אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר

סימן קמז

סימן קמו

כבר כתבתי במק"א על מה שמסופק המג"א סי תצ"ד סק"א אם לברך בשבועות שנעורין כל הלילה ברכת התורה בשחר כיון שיש פוסקים שסוברים שהשינה גורמת ההפסק לברך עוד הפעם ברכת התורה וראיתי לגאון אחד (רע"א זצ"ל בהגהות על או"ח) שאם הי' ישן ביום ערב שבועות שינת קבע כדי שיוכל להיות נעור בלילה מברך ברכת התורה בבוקר ממ"נ אם שינה גורם הרי ישן שינת קבע ביום אם הלילה גורם ממילא יוכל לברך כשעלה עמוד השחר ולענ"ד יש לפקפק ע"ז לפ"מ דאי' בשו"ע סי' מ"ז סעיף ז' וסעיף ח' שאם לא בירך ברכת התורה בשחר כיון שבירך אהבה רבה יוצא בזה ברכת התורה והטעם כיון שהברכה מדבר מעניני התורה מובן מאליו שאין חלוק בין ברכת אהבה רבה שמברך בבוקר לאהבת עולם שמברך בלילה כיון ששני הברכות אלו מדברים מעניני התורה (רק כיון שיש פלוגתא בגמ' אם לומר אהבה רבה או אהבת עולם הכריעו הפוסקים לומר בבוקר אהבה רבה ובערב אהבת עולם) אך כ' והוא ששנה על אתר ומסופק שם אם קריאת שמע יש לו דין למוד תורה וכיון שאומר אותו לשם מצות קריאת שמע כדאי' שם בשו"ע מ"מ בזה כיון שמתפלל ערבית מבעוד יום יוצא מ"ע של ק"ש במה שקורא על המטה ומה שאומרים בתפלת ערבית ק"ש הוא כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת כדאי' בריש מס' ברכות במתני' ברש"י שם בשם הירושלמי א"כ מה הועיל שישן בערב שבועות ביום שינת קבע הלא בתפלת ערבית אמר ברכת אהבת עולם ומיד קרא ק"ש לשם תורה יצא בזה ידי ברכת התורה.

והנה הטו"ז והמג"א כתבו שאין להתפלל ערבית בשבועות עד הלילה ויש נוסחא שאין מקדשין עד הלילה משום דכ' תמימות תהיינה וק' אם תוספת יו"ט מצות עשה מה"ת וילפינן מערב עד ערב תשבתו שבתכם וכל מקום שנאמר בו שבות מצוה כהוסיף כדאי' בפ' יו"כ... ולא משתמיט שום פוסק שבשבועות לא נאמרה מצוה זו וכיון שקיבל יו"ט מה מועיל אם ימתין עם התפלה או הקידוש עד הלילה וצ"ל שכך נאמרה מצוה זו תמימות תהיינה עד תוספת חול על הקודש שכיון שכבר קבל יו"ט נתמו ימי הספירה אך מטעם אחר י"ל שימתינו להתפלל ערבית כיון שהנוהגין להתפלל תמיד בכל יום ערבית מבע"י וסומכין לקיים מצות ק"ש מה"ת שפסקינן שצריך להיות דיוקא מצאת הכוכבים במה שקורין ק"ש על המטה כדאי' ברש"י שם א"כ כיון שנעורין בכל הלילה ואין קוראין ק"ש על המטה צריכין להזהר להתפלל ערבית בלילה כדי שיצאו ידי ק"ש כי לאו כ"ע דיני גמירי ולא ידעו להזהר בזה לקרות ק"ש מיד אחר צ"ה הגם שבתקון שקוראין בלילה יש בו הג' פרשיות של ק"ש שקוראין אותן מ"מ הלא פסקינן סי' ס' שמצות צריכות כוונה בדאורייתא ולפ"ז המתפללין ערבית בלילה בשבועות יש מקום לצדד הממ"נ שכ' הגאון זצ"ל אם בלילה גורם פשיטא שיכול לברך ברכת התורה כשיעלה ע"ה ואם השינה גורם יש לומר שלא יצא ברכת אהבת עולם כיון שק"ש שקרא מיד קרא לשם מצות ק"ש והוה כעין ס"ס לברך [אמר המעתיק לא הבנתי מה מיתר בזה אם ישן שינת קבע ביום אם תיקן בזה שבבוקר מברך ברכת התורה ממ"נ אבל לאחר שינת קבע בערב שבועות אם אח"כ מתחיל לעסוק בתורה אם שינת קבע הוה הפסק צריך לברך ברכת התורה הלא בערב קורא התקון בלא ברכה ואם השינה גורם הי' צריך לברך ואפשר שבתפלה שאומרים קודם התקון אתה בחרתנו וכו' הוה ג"כ כעין ברכת התורה ויוצא ידי ספק אחד אבל לפי"ז הוה אמירת בה"ת עדיין ספק אחד ויוצא ידי ספק אחד.

פסחים ע"ה ע"ב. ברש"י ד"ה יקלוף את מקומו כ' וז"ל מן הפסח מקום שנוגע בתנור י"ל הא פשיטא שיקלוף מן הפסח דבהא איירי וי"ל דצריך לקלוף ג"כ מן התנור כדי קליפה כיון שכלי חרס שבשל בו צריך שבירה או יחזור לכבשונות כדאי' בזבחים דף צ"ז בסוגיא דמריקה ושטיפה ובזה כיון דאין בולע יותר מכדי קליפה די אם קולף מן החרס אבל רש"י לא נחית לזה כיון דסתמא מיירי המתני' בתנור שצלה בו ובשול בלא בלוע איבעיא התם אי בעי שבירה וכראב"ד דבכל קדשים צריך כלי חרס שבירה לכן שתק רש"י מזה הגם ששם בזבחים נראה מרש"י דף צ"ח ע"א דנפשט האיבעיא דבישל בלא בלוע לא צריך שבירה עיי"ש.

ברש"י ע"ו ע"א בד"ה עילאי גבר וז"ל והרי שניהם חמין ובלעו "מהדדי" והוא תמוה דהיתר בולע מן איסור הלא אין האיסור צריך לבלוע מן ההיתר וי"ל דאם האיסור כחוש וההיתר שמן א"כ צריך האיסור העליון לחמם ההיתר תחלה ואח"כ מבליע ההיתר שומנו בהאיסור וחוזר ומפליט האיסור להיתר כרב לשיטתו ע"כ בשר שחיטה שמן שצלאו עם בשר נבילה כחוש ויפה כ' רש"י שבלעי "מהדדי" אבל קשה לפמ"ש רש"י חם לתוך חם וז"ל כגון בשר רותח שנפל לתוך חלב רותח או אחד של איסור ואחד של היתר לא צריכין לבלוע זה מזה רק ההיתר מהאיסור צריך לומר בלעי מהדדי שייך על הבשר מחלב וחלב מבשר כיון ששניהם היתר כל אחד בפני עצמה שצריכין לבלוע זמ"ז כדי שיאסרו שניהם.

והנה יש לעיין אם עילאה או תתאה גבר אם הוא מבשל או רק מפליט ומבליע ונפקא מיני' אם מותר להניחם בשבת זה אצל זה או לענין בשול בשר בחלב דמפליט ומבליע מה"ת שרי ובשבת אין בו משום בישול ומגמ' מוכח להדיא דמבשל, כיון דאמר בשלמא לרב שפיר דאזיל רוטב ומטוי לי' לחרס והדר חרס ומטוי לי' לרוטב וכו' ורחמנא אמר צלי אש ולא מחמת דבר אחר מוכח דמבשל ומטוה דאי רק מפליט ומבליע אין אסור בפסח וכדאמר הגמ' רחמנא אמר צלי אש ולא צלי מחמת ד"א וממתני' הוא מוכרח דמבשל דאל"כ למה צריך נטילת מקום אבל י"ל דזה בהו"א אבל לפי מאי דמסיק בסולת וחרס רותח י"ל דוקא בשניהם חמים אז מבשל אבל באחד חם ואחד צונן בין עילאה בין תתאה אז רק מפליט ומבליע הנה הרמב"ם הל' מעה"ק פ' ה'... לא קאמר בחרס רותחת רק נקט סתם וכן בסולת נקט סתם ולא כתב בשתיהם דמיירי ברותחים כדמוקים בגמרא די"ל דגמ' להו"א דהקשה לשמואל ממתני' ע"כ צ"ל דמיירי ברותח אבל אח"כ דמביא הברייתא ומסיק בגמ' דלשמואל גם אי תתאה גבר והתתאה גם אם הוא צונן אוסר כדי קליפה יכולים לומר כסברת המקשה דמיירי בצוננת וכדמוכח פשטא דמתני' דנקט ברישא חרסו של תנור ובסיפא סתם על החרס רק התרצן משיב כמו סולת דפשיטא דמיירי בצוננת דמה שייכות סולת לפסח ואעפ"כ מוקים ברותח ה"ה בחרס י"ל דמיירי ברותח אבל לפי המסקנא דגם תתאה צונן לשמואל אוסר כדי קליפה מוקמינן כפשוטו דמיירי בחרס וסולת צוננת. ובסולת באמת רק יקלוף ובנוסחא דמביא הכסף משנה גרסא בסולת יקלוף את מקומו אבל באמת הרמב"ם גופי' חידש לן בטעמו משום שאסור לאכול ליחות הנוטף מן הפסח דדווקא דבר שהוא קשה בעצמותו זה התירה התורה לאכול ולא הלחות דאיננו בכלל "בשר" שהוא קשה וכדאי' בפי' המשניות לרמב"ם ולפ"ז אין חילוק בין צונן ורותח בזה והדבר בעצמותו נכון ברמב"ם לפי טעמו אבל צריך ישוב דהוא נגד השקלא וטריא דגמ' ויש ליישב דהרמב"ם סבר באמת דגם אם שניהם חמין ג"כ הוה רק מפליט ומבליע וזה בפסח מותר כיון דאינו נצלה לא הוה צלי מחמת ד"א רק הגמרא בשקלא וטריא הי' סובר דמבשל אבל אחר ששמענו הברייתא מוכח דרק מפליט ומבליע ומוכח זה מן הדקדוק העצום דשני הברייתות נקטי בכל עניינים "חם" רק בברייתא השניי' משנה ואומר בשר "רותח" שנפל לתוך חלב "רותח" וצריך טעם וצ"ל כיון דבחם רק מפליט ומבליע א"כ בבשר וחלב אין איסור מה"ת דדווקא דרך בישול אסרה תורה לכן לא נקט חם אלא "רותח" שמיירי רותח על האש שמבשל באמת ואסור מה"ת כסתם איסור שנקט הברייתא שמיירי מה"ת.

והנה חזינן לו אין (כ"ס יו"ד בסי'...) שדקדק בברייתא ראשונה נקט סתם חם לתוך חם ובשניי' קאמר "שנפל" וצריך ישוב ולענ"ד דהנה תנן קדירה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בשל בנו"ט תרומה לא יבשל בה חולין ואם בשל בנו"ט למה אריכות הלשון יאמר קדירה של בשר שבשל בה חלב בנו"ט וכן בתרומה ועוד יאמר סתם קדירה שבשל בה איסור לכן נלענ"ד דלכתחלה אסור לבשל בקדירת בשר חלב דלמא הוא נותן טעם ועובר משום לאו דלא תבשל לכן קאמר "לא יבשל" ואם עבר ובישל (בלא ידיעה) בנו"ט וכן בתרומה להיפך שאם אין בתבשיל של חולין בנו"ט הרי נתבטל התרומה בביטולה מן העולם ועבר על "משמרת תרומתי" לכן לא יבשל שמא לא יתן בה טעם רק יבשל בה תרומה לכן דקדק הבריי' בבשר בחלב "שנפל" כי אסור ליתן רותח לתוך רותח או צונן לתוך חם וק"ל.

נלענ"ד יעויין מסוגיא היטיב הגם שתוס' כתבו לעיל דף ע"ד ע"א בד"ה כבולעו דגם למ"ד אם כבדא עלוי' בשרא אסור אפי' בדיעבד מ"מ בפסח לא רצו להחמיר דכתיב ראשו על כרעיו דווקא בזה הענין דשייך בכל הפסחים כולם ובכל פסח שנה בשנה לא החמירו לאסור נגד הקרא ראשו על כרעיו אבל אם ע"פ סבה לפעמים אירע כזה אפי איסור דרבנן החמירו, תמוה למה ליה למימר צונן לתוך צונן ד"ה מותר הא פשיטא הוא בשלמא הברייתא דנקט מדיח אשמעינן דבעי הדחה לכה"פ אבל על הגמ' קשה' תמי' רבה על דברי התוס' ע"ו ע"א בד"ה אלא למ"ד תתאה שכתבו דצלאו ואח"כ בשלו דווקא במים אבל זה נגד פשטות הגמ' לעיל למאן דמעיין שם דף מ"א ע"א יעויין בתחלת הענין וכעת צריך לעיון לפי מה דאיתא במתניתן פ"ג דתענית שחוני המעגל כאשר רצה להתפלל על הגשמים אמר צאו והכניסו תנורי פסחים כדי שלא ימקו נראה מזה ששמרו התנורי פסחים מפסח לפסח ולפי מה דבעי הגמ' שם דבישול ולא בלוע יהא אסור ובכלי חרס צריך שבירה כדכתיב וכלי חרס אשר "יבושל בו ישבר" ולשיטת הראב"ד שבכל הקדשים צריך שבירה ופשיטא שאין חילוק בין צלייה לבישול אדרבה צלייה מיגרע גרע דקולט ריח הפיטום א"כ צריכין כל תנורי פסחים שצולין בהם הפסחים שבירה א"כ מאי האי דאמר חוני המעגל הכניסו תנורי פסחים שלא ימקו ולכל הפחות נפשוט מיניה דבלוע בלא בישול אינו אוסר או נפשוט מניה דדוקא בחטאת צריך שבירה וכעת נראה לי ליישב עפ"מ דהובא בארוכה בסוף מסכת עו"ז אי שבירת כ"ח בקדשים גזה"כ או הטעם כדי שלא יבא לידי נותר ע"ש, והנה אם צולין הפסח בלילה פשיטא שאסור לשוברם ביו"ט כמו שאין שורפין ביו"ט הנותר של פסח ואין מבערין קדשים ביו"ט ובחול המועד כבר נפגם טעמו ולא שייך עוד מטעם נותר וגם הגזה"כ לשוברו מיד עקב האכילה ועכ"ח הי' צריכין לצלות הפסח בלילה כגון כת שלישית שאיחרו או כשחל ע"פ בשבת וצ"ע.

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה