התעוררות תשובה חלק ג· רבי שמעון סופר
סימן טז
הנה שם בדף ס"ד אי' אמר ר' יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם ומת אסור בכל האנשים שבעולם שחזקה שליח עושה שליחותו ודלמא זו שרוצה לישא היא קרובתה למי שנתקדשה לו והקשה הטו"ז אהע"ז סימן ל"ה למה לא יהא מותר מצד ספ"ס שמא לא עשה השליח שליחותו ואם עשה שליחותו דלמא היא שנתקדשה לו ותירץ כיון שחזקה ששליח עושה שליחותו בוודאי עשה שליחותו ולא הוה רק ספק אחד עיין שם בב"ש במגיה וקשה אמת ששליח עשה שליחותו אבל דלמא לא רצתה להתקדש לו וכדאי' שם הבעל אמר שעשה להשליש שליח לפיקדון והשליש אמר לקבלה השליש נאמן ואי' שם בתוספ' ד"ה השליש נאמן והא המני לא משום מגו דאין לפרש דנאמן השליש מטעם מגו דלא חשוב מגו דאין ביד השליש למוסרו לאשה שמא האשה לא תתרצה לקבל הגט כיון דהבעל אומר לפקדון דהתם כיון שהיא עשתה שליח לקבלה א"כ רוצה האשה בגט זה לכן כתב התוספ' שמא אשה אינו רוצה משום שהבעל אמר לפקדון אבל בסתם נשים שלא עשתה שליח לקבלה י"ל שמא לא רוצית לקבל משום שחוב לה) א"כ מה מהני חזקה שליח עושה שליחותו ואיננו ספק אמת שעשה שליחותו דלמא האשה לא רצתה לקבל קידושין ויש לחלק דוקא בגירושין יש לחוש שלא רצתה לקבל משום דחוב לה כדאי' שם במתני' דף ח' ע"ב האומר לשליח תן גט זה לאשתי אם רצה לחזיר חוזר משום דלא זכה לה השליח משום דגט חוב היא לאשה אבל כאן בקידושין שיותר מהאיש שרוצה לישא האשה רוצה להנשא איננה חיב לה, ועוד י"ל דווקא בגירושין שדנין על אשה זו י"ל שלא רצתה לקבל אבל האומר לשלוחו קדש לי אשה "סתם" היינו שתהי' מי שהיא וודאי בכל העולם יש אשה שרוצה להנשא:
והנה כתבו שם התוספ' בד"ה חזקה שליח עושה שליחותו ר' ששת דסבר בשל תורה נמי חזקה שליח עושה שליחותו הני מילי במקום שאם לא יעשה שליחותו יבא המשלח לידי עבירה אם יסמוך על השליח עכ"ל, יש להסביר זיל לאידך גיסא דלמא סבר השליח כיון שלא הודיע להמשלח שעשה שליחותו לא יסמוך המשלח עליו ולא יאכל מפירות הטבולים דלמא לא עשה השליח שליחותו אבל אם נאמר חזקה שליח עושה יחשוב השליח שהוא סומך על חזקה זו ויאכל מפירות הטבולים ובאמת לא עשה שליחותו משום סיבה וצריך להודיעו וכיון שלא הודיע להמשלח שלא עשה שליחותו יבא לידי עבירה וכיון שבאמת לא הידיעי שלא עשה שליחותו בוודאי עשה שליחותו ור' נחמן דחושש להחמיר בשל תורה חשב שבאמת רצה השליח להודיעו שלא עשה שליחותו רק מחמת סיבה לא הי' יכיל להודיעו:
לפי דברי הרב המגיד ריש ה' אישות שכתבו דהא דאמרינן דאין אדם עושה בעילתו בעילת זכות הכי מילי באיסור מה"ת אבל באיסור דרבנן אין אומרים חזקה זו דקיל לי' לאינשי איסורא דרבנן א"כ י"ל אדרבא לפי סברת התוספ' דבדאורייתא יש חזקה דאם לא כן הי' השליח מודיעו להמשלח שלא יבא לידי איסור מה"ת אבל בדרבנן לא חש לזה ונראה לי סברה חדשה וזה דחזקה שליח עושה שליחותו מטעם כיון שהוא מאמין לו וסומך עלי' ונותן לו נאמנות (וכן מורה לשון האומר "לשלוחו" לא נקט האומר לאחד אלא שהוא תמיד שלוחו) והשליח מקבל עליו דבר זה לעשות על נאמנתו אז בוודאי עושה שליחותו כי שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב והראי' מפ' איש מקדש דף מ"ה ע"ב הבעל אומר שתתקדש בתי לקרובתי ואשתו לקרובתה והכריחו הבעלה לדעתה והלכה ונתקדשה לאחד (ע"מ שירצה אבי' מקודשת דלא חיישינן שמא ימחה האב כמו שהי' רוצה מתחילה כי שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב (בגמרא וברש"י הענין קצת בענין אחר אבל אינו נוגע לדברינו) ואם סמכיני' באשת איש על נאמנת זה מכ"ש בשאר איסורים ור' נחמן י"ל דסבר וודאי בא"א החמורה שיכול לבא מזה קלקולא רבה לכן עומד בדיבורו ואינו חוזר אבל בשאר איסורים יש לחוש לחומרא בדאורייתא אולי הוא מהאנשים הקלים שאינם עומדים בדיבורם אזלינן לחומרא:
ב') בסוכה דך מ"ז ע"א איתא שמביא הגמרא שם ראי' דבשמיני עצרת אין מברכין על הסוכה דכל גדולי הדור בשמיני הווה מיתבי יתבי וברוכי לא מברכי ומקשה שם ודלמא סברי כמ"ד כיון שבירך יום א' שוב אינו מברך אמר ר' יוסף נקוט דרבי יוחנן בידך דרב הונא בר ביזנא וכל גדולי הדור איקלעו בסוכה בשמיני ספק שביעי מיתב הוו יתבי ברוכא לא ברוכי ודלמא סבירא להו כמ"ד כיון שבירך יו"ט ראשון שוב אינו מברך גמירי דמאפר אתי ופירש"י ז"ל למדתי מרבותי שהן באו מן האפר שבהמותיהן רועות שם ולא ישבו בסוכה כל ימי החג בתוספ' שם בד"ה כתב באין מן האפר שבהמותיהן רועות שם ולא ישבו בסוכה כל ימי החג ואף ע"ג דאמר סוכות רועים לא הי' להם עכ"ל והדבר תמו' בעצמו איך כל גדולי הדור לא קיימו מצות סוכה ומה שכתב התוספ' סוכות רועים לא הי' להם יעויין סוף מסכת ביצה דף מ' ע"א תנן שם מדבריות הלכות באפר ושם תנו רבנן אלו הן מדבריות כל שהן יוצאות בפסח ורועות באפר ונכנסות ברביעה ראשונה בגמרא ורש"י שם שרועות באפר היינו שבכל הקיץ הבהמות רועות בשדה וכי כל הקיץ לא הי' לכה"פ סוכת רועים להגין לכה"פ מן השרב ושמש ועוד בקל היו יכולין לקיים מצות סוכה אם שנים מכם הי' עומדים זה אצל זה מצד אחד וכן שנים מכם בצד שני וכן שנים מצד שלישי ושני בני אדם העומדים סמוכים יחד זה אצל זה רחבם ז' טפחים לכה"פ יעוין במג"א סימן תר"מ סעיף קטן ט' רגליהם אין רחוקים זה מזה ג' טפחים והוה כלבוד ויש שלשה מחיצות שיש בגובהן עשרה ורוחבם שבעה והוה ג' מחיצות שלימות אם גם ביו"ט אסור להעמידם לשם מחיצה מכ"מ בחוה"מ שרי ואחד הי' יכול ליתן מלמעלה על גבן סכך או עשבי שדה ממה שהי' בהמות רועות והיושב בתוך סוכה זה מקיים מצות סוכה וכן הי' יכולים להחליף וזה אינו טירחא וכי זילזלו במצוה רבה כזו ונ"ל ליישב (לא כמו שכתוב ברש"י ז"ל) אלא דהם ישבו באמת בסוכה אעפ"כ מביא גמרא ראי' מהם אפי' למ"ד סוכה יום אחד היינו שמברכים על סוכה רק יום א' בראשון מ"מ יש ראי' שאין מברכים בשמיני ספק שביעי מדלא ברכו בשמיני בסוכה על פי מה דאי' למעלה בגמרא דף מ"ה ע"ב אמר רב יהודא אמר שמואל לולב שבעה וסוכה יום אחד מ"ט לולב דמפסקי לילות מימים כל יומא מצוה באפי' נפשי' הוא סוכה דלא מפסקי לילות מימים כולהו שבעה כחד יומא אריכא דמי עכ"ל ונראה בעליל מלשון הגמרא סוכה דלא "מפסקי" לילות מימים הוה כיום אחד אבל אי הי' הפסק מודה דמברכין כשנכנס לסוכה יש לבאר ולהסביר הדבר כך דרשינן תשבו כעין תדורו א"כ כי היכי דבדירתו כל השנה הדרך שיוצא כמה פעמים בשבוע מביתו כמה שעות לחוץ לענינו ולמסחרו וחוזר לביתו וכן דרך דירת ביתו ה"ה אם יוצא מסוכתו כמה פעמים איזה שעות לענינו וחוזר אח"כ הוה כעין תדורו ולא הוה הפסק וכל שבעת ימים מצוה אחת הוא אבל אם הולך על זמן ארוך ובחזירתו הולך אל בית אחר זה לא שכיח ואם עושה כן בסוכתו שיוצא זמן רב ממנו וחוזר אח"כ לסוכה אחרת לא נקרא כעין תדורו והוה הפסק גמור הגם לחכמים יוצאים מסוכה לסוכה עיין דף כ"ז ע"ב דסברי חכמים יוצאים מסוכה לסוכה היינו דלא ביטלו בזה מצוה הראשונה כדאי' שם אבל הפסק היה לר' אליעזר דסבר אין יוצאים מסוכה לסוכה משום דעי"ז ביטל מצוה של ראשונה אבל מודה דאם יוצא לזמן ארוך מסוכה זו אעפ"י שחוזר לסוכה זו מכ"מ מודה דהיה הפסק וצריך לברך עוד הפעם לכן גדולי הדור באמת ישבו באפר בסוכה אבל כשבאו מאפר (מדרך רחיק לביתם) וישבו בסוכה אחרת הי' צריכים לברך עוד הפעם אפי' למ"ד כיון שבירך בראשון שוב אינו מברך כאשר ביארנו למעלה וכיון שלא מברכי בשמיני ש"מ יתיבי יתבינן אבל ברוכי לא מברכינן ולבאר הדבר יותר הנה תפילין מצוותן כל היום שיהא מונחים בראשו ובזרועו ובכל פעם שמניחם אפי' כמה פעמים ביום מברך עליהם עיין בתוספ' דף מ"ה ע"ב ד"ה אחד זה ואחד זה יש להסביר כי בכל רגע ורגע שמונח עליו תפילין מקיים מצוה אם חלץ אותם נגמרה המצוה וכשמניח עוד הפעם מתחלת עוד הפעם מצות הנחתה ושפיר חוזר ומברך אבל בסוכה כל שבעת הימים מצוה אחת היא כעין תדורו כן יש לחלק ועוד י"ל שהאי מ"ד היינו ר' יהודא אמר שמואל שאמר סוכה יום אחד סובר כחכמים שם דף מ"ו ע"ב דאף בתפילין אין מברכין עלי' אלא שחרית בלבד]: אבל יש לפקפק על מה שכתבנו שלמ"ד סוכה יום אחד דלכל שבעת הימים מצוה אחת הם ואעפ"כ בהפסק גדול מודה דמברך מהא דאי' ברא"ש פ' ד' דר"ה בד"ה כתב רב נוטרונאי הגאון שאם הפסיק בתקיעת דמיושב לתקיעת דמעומד אינו חוזר ומברך משום דכולי מצוה אחת הם ולדידי' אפי' הפסיק בתקיעת דמיושב עצמו אינו חוזר ומברך כדפסק בשו"ע או"ח סימן תקצ"ב ובמג"א שם וכן יש להביא ראי' מהא דאמר ר' יוחנן שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא הגם שהפסק שעה בין קול לקול בוודאי הפסק גמור הוא ואעפ"כ יצא ואינו חוזר ומברך ה"ה כאן כיון דכל שבעה מצוה אחת היא אם גם עושה הפסק גמור אינו חוזר ומברך: