אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק ג· רבי שמעון סופר

סימן כד

סימן כג

רמב"ם הלכות שבת פרק ששי הלכה ז' וז"ל:

עיר שישראל ועכו"ם דרין בתוכה והיתה בה מרחץ המרחצת בשבת, אם רוב עכו"ם, מותר לרחוץ בה למוצאי שבת מיד, ואם רוב ישראל ימתין בכדי שיחמו חמין שבשביל הריב הוחמו עכ"ל, ויש לדקדק, כיין שהישראלים אינם רוחצים בשבת, א"כ הוחמו המרחץ בעד הגוים, והיה מותר לישראל לרחוץ למוצאי שבת מיד. ולמה כתב רבינו שצריכים להמתין בכדי שיעשו, וצ"ל שבעל המרחץ אינו יודע שלישראל אסור לרחוץ ביום השבת ממילא מחמם אדעתא דרוב שהמה ישראל, ולפי"ז אם מודיעים לו שביום השבת אין הישראלים נכנסים להתרחץ לרחוץ. ממילא מחמם בשביל הגוים ומותר לישראל ליכנס למוצאי שבת מיד, אבל י"ל כיין שירגיש שבמוצאי שבת באים הרבה יותר לרחוץ מבשאר ימים יען שהמה ישראלים ואסורים לרחוץ בשבת, א"כ יחמם בשבת כדי שיוכלו לרחוץ במוצאי שבת "מיד" א"כ עשה בשבת מלאכה בשביל ישראל וצריכים באמת להמתין בכדי שיעשה:

ב'):

כעין זה נ"ל לפי מה שאיתא בנקודות הכסף בשו"ע יור"ד סימן קכ"ד סעיף כ"ב בהגהות על הג"ה וז"ל:

עכו"ם שנגע ביין של ישראל וכו' מעשה היה בהיותי במדינת מעהרין ונגע העכו"ם בייני ולא רציתי לשתות ואמר אלי בזה"ל:

שתה דהיין מותר ושאל לאביך ויגיד לך שהוא מיתר באשר שעשיתי להכעיסך. כדי שלא תשתה, ובעושה להכעיס מותר ע"כ דבריו, ושאלתי את פי הגאאז"ל היכן דינו, ואמר שהיין אסור דטעמא דמותר משום שעושה להכעיס. אבל כיון שיודע דינו אם כן לא עשה להכעיס וחוזר לאיסור הראשון כאלו לא עשה להכעיס עכ"ל, ויש להשיב על זה, כיון שהגוי יודע שאם עושה להכעיס מיתר לשתותו, אומר לו בכיון, שמותר לשתותו יען שכוונתו היתה להכעיס, א"כ מראה בזה שלא היה בדעתי להכעיס כיון שאומר לו שתה א"כ אסור לישראל לשתותו, כפסק אביו הגאון זצ"ל וא"כ כיון שאומר שמותר לשתותו כיון שעשה להכעיס ועי"ז אסור לשתותו ואימר לי זה בכיון, וא"כ דיבור זה שמותר לשתותו הוי להכעיס וא"כ ממילא מותר לשתותו, אבל יש לישב, כיון שראה הגוי שהש"ך ע"י נגיעתו לא היה רוצה לשתותו, א"כ די להגוי בזה שנתקיים מחשבתו הרעה שלא ישתה הישראל היין ולמה היה לו לומר שמותר לשתותו מוכח שכוונתו היתה לטובה כדי שיוכל לשתותו ולא להכעיס ויפה פסק מר אביו הגאון זצ"ל לטוב:

ג') עלה בדעתי העניה, מי שהמתין בעת מנחת ערב שיתאספו הצבור להתפלל תפלת מנחה, ונתאחר עד בין השמשות והוא ספק לילה, ואם הוא כבר לילה אז עבר זמן תפלת המנחה, ואסור להתפלל השמ"ע לשם תפלת מנחה ואם מתפלל השמ"ע הוי ברכות לבטלות, ואם הוא יום עדיין, עליו חובת תפלת המנחה יש לעשות כך:

שיתכון בתפילת שמ"ע על ספק, אם הוא יום יצא יד"ח מכחה, ואם הוא לילה, יהא לשם תפילת ערבית, ואח"כ יתפלל מעריב ויתכון בתפילת שמ"ע של ערבית, אם היה יום אזי יהא שמ"ע זו לשם תפילת ערבית, ואם היה כבר לילה, והיה תפילה ראשונה לשם ערבית יהא תפילה זו לתשלומין לשמ"ע של מנחה, ואם אירע לו כך בער"ח אז יתפלל תפילה הראשונה בלי יעלה ויבא כי בדיעבד אם לא אמר יעלה ויבא בשמ"ע של ערבית יצא, ובשניה יאמר יעלה ויבא ממנ"פ, וכדאיתא בשו"ע סי' ק"ח שאם התפלל במוצאי שבת שתי תפלות לשם תשלומין של מנחה, אם גם לא אמר בראשונה אתה חוננתנו, אם בשניה אמר אתה חוננתנו אם היה דעתו בפירוש שהראשונה תהיה לשם ערבית והשניה לשם תשלומין יצא כדאיתא בשו"ע או"ח ס' ק"ח במג"א ובס"ק י"ד ס"ק ב' ואם אירע לו דבר זה ביום חמשים ותשעה לתקופת תשרי שמתחילין במעריב לומר ותן טל ומטר א"כ אם היה בתפלה ראשונה כבר לילה והתפלל לשם ערבית אזי היה צריך לומר ותן טל ומטר, לא יאמר ותן טל ומטר רק בברכת שומע תפילה יוסיף לבקש בתחנונים על מטר לפי מה דאיתא במג"א סי' קי"ז ס"ב שאפילו בקיץ אם צריכין הרבה למטר יכולין יחידים לבקש תחנונים על מטר בברכת שומע תפילה ויתכון שאם הוא כבר לילה יהא בתורת חובה להתפלל על המטר כדאיתא שם שאם שכח לומר ותן טל ומטר בברכת ברך עלינו יאמרנו בברכת שומע תפילה ויוצא בזה כדאיתא שם בסעיף ה' ואם עדיין יום היא יהא לשם תפילת תחנונים על המטר, ויש לעשות סניף לזה עפי"מ שסוברים יש מרבותינו אחרונים זצ"ל שבחוצה לארץ אם טעה והתפלל אחר שבעה מרחשון ואמר תן טל ומטר אין צריך לחזור להתפלל: ואם אירע לו שנתאחר בע"ש במנחה יתפלל על ספק זה ויוסיף בתפילתו בברכת שמע קולנו ויכוחי בו ביום השבת ישראל מקדשי שמיך ויוצא בזה לשם שבת, כדאיתא שם בשו"ע סי' רס"ח ס' ז' שאם טעה והתפלל בשבת תפילת חול אם הזכיר בתפלתו של שבת יצא ואינו צריך לחזיר ולהתפלל, ואין לומר אם מזכיר של שבת ומקבל עליו בזה את השבת ולא יוכל עוד לסיים תפלתו לשם מכחה, כי אין בדעתו לקבל שבת בזה רק משום ספק כי אינו קובע ברכה מיוחדה לשבת, כי אם קבע ברכה מיוחדת לשבת אז עכ"ח מקבל עליו שבת כדאיתא בשו"ע סי' רס"ג סע' ט"ו כי לא מצינו בתפילת שבת שאומר את שבת "הזה" ואינו אומר בתפילתו בפירוש שעתה הוא שבת, אבל אם הוא בערב יו"ט יש לעיין בזה, כי בתפלת יו"ט הוא אמר את תפילת החג הפלוני "הזה" אבל י"ל אם איננו אומר תיבת "הזה" איננו מעכב בתפילתו ואם אומר ותתן לנו מיעדים לשמחה חג וזמן לששון את יום החג המצות די בזה:

נראה לי אם חל יו"ט בשבת ולא התפלל מכחה בערב שבת שצריך להתפלל שתים ערבית, השניה לתשלומין, ובתפלה השניה טעה ולא התפלל אלא של שבת לבד או של יו"ט לבד, יצא בזה תפילת התשלומין, עפי"מ דאיתא במחזיק ברכה שאם טעה והתפלל רק של יו"ט ומתכוון לברכת מעין שבע של ש"ץ יוצא בזה תפילת שבת [הובא המחזיק ברכה בשו"ע או"ח סימן רס"ח ס"ק י"ג בשערי תשובה] ולפי"ז אם לא שמע הברכת מעין שבע מהש"ץ רק חזר והתפלל תפילת שבת ולא הזכיר בה של יו"ט יצא, א"כ חזינן שיצא בכל אחת חובת תפילת של זמנה בתפילת יו"ט על יו"ט ובתפילת שבת על שבת פשיטא דלכתחילה אם לא הזכיר בתפילת יו"ט של שבת כאשר חוזר ומתפלל צריך להתפלל תפילה שהוא מזכיר בה שניהם, אבל בדיעבד יצא בכל אחת לבדו, א"כ כיון שיצא באחת חובת תפילה אחת יצא בזה חובת תפילת תשלומין ואי"צ לחזור ולברך עוד וק"ל:

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה