אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר

סימן קמח

סימן קמז

הנה נתן המיניסטער רשות להעמיד בית תבשיל בעד אנשי הצבא בני ישראל לבדם שיהי' להם מאכלות כשרות כדת של תורה ונותן להם כמה פעמים בשבוע לאכול כרוב (קרוי"ט) והנה ידוע במדינות אלו צריך בדיקה מפני התולעים המצויים בו וידוע דאי' בשו"ע יו"ד סי' פ"ד ס"ט שאם עבר ובישלן בלא בדיקה אם אינם מוחזק בתולעים שמותר מצד ספק ספיקא ספק אם התליע ואם התליע שמא נימוחו בבישול אבל אם מוחזק בתולעים שהוי כוודאי לא שייך לומר ספק אם התליע ומשום חד ספיקא שמא נמוחו לא שרינן והנה פירושו של דבר החילוק בין דרכן להתליע או מוחזק בתולעים אם הכוונה שדרכן להתליע היינו שלפעמים מתליע ולפעמים אין מתליע כל אותו המין ומוחזק היינו שיש להם תולעין בוודאי ואם נאמר כך שמוחזק שיש להם תולעין צ"ל היינו שמוחזק שרוב יש להם תולעים דאם רק מיעוט מאותו המין מוחזק בתולעים ולא הוי מיעוט המצוי אפי' לכתחלה מותר לאכלן בלא בדיקה דאזלינן בתר רובא רק במיעוט המצוי צריכין בדיקה לכתחלה כמו שבודקין הריאה מפני מיעוט המצוי ועיין בה"ה לפ"ז אם ידעינן בוודאי שיש לאותו המין תולעים תמיד בכל שנה ושנה רק שרוב איננו מתליע שפיר נוכל לדון ס"ס ספק אם אותן שבישל עתה המה מאותן שהתליע או לא התליע דהוי חד ספיקא ולאחר בשול ס"ס שמא (נמוחו) פשיטא שלכתחלה צריך לבדקן ולא לסמוך לבשלן בלי בדיקה על סמך שלאחר הבשול הוי ס"ס אבל בזה שקשה מאוד לבדקו יען כי בא מפאבריק חתוך לחתיכות דקות וטירחא מרובה מאוד לבדוק כל עלה ועלה ועוד שאמרו שחתיכות דקות כאלה א"א לבדקן שיש לדונו כדיעבד ולבשלן כך ויש לדמותו להא דסי' ל"ט בנאבדה הריאה שפסק המחבר להתיר וגם הרמ"א הסכים בהפסד מרובה להתיר [ובפרט לדברי הש"ך סק"ח דטעם דנאבדה הריאה אסורה משום א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן ובדיקת הריאה יש לה סמיכות בגמרא וירושלמי אבל בשאר דברים לבדוק מיעוט המצוי לא מצינו בפירוש תקנת חכמים ע"ז ולא שייך בו לומר כ"כ מה הועילו חכמים בתקנתן ועוד דרמ"א גופי' מתיר אפי' לכתחלה בגדיים וטלאים וחיות מטעם שאין סירכות מצויות בהן יש לדמות זה לגדיים וטלאים אם אין נתברר שהוא מיעוט המצוי. ועוד נ"ל לדון ס"ס בזה שמא בשעה שנחתכו העלין בפאבריק לרצועות דקות נחתכו התולעים לשנים ואין שם ברי' עליהם והוה ס"ס שמא לא התליע ואם התליע שמא נחתך ואם נאמר שהספק שמא נחתך הברי' הוה ספק גרוע ולא נחשב לס"ס גמור להתירם לאכלם בעין מ"מ נתיר ע"פ ס"ס זה לכה"פ לבשלם לכתחלה ולאכלם אח"כ על סמך שמא נתרסקו בבישול ואפי' במקום שמוחזקין וודאי בתולעים יש להתיר לאכלם אחר הבישול על ס"ס שמא נחתכו ושמא נימוחו ובפרט כי באמת בתערובות הוא רק איסור דרבנן שברי' אינה בטילה רק שאין אנו סומכין על ספק אחד שמא נימוח הגם שהוא רק איסור דרבנן כי שמא נמוח לא הוי ספק גמור אבל אם יש עוד ספק שמא בשעת שנחתכו בפאבריק לרצועות דקות נחתכו ע"כ התולעים א"כ שני ספיקות גרועים הוי לכה"פ כמו ספק גמור ממש שנוכל להתיר עליו איסור דרבנן הגם ששני ספיקות המה משם אחד שמא לא נשאר ברי' שלימה והוי כמו ס' אונס חד הוא כבר כתבו יש מרבותינו זצ"ל שספק אונס חד הוא מה"ת נחשב לס"ס ורק דרבנן החמירו בזה א"כ בנ"ד יש להקל.

והנה לפי המבואר בסי' ק"י ס"ז דברי' שנתבטל וכל הדברים שאפי' באלף אינם בטילים אם נאכל אחד מהם בשוגג או נאבד לים תלינן שהאיסור הי' בזה והנשאר הכל מותר א"כ כשאוכלין מזה ג"כ בעלי מלחמה גוים וכבר נאבד מן העולם הכל מותר א"כ צריכין רק ליזהר שיאכלו הגוים תחלה כי מאותן כרוב נתבשלו ג"כ לבעלי מלחמה גוים לבדם כן יש לסמוך ע"ז בוודאי להקל ואני מסופק בכל ענינים אלו שדרכן להתליע ואיננו מוחזק בתולעים הנעשים בפאבריק ונמכרים שם שיש להתיר לאכלן בלא בדיקה ספק שמא לא התליע ואת"ל התליע שמא כבר אכלו מהם אחרים כידוע שהפאבריק מוכר למקומות הרבים לרבים וגם ליחידים ושכיח ורגיל יכולים לתלות בזה ובס"ז דמיירי שבוודאי נתערב ברי' לכן צריך שיהי' בוודאי נאכל או נאבד אבל כאן שיש ספק אם נתערב הברי' שפיר יש לדון כזה.

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה