אור ברסלב

התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר

סימן קלט

סימן קלח

שאלה בעתים הללו שעת המלחמה אשר מחוק המדינה שאינו רשאי להיות לשום אחד קמח בביתו רק קמח קצוב בעד בני ביתו עד אמצע הקיץ עד בא תבואה חדשה וחשש השואל שמכירת חמץ קודם פסח לא יועיל כי אנן סהדי המוכר לא גמר ומקני כי במכירתה לא יהי' לו מה לאכול אחר פסח אנן סהדי היכי דאומדנא מוכח לבטל המקח כדאי' בשו"ע חו"מ והגם ששם לא מיירי רק מקרקע דאנן סהדי דלא ימכר איניש קרקעו שלו אלא אם רוצה ליסע מאותו מדינה אבל במטלטלין לא שייך זה מ"מ גוף הסברא דחוזר המקח במקרקע אם לא יסע למדינה אחרת משום דאנן סהדי א"כ בנידון דידן אנן סהדי שאינו גמר ומקני מכירתו שלא יחסר לו הפת אח"כ שהוא חיי נפשו.

תשובה הנה כעת אני טרוד מאוד לא הי' לי פנאי לעיין בדבר הזה אבל אכתוב בהשקפה ראשונה הנה מה שעורר השואל הרב נ"י שכיון שאם ימכור קמחו ולא יהי' לו לאכול לאחר הפסח אנן סהדי דלא גמר ומקני ומביא ראיי' באנן סהדי באומדנא דמוכח מועיל ואפי' תנאי כפול לא בעי כמובא בחו"מ סי' ר"ז ס"ד בהג"ה (וצ"ע עוד בזה) וז"ב על זה נ"ל להשיב התם מיירי כשמכר כלי ביתו יהי' דעתו ע"מ למיסק לא"י יעויין בגמ' ובפוסקים שם אפי' לא פרט שדעתו למכור משום שרוצה לנסוע מכאן אנן סהדי שזה הי' בלבו ואדעתא דהכי מוכר כי הי' בדעתו למיסק לא"י לכן מכר וע"י סבה נתעכב אבל כאן אם בלב איננו גמר ומקנה למה לו מעיקרא למכור חמצו ולבא אל עמק השווה עם המחיר ולעשות כל הדברים המוזכרים בקאנטראקט ולמוסרו לו אלא מוכח שדעתו להקנות חמצו משא"כ התם בשעת מעשה הי' באמת בלבו למכור ולעלות לא"י, ועוד בשו"ע סי' תמ"ח סס"ג מבורר להדיא דיוכל למכור חמצו בדבר מועט וכן הוא ביו"ד סי' ש"כ גבי בכור ובש"ך שם בשם תוס' דכדי להפקיע קדושת בכור גמר ומקני גם בעד דבר מועט (ותמי' לי שח"ס ז"ל בתשובתו כתב שימכור לו במקח השוה משום אונאה ובטל המקח, הרי כאן בשו"ע מפורש שדי בדבר מועט ובאמת בתשובה אחרת מביא גם הוא שדי בדבר מועט ועוד הלא אין אונאה לגוי כדאי' בחו"מ סי' רכ"ז סכ"ו) וחזינן דגמר ומקני גם בדבר מועט ואם יאמר זה הוא בכל השנים שיש לו אחר פסח למותר לאכל אבל כאן שירא שלא יהי' לו לאכל אפי' פת לא גמר ומקני וא"כ נשאר החמץ לו לעצמו ועובר בבל יראה ואסור לאכלו אחר פסח וא"כ מה הועיל בלא גמר ומקני מטעם שאין לו מה לאכול לאח"פ הא גם בלא גמר ומקני אין לו לאכל לאח"פ שאסור בהנאה רק פועל שעבר בב"י לכן אנן סהדי דגמר ומקני שלא יעבור בב"י. ועוד כיון שהגוי יכול להוציא בדיניהם עפ"י הקאנטראקט החמץ ולעכב לעצמו ממילא ע"כ גמר ומקני כי מה הועיל אם לא גמר ומקני הלא הגוי לא ציית בדיני ישראל גם הגוי ע"כ קונה מטעם זה ג"כ כיון שישראל מוציא ממנו המחיר בע"כ בדיניהם [ואזדא בזה החשש של מחהש"ק סי' תמ"ח שחשש שהגוים סוברים שרק נימוס הדת ואינו מכוין לקנות], ומה שחשש אודות הרעקווירירונג היינו שמטעם חוקי הממשלה אסור למכור ולקנות קמח מה שיותר מכדי צורכו, לפי' אשר שמעתי איננו מחוקי המדינה שהמכירה איננה קיימת רק שקונסין להמוכר ולוקחין מהקונה הקמח מטעם קנס אבל המכירה בעצמותה קיימת והראיי' שאין המוכר צריך להחזיר הדמים להקונה [א"ה עיין בחת"ס סופר חאו"ח סי' קי"ג שכתב מטעם זה שקיים המקח אע"פ שאינם נותנים שטעמפעל על השטר המכירה] אך דא עקא שחושש שבאמת הגוי לא ימכור לו בחזרה החמץ אח"פ ויעכב לעצמו ולא יהי' לו מה לאכל על זה יש תקנה עפ"י דברי הטו"ז שיכול להתנות עם הקונה שיהא לו לכל עניניו כחפצו אבל לא ימכור לאחר לכן ימכור לגוי אשר כבר יש לו חמץ כדי צורך ביתו כיון שאינו רשאי למכור לאחר בוודאי יחזור וימכרנה לישראל המוכר בריוח כי למה לו לעכב לעצמו אם יש לו די ויש עוד קצת תקנה יעיין בחוו"ד סי' תמ"ח אות ט' בסופו והנה אין לי פנאי לעיין בדברים רק מפני כבודו השבתי גם מה שכתוב שני קאנטראקטין בשני אופנים אינו נכון כי אחד מגרע כח השני.

תוכן העניינים

התעוררות תשובה חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה