התעוררות תשובה חלק ד· רבי שמעון סופר
עניני חלק אבן העזר · סימן ח
קשה לי מאז על שיטת ר' יונה והראב"ד ודעימייהו שאין שום איסור בפלגש וקשה מגמ' גיטין ל"ג ע"א שאי' שם אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' ומקשי תינח דקדיש בכספא קדיש בביאה מאי איכא למימר ומתרץ שויוה רבנן בעילתו בעילת זנות וקשה כיון שדר עמה כמו איש ואשתו שנים רבות אם גם אפקעינהו רבנן לקידושין לא תהא גרועה מפלגש שמותר לכתחלה ומאי בעילת זנות איכא לפי שטתם ולדוחק הקושיא נ"ל ליישב לרבותיו של רש"י שם שמפרשים ששוינהו רבנן בעילתו בעילת זנות כיון דרב מנגיד למי שקידש בביאה משום פריצותא והקשה רש"י עליהם ועוד דקמשני שוינהו וכו' היכא מצי לשווי' בעילת זנות הא קידושי ביאה מן התורה הם וכי אמרינן דרב מנגיד וכו' קידושין מיהא לא בטלי עכ"ל ועלה בדעתי ליישב הלא הוא קדיש בביאה וצריך לייחד עדים קודם קידושין בביאה והוא באמת פריצות גדול והנה כמו שהפקר ב"ד הפקר מה"ת כך יכולין ב"ד להפקיד זרעו כדמצינו עיין תוס' כתובות דף ג' ע"ב ד"ה ולדרוש אפקרי' רחמנא לזרעיה וגם זה בכלל הפקר ב"ד וכדאי' בתוס' קידושין שמקדש בביאה דעתו על גמר ביאה וא"כ הקידושין באים עם גמר ביאה ואפקרי' רחמנא לזרעיה והדבר מוכרח ממקומו כאשר מתרץ הגמרא שויוה רבנן בעילתו בעילת זנות למה לא מסיק הגמ' שכל בעילותיו של כל זמן שהוא עמה שווינהו לבעילת זנות אלא באמת כל אותן השנים שהיה עמה דרך אישות לא היו בעילותיו דרך זנות לכן אם קדיש בביאה רק אותה הביאה של קידושין עשו רבנן לבעילת זנות כיון דקדיש בפריצותא כ"כ אבל שאר בעילותיו של כל הזמן אינן בעילת זנות וכדמסיק לישנא דגמ' שווי' רבנן לבעילתו' בעילת זנות ולא קאמר לבעילותיו.
והנה לפ"מ דאי' שם בתוס' שאם בשעת ביאת קידושין קבלה קידושין מאחר קודם גמר ביאה מקודשת לשני, פשיטא שהיא חייבת על סוף הביאה וא"א לומר שפטורה מטעם תחלתה באונס וסופה ברצון כאונס דא"כ למה קבלה הקידושין משני ולענין זה מזידה היא אבל יש מציאות שבנערה שהיא ואביה מקבלין קידושין וקידשה אחר בביאה וקודם גמר ביאה קבל אביה קידושין מאחר פשיטא שהיא פטורה ואפילו אם מודיע אותה קודם גמר ביאה שקבל קידושין מאחר פטורה שהי' תחלתה בהיתר וסופה באונס.