אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק ג· רבי שמעון סופר

סימן כה

סימן כד

מה שתמוה לי בנוסח על הניסים אנו אומרים על הנסים. ועל הפורקן. ועל הגבירות ועל התשועות ועל המלחמות וכו' כפל הלשון, פורקן פירושו תשועה בלשון תרגום וכל הנוסחא הוא לה"ק, ולמה אנו אומרים תיבה זו בלשון תרגום, ועוד פורקן פירושו תשועה כתרגום אונקלס על הפסוק לישועתך קויתי ה' לפורקנך סברית ה' וכיון שאומרים אחר כך על התשועות למה כופלין אותו פורקן ותשועה, ויותר קשה. אומרים ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה, הלא תשועה ופורקן הוא ענין אחד ולמה כפל אותן, יעוד המלחמות היו קודם ואח"כ שלח הקב"ה ע"י הנסים התשועה. ולמה אמר קודם על הנסים ועל הפורקן ועל התשועות ואח"כ על המלחמות, ועוד בנוסח "על הנרות" אנו מזכירין שתי פעמים על הנפלאות, ובנוסח על הנסים אינו מזכיר נפלאות כלל, ועוד תמוה יותר לפי המובן הפשוט מה שאסור בחנוכה בהספד ובתענית ואומרים הלל הוא על התשועות המלחמות, ומה שאנו מדליקין כרות הוא משום הנס שנעשה בהמנורה שדלקה ח' ימים, ובשעת הדלקת הנרות אנו אומרים הנוסח של הנרות הללו אנו מדליקין ואינו מזכיר בנוסחא זו שום כס המנורה, וגם תיבות הנרות הללו קודש הם הוא מתנגד למה שאיתא במס' שבת דף כ"ג ע"א שמתקיף ר' יוסף וכי נר קדושה יש בו, ועוד שם בדף כ"ב ע"ב שאיתא שגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן ולא היה בו אלא להדליק בו יום אחד ונעשה בו כס והדליקו ממנו שמונה ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל ובהודאה, מביא שם כס המנורה ולא מביא שקבעו להדליק נר חנוכה וכבר הרגיש הרא"ם בזה, וכעת כ"ל שתיבת פירקן משתמש שני פירושים לפ"מ דאיתא במס' כתובות במתני' משנה ד' הבעל חייב בפורקנה ופי' הרע"ב "לפדותה" משבי' וכן תרגום אונקלוס בפרשת וארא ושמתי פדות ואשוי' פורקני' א"כ תיבת פורקן שאומרים בעל הנסים הכונה שהקב"ה פדה אותנו מאויבינו שהיינו כשבויים תחתיהם כי משלו אז מאד על ישראל כאדונים על שבויים, ובאמת שורש פירושו אחת הוא כי הפדיון הוא תשועה והתשועה היא פדיון, וכן מצינו הרבה פעמים בלה"ק שתיבה אחת יש לה כמה פירושים ומקור כונת הפירושים עולה לכונה אחת:

ב) לדעתי יש לישב, הרי"ף כתב א"כ לשיעוריה, לאחר שדלק השיעור יכול לכבותו או להשתמש לאורו, והרמב"ם כתב יכול לכבותו או לסלקו, ולמה שיכה הרמב"ם מלשון הרי"ף ולא כתב דיכול להשתמש לאורו וי"ל דאם תפס הנר חנוכה ועומד במקומו לא יצא, משום דהרואה אומר לצורכו הוא דאדלקי' כדאיתא בגמרא ושו"ע והנה לפעמים מדליקין נר כדי להשתמש בו לזמן הרבה, א"כ אם ישתמש לאורו אחר זמן שיעורו יאמרו שהדליקו מעיקרא לצורכו כדי להשתמש אצלו, לכן לא כתב הרמב"ם ההיתר של להשתמש בו לאחר זמן, ויש לומר כיון שבשעה שדלק למצוה לא אחז בידו וניכר שהוא כר מצוה כבר קיים המצוה ומה שיאמר אחר כך לצרכו הדליק אינו מפסיד המצוה מעיקרא:

ג) נסתפקתי הא דרואה נר חנוכה דצריך לברך, אם רואה כר חנוכה בע"ש אחר שהדליק למצותו אם מברך עליו הרואה שעשה נסים כיון שעיקר מצותו הוא בלילה, ובאמת צריך ליתן בו שמן כדי שידלוק חצי שעה בלילה, ובפרט לפי מה דמסקינן בשו"ע סי' תרע"ג סעי' ב' דאם כבתה קודם שבת אינו צריך לחזור ולהדליק משום דהדלקה עושה מצוה ויצא בזה, א"כ באותו שעה הוי נר חנוכה ממש, או י"ל כיון דהא דמברך עליו קודם זמנו הוא משום הכשר מצוה כדאיתא בטו"ז שם טעם זה משם התה"ד ועדיין איננו מצוה גמורה, א"כ הרואה אינו מברך עליה עד הלילה, עוד כ"ל הרואה שצריך לברך אם ראה כר חנוכה ולא בירך עליה אם רואה אח"כ כר חנוכה או עושה נר חנוכה בעצמו בתוך זמן מצותו יכול לברך ברכה שעשה נסים:

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה