התעוררות תשובה חלק ג· רבי שמעון סופר
סימן ו
בחולין דף צ"ח האי פלגא דזיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבשרא סבר מר בר רב אשי לשעורי' בתלתין פלגי דזיתא אמר לי' אבוה לאו אמינא לך לא תזלזל בשיעורי' דרבנן ועוד האמר ר' יוחנן חצי שיעור אסור מה"ת, עכ"ל הגמרא, יש לדקדק על הלשון אל תזלזל "בשעורי" דרבנן הי' לו לומר אל תזלזל באיסורא דרבנן, וגם קשה כי יעלה על הדעת כי מר בר רב אשי רצה לזלזל בשעורי' דרבנן מה שתקנו וגזרו חז"ל, ויש ליישב לשיטת רש"י דסבירא לי' דהלכתא דטעם כעיקר מדרבנן דבעי' ששים במין ובשאינו מינו רק מדרבנן, וכפי מה שאיתא בש"ך ביור"ד ס' צ"ח ס"ק א' שחלב עם בשר הוי מבשא"מ א"כ מה דבעי' בזה ששים הוא רק מדרבנן וי"ל דגזרו אטו בשר בחלב דלכולי' עלמא טעם כעיקר מה"ת, אבל אם גוף האיסור הוא רק מדרבנן וגם אם נתערב איסור תורה בא"מ מה דבעי ששים ג"כ אינו אלא מדרבנן א"כ הוי תרי דרבנן דכולי האי לא גזרו, דזה ה' סברת מר בר רב אשי, והשיב נו אל תזלזל בשיעורי' דרבנן הגם שהאיסור בעצמו אינו אלא רק מדרבנן מ"מ אל תזלזל בשיעורי' דרבנן בששים שהוא מדרבנן יצריך גם באיסור דרבנן ששים, ולדברי הר"ן שכתב שרש"י סבר שחלב עם בשר הוי מב"מ ג"כ ניחא כמו שכתב הר"ן בעצמו דאמרינן סליק את מינו כשאינו ואינו מינו רבה עליו ומבטלו, יעוין שם:
ב') לפי מה דאיתא בגמ' חולין שם דסבר לשער במאי דבלעה קדירה והשיב לו אטו דהיתרא בלע דאיסורא לא בלע, ותמוה הלא זה הוא דבר פשוט והאיך עלה על דעתו לומר לשער במאי דבלעה קדירה היתר, ויש ליישב דידוע שחלב בעצמותו אם גם צלול הוא מ"מ קשה ועב יותר משאר משקים וגם הוא חלק בטבעו ואינו כבלע כ"כ בקדירה, כדרך שאמרו דם משרק שריק ואינו כבלע, אבל המים שבקדרה שהמה אינם עבים כ"כ ונות להם ליבלע הרבה יותר, לכן היה סבר לשער בהיתר היינו המים שבו נתבשל, ונבלעים מהם הרבה יותר מהחלב, ועל זה השיב לו מכיון דהמים קיבלו טעם שומן וע"י בליעת המים כבלע ג"כ הטעם חלב שיש בהם ובלע ג"כ מהחלב ע"י המים כמו מן המים ובזה מיושב דקדוק עצום לפי מה דאיתא שם דף צ"ז ע"ב דמשערין לבטל גם במאי דבלעה הקדירה, ולא הביא הגמרא על זה האי אוקומתי' דכזיתא דתרבא דכפל בדקולא דבשרא סבר רב אסי לשער במאי דבלעה הקדירה, לראי' מזה דרב אסי, לאיכא דאמרי כיון האי דרב אסי מיירי "בתרבא" דנפל בדיקולא דבשרא לכן מהא דרב אסי אינו ראי' דמיירי "בחלב" דכפל לקדירה אינו ראי' משם לשאר איסורים:
ג') בשו"ע ס' צ"ט סעיף ה' בש"ך שם ס"ק י"ב שמביא שיטת האו"ה דאע"ג דהאיסור עצמו היה מותר בהכאה מ"מ היה אסור באכילה ועתה היה נהנה בתוספת זה להתיר אף באכילה הלכך צריך ליתנו לאחר בחכם עכ"ל האו"ה וכתב ע"ז הש"ך ולי נראה דדווקא כשהישראל לוקח ביוקר מהעכו"ם אסור דאי לאו הכי אין טעם לאסרו למכור לישראל דהא לא אהני מעשיו הרעים כנ"ל עכ"ל הש"ך ויש לדקדק על דברי הש"ך שכתב יוכל למכרו "לישראל" למה דוקא לישראל הלא בלי הנאת דמי האיסור יוכל למוכרו ג"כ לגוי, וי"ל דא"כ מהכי לגוי ואסור משום מתנת חכם ואי במכירו דשרי, הטעם דשרי משום כשמכירו הגוי יכיר לו טובה בשביל זה א"כ נהנה הישראל מן האיסור שביטל וק"ל: