התעוררות תשובה חלק ג· רבי שמעון סופר
סימן עו
נסתפקתי בילד שהוא חולה מסוכן ואמרו חכמז"ל שבעון נדרים וכו' כדאיתא בשבת דף ל' ע"ב וכדאיתא בגמרא כתובות דף ע"ב ופסקינן בשו"ע בנודרת ואינה מקיימת שיכול להיציאה בלא כתובה משום דאמר מר בעוון נדרים וכו' אם מותר להתיר נדרים ובשבת אפי' אם הם נדרים שאינם לצורך ש"ק פשיטא שאם ידעינן שעשתה נדרים ועברה עלי' אפי' מסופקין שעברה על נדרי' דמותר להתיר דנאמנים דברי חכמז"ל ואולי בחטא זה כחלה הילד וממילא אם תסיר החטא תתרפא בל אם אין דרכה לידור ולישבע רק חשש שמא נדרה ועברה י"ל דאין להתיר [אבל דרך ב"א להבטיח לעניים או להסכים בלבם לעשות דבר טוב או שנהגו דבר טוב ג' פעמים שהוא כמו קבלה ונדר כדאי' בשו"ע יור"ד סימן רי"ד ורובם אינן מוזהרין לקיימם כי אינם יודעים שצריכים דבר זה לקיים ואולי הי' יודעים שע"י הסכמה ואמירה מחוייבים הם לעשות דבר זה לא הי' אומרים ומסכימים אין לדמות זה לשוגג רק לנדר בטעות וצריך עיון בדבר זה מ"מ הרבה יודעים שצריכים דבר זה לקיים בו שבשעת מעשה מבטיחים ואומרים שהוא נקל בעיניהם ואח"כ קשה להם לקיימם לכן יש להתיר:
ב') על מה שכתב לי בני הרב המהו"ר זלמן נ"י שעל תורה שבע"פ חל שבועה אם כשבע לקיימו או שלא לקיימו כי איננו מושבע ועומד עליה כי השבועה בהר סיני שקבלו ישראל התורה בחורב בברית ובאלה היה באונס כדאיתא במסכ' שבת פרק רבי עקיבא שהקב"ה כפה אליהם הר כגיגית כדאיתא במפורשים שמה שאמרו נעשה ונשמע ברצונם הטוב אמרו על תורה שבכתב והא דאמר רבא מגילה דף ו' ע"א על פסוק קיימו וקיבלו שקיימו אליהם ברצון (ומאהבת הנס) מה שקבלו כבר באונס זה הקיום איננו שבועה אלא קבלה בעלמא ולדעתי יפה כתב, אבל יש לומר כך ואטה למשל אזני הנה מי שנשבע באונס היינו שכפאו אותי לשבע אבל היה באונס השבועה שלא מרצונו כי חשב שמדבר שנשבע עליו יהיה לו הפסד גדול ואחר זמן נודע לו שטעה שאדרבה שהדבר זה הוא לטובתו ואדעתיה דהכי היה כשבע ברצון טוב א"כ השבועה שלמפרע קיים כי לא היה אונס מעיקרא כן במתן תורה לא ידעו טובתו של התורה בעל פה היה השבועה הברית והאלה מחמת זה באונס אבל עתה בימי מרדכי הבינו והכירו שגם תורה שבעל פה היא להם לטובה גדולה אם כן מעיקרא נתבטל האונס על תורה שבעל פה והאונס היה בטעות כי אלו היה יודעים זאת היו נשבעים ברצון טוב וק"ל:
תושלב"ע:
סוף הספר