התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר
סימן קס
יען כי קשה עלי לכתוב בעצמי לכן התאחר תשובתי אל הדר"ג נ"י ואתו הסליחה, דבר פשוט דמה שהתירו חכמז"ל מפני כבוד הבריות זה דווקא אם אירע לפעמים כך והוא לא ידע להזהר בזה מקדם כדאיתא במג"א סי' שי"ב בסוף ס"ק א'. ובסי' י"ג באמצע ס"ק ח'. ובדבר הזה לשאת אצלו מטפחת שקורין (זאקטוך) בשבת לקנח חוטמו שלא יהא צריך לקנחו בידו ממש ולהשליכו לארץ והוא באמת דבר מאוס ונמאס להרואה וכבר אמרו חכז"ל על פסוק כי אלקים יבא במשפט וגו' על טוב ועל הרע זה הרוק בפני חבירו ונמאס בו' ופשיטא שייך בזה משום גדול כבוד הבריות, אבל לפי מה שמבואר שם סי' ש"א סעי' כ"ג בהג"ה שמותר לצאת במטפחת שמקנחין בו האף אם מחובר לכסות (ופשיטא אם המטפחת זו פשתן והכסות צמר או אפילו המפטחת מצמר גפן אם תופר אותו בחוט פשתן על הצמר הוי שעטנז ואם מחבר אותו לכיס הבגד שקורין (טאש זאקל) שהוא מצמר גפן באנו למחלוקת הרמב"ם עם שאר פוסקים בהלכות שעטנז סי' ש"א אם אסור זו משום שעטנז או לא וגם אם שייך שבטל לגבי הבגד כיון שאינו תפור בבגד עצמו) רק בש"ק עצמו הוא תפור והזאק עצמו הוא ג"כ רק טפול אצל הבגד לפי זה כיון שיכול לתופרו בבגדו פשיטא שאסור להתירו לטלטלו כלאחר ידי. והנה שם בט"ז ס"ק י"ד יעיין נא שם שדווקא אם הוא תפור לכסות שחשוב בגד אז בטל לגבי כסות עיין שם, ומבואר בט"ז להדי' שאסור לעשות ממנו כעין חגורה כיון שיש לו חגורה בלאו הכי א"כ אם אוסר אותו כעין חגורה הוא הוצאה כלאחר יד דדרך הוצאה בזה ביד או בכיס שבבגדו ואעפי"כ אסור לצאת בו במטפחת כזה ונקט סתמא ולא מחלק בין רהר"ב לכרמלית ובסתמא נקטו הפוסקים שלא שכיח עתה רה"ר ומוכח שאסור, ואעפי"כ י"ל דהיינו דווקא אסור לפי שהי' יכול לתקן הדבר בענין היתר גמור כגון לתפור בבגדו אבל אם אירע לפעמים לא' בשבת קודש שצריך לצאת חוץ לעירוב בין הבריות והבריות נמאסין בזה אם ירוק או יוצא כיחה וניעה שמותר לשאת כלאחר יד.
הגם שיוכל ללבוש המטפחת על צווארו ולקושרו פ"א שמותר ואולי במקום שיש צורת הפתח ועירוב ומותר להכניס ולהוציא בשבת ואין רגילין לשאת מטפחת בשבת. ואם הוא יוצא חוץ לעירוב בין הבריות כרוך על צווארו בקיץ הוי חוכא וטלולא בין הבריות ויש בזה משום גדול כבוד הבריות אבל גם זה אינו שיוכל לכסותו במלבוש העליון שקורין ראק ופשיטא לקנח האף ביד שיש בזה משום גדול כבוד הבריות, הלא התירו חכמז"ל ליטול קיסם שהוא מוקצה להסיר בו הבשר שבין השיניים משום גדול כבוד הבריות וכ"ש בזה המג"א מסיק גם שבזמן הזה שאין הבריות מקפידין אם יש קצת בשר בין השינים.