אור ברסלב
התעוררות תשובה חלק ד עניני חלק חושן המשפט

התעוררות תשובה חלק ד· רבי שמעון סופר

עניני חלק חושן המשפט

עניני חלק אבן העזר

סימן א

הנה בש"ע חו"מ סי' ו' ס"א איתא שדיין הנתמנה בשביל כסף אסור לעמוד מפניו ומצוה לזלזל בו והנה הב"ח מדייק מלשון הרמב"ם שכ' שנתמנה בשביל עושר לבד משמע אם הוא ראוי להיות דיין אעפ"י שיש גדולים ממנו וממנים זה בשביל עשרו מותר אבל מסתימת לשון הטור שכתב סתם דיין שנתמנה בשביל כסף וכן לשון הירושלמי אינון דנתמנון בשביל כסף משמע בכל ענין אם ממנים אותו בשביל כסף אסור ומלשון השו"ע אין הכרע שבתחלת הסעיף כתב כל הממנה דיין שאינו הגון עובר בל"ת לא תטע לך אשירה ולא כ' שאסור לקום לפניו ומותר לזלזל בו ומסיים וכל דיין שנתמנה בשביל כסף וכו' מצוה לזלזל בו י"ל דקאי אדלעיל שמינו שאינו הגון בשביל כסף לא די שעבר בל"ת אלא שמצוה לזלזל בו ואסור לקום מפניו והנה לפי הסברא כיון שראוי והגון ומקבלין אותו בשביל עשרו כדי שלא יוכבד עליהם הספקתו אשר מוטל עליהם כדאיתא שם בשו"ע סי' ס' ס"ג חיוב על ישראל לפרנס דייניהם וחכמיהם אבל לפי מה שמובא בסמ"ע הגמרא משום דכ' אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשון אתי אלה שבא בשביל כסף וזהב משמע אפילו הגון בכל ענינים כיון שקבלו אותו בשביל כסף נקרא אלהי זהב וטעמא בעי כיון שראוי והגון מה הפסד יש בדבר אם הוא ג"כ עשיר וי"ל כיון שאסור לקבל בכסף יהי' מי שיהי' אפילו ההגון היותר טוב אזי יהי' בחירתם נקייה מכל צד ויבחרו באמת היותר הגון וגדול בתורה ובפרט שהוא כעין שוחד ומעור עיני חכמים ויחשבו על שאינו הגון שהוא הגון ומביא שם הב"ח בשם הרמב"ם דדוקא הקהל שקיבלו אותו משום שהוא ג"כ עשיר מותר אבל אם נתן ממון לקבלו נקרא אלהי זהב ומצוה לזלזל בו ומביא שם ראי' מגמ' יבמות ס"א ע"א דמרתא בת בייתוס נתנה ממון כדי שיעשו בעלה יהושע בן גמלא לכהן גדול וכתב הב"ח אעפ"י שהי' ראוי להיות כה"ג בכל ענינים מ"מ נקרא קשר רשעים כדאי' שם ולפי"ז מוכח אפילו הוא לא נתן כסף שיקבלוהו רק אחרים נתנו בעדו ג"כ אסור (ודוחק לומר שאשתו נחשבת כאלו הוא נתן כי אשתו כגופו דמי כי מה שייך דבר זה לזה אם היא נתנה בלי ידיעתו) אבל תמוה דאשתמיטתי' להב"ח דברי רש"י ז"ל שם וז"ל קטיר קא חזינא הכא קשר של רשעים אני רואה כאן שלא הי' ראוי לכך אלא שנתן ממון ומינוהו עכ"ל מוכח להדיא מרש"י ז"ל שיהושע בן גמלא לא היה ראוי ומלשון שנתן ממון משמע שהוא נתן ממון או שהיא נתנה בידיעתו והוה כאלו הוא נתן אבל לפי"ז קשה למה דוקא משום נתינת ממון נקרא קשר של רשעים דהא הממנה דיין שאינו הגון אפילו בלא ממון עובר בל"ת וצ"ל דווקא בממנה דיין שאינו הגון עובר בל"ת אבל כה"ג אין ענין לזה כל שהוא מזרע אהרן אפי' הדיוט שבהדיוטות אם מינו אותו לכה"ג ועבד עבודתו ביו"כ כהוגן כמו שמלמדים אותו כשר בלי פקפוק רק מצוה לכתחלה למנות הכה"ג המובחר שבהם אבל יש לתמוה על רש"י ז"ל שכתב מפני שאינו הגון הלא יהושע בן גמלא תיקן שבכל עיר ועיר צריכין להושיב מלמדי תינוקות ללמד תורה כדאי' ב"ב כ"א ע"א אין לך ראוי גדול מזה שעל ידו נתרבה תורה ויר"ש ותלמידי חכמים.

והנה בבא בתרא כ"א ע"א איתא בתוספות שיהושע בן גמלא היה צדיק גמור והא ביבמות ס"א ע"א דאמר רב יוסף קטיר קא חזינא [שנתן ממון] היינו משום שהיו עוד גדולים ממנו משמע שאם לא היו גדולים ממנו לא היה עושה עולה בנתינת ממון והוא נגד דברי הב"ח ועיין שם וי"ל כאשר כתבנו שבכהן גדול אם הוא הגדול מכולם באמת אין אסור אם נותן ממון אבל בדיין אסור משום אלהי כסף וכו' וחזינן לגאון שעורר שביומא דף י"א איתא יראת ה' תוסיף ימים אלו כהנים גדולים בבית ראשון ושנות רשעים תקצורנה אלו כה"ג שבבית שני כי שמשו בו יותר מג' מאות כהנים וחשב שם הצדיקים שבהם שמונה הגמרא אותם בשמותם שהאריכו ימים ולא חשב יהושע בן גמלא שהיה צדיק גמור עיין חתם סופר חו"מ סי' קס"ו] וי"ל הוא נשא מרתא בת בייתוס עוד קודם שנעשה כה"ג כדאי' במתניתן ומרתא בת בייתוס היתה בשעת החורבן כדאי' בגיטין פרק הנזקין א"כ כיון שנחרב הבית ופסקו כה"ג ממילא לא האריך ימים בכהונתו לכן אינו חושב אותו בין הצדיקים שהאריכו ימים הגם שבימי החורבן היה אגריפס המלך והוא נתן תרקבא דדינרא לינאי המלך אולי הוא אגריפס הוא ינאי כמו שאי' בברכות כ"ט ע"א שהוא ינאי הוא יוחנן נראה מזה שהיה להם שם עצמי וגם קראו אותם ינאי.

סימן ב

נ"ל להסביר מה שמצינו בכל מקום להלכה כל דאלים גבר ולפי מובן הפשוט קשה מאוד להבין דבר זה יען שיש לו כח וחוזק יד יותר מחבירו לכן הוא שלו? וגם לשון גבר קשה יאמר כל דאלים שלו, וי"ל דרך בני אדם דבר שיודע בעצמו שהיושר והאמת אתו והדבר שלו יחרה לו מאוד ויתרגז אם רוצים ליקח ממנו דבר זה ומי שיודע בעצמו שאינו שלו ואין האמת והיושר אתו והוא רוצה להחזיק בזה שלא ביושר אם מתגברים עליו אינו מתבהל כ"כ כי יודע בעצמו שאין היושר אתו כ"א עם חבירו וחבירו אלים בדבר זה להציל את שלו באמת וזה כל דאלים גבר הוא הגבר אשר האמת והיושר אתו.

סימן ג

נסתפקתי באשה שהי' לה גורלות [לאזען] והצליחה ועלה גורלה ומקבלת ע"ז ממון הרבה אם נדמה זה למציאת אשה והוא לבעלה כמבואר בחו"מ סי' ע"ד או נדמה דבר זה לאשה שבאת לה ירושה אחר הנשואין שיש להם דין נכסי מלוג שהם שלה ורק הפירות לבעלה ויותר מסתבר שהגורלות בעצמן ששוין כסף ואם רוצה למכרן הן עוברין לסוחר וכל אחד נותן לה מעות כדי שוויים א"כ הגורלות בעצמן המה נכסי מלוג ומה שהרויחה בעליית גורלה המה הפירות ושייך לבעלה וצ"ע בזה ואם קנתה הגורלות ממה שצנצונה ממעשה ידיה בלי ספק שנידון כנכסי מלוג ובאופן שצמצמה ממעה כסף שצריך הבעל ליתן לה בכל שבוע תחת מעשה ידיה.

סימן ד

ראיתי בשו"ע חו"מ סי' צ"ז ס"א ועיין בסמ"ע סק"א שמצות אם כסף תלוה את עמי הוא בין לעני בין לעשיר ואפי' לגוי ברבית ולישראל שלא ברבית ישראל קודם. ונסתפקתי אם איש אחד פרנסתו ומשאו ומתנו הוא להלוות לגוים ברבית שזה מותר לת"ח או אפי' מי שאינו ת"ח כדי חייו מותר ובטו"ז שם שבזמן הזה שהצורך מרובה הכל הוא בכלל כדי חייו אם גם בזה הישראל קודם ונראה לדמות זת אם לאחד מסחרו שקונה הסחורה בזול ומוכרם ביוקר אם יבא אחד ויאמר לו תן לי סחורתך בעד הדמים שנתתי בעד סחורתך פשיטא שאינו צריך ליתן לו סחורתו או אם הוא רוצה לקנות במעותיו סחורה כדי להרויח אם יבואו ישראלים ללוות ממנו ממנו מעות ע"ד שלא ישאר לו במה לקנות ולהרויח ה"ה בזה שכל מסחרו להלוות ברבית וזה פרנסתו אם כן אין צריך ליתן מעותיו לאחרים כי זה הוא פרנסתו רק אם באקראי שבא אחד באקראי להלוות מצוה הוא להלוותו.

סימן ה

נסתפקתי באשה פנויה הדרה בארץ ישראל אם משדכין לה אחד שדר בחוץ לארץ אם מותרת היא לצאת מארץ ישראל אם האיש אינו רוצה ללכת לארץ והנה אם אין לה מה לאכול לפי מה שפסקינן אם נתייקר השער בכפליים ובפרט בדלית איסר מותר לצאת לחוץ לארץ אם כן כיון שאין לה מה יאכל והבעל יפרנס אותה פשיטא שמותרת אבל אם יש לה פרנסה גם בארץ על ידי מתנות שנותנים לה והיא אומרת שאיננה רוצה ליהנות ממתנות בשר ודם וכאשר תנשא לאיש היא נהנית משלה שבעלה מחוייב ליתן לה עפ"י תורה פרנסתה וראיתי בספר מעיל צדקה אחד דר בחוצה לארץ ומפרנס עצמו ואם יעלה לארץ ישראל אין לו פרנסה רק מה שיתנו לו אחרים איזה עדיף לעלות ולהתפרנס מאחרים או להיות בחוצה לארץ ולאכול מיגיע כפו ודומה לי שהעלה שיוכל להשאר בחוצה לארץ וי"ל שזה דוקא שאינו צריך להניח פרנסתו שבח"ל כדי לעלות לא"י אבל אם כבר דר שם ויש לו פרנסה מאחרים אינו מותר לצאת לח"ל כדי שלא יהנה מאחרים.

סימן ו

לפי מה שראיתי בשו"ע יו"ד סי' קכ"ז אחד שאמר לחבירו התנסך יינך אם יודע שמפסיד עי"ז כל שכרו נאמן כי לא ירשיע להפסיד שכרו כדי להפסיד יין חבירו אבל יש מקום שאינו נאמן כגון שהי' חולה מסוכן וכתב כל נכסיו לחבירו במתנה ואח"כ נתרפא שאז מתנתו בטילה אבל אם שייר גם לעצמו מה אז מתנתו קיימת ואם אמר נתנסך יין חבירו ומפסיד עי"ז כל שכרו וממילא לא שייר לעצמו כלום בטלה מתנתו וחזרו נכסיו לו וא"כ לא יהי' נאמן לומר נתנסך יינך וי"ל דעת נותן שלא יתן אדם כל נכסיו שיש לו במתנה ושייר לעצמו חבל אם אין לו כלום אי יש לחוש שבכוונה זאת אמר נתנסך יינך ובזה מתורץ קושית תוס' שמקשין על הא דאי' בכתובות דף י"ט ע"א אר"י אמר רב שטר מתנה הוא זה אינו נאמן ומקשה בגמרא דקאמר מאן אילימא דקאמר הלוה פשיטא כל כמיני' אלא דקאמר מלוה תבא עליו ברכה אלא עדים וק' דלמא הי' המלווה שכיב מרע כתב כל נכסיו לאחרים ושייר לעצמו שטר זה ואח"כ הבריא מחליו ומתנתו קיימת כיון ששייר לעצמו שטר זה לכן טוען שטר מתנה הוא זה וא"כ לא שייר לעצמו כלום וממילא מתנתו בטילה וחוזר לנכסיו ולפ"מ שכתבנו לעיל שלא הי' לו נכסים רק שטרות ושייר שטר זה לעצמו וטען מתנה הוא כדי לקיים נכסיו ויש לכוון דבר זה בתשובת אביי לעולם דאמר מלוה כאן שחב לאחרים ופירש"י בהודאה שהוא מודה שהוא שטר מתנה חב ומפסיד אחרים הנושים בו ואין לו מה להגבות והיו רוצים לגבות חוב זה עכ"ל וי"ל שהי' שכ"מ והבריא ומתנתו קיימת כיון ששייר לו שטר זה ועכשיו טוען שטר מתנה כדי שיבטל מתנתו ובזה חב לאחרים.

סימן ז

על הקושיא שאיתא בתעוררת תשובה סי' י' שהקשה מה שהביא בחות יאיר עפ"י הזוהר שסכנה ליקח אלמנה הלא התורה אסרה רק לכהן גדול וכי התירה תורה דבר שהיא משום סכנה אדרבה התורה אסרה כמו שהזהירה תורה ועשית מעקה לגגיך ולא תשים דמים בביתך ונראה לי כעת ליישב שכתב שסכנה היא שרוח בעלה מקשקש בה כשנישאת לבעלה השני שרוח של בעל השני שנכנס בה שני הרוחות שבה מביבין זה עם זה וכל אחד רוצה לנצח והנה הרוח שנותן בה הבעל הוא אם נשאת ע"י חופה] וקידושין אבל בזנות לא והראי' מהסבא שהובא בזוהר שהא דאסרה התורה לקחת לו לאשה מגורשת שלו אחר שנשאה לשני וגירשה הוא דווקא אם נישאת לשני אבל לא אם זינתה עם אחר נראה בעליל שדוקא אם נתקדשה ממנו נותן בה רוח אבל בלא קידושין לא אם כן פלגש שהיא בלא קידושין אם נשאה לא שייך טעם זה ולפי זה כיון שלרוב הפוסקים פלגש איננו לכל היותר רק איסור דרבנן כל אחד יכול ליקח אלמנה לפלגש ומיושב קושיא זו, אין לנו עסק בנסתרות רק הנגלות לנו ולבנינו לעשות את כל דברי התורה הזאת.

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה