התעוררות תשובה חלק ג· רבי שמעון סופר
סימן לו
נסתפקתי במי שכותב מכתב בשבת אם מחייב על כל שתי אותיות שכותב על כל אחד מהם אם כותב במזיד כי אם התרו בו עדים על כל שתי אותיות בהתראה חייב על כל אחד ואחד מהם סקילה הי' הדין אם במזיד בלא התראה חייב על כל שתי אותיות איסור כרת אבל תנן נזיר ששותה יין כל היום אינו חייב אלא אחת התרו בו חייב על כל אחת ואחת מלקות, אבל איתא ברמב"ם פרק ה' בהלכות נזירות הלכה י' וז"ל נזיר שהי' שותה יין כל היום כולה אעפ"י שהוא חייב לשמים על כל רביעית ורביעית אינו לוקה אלא אחת משום יין ואם התרו בו על כל רביעית ואמרו לו אל תשתה ואל תשתה חייב על כל אחת ואחת, כראה בהדי' שחייב על כל רביעית ורביעית בידי שמים התראה איננה אלא משום מלקות והוא הדין שחייב על כל שתי אותיות גם בלא התראה, ויש לחלק בוודאי אם מעמיד קדירה מלא בשר בשבת על התנור לבשל אינה חייב אלא אחת הגם שיש בו הרבה גרוגרות אינו חייב על כל גרוגרות בפני עצמו משום שעשה רק מעשה אחד והוא הדין אם הוציא קופה מליאה פירות אינו חייב אלא אחת, והוא הדין אם קוצר ענף אחד ויש בו הרבה תמרים אינה חייב אלא אחת מה שאין כן בכתיבה או בתופר שכל שתי תפירות ושתי אותיות הוא מעשה בפני עצמו והוא הדין בקוצר תבואה שכל כמה שמרבה לקצור הוא עושה מעשה יותר, אם כן לפי זה אם אוכל חתיכת חלב חייב על כל זית וזית בידי שמים אבל אם בולע בבת אחת שני זתים אינה חייב אלא אחת שלא עשה רק מעשה אחת ובשלמא בשתי' חייב על כל רביעית ורביעית בידי שמים כי אינו יכול לשתות כמה רביעית בבת אחת בדרך הטבע רק צריך לעשות לגומות לגומות וכל לגימה הוא מעשה בפני עצמו ומי שלבש כלאים כל היום אם התרו בו חייב בכדי שיוכל לפשוט וללבוש אם כל פעם שיוכל ללבוש ולפשוט חייב מלקות על כל אחד ואחד הגם שאינו עושה מעשה עוד רק ששהה עליו המלבוש מכל מקים הכל נגלה אחר המעשה שלבש היא הדין בטומאת נזיר שהי' עומד על בית הקברות חייב על כל שהיה שהתרו בו והכל נגרר אחר מעשה ראשון הגם שעתה אינו עושה מעשה מכל מקים אם הכל בעשה רק במעשה אחד כגון שעומד קדירה מלא בשר על התנור פשיטא אינו חייב רק אחת, וצריך לעיין בדבר הזה כיון שכל המכתב רק עניין אחד הוא שאינו חייב אלא אחת על כל המכתב כמו האורג בגד שלא מצינו בפוסקים שחייב על כל שיעור אריגה בפני עצמו וצ"ע:
ב') במגילה דף ב' ע"א איתא ר' שמואל בר נחמני אמר ימים כימים לרבות י"א וי"ב פירש"י וז"ל לעיל מיני' כתיב י"ד וט"ו ישמחו כתיב כימים הכ' מרבה י"א וי"ב ובאמת מפורש כך בפסוק כימים אשר נחו בהם היהודים וכו' לעשות אותם ימי משתה ושמחה ותמוה אכי הלא בפירוש קאמר הגמ' שכפרים המקדימין ליום הכניסה קורין וגובין בו ביום אבל שמחה אינו נוהגת אלא בזמנה, (לקמן דף ד' ע"ב ודף ה' ע"א) ולחומר הקושי' י"ל באמת אליבא דר' שב"כ גם כן מקדימין שמחת פורים אבל לר' שמן בר אבא א"ר יוחנן דיליף לה מבזמניהם לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם ושם לא כתיב שמחה, ויש להסביר יותר דכתיב לקיים את ימי הפורים האלה ומסיים כאשר קיימו ימי הצומות וזעקתם ופשיטא דבצומות לא שמחו אלא זעקו והתפללו וכן קבלו ימים הנוספים רק לקריאת המגילה:
ג') מקשין על הא דאיתא חזקי' קרא בטברי' בי"ד ובט"ו ומספקא אם מוקפת חומה מימות יב"נ או לא הלא איתא למעלה דף כ' ע"ב א"ר יהושע בן לוי כרך וכל הסמוך לו וכל הנראין עמו נידון ככרך עד כמה א"ר ירמי' ואיתימא ר' חיי בר אבא כמחמתן לטברי' מיל וכיון דחמתן היא מוקף חומה מימות יהושע בן נון כדאיתא בגמ' שם דף ד' ע"ב שמפורש כן בפסוק שחמת מוקף מימות יב"נ אם כן בלאו הכי צריך לקרות בט"ו בטברי' מפני שהיא סמוך לחמת, וי"ל דנפקא מינה אי טברי' בעצמה מוקפת חומה אם כן כפרים הסמוכין לטברי' קורין בט"ו, אבל עדיין לא ניחא למא קרא חזקי' בטברי' עצמה בי"ד ובט"ו כיון שהוא סמוך לחמת די בקריאת ט"ו לבד, ויש ליישב לפי הטעם שמביא הר"מ דלכן הכפרים הסמוכים לכרך נדונין ככרך דבשעת הגזירה מלטו בני הכפרים לכרך המוקף חומה כדי שינצלו בתוכה מאויב ומגין עליהם מבחוץ לפי זה טברי' שימה חומותיה לצד א' ומשלשה צדדים מוקף חומה כמבואר שם בגמ' דף ה' ע"ב שזה היה ספיקת חזקי' אם הים מועיל כחומה כיון דמגנה אם כן לא נמלטו אנשי טברי' לחומת המוקף כי בלאו הכי היה בטברי' מיגנו ולעיקר הקושי' יש לומר מה דקאמר הגמ' כי מחמתן לטברי' מיל עד טברי' היה מיל אבל טברי' היה חוץ למיל ובזה מיושב מאי דמקשה הגמ' ולימא מיל ומתרץ הא קמ"ל דמחמתן לטבריא מיל דהיינו שלא נטעה שטברי' בתוך מיל של חמת נקראת בט"ו: