) צו ירושה מבית משפט - כשאין צוואה והיורשים משתמשים בצו ירושה שאינו על פי ההלכה, הרי הם נכשלים בגזל, ואסור להם למכור את הירושה מדין הנאה מגזל כן ראיתי שכתבו אחרונים ובפתחי חושן הלכות ירושה כתב שיש סברא לומר שהיורשים האחרים מתייאשים מחלקם כשיש צו ירושה מבית משפט ולכן ישנה אפשרות לרכוש את הנכס עכ"ל. .
יב) כשסרב לדין תורה וחזר בו - כשהתובע ביקש מהנתבע לבוא לדין תורה, והנתבע סירב, ובית הדין נתן אישור לתובעו בערכאות והנתבע הפסיד בבית המשפט, אינו יכול הנתבע לחזור בו ולבקש דין תורה ולתובעו בדיני ישראל כתב הרמ"א בשו"ע חו"מ סי' כו סעיף א מי שהלך בערכאות של עובדי כוכבים ונתחייב בדיניהם, ואחר כך חזר ותבעו לפני דייני ישראל, יש אומרים שאין נזקקין לו ויש אומרים דנזקקין לו אם לא שגרם הפסד לבעל דינו לפני עובדי כוכבים והסברא ראשונה נראה לי עיקר. עכ"ל וכתב הנתיבות סק"ב דאפילו נתחייב מחמת שכנגדו נתן שוחד לעוות המשפט, אפילו הכי אין נזקקין. .
יג) נתבע שזכה בבית משפט - במקרה שהנתבע סירב לגשת לדין תורה, ונגשו לבית המשפט, ושם הנתבע זוכה מכל אשמה, עדיין הנתבע מחוייב לברר את דעת ההלכה, ולגשת לבית הדין כדי לדעת מה דינו בפרט כשקיבל כספים שלא כדין, חייב להחזיר את הגזל שבידו פשוט, אם הבעל דין יודע בעצמו שחייב לו צריך להחזיר לו ומצוי הדבר בבתי משפט שאחד מהצדדים זוכה מכל אשמה הודות לעורך דינו שהוציאו זכאי, ולכן יש חיוב גמור על המזיק האמיתי לשלם את כל הסכום לניזק. .
יד) להזמין עד - התובע בבית משפט חילוני ללא היתר מבית הדין אסור לו להזמין "עד" שיעיד ויעזור לו להוציא ממון שלא על פי ההלכה. אבל אם קיבל היתר מבית הדין, מותר לו להעיד או להזמין עד בשו"ת משנה הלכות חלק יב סימן שצג דן בשאלה האם מותר לעו"ד להזמין יהודי להעיד נגד יהודי בבית משפט שלהם. וענה שם כיון שאסור לו לילך לערכאות והרי הוא באיסור היאך יותר לו להביא עוד ישראל לערכאות ולהעיד נגד ישראל פשוט שאסור, ונראה שבמקרה כאשר קיבל היתר לילך לבית משפט, שאז מותר להציל עשוק מעשקו. .
טו) הלשנה לשלטונות - כשיש סכסוך בין שכנים או כשאחד השכנים עושה עסק בביתו, בכל מקרה, אין לשכן להתלונן ללא היתר מבית דין ששמע את שני הצדדים שלטונות העיריה כפופים לחוקי הערכאות שנקבעו נגד דיני התורה ולכן לכתחילה אין פונים אליהם אך יש מקרים שאכן מותר להתלונן לערכאות או לפנות לעירייה, אבל כל זה צריך להיות בתיאום עם בית דין הרבני, על מנת לצאת ידי שמייםי וכתב בשו"ת תשובות והנהגות ח"ה סימן שסב אסור להתלונן ולערער לעירייה בלי הוראת היתר מבית דין ואף אם נקראים "רחיים" הרי הם יונקים סמכותם ומורים כחוקי העכו"ם ואם גורם לחבירו נזק הוא מוסר ועונשו חמור מאד .
טז) בית משפט לדיני תעבורה - מותר להעיד בבית הדין לדיני תעבורה ונהג שאינו מוכן לנסוע כחוק ומסכן את הציבור מותר להתלונן עליו עיין בפתחי חושן נזיקין עמ' קמ"ד ובשו"ת מנחת יצחק ח"ח סי' קמח וכתב במשפטי התורה עמ' קיז חוקי התנועה שנועדו לשמור על חיי אדם ורכושו מחייבים על פי דין תורה כל אדם בכל זמן ובכל מקום בעולם ואין הבדל איזה שלטון או איזו ממשלה קבעו אותם. .
יז) חברות גדולות - כגון חברות ביטוח ורשתות, שידוע בוודאות שהחברה לא תואיל לגשת לדיני תורה, יש אפשרות לדיינים לתת הרשאה לפנות לערכאות אפילו מבלי לשלוח הזמנה עיין בתשובות והנהגות חלק ה עמוד תקנא אות ד .
צריך לזכור
התורה קובעת מה מותר לקחת
ומה שאסור לקחת נקרא גזל
יש גוזל עם אקדח
ויש גוזל באיומי סכין
ויש גוזל בעזרת צו מבית המשפט
במקרה שההלכה לא מתירה לקבל את הכספים
הרי זה גזל גמור!!!