התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר
סימן קסא
נסתפקתי אם רשאי לבשל ביו"ט ראשון של פסח, על שביעי של פסח, כיון דמבשל מיו"ט על יו"ט, או כיון שחוה"מ מפסיק בינתיים כמו שאסור לבשל מיו"ט על חוה"מ ה"ה בזה. ויש לי להביא ראייה שמותר הוא אפי' מדרבנן מרש"י בפסחים דף מ"ז ע"א וז"ל בד"ה שאינו דוחה, וז"ל רש"י) באפייתו לחם הפנים צרכי שבת הוא שמסלקין ואוכלין אותו בשבת ואי מדאוריי' נעשין ביו"ט בגבולין, ומדרבנן הוא דאסור, הא במקדש קיימא לן דלא גזרו על השבות ואמאי אינו דוחה עכ"ל והנה הכוונה שקושית הגמרא שאם חל יו"ט בע"ש שיהא מותר לאפות לחם הפנים ביו"ט שיהא נאכל לשבת הבא, כיון שמדאורייתא צרכי שבת נעשין ביו"ט ה"ה דמותר ביו"ט לשבת הבא הגם שימי החול מפסיק ביניהם, רק בגבולין אסרו לאפות מיו"ט לשבת כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט לשבת ק"ו מיו"ט לחול, והוי שבות אבל לא גזרו שבות במקדש, וא"כ מיו"ט ראשון ליו"ט האחרון:
דשניהם ימים טובים לא שייך בזה כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט לשבת, ואפי' שבות דרבנן ליכא ודוחק לומר שגזרו חז"ל שגם אין אופין מיו"ט ליו"ט קל וחומר לחול דזה מלתא דלא שכיחא הוא דיאפו מיו"ט ראשון לאחרון, דזה מלתא דלא שכיחא ולא גזרו רבנן וגם מתרץ שם בגמרא שבות קרובה התירו שבות רחוקה לא התירו, פירש רש"י שבות רחוקה לדחות שבות יו"ט זה בשביל שבת "שנייה לא התירו א"כ מיו"ט ליו"ט לא שייך דבר זה וק"ל.