התעוררות תשובה חלק ג· רבי שמעון סופר
סימן סא
הנה בגמ' יומא סוף פרק יום הכפורים תנן האומר אחטא ויום הכפורים מכפר אין יוהכ"פ מכפר ומקשה בגמ' לימא מתניתין דלא כרבי דאי רבי האמר יוהכ"פ מכפר בלא תשובה ומתרץ הגמ' אגב שאני והיינו אם חוטא אדעתא דהכי שיוהכ"פ מכפר גם רבי מודה שאין יוהכ"פ מכפר וקשה א"כ מה מקשה הגמ' בשבועות דף י"א ע"א לרבי דסבר יוהכ"פ מכפר בלא תשובה כרת דיומא היכי משכחת לה הלא משכחת אם אכל אדעתא דהכי שיוכ"פ יכפר לו, וכ"ל לישב כיון שהוא אוכל אדעתא דהכי כי הוא סובר שיוכ"פ יכפר לו ואילו היה יודע שעל אין מכפר לא היה אוכל א"כ שוגג הוא ואינו חייב כרת והגמ' מקשה "כרת דיומא" היכי משכחת לה ואפילו נר"ל דסבר הזיד בלאי ושגג בכרת חייב כדאי' בפ' כלל גדיל מ"מ זה אפילו הדד בלאו איננו כי סבר שיוכ"פ מכפר על הכל:
ב) באו"ה סי' קצ"ו על מה דאיתא שם במחבר סעיף ג' שלשה שאכלו כאחד ובהם כהן שאוכל אופן זה אין יוכ"פ מכפר חלות ואחרים אוכלים פת עכו"ם והכהן נזהר מלאכול פת עכו"ם אין יכולין להצטרף לזימון וכתב הטו"ז שם ס"ק ב' שאם מצוי להם פת ישראל לאכול ממנו יכולין לזמן ומביא ראיי' מהא דרב ושמואל אכלי בהדדי ובא ר' שימי לאכול כדי להצטרף עמהם וא"ל כבר אכלתי ואמר שמואל אלו מייתי גוזלייא לאבא מי לא היה אכל חזינן כיון שהיו אוכלין עוד איזה מאכל אם היו מביאים להם הגם שלא הביאו להם מצטרפין, ולענ"ד דלא דמי להדדי דהתם הטעם כיון דאמרי הב לן ונברך הוי היסח הדעת וסילוק סעודה ואין מצטרף עוד אחד עמם אבל כיון שהיו מביאין להן עוד מאכל היי אוכלין א"כ לא היה היסח הדעת גמור כמו האורח שהסיח דעתו לאכול והביאו עוד לאכול מותר לו לאכול כי אדעתא דבעה"ב סמכינן חוץ אם גמור והחליט וגמור בדעתו שאם יצוה לו בעה"ב עוד לאכול אעפי"כ לא יאכל אז היי הסיח מדעת וצריך לחזור וליטול ידיו, משא"כ הכא שלזימון צריך קביעות וכיון שאין אוכלין בהדדי ואסורין לאכול מפת אחד לא היה קביעות אעפ"י שמצוי להם פת אחר מ"מ עכשיו אין אוכלין ממנו ולא קבעו עלייהו: