התעוררות תשובה חלק ג· רבי שמעון סופר
סימן לז
איזה גרגרין בסוגיא דהואיל:
הר"ן הקשה על המתניתין כיצד מפרישין חלה בטומאה הלא מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה שלא לצורך, ותירץ דבעי צורך קצת ע"כ, ותמו' זה ניחא לתוס' דביצה ד' י"ב, אבל לרש"י דסבר דאין צריך צורך קצת קשה, וי"ל דהא קאימנן אליבא דר"א ור"א תלמיד דב"ש וסבירא ליה כב"ש ולית ליה מתוך כלל כדאיתא ביצה דף י"ב, והא דלא מתרץ הר"ן הכא לרווחא דמלתא אפינו א"ל ר"א מתוך ג"כ ניחא לפי מאי דקי"ל כב"ה דאית ליה מתוך א"כ יוכל לבער החלה מצד מתוך [ועי"ל דתירוצא של ר"ן עולה גם לרבי יהושע ובן בתירה דמודים וסוברים שאסור לשרוף החלה ביו"ט] וקשה לרש"י לקמן דף מ"ח דפסק דלא ליקרי שם עד שתאפה ולמה הא יוכל לבער החלה משום מתוך ומותר שלא לצורך כלל וי"ל דהא דאין שורפין קדשים ביו"ט וה"ה תרומה כשיטת התוס' בסוגי' זו וגם תרומה אסור לבער מן התורה ביו"ט והוא מגזירת הכתוב כדאיתא בהדי' בגמ' ויליף ליה מבוקר שני או מהאו לבדו ולא שייך בזה כלל להתיר משום מתוך לכן אסור לשרוף החלה דהיא תרומה אבל עדיין קשה הא יוכל לאפותה ולומר מתוך שהותרה לצורך הותרה שלל"צ וי"ל דרש"י סבר כשיטת הרב המגיד ורק לגבי הוצאה והבערה אמרינן מתוך ולא בשאר מלאכות אבל באמת בדברי רש"י ביצה דף י"ב נראה להדיא דגם בבישול שייך מתוך לכן נראה לי סברא כזו להסביר דברי רש"י ודוקא אם דבר זה מותר לצורך כגון אופה ומבשל ושוחט בזה מותר באופה ומבשל סתם שלל"ץ אבל אם באותה מלאכה עצמה ל"ש כלל אוכל נפש אסור מן התורה אפילו לצורך למשל המגבן גבינה הוא חייב בשבת משום בונה וביו"ט מותר מה"ת משום שהיא צורך אוכל נפש אבל בנין בית ביו"ט אסור מה"ת ולא נאמר מתוך שהותרה בונה ביו"ט במגבן מותר לבנות בית ובבית עצמה איננה אוכל נפש בזה מיושב קושית התוס' שבת דף צ"ה בד"ה המגבן ע"ש והכה אם אופה תרומה טמאה ביו"ט שבשום אופן אינה יוכל לאכלה כיון שהיא טמאה ול"ש בו אוכל נפש א"כ ל"ש בו מתוך עיין התעוררות תשובה חלק ראשון מה דכתב שם להסביר סברת ב"ש דהקדש טעות הוא הקדש הלא צריך להיות פיו ולבו שוים כמו בכל נדר ומסביר כיון שהוא בכל לבו רוצה להקדיש דבר וגמור כך בלבו ששור זה יהי' הקדש ואמר שור זה שחור ונמצא לבן או יין ונמצא שמן שהוא ביוקר אנן סהדי כיון שגמר בלבו להקדיש אינו מקפיד בדיעבד על דבר זה כיון שרוצה בעיקר ההקדש משום זה אינו יכול להתיר בפתח שהפתחיו עושה הדבר בטעות ונדר בטעות אינו כלום ואם מתחרט מעיקרא ניתר באמת בחרטה כן איתא שם וצריך ביאור יותר ואין להקשות על זה בערכין דף כ"ג, ולפ"ז קשה גם לר' אליעזר דלמה יעשה קנוניא על ההקדש הלא יוכל להתיר בחרטה אבל זה אינו דזה גופא הקנוניא דיאמר להחכם שיתחרט ובאמת אינו מתחרט רק מפני שהוא יודע שלא יוכל להתיר בפתח אומר לחכם שמתחרט ואם אינו מתחרט באמת אינו התרה כלום כידוע בהדי' בהלכות נדרים גם החכם לא יתיר לו בחרטה דיחשוב משום קנוניא אומר לו שהוא מתחרט ועושה קנוניא על ההקדש ממקום אחר לכן צריך שידרכו על דעת רבים: