התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר
סימן קמ
יש לעיין מה שנרשם בתפילה שאומרים אחר תהלים ומסיימת בקריאת שלש עשרה מדות שביחיד קורא אותם בנגינה כמו קורא בתורה שמסיים שם בתיבת ונקה והוא באמצע פסוק וכל פסוקי דלא פסקי משה אנן לא פסקינן לי' וכיון שקורא אותם בנגינה לתכלית זה שיהא רק כקורא בתורה א"כ האיך שרי בשלמא אם אומר אותו בדרך תפלה ורחמים ותחנונים מצינו הרבה והרבה חצי פסוקים בברכות ותפלות שתקנו אנשי כה"ג בל"ס הטעם כיון שאומרים אותם בדרך תפלה ורחמים ותחנונים אבל כאן שקורא אותו בכוונה זו שיהא כקורא בתורה קשה.
וכן יש לעיין מה שכתבו הפוסקים אודות הפלוגתא אם מותר לומר לברכת יוצר אור הקדושה ביחיד וכתבו שיאמר אותו בנגינות כדרך שקוראין אותו בתורה וכן פסק בשו"ע או"ח סי' נ"ט במחבר ס"ב] ג"כ קשה איך חולקין פסוקים אלו וי"ל שכל פסוק דלא פסקי משה שייך דווקא בחמשה חומשי תורה ושאר כתבי קודש שרי כי"ל וכן מצינו בתפלת מוסף של ר"ה וה' אלוקים בשופר יתקעו וגו' ואלך בסערות תימן ומסיים שם בתחלת הפסוק השני א' צבאות יגן עלינו וזה תחלת פסוק והוא חצי פסוק ופסוק זה לא נאמר דרך תפלה ולא דרך שבח אלא דרך תורה כדאמרינן ועל ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמר שהכוונה לומר פסוקים מתנ"ך דרך תורה כמו שמתחיל ככתוב בתורתיך, וכן אנו אומרים בברכת יוצא המאורות בשבת ויום השביעי משבח ואומר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' והוא ג"כ חצי פסוק אבל י"ל שאינו קוראו דרך פסוק אלא דרך ספור מעשה מה שמשבח יום השביעי ויום השביעי משבח ואומר וכן כמה פעמים מצינו כזה ואם נאמר כאשר כתבנו שבכתבי קודש לא שייך כל פסוק וכו' שפיר אך עומד נגד זה מה שתמה הרוקח שבהחזרת ס"ת אמר הש"צ יהללו את שם ה' כי נשגב שמו לבדו והצבור מתחילין הודו על ארץ ושמים א"כ הש"צ והצבור אומרים חצי פסוק והלא כל פסוקי דלא פסקו משה וכו'. מזה נראה שגם בכתבי קודש שייך זה אבל בי"ג מדות שכתוב בתורה וודאי קשה. והנה דבר זה שיש לקרות ביחיד השלש עשרה מדות כקורא בתורה מביא הב"י באו"ח סי' "ט בשם הרשב"א. והנה ג"כ תמה ברוקח על מה שנוהגין שביום המילה הצבור והמוהל קוראין מוכרות עמו הברית עד סוף השירה פסקי המוהל קורא החצי הפסוק והצבור משיבין חצי פסוק האחרון וחוזר ואומר המוהל חצי פסוק הבא והצבור אומרים חציו השני וחולקין כל אחד פסוקי התורה לשנים ונ"ל דלא קשה מידי שהמוהל מכוין בקריאתו להוציא הצבור והוא קורא בלחש חציו השני של הפסוק והצבור יוצאים בזה שהשומע כעונה והוי כאלו אמרו בעצמם כל הפסוק, וכן י"ל שהש"ץ מוציא הצבור בפסוק יהללו והם שומעים כעונים, ומסתברא שתורה שבכתב אסור לאמרו בע"פ זה דווקא בחומש לא בתנ"ך וה"ה פסוקי דלא פסק "משה" הוא דווקא בחומש אפי' להסוברים שגם בתנ"ך שייך זה וכן מסתבר שאמרו "תורה שבכתב" אסור לאמרו ע"פ ונ"ך הוא ג"כ תשב"כ כי נאמר ברוה"ק לכתוב כדאי' במגילה ז' ע"א מ"מ פסוקי דלא פסקי משה משמע דווקא בחומש.