התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר
סימן קכח
במגילה (דף ד' ע"ב)
מה כל שנה אין עיירות נדחין ממקומן אף כאן לא ידחו ממקומן, ואימא בכל שנה ושנה מה כל שנה שנה עיירות קודמת למוקפין הכא נמי, שאני הכא דלא אפשר ע"כ הגמ' הנה הת"ק נקט לעיקר עיירות קודמין למוקפין ועיירות נדחין ממקומן ומשום דיהי' עיירות קודמין למוקפין שאני הכא דלא אפשר וצריך לבאר במאי תלוי סברתם ופלוגתתם הת"ק נקט לעיקר עיירות קודמין. ורבי נקט לעיקר עיירות אין נדחין ממקומן הלא תרווייהו מודים שכל שנה ושנה יש לדרוש על שתיהם וי"ל בפסחים פ' תמיד נשחט דף נ"ח ע"ב בתוס' ד"ה באלו חל בשני בשבת מבואר פלוגתת רש"י ותוס' דרש"י סבר בזמן שמקדשין ע"פ הראיי' יכול לחול יום א' של פסח בשני בשבת, והר"י חולק ע"ז דמאיימין על העדים ולא הי' חל יום א' דפסח בשני בשבת והא דתנן במס' שבת קי"ג ע"א דחלבי שבת קריבין ביו"כ אלמא בהדי הדדי נינהו אתיא כאחרים דסברי אין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים בלבד א"כ לאחרים דמקלי יום א' דפסח בשני בשבת [וכן סברו ר' ישמעאל ור' עקיבא שם במתני' דף קי"ג דפלוגתייהו אי חלבי שבת קריבין ביו"כ] א"כ חל י"ד דאדר בשבת וע"כ נדחו עיירות ממקומן וי"ל דת"ק סבר כאחרים כיון דבלא"ה עיירות נדחו כמה פעמים ממקומן נקט לעיקר שעיירות יקדמו למוקפין כדי שיהי' יוכל להיות בכל שנה ושנה שוה ממש, ורבי סבר כשיטת הר"י בתוס' ולא כאחרים א"כ לא יחול בשום פעם י"ד באדר בשבת ואין עיירות נדחות בשום פעם ממקומן ונקט לעיקר לקיים דרש בכל שנה ושנה שאין עיירות נדחין ממקומן שיוכל להתקיים תמיד לכן סברא פשוטה יותר לדורשה כן מה שבעיקר הקריאה שעיקרה בזמנה מהא דהקדימו עיירות למוקפין שאינו אלא כדקדוק המצוה להקדים עיירות. והנה בברייתא הסמוכה חל י"ד בערב שבת סבר ת"ק כפרים ומוקפין מקדימין להכניסה ועיירות קורין בו ביום ור' יוסי סבר כפרים מקדימין ועיירות ומוקפות חומה קורין בו ביום ומפרש בגמ' ת"ק סבר בכל שנה ושנה מה כל שנה ושנה עיירות בארבעה עשר וזמנו של זה לא כבזמנו של זה אף כאן עיירות בי"ד וזמנו של זה לא כבזמנו של זה ואימא בכל שנה ושנה מה כל שנה ושנה אין מוקפין קודמין לעיירות אף כאן אין מוקפין קודמין לעיירות, שאני הכא דלא אפשר, ור' יוסי סבר בכל שנה ושנה מה כל שנה ושנה אין מוקפין קודמין לעיירות אף כאן אין מוקפין קודמין לעיירות, ואימא בכל שנה ושנה מה כל שנה ושנה זמנו של זה לא כזמנו של זה אף כאן זמנו של זה לא זמנו של זה שאני הכא דלא אפשר, יש לפרש פלוגתייהו לשיטת התוס' דף ב' ע"ב בד"ה כרך שאין בו י' בטלנים שיטתם שמוקף חומה אע"פ שאין בו י' בטלנים אעפ"כ קורין בט"ו ושיטת הרשב"א דיש להם דין כפר ועיקר זמנו בט"ו אבל מקדימין ליום הכניסה ככל הכפרים א"כ לפ"ז שכיח הרבה שמוקפין קודמין לעיירות כגון שחל י"ד בע"ש שעיירות קורין בע"ש ומוקפים שאין בהם י' בטלנים ביום ה' וסובר ג"כ כר"י שי"ד לא חל בשום פעם בשבת ואין עיירות נדחין בשום פעם ממקומן לכן מוקפין ביום ה' לקיים ג"כ זמנו של זה לא כזמנו של זה ור"י סבר כשיטת התוס' שמוקף ואין בו י' בטלנים דינם ככל המוקפין שאין קורין רק בט"ו א"כ לא ימצא שמוקפין קודמין לעיירות בשום פעם וסובר ג"כ כאחרים שי"ד יכול להיות בשבת לכן נקט רק עיקר לדרשא בכל שנה ושנה שאין עיירות נדחין ממקומן ואין מוקפין קודמין לעיירות.
בדף ב' ע"א אהא דאמר ר' ירמיה' בר אבא מנצפך צופים אמרום והקשה הגמ' מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין אין מהווה הווה ולא הוי ידעינן הי באמצע תיבה והי בסוף ואתי צופים ותקנום פתוחין באמצע תיבה וסתומין בסוף תיבה ומקשה אין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה אלא שכחום וחזרו ויסדום הקושיא מובן מאליו מהמתרץ אתי צופים ותקנו הני בסוף תיבות והני באמצע תיבות הלא לא מתורץ בזה הקושיא הראשונה אלה המצות שאין נביא וגו' כאשר הקשה באמת הגמ' קו' זה על תירוצו ומה ס"ד דהתרצן ויש ליישב בקו' ראשונה אמר ועוד ואלה המצות שאין נביא "רשאי" לחדש דבר מעתה ובקו' שנייה נקט אלה המצות שאין נביא "עתיד" לחדש והנה י"ל כיון שמה"ת רשאי לכתוב בין בתחלת התיבה בין בסוף התיבה סתומה או פתוחה כמו שירצה והכל כשר ואתי צופים ואמרו פתוחות בתחלת תיבה וסתומות בסוף תיבה לא תקנו בזה שום מצוה כיון שנוכל לכתוב כמו שנרצה והכל כשר אמרו צופים שיכתוב כך ומה בכך ושפיר מתורץ ג"כ הקושיא אלה המצות' שאין נביא רשאי לחדש שלא שנה בזה שום דבר לכן מקשה על תי' זה כך בפעם השני' אלה המצות שאין נביא "עתיד" לחדש היינו אמת שרשאים לתקן דבר זה שאין בזה שום שינוי מצוה אבל התורה העידה אלה המצות שאין נביא "עתיד" לחדש הגם שרשאים זה מ"מ לא יחדשו שום דבר וק"ל.