אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק ג· רבי שמעון סופר

סימן ז

סימן ו

שאלני בני הרב מהו"ר זלמן נ"י אם מותר לעשות סחורה בדברים שאסר עליו בקונם או אם אסור לסחור בו כמו כל איסורי תורה כדאי' בשו"ע יו"ד סי' קי"ז ונלענ"ד להפוסקים שסברו שהטעם הוא שמא יבא לאכול ממנו ובזה אפילו אם אכל ממנו בשוגג (אפי' במזיד) יוכל להתיר הנדר כדאי' בשו"ע יו"ד וחכם עוקר הנדר מעיקרא וממילא אין לו שום עון ומצינו כמה פעמים בפוסקים שדבר שבדיעבד אינו אסור ומותר אין חוששין לכתחלה שמא ישכח ה"ה בזה והנה הבית הלל כ' שאסור לסחור בדברים המתוליעין שיש בו כנימה (חילבי"ן) וחלק עליו הפר"ח שאינו עושה המסחר בשרצים אלו אלא בפרי גופו וזה מותר אבל לפי החשש שמא יבא לאכול ממנו בעסקו בו הוה אמינא שגם בזה יש לאסור אבל זה אינו אם המה דברים שאינם ראויין לאכול חיין רק מבושלים ובבשול נתבטלו התולעים והכינמים מה"ת ובפרט לפ"מ דאי' ביו"ד סי' ק"ז שדברים הפגומים אפילו ברוב בטילים מה"ת א"כ לא הוה לכל היותר אלא איסור דרבנן משום ברי' לא בטילה ובאיסורא דרבנן מותר לסחור (רק י"ל שחשש שמא יבא לאכול ממנו שייך גם באיסור דרבנן) ואולי עד שיתבטל שצריך טרחא וזמן יזכור כדא' סברא זו בתוס' ביצה דף ג' ע"א בד"ה שמא יעלה ויתלוש והנה לכאורה יש להתיר מטעם זה כי הנודר כאלו בנה במה ועושה איסור בזה ומצוה להתירו משום זה משום דהמקיימו כאלו הקריב קרבן ועומד הנדר הזה בכל שעה להתיר ומשום זה מיקרי נדר דשיל"מ ולפ"ז אם אוכל ממנו בשוגג אין חשש שיתעצל מלהתירו והא דחששו חכז"ל מי יימר דמזדקק לי' תלתא שבת דף מ"ג היינו שיתירו לו באותו היום אבל בזמן ארוך פשיטא שימצא מי שיתירנו ובל"ס הא דנדר ואסר על עצמו הוא משום שהדבר רע ומזיק לו כדתנן קונם יין שאני טועם שהוא רע למעיים וקונם צמר שהוא לובש משום שהוא מזיק לגופו ורוצה לאמץ ולזרז עצמו בנדר שלא יעשה הדבר א"כ מסיח דעתו ממנו עי"ז לגמרי ולא הוה בו חשש שמא יאכול והוא כעין סברת התה"ד הובא במג"א לסי' תרי"ד סק"ו למה ביו"כ מותר בנגיעת האוכל (ואין צריך להוציאו מביתו כמו חמץ) הא טעמא דלא בדיל מיני' ואסור כרת שייך ביו"כ כמו בחמץ וכ' כיון דביו"כ מתענין מסיח דעתו לגמרי מאכילה ולא יבא לאכול משא"כ בפסח שאוכלין דברים אחרים ויש לי ראי' מהימנא לזה מתוס' בבא קמא דף פ"ב ע"ב שכתבו על הא דתנן לא יגדל אדם חזירים וא"ת תיפוק לי' דאסור לעשות סחורה בכל דברים טמאים דתנן במס' שביעית ותי' ר"ת דהיינו דווקא בדבר העומד לאכילה אבל אם מגדלם למשוח עורות בשומנם או למכרן לישראל שימשח בהן שרי וכל חלב מותר למכור היכא דלא קאי לאכילה וכו' עכ"ל וקשה כיון דבדברים טמאים כמו נבילות וטריפות ושקצים ורמשים אפילו בחייהם אסור לעשות בהם סחורה ולמה מותר לסחור בחזירים אם מגדלן למשוח בשומנן עורות לגזור שמא יקח מהן לאכילה כמש"כ תוס' בעצמו באותו דבור דהא דחלב מותר לסחור היכא דלא קאי לאכילה ע"כ צריך לומר כיון שאין עומדים לאכילה רק למשוח בשומנן עורות מסיח דעתו מהן לגמרי ומותר והנה מדברי תוס' אלו מוכח שהטעם שאסור לעשות סחורה בדברים האסורים הוא משום שמא יבא לאכלו מהיכן למדו ד"ז ויש ללמוד דבר זה מלשון הקרא דכ' כל חלב שור ועז לא תאכלו וחלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו למה כפל הלשון ואכול לא תאכלוהו הלא כבר כ' לא תאכלו לכן יש לפרש הקרא וחלב נבילה וטריפה יעשה לכל מלאכה היינו ואכול לא תאכלוהו אם לא תאכלוהו משום דאינו קאי לאכילה או אינו ראוי לאכילה ומיני' נלמוד שרק בזה האופן התירה התורה לעשות מלאכה בחלב אבל אם הי' עומד או ראוי לאכילה אסור, ולפי"ז מוכח מקרא שהטעם שמא יבא לאכול ממנו אבל ומסתימת כל הפוסקים לא משמע הכי שהתירו לסחור ולעשות מלאכה סתם בחלב ולא כתבו דווקא אם אינו ראוי לאכילה ש"מ דבכל גוונא שרי הב"י בסי' קי"ז הביא משם הרשב"א שכ' בפשיטות שדבר הראוי לאכילה אסור שמא יאכל ממנו ולא כ' מהיכן למד דבד זה אבל לענ"ד שדבר פשוט הוא שמצינו בכל הש"ס שדבר שראוי לאכילה וכדומה לו ורביע עליו איסורא אסור להשהות בביתו משום תקלה כדאי' ביו"ד סי' נ"ז שספק דרוסה אסור להשהות בביתו משום תקלה וכן בביצה פ"ב דף י"ח סבר רב ביבי טעמא דאסור לטבול כלים בשוי"ט משום שמא ישהה ויבא לידי תקלה וכן פסחים דף כ' ע"ב שאסור להשהות יין טמא משום שמא יבא לידי תקלה יעויי"ש בגמ' ותלוי' בפלוגתא דתנאי אבל להלכתא נקטינן דאסור משום תקלה ומזה למדו תוס' ורשב"א כמו שאסור להשהות בביתו דברים אסורים משום חשש תקלה שמא יהנה מהן ה"ה אסור לסחור בהן בדבר הראוי לאכילה משום תקלה:

ותמיהנא שלא הביאו הפוסקים שגם בדבר הנדור אסור לעשות בו סחורה וי"ל שמסתימת לשון הרמב"ם וטוש"ע סי' קי"ז כל דבר האסור "מה"ת" באכילה אסור לסחור בהן נקטו סתם אסור מה"ת כללו בו גם דבר האסור משום נדר אבל קשה מהיכן למדו שאסור לסחור בכל דברים האסורים שהרי מקירו מס' שביעית פ"ז מ"ג דתנן שאין עושין סחורה לא בפירות שביעית ולא בבכורות ולא בתרומות ולא בנבילות ולא בטריפות ולא בשקצים ולא ברמשים ע"כ ודברים אלי המנויין במשנה אינן אלא בדברים שלא הי' להם ולא יהי' להם שעת הכושר לאכילה משא"כ בדבר הנדור, ואל תשיבני מתרומה שנאסר רק בהפרשתו דכבר כ' עליו הרא"ש על הא דתלינן כחלת אהרן ותרומתו מותר שהוא מתפיס בדבר האסור ופי' הרא"ש טעמו כיון שגם קידם שהפריש תרומה הי' ג"כ אסור מה"ת משום שהוא טבל א"כ הוה דבר אסור מעיקרא רק בתרומה נאסר לזרים א"כ הוה דבר האסור מעיקרא ולא דבר הנדור וצ"ע ועיין בפסחים דף י"א כל הסוגיא ופלפול בגזירה דלמא אתי למיכל מיני': ב') התוי"ט שם בשביעית הקשה מהא דבכורות דף ז' ע"ב מדרצה הגמ' ללמוד דחלב מותר מדכ' את עשרת חריצי החלב שהביא דוד לשר האלף והקשה בגמ' דאינו ראיי' מזה דמותר באכילה דדלמא לסחורה והקשה התוי"ט אם אסור באכילה ממילא אסור בסחורה ג"כ ולענ"ד לא קשה מידי דהתירה לא אסרה אלא דברים המנויים במתני' אבל בבהמות טהורות מותר לסחור הגם שיש עליהם איסור אבר מן החי ואיסור אינו זבוח ה"ה בחלב שלהם מותר לסחור ואין לומר בהמה בחייה שאינו ראוי לאכילה מותר לסחור אבל חלב שרוי בעין לשתיי' מיד אסור (לפי שהתורה אסרתה משום שמא יבא לאכול) דכיון דבהמה מותר הוה החלב כנזדמן וג"כ מותר ועוד התורה אסרה שקצים ורמשים ג"כ בחיים ובהמות וחיות טהורות מותרין בחייהן וממילא גם חלביהן מותר:

ג') והנה מאז הי' קשה לי מה דלמד הגמ' שם בבכורות מדהתירה התורה החלב מדכ' לא תבשל גדי בחלב אמו מוכח דחלב מותר דאם לא בלא"ה אסור לאכול הבשר יען דנבלע בו חלב אלא ע"כ חלב מותר הוא וקשה דלמא לעולם החלב בעצמותו אסור משום יוצא מן החי והא דאסרה התורה לבשל בשר בחלב היינו בחלב בת פקועה שאין בה משום אמה"ח כיון שניתרה לאכול בשחיטת אמה ואי"ל כיון דהוא כשחוט הוה כחלב שחוטה והלא לבשל בשר בחלב שחוטה מותר מה"ת וי"ל דבחלב בת פקועה אסור לבשל בה מה"ת דזיל בתר טעמא דדרשינן בחלב אמו כל שראוי להיות אם הלא בת פקועה ראוי להיות אם (אולי שמעתי קו' זו) וי"ל לפ"מ שפסק הרמב"ם בפ"ב מהל' שחיטה שכל זמן שבהמה מפרכסת הגם שנשחטה כראוי ומותרת לאכול מ"מ אסור לאכול מבשרה קודם שתצא נפשה משום לא תאכלו על הדם וכיון שהבת פקועה חי לא גרע מתפרכסת אסור לאכול מבשרה וגם חלבה אסור ששתיי' בכלל אכילה ועוד למ"ד דם נעכר ונעשה חלב ואסורה משום דם כדאי' שם בגמ' והתורה כתבה כמה פעמים כל דם לא תאכלו ולא כ' כל דם לא תשתו כדאיתא בר"ן סברא זו והוה בכלל אכילה ואסורה חלב בת פקועה לולא התירה התורה וזה חידושו כדאי' שם בגמ' אבל עדיין יש להקשות דהא לא תאכלו על הדם הוא לאו שבכללות ואין לוקין עלי' ואסרה התורה לבשל בה כדי לחייב מלקות, על הגמ' גופי' לא קשה שדרשו מאלה הטמאים לרבות צירן ורוטבן א"כ גם חלב אסור לילא דהתירה התורה ודבר זה אסור מכח דרש ואין בו מלקות כמו חלב טמאה שלמדו מהדרש את הגמל ואין בו מלקות רק איסור תורה כדאי' להדיא ברמב"ם זה אינו דהא כתבו התוס' שם בד"ה ורוטבן שהמה צירן ורוטבן כממש וחייב עלי' מלקות לולא דחדשה התורה והתיר החלב:

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה