התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר
סימן קלח
מה שמבאר בספר ה"ת לישב מנהגן של ישראל כמבואר בהג"ה סי' תר"מ הל' סוכה שיוצאין ידי מצוה בהדס שוטה נ"ל עוד להביא ראיי' מסוכה דף י"ב ע"א ודף ל"ז ע"א קסבר ר' יודא אין סוכה נוהו אלא בארבעה מינים שבלולב כדאיתא שם דף ל"ו ע"ב ר"י סבר מה שאמר עזרא צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ אבות ועשו סוכות דהנהו לדפנות עלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ אבות לסכך ומסיק שם דף י"ב ע"א ר חסדא עלי הדס הוא הדס שוטה לסוכה ועץ אבות ללולב וברש"י שם ד"ה הדס שוטה וז"ל שאינו כשר ללולב לפי שאין עבותו עשוי' של שלש שלש עלין מוכח להדיא דהדס שוטה הוא מד' מינים דאל"כ הי' פסול לסכך א"כ כיון שהוא מין הדס יוצא בזה אלא שחסר מצות עבות כמבואר שם בה"ת אלא שיש לפקפק על זה שם דף ל"ז מביא ראי' שסעיב ועיקרא דדיקלא מינא דלולבי הוא ומותר לסכך בהן כמבואר שם א"כ אם הי' לוקח סעיב ועיקרי דדיקלא הי' יוצא גם בזה עיקר מצות לקיחת לולב אלא שחיסר מצות כפות "תמרים" וזה לא שמענו מעולם וי"ל דהתם מפורש בתורה כפות תמרים ולא דבר אחר ע"כ שאינו יוצא רק בכפות תמרים אבל בהדס כתיב ענף עץ אבות יש לפרש שימצא בענף של עץ עבות היינו ענף עץ שגדל באותו אילן שגדלין בו עבות רק שיהי' עבות תלתא בחד קיני זה למצוה ולא לעכב כדסבר רב כהנא שאפי' תרי וחד מיקרי עבות. ויש להמתיק זה מה שאמר שם מר בר אמימר, אבא להאי הדס שוטה קרי לי' מהלשון "שוטה" יאמר אבא פסלו להאי אלא שבאמת הוא הדס אלא ששטות הוא שלוקח הדס כזה שאיננו עבות בתלתא בחד קיני לקיים המצוה בשלימות כן יש לדחוק. ויש להביא ראיי' עוד מדף מ"ה ע"א אמר ר' אבוהו א"ר אלעזר כל הנוטל לולב באגודו והדס בעבותו מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב קרבן שנאמר אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח יעיין ברש"י שם והנה לא אמר כל הנוטל לולב אגוד אלא לולב באגודו היינו הלולב עם הדסים וערבות אגודים יחד ואם הדס שוטה פסול לגמרי כיון שאמר "באגודו" ע"כ מיירי בהדס שהוא עבות ולמה חזר וכפל לומר והדס בעבותו אלא באמת יצא עיקר המצוה בהדס שוטה והוא מדקדק ליקח דווקא הדס "בעבותו" ע"ז הוי כאלו בנה מזבח והקריב קרבן כדפרש"י שם אסרו אגודות של לולב בעבותים שהוא עבות בג' בדין תלוים.
ב) על מה שהח"ס זצ"ל באו"ח מסיק להלכה ולמעשה שהביצים עתה נתקטנו בחצים ממה שהיו בימים ראשונים, יש להביא ראיי' לזה ממה שפסק הרמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ה ה"ט שכל אורך החלה מהלחם הפנים הי' עשרה טפחים ורחבו חמשה טפחים ורומה (היינו הקרנות או הדפנות) שבע אצבעות וכל חלה היתה משני עשרונים וידוע שעפי"ז הי' עבות של החלה דק מאוד [עיין בכסף משנה ד"ה כל אורך החלה] וקשה מאוד ליזהר שלא תפרס ופסק שם הל' ט"ו וז"ל אם עד שלא הסיר הלחם מהשולחן ג"כ יפרס הלחם פסול רק שמקטיר עליו הבזיכין וכוונתו שנפרס רק לחם אחד דלא קאמר שנפרסו הלחמים וכן הוא מפורש בגמ' מנחות דף י"ב ע"ב דאם נפרס אחת מלחמה כולן פסולות וכל זה לפי חשבון ביצים שלנו עובי הלחם דק מאוד אבל אם נאמר שהביצים אז הי' בכפלים א"כ יוכל לומר שעובי הלחם הי' עב יותר והי' הכהנים זריזים ליזהר שלא יפרס כי במה שהי' יכולים ליזהר הי' הכהנים זריזים ומה שהוא בגדר שלא יכולים ליזהר גם הכהנים לא הי' יכולים ליזהר ולא נשנה במתני' בעשרה נסים שנעשה בבהמ"ק אחד שלא נפרס הלחם הפנים.