התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר
סימן קלד
שאלה שרשים שקולים אותם וטוחנין אותן ונותנין אותו בבשול משקה הנקרא קחפעע כדי ליתן טעם בו ושופכים עליהם קודם קלייתם שמן ואומרים שבבית עשיית מלאכת השמן טובלים האומנים בו פתן בשמן ויש לחוש שנתערב בשמן פירורי פת ובנתינת השמן על השרשים בא עליהם הפרור פת אם מותר בפסח כי מאותו טעם יש אוסרים הצוקקער הנעשה בכל שנה אולי יש בו פרור פת ממה שטבלו בו האומנין פתם בשעת בשול הצוקקער בבית המלאכה [כדהובא בברכי יוסף הל' פסח טעם זה] וכן מעשה מלאכת השרשים האלו שקולין אותם הדק היטב עד שיושחרו וטוחנין אותם בריחיים עד שנעשה כקמח:
תשובה בתוך השאלה כבר רמוזה תשובה בצדה הנה מה שאומרים שטובלים בו פתם בעת עשיית השמן ואם גם בעת הטחנה השמן רותח כמעשיהם שקולין הגרעינין תחלה באש השמן בעצמותו מותר בפסח כי הטעם הפירור בטל בס' ואינו חוזר וניעור בפסח כדפסקינן בשו"ע דדבר שנתבטל בלח בששים קודם הפסח אינו חוזר וניעור מכש"כ מה שאין בו רק טעם בעלמא והנה אם אין דבר ברור שטובלים בו פתם רק הוה חשש שטובלים בו א"כ הוא ספק משהו ומותר בפסח כדאי' ברמ"א סי' תמ"ז במג"א ס"ק כ"ו סעי' ה' בהג"ה שבדיעבד חשש ספק משהו מותר רק לכתחלה צריכין ליזהר מ"מ אם שכיח ורגיל שטובלים בו פתם אזלינן בתר שכיחו בין לקולא בין לחומרא כהלכה מורווחת בישראל אפי' בדרבנן אזלינן בתר שכיח ואפי' לחומרא דלא נכנס בגדר ספק אבל י"ל שזה איני שכיח שיפול פירור מהפת והטעם מהפת אינו אוסר כדכתבנו, ואולי בשנים קדמניות מאז היתה יותר שכיח שיפלו פירורין מפת כי לא הי' בזמניהם הקמח דק כקמח שלנו רק נטחן קצת עב יותר ועי"ז לא נלוש יפה והוה הפת מפרר פירורין אבל בזמנינו שרובא דרובא במדינתינו טוחנים כל הקמחים אפי' הקמח היותר גרוע דק דק מאוד כמו סולת והוא נלוש יפה חשש רחוק יותר שיפלו ממנו פירורין (ויש להתיר גם מטעם זה בדיעבד) ואי"ל שהוא ספק ספיקא שמא לא טבל בו ואם טבל אולי לא נפלו מן הפת פירורין זה אינו דכולו חד ספק הוא שמא יש בו פירורין או לא ועוד כאשר תתחיל לומר ספק ראשון אולי טבל או לא מיד נאמר כיון ששכיח ורגיל לטבול לא נכנס בגדר הספק והנה כיון שנחרך וחרכו קודם זמנו מותר בהנאה א"כ אין כאן עוד שום הו"א לאסור הגם שהרא"ש ר"פ כל שעה כ' דווקא בהנאה מותר אבל באכילה אסור הגם שבטלה דעתו אצל כל ארם כיון שהוא אוכל אותו אחשביני' וטעם זה לא שייך בדבר זה כי אם נמצא בו בשתיית משקה הקאפעע פשיטא שאין כוונתו ליהנות כי פירור זה אחד מאלף אבל הרא"ש מביא עוד שם טעם בשם הרב הברצלונ"י שמא לא חרכה יפה יפה משום הכא אסור שאכלו חמץ שנחרך קודם זמנו מ"מ יש להתיר מצד ס"ס אולי לא נפלו בו פירורין את"ל שנפלו בו פירורין שמא נחרכה יפה יפה אבל י"ל כי כאשר שופכין השמן על השרשים אם גם הי' בבירור פירורין בשמן מ"מ השמן נשאר למעלה על השרשים וודאי נחרך הפירור יפה יפה כי השרשים גופי' שחורים מן החרוך אפי' תוך השורש באמצעותו נחרך יפה יפה שמכירין בו שהוא קלוי מאוד ועי"ל אם גם באמת נתערב הרבה פירורין חמץ ולא נחרכו מ"מ כיון שנטחנו דק כקמח הוה לח בלח ובטל בששים קודם הפסח ואינו חוזר וניעור בפסח כדאי' בשו"ע מזה ואם אאמר שאיננו דק ממש כקמח ויש לו דין יבש מ"מ יבש ביבש קודם הפסח חד בתרי בטיל ואם לוקחים מזה ואוכלים קודם הפסח השאר מותר לאכול בפסח כדאי' במג"א סי' תס"ז סק"ד בשם הב"ח הגם שהיתר הב"ח דנאכל מהתערובת קודם הפסח צריכין מהנשאר לאכול בפסח שתים שתים זה דווקא במצה הנאפת כיון דבכל מצה ומצה יש בו מן ההיתר והחמץ שבו אינו אוסר באפיי' אלא כדי נטילה יעויי"ש [משא"כ בזה שאנו תולים שהאיסור כבר נאכל ובב"ח מיירי שדגן החמץ נתערב בכולו בטחינתו], אבל לפ"מ שמפקפק המג"א דלדידן דאפי' בפסח אוסר במשהו א"כ כל מצה נאסרת מהמשהו שנתערב בו ולא הוה שתים שתים א"כ ה"ה הכא כיון שנתבשל אח"כ אם הי' בו משהו אוסר כל התערובות ולא שייך בו היתר שנאכל שתים שתים מ"מ הלא במג"א בעצמו בסי' תמ"ז התיר כשיטת הרא"ש כאשר פסקינן ביו"ד דהאיסור נעשה היתר ומותר לבשלו ולאכול במקום הפסד הגם שזה לא מיקרי הפסד כי לכתחלה לקנותו לא מיקרי הפסד לא יקנה אותו וגם לפי שיטת הרשב"א מה שרמז שם המג"א שחמץ נקרא שמו עליו והוה כמבטל איסור גם קודם פסח אם יאכל בכיוון מהם מ"מ כיון שכל המלאכה זו נעשה בידי גוים ושייך לגוים ובהם לא שייך בטול אסור ויש להאריך בענין זה מ"מ חזינן לגאון דמתיר בזה אפילו אחד אחד (עיין דג"מ שם סי' תס"ז סק"ד) כיון שבזה גופי' יש פלוגתא דרבוותא אם אמרינן חוזר ונעור יש להקל ולאכול אחד אחד. והנה לכתחלה וודאי יש להזהר בכל מיני נקיון ממש של משהו אבל שעת הדחק ואי אפשר לענ"ד יש להתיר בפשיטות כי י"ל הא דמבטל איסור במזיד משום קנס אסור לאכול למי שנתבטל בשבילו זה שייך דוקא בישראל שבטל איסור שקנסו אותו כיון שבטל איסור בידים שאסור שלא יהנה ממעשיו אבל גוי שבטל שהוא לא עשה איסור בזה וגם לא עשה בשליחות ישראל לא שייך למקנסי' כי המאכל שבטל בו האיסור בעצמותו איננו אסור פי למי שלא נתבטל בשבילו מותר באמת לאכול ואינו דומה לחמץ שעבר עליו הפסח שר"ש קנסא קא קניס ואסר לכל ישראל משא"כ הכא.