התעוררות תשובה חלק ג· רבי שמעון סופר
סימן טו
בגיטין דף ס"ג ע"ב איתמר הולך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר ר' חייב באחריות פירש"י ז"ל חייב המשלח באחריות שהרי לא ציוהו המלוה לשולחו ואם בא לחזור אינו חוזר אלמא כזכי דמי ותירץ הגמרא משום ספק ממונא לקולא ברש"י והמוציא מחבירו ידו על התחתונה לפיכך אינו חוזר ותוכן הענין:
שהלוה חייב באחריות דילמא הולך לאו כזכי דמי ולא זכי המלוה עדיין בהממון ואם מבקש הלוה מההולך שיחזיר לו הממון לא יתן לו בחזרה משום שמא הולך כזכי וכבר זכה בו המלוה וקשה דלמה יהא הלוה חייב באחריות דלמא הולך כזכי דמי וכבר זכה בו המלוה והוה לי' ספק ממונא לקולא וי"ל כיון שהלוה וודאי חייב להמלוה וספק אם הולך כזכי דהיינו ספק אם זכי בו המלוה אין ספק מוציא מידי וודאי כמו מי שאומר לחבירו נתחייבתי לך ואיני יודע אם פרעתיך צריך לשלם לו דאין ספק מוציא מידי וודאי ועוד י"ל שכל הטעם שהולך כזכי וזכה לו למי שנשתלח לו כי זכיה מטעם שליחות וכיון שזכות הוא לו אמרינן אנן סהדי שניחא לי' שיעשה שלוחו ומשום זה זכין לאדם שלא בפניו משום שזכות היא לו. אבל בענין הזה שאם נאמר הולך כזכי אז אין הנוה חייב באחריות אם נאנס מיד השליח והוה חוב להמלוה אדעתא דהכי לא רצה שיהא שליח לחובתו דשמא יאנס השליח ובזה הולך לאו כזכי אבל יש להקשות למה אינו חוזר בו היינו כשמבקש הלוה ממונו מהשליח משום שמא הולך כזכי לפי דברי הגהות אשר ריש מסכת כתובות שהמוציא מחבירו עליו הראי' שמבואר מדבריו שמשום ספק אינו יכול להוציא ממון שיש לו חזקת מרא קמא הכוונה שמשום ספק אין מוציאין ממון מחזקתו וכאן אין להמלוה חזקת מרא קמא בזה הממון דלמא הולך לאו כזכי ולא זכה עוד המלוה בממון הנ"ל מעולם והוה לגבי ג"כ ספק ממון ויש ליישב לדברי סברת הר"י באסאן שהקשה למה בספק ממון אין צריך ליתן לחבירו הלא גזל איסור מה"ת הוה ספק דאורייתא ואיסורי לחומרא עיין שם בב"ש במגיה ומשני שאם יתן הממון לחבירו מצד ספק אם איכו מגיע לחבירו הוה אצל חבירו ג"כ ספק גזל ומה חזית דהוא יתן לו מצד ספק גזל הלא ג"כ לחבירו יהי' ג"כ ספק גזל ומאי חזית וכו' לכן לא יתן להמשלח ללוה בחזרה דלמא הולך כזכי ואם מחזיר ללוה הוה ספק גזל אצל הלוה אם לא ישלם לו אח"כ והוא הי' חייב בוודאי ועוד י"ל שכל המלוה מוחזק בנכסי לוה כיון שהוא שיעבודא דאורייתא אפי' אם שיעבודא לאו מה"ת מכ"מ בזה כיון שאם אחד לוה מחבירו ממון אפי' מלוה ע"פ והמלוה חייב לאחר ואינו רוצה או יכול לשלם למלוה שלו אזי צריך הלוה זה לשלם למלוה של מלוה שלו כדרבי נתן דכתיב ונתן לאשר אשם לי כדאי' פסחים דף ל"א ע"א ובחו"מ סימן פ"ו סעיף א' ובסמ"ע שם עיין שם למי שהקרן שלו ואם הלוה נתן המעות למלוה שלו חייב באחריותו וצריך ליתן עוד הפעם למלוה של המלוה (אפי' אם מלוה שלו לוה לאחר שהלוה לי) א"כ לפי"ז היה המלוה מוחזק במעותיו של לוה כי הקרן שלו לכן שמא הולך כזכי לא יכול להחזיר ללוה משום ספק שמא הולך לאו כזכי כיון שהמלוה הוה (כראוי') מוחזק משום דר' נתן: