התעוררות תשובה חלק ד· רבי שמעון סופר
עניני חלק אורח חיים · סימן לח
אות א '. בתוספות פסחים ל"ה ע"ב ד"ה מי פירות איתא וז"ל ורש"י מסתפק במי ביצים אי הוה מי פירות לפי שאנו רואין שהעיסה נעשה עבה יותר מבמים ע"כ ונלענ"ד להביא ראיה לספיקת רש"י ז"ל דבגמרא חולין דף צ"ז ע"ב אי' ביצה בששים ואינה מן המנין ומקשה בגמרא הא אמרי אינשי מיא ביעה בעלמא הוא [ואינו אוסר] ותירץ דמיירי בביצה שיש בו אפרוח אלמא דנקטינן להלכה דביצה מיא בעלמא ודינו כמים וכ"פ רש"י שם דף ס"ה ע"ב ד"ה מותרות כיון שרואין שהעיסה נעשית עבה דינו כמים שמחמיץ ולשיטת ר"ת יש ליישב לפי מה דאי' שם דף ס"ה ע"ב בתוספות ד"ה גיעולי דזה דוקא אם הביצה בקליפתה אז אינם אוסרות אבל בקליפות אוסרות וא"כ ע"כ טעם ביצים ממש יש בהם ורק אם הן בקליפתן הפליטה היוצא דרך הקליפה היא כמים ואתיא שפיר.
אות ב' מה שתמה המג"א באו"ח סי' תס"ח סקי"ב על דברי המרדכי שכתב שאינן בקיאין בעניני חומרי המקום שהלך לשם מה בקיאות שייך בזה, נ"ל ליישב דהנה אם המה מחמירים בדבר שסוברים שהדבר אסור ואח"כ באו למקום אחר וביארו להם בראיות ברורות שהוא טעות כי הדבר מותר הוא אזי מותר לעשות כדברי השני יעויין בשו"ת כ"ס חיו"ד] אבל אם נהגו חומרא אעפ"י שיודעין שהדבר מותר עפ"י הדין ונהגו כך משום פרישות וכדומה אסור לנהוג קולא גם במקום שאינן נוהגין בפרישות זה כמבואר ביו"ד סי' רי"ד ולפ"ז י"ל שזה כוונת המרדכי שאין אנו בקיאין בחומרי מקום וקולו אם נהגו כך משום שסבורים היו שהוא אסור או משום פרישות בזה אינן בקיאים מאיזה טעם נוהגים כך.