התעוררות תשובה חלק ב· רבי שמעון סופר
סימן קכא
הנה בהתעוררות תשובה סי' קע"א מספק אם לש עיסה בפסח ונתחמץ אח"כ מאליו כיון שבשעת לישה לא עשה מאומה והי' יכול לאפותה מצה א"כ במה שנתחמץ אח"כ מאליו לא עשה כלום והוה לאו שאין בו מעשה ואינו לוקה עליו רק בחמצו בידים ממש ונתן בו שאור וכדומה, והביא ראיי' מהא דאיפשטא בגמ' שבת דף ד' ע"א דבעי רב ביבי בר אביי הדביק פת בתנור אם התירו לו לרדותה קודם שתאפה כדי שלא יבא לידי אסור סקילה מוכח להדיא הגם דאם רדה אותה קודם שנאפה פטור ולא עשה בנתינתו לתוך התנור שום איסור אעפ"כ אם הניח הפת שם ולא רדה אותו חייב מוכח דלא מיקרי לאו שאין בו מעשה כיון דחייב עליה סקילה בעדים והתראה יעויי"ש בתוס' שהקשו שהוה התראת ספק אולי ירדה אותו א"כ ה"ה בלש עיסה והניחו והחמיצו חייב מלקות ובני כה"ר אברהם נ"י הביא מתניתי' בידי' ראיי' מסנהדרין דף ס"ה ע"א דמיקרי לאו שאין בו מעשה דהקשו שם בגמ' על הא דתנן בעל אוב וידעוני הרי אלו בסקילה מ"ש הכא דתני ידעוני ומ"ש התם בכריתות דלא תנן ידעוני ותירץ ריש לקיש ידעוני לפי שאב"מ ור' יוחנן מתרץ בתירוץ אחר. ומקשה הש"ס ר"י מ"ט לא אמר כר"ל ומתרץ דסבר ר' יוחנן דמשנה דכריתות אתיא כר"ע דסבר לאו שאב"מ לוקין עליו מוכח דגם ר"י מודה לר"ל דידעוני לאו שאב"מ הוא ופירש"י ד"ה ר"ל אמר ידעוני וז"ל אבל בעל אוב צריך להקיש בזרועותיו כדלקמן והקשת זרועותיו חשיב לי' מעשה אבל הכנסת העצם ידעוני אינו מדבר בשעת מעשה אלא לאחר המעשה שהוא בפיו מדבר העצם מאליו עכ"ל ה"ה הכא בשעת לישה לא עשה כלום והחימוץ בא אח"כ מאליו ולא נקרא מעשה. אך לפ"ז סתרי תרי הגמ' אהדדי דהכא ר"י ור"ל שניהם סברו דמיקרי לאו שאב"מ ומגמ' שבת נראה דלית בזה שום חילק בהדביק פת בתנור שחייב וצריך ע"כ לחלק כך דברודה פת בתנור מתחיל הפת מיד לאפות ושולט בו כח האפיי' ונעשה המעשה מיד רק קודם שתאפה כמאכל בן דרוסאי אינו חייב עוד על אפיי' זו לכן אם הוציא קודם שתאפה כ"כ פטור, משא"כ בידעוני שבשעת שנתן עצם לפיו לא נעשה עוד כלל מאומה רק אח"כ שמתחיל לדבר. לפ"ז ה"ה בלש עיסה מתחיל מיד להתחמץ רק שאותו חמוץ שחייבה עליו התורה אינו נגמר עד ששהה שיעור מיל והראיי' מבצק החרש דהיינו כשמכין עליו משמיע קול הוה חמץ נוקשה שכבר התחיל להתחמץ אך לא בא לידי חמוץ, כ"כ שיתחייב עליו מה"ת. ועיין באו"ח סי' תנ"ט ס"ב במג"א סק"ה וראיי' לזה שכתבו הפוסקים ששיעור מיל עד שיבא לידי חמוץ הוא במקום שאין בו חמימות אבל במקום שיש בו חמימות ממהרת להחמיץ לפי החימום א"כ איך אופין מצות הלא מיד כשבא המצה לתנור שחומו רב מאוד מתחמץ מיד מרב חום התנור קודם שתאפה (כשעור אפיי' שאז לא תוכל להתחמץ עוד), יעויין בטו"ז סי' תס"א סק"א שאם הוציא מצה מהתנור קודם שנאפית כשעור, מיד מתחמצת כרגע מרוב חמימותו ולא מועיל עוד מה שמחזירו לתנור, אלא ע"כ הטעם כשבאת המצה לתנור מיד מתחיל כח האפיי' לאפות ואיננו מניחו להתחמץ וראיי' לזה מהא דאסרינן מצה כפילה ונפוחה דכתבו רבותינו ז"ל הטעם שע"י נפיחתה איתגלי בהתייהו וכשבא לתנור התחיל כח החמוץ קודם האפיי' ונתחמצה. ועיין תוס' שבועות דף ס"ז ע"א ומל"מ פ"ג משגגות.